מאירי/ברכות/ה/ב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אחד מן החכמים השיגהו הפסד והפצירוהו חבריו לפשפש במעשיו, וכשאמר להם מי חשידנא בעינייכו דעבידנא מילתא דלאו דינא, השיבוהו ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד מילתא דלאו דינא, ומכל מקום יגע ומצא ושב ורפא לו ונשתלם בדמי נזקו.

המתפלל צריך להִזהר שלא יהא שום דבר חוצץ בינו לבין הקיר שלא יפנה לבו לאותן הדברים, ואף על פי שאנו נוהגים להיות הספסלים חוצצים בין המתפללים לבין הקיר, אומר אני כיוון שעומדים שם בהתמדה הכל רגילים שם ואין לבם פונה בהם, או שמא לא נאמר אלא בדברים מטלטלים על נקל כגון בגדים שעל המטה ודברים דקים אבל דברים הקבועים או שאין מטלטלים אלא בכבדות אין חשש בדבר.

מדרכי המוסר ומטכסיסן של אוחזים מעשה תלמידי חכמים בידיהם, שאם נשארו בערבית שנים בבית הכנסת והתפלל האחד קודם חברו, שימתין לחברו עד שיתפלל ולא יניחהו יחידי. ואם לא עשה כן, אין רוח חכמים נוחה הימנו ותפִלתו אינה ראויה להתקבל מפני שיצא שכר תפִלתו בהפסד רוע מוסרו. ואם המתין לו, נכפל שכרו. ויש אומר שלא נאמר דבר זה אלא בזמנם שהיו בתי כנסיותיהם רחוקים מן העיר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף


שולי הגליון