צל"ח/ברכות/ה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו לכאורה קשהדקארי לה מאי קארי לה וכי ס"ד ביסורין שאינן של אהבה שאינן באים לכפר ואטו למגן שלחם הקיבה והרי לא עביד הק"בה דינא בלא דינא ולפרעון חוב העונות הם באים ולכן נקרא פורענות שהמה פרעון על חוב של העונות וגם על התרצן קשה דקאמר מזבח כפרה הוו של אהבה לא הוו ולענין מזבח כפרה מאי ארי' מראות נגעים כל יסורי' ופורעניות באו לכפרה. ונראה כאשר נדקדק באמרו מזבח כפרה מה ענין הזכרת המזבח לכאן וה"ל למימר כל מי שיש בו א' מארבע וכו' אינן אלא כפרה ונראה דבכל קרבנות הנאכלים אין המזבח לבד מכפר אבל אכילת הכהנים מכפר וכדתניא בפרק תמיד נשחט ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אבל עולה שכולה כליל המזבח לבד הוא גומר כל הכפרה ועולה באה על הרהור הלב ועל המחשבה אין הק"בה מעניש כמבואר בשלהי פ"ק דקידושין ואם כן היסורין אינן באים בשביל עונש אם הם באים בשביל הרהור אבל אע"פי שאין הק"בה מעניש על המחשבה אעפי"כ נפרד הדביקות ואי אפשר לו לדבוק בשכינה ע"י פגם המחשבה ובאים היסורים למרקו שיכול להתדבק בשכינ' וזהו יסורים של אהבה ומשני מזבח כפרה הוו דהרי עולה מכפרת אחייבי עשה ובעידן ריתחא ענשי מלמעלה אעשה ובאו היסורים לכפר אבל יסורים של אהבה לא הוו ודוקא ד' מראות הללו אבל שאר יסורים באים על ח"כ ושאר עבירות חמורים ואינן כלל דמות עולה:
שם הא לן הא להו עיין בח"ר ועיין במ"ל פ' י' משמיטה הל' ט' ולענ"ד נראה דאפילו אם נימא דגם לענין שילוח מצורע ג"כ אינו נוהג אלא בזמן היובל מ"מ היינו בשאר ערי חומה אבל בירושלים ודאי טעון שילוח דג' מחנות לא נתבטלו והרי במדבר לא הי' היובל נוהג ואפ"ה מצורע הי' טעון שילוח ממחנה ישראל וירושלים היא מחנה שלישית שכל ג' מחנות סמוכים זו לזו ואמנם שאר ערי חומה באלו יש לחלק בין זמן היובל ובין אחר היובל ודע דבלא"ה אפילו בזמן שנהגו בתי ע"ח אפ"ה לא הי' שילוח מצורע שוה בבתי ע"ח לירושלים דבירושלים חייב מלקות ובשאר ע"ח אינו רק בעשה דבדד ישב כמבואר ברמב"ם פ"ג מביאת מקדש הל' ט' ובזה מה שהקשו התוס' כאן בד"ה הא לן דאיך הי' מדבר ר' יוחנן מדבר שלא הי' נוהג בימיו ולפמ"ש אפי' לפי שטתם אין כאן תמי' שהרי גם בימיו נ"מ עכ"פ ליושבי ירושלים:
שם ואבע"א הא בצינעא וכו'. נלע"ד דהיינו אידי ואידי לן אבל לדידהו לא שייך צינעא כיון דצריך שילוח וכתיב וטמא טמא יקרא:
שם לא תימא לפני מטתי אלא סמוך למטתי ומה שאמר בלשון לפני נלע"ד ע"פי מ"ש הרא"ש לתרץ דברי רש"י שאפילו ללמוד אסור דמירי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו הולך לבה"כ וחיישינן דלמא מאריך בגרסתו וישכח ויעבור זמן תפלה והי' אבא בנימין רגיל לגרוס בחדר משכבו תמיד וכן הי' מתפלל שם כדלקמן דף ח' ע"א דאין להק"בה אלא ד"א של הלכה ולזה הי' מוכרח להתפלל תכף שלא יטרד בגירסתו ולזה הי' אומר שהי' מצטער שתהי' תפלתו לפני מטתו ולאו דוקא לפני אלא כלומר באותו חדר ועבור זה הי' צריך להיות סמוך למטתו ובזה נלע"ד לתרץ דהרי ק"ש הוא קודם לתפלה בפרט בשחר דלכ"ע צריך לסמוך גאולה לתפלה וא"כ למה תלה הדבר בתפלתו וה"ל למימר על ק"ש שתהא לפני מטתי ולפי מ"ש דאיהו לא אמר סמוך למטתי אלא אמר לפני מטתי וכוונתו הי' סמוך למטתו וכל זה עתה שאמר זה על תפלה דבזה ליכא למיטעי שכוונתו לפני מטתו ממש שהרי צריך שלא שיהי' דבר חוצץ בינו ובין הקיר אבל אי הוה אמר שתהא ק"ש לפני מטתו אז ה"א לפני מטתו ממש. ומה דאמר אבא בנימין לקמן בסמוך אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ולפי מ"ש לעיל איהו גופי' הי' מתפלל בביתו נראה דלקמן איירי במי שאין לו מדרש קבוע ללמודו זהו אין תפלתו נשמעת אלא בבה"כ:
ומדברינו אלה מוכח דהי' מתפלל ביחיד בחדרו שאם היו מתאספים אליו שם עשרה ליכא למיחש שיטרד בגירסתו שהרי אלו עשרה יזכירו אותו. ומזה ראי' דאפי' להתפלל ביחיד בבית מדרשו עדיף מתפלת הציבור שלא בבה"מ ועיין במגיד משנה פ"ח מהל' תפלה הל' ג' מ"ש בשם הר"ר יונה ז"ל ויש לדחות שאולי הי' לומד בחדרו עם תלמידיו שהיו עשרה ושפיר יש לחוש שיטרד בגרסתו כי גם תלמידיו טרודים עמו בגרסתו ואמנם בתר"י מפורש שאם לומד לתלמידים ודאי מותר דת"ת דרבים זכות גדול הוא:
ומה שהובאו דברי אבא בנימין כאן והרי כל סוגיות הללו אכתי בתפלת ערבית קיימינן ומהרש"א בח"א נתקשה בזה ועבור קושי' זו מיאן בפרש"י ופי' דברי א"ב על תפלת ערבית עיין עליו ולענ"ד משום דאיירי לעיל במי שלא הוו לו בנים כלל אינן יסורים של אהבה ומדברי התוס' בד"ה והאמר ר"י מוכח דאפילו היו לו בנות כיון שאין לו בנים זכרים אינן יסורים של אהבה לכן הביא מימרא דא"ב דהי' מצטער שתהא מטתו נתונה בין צפון לדרום כדי שיהיו לו בנים זכרים:
תוס' ד"ה והאר"י וכו' ותימא דהא מסיק דהיכא דלא הוי לי' בנים כלל וכו' והרי כמה צדיקים שלא היו להם בנים וכו' ואי משום בנות וכו' נלע"ד דאין כוונת התוס' על יהושע בן נון חדא דלשון התוס' והרי כמה צדיקים וכו' ועוד דמאן יימר דיב"נ לא הוין לי' בנים כלל ודלמא הוו לי' ומתו ולכן כתיב נון בנו יהושע בנו דאחר יהושע לא נשאר אחריו בן בחיים אבל נלע"ד כוונת התוס' מכמה צדיקים גמורים שבכל דור ודור שכיחי דלא הוו להו בנים ואי משום סיום דברי התוס' ואי משום בנות ואי כוונתם מה שאנו רואים בכל דור א"כ הרי אנו רואים כמה צדיקים גמורים שאין להם זרע כלל נלע"ד דמה שאמרו דהיכי דלא הוו לי' כלל אינן יסורין של אהבה לאו למימרא שבודאי באים לעונש על עון רק כללא כייל שעכ"פ אינן של אהבה אבל לפעמים באים עונש על עון ולפעמים הוא מחמת שהוא עקר בתולדתו או שמזלו גרים שאינו מוליד וכמו שאמר הק"בה לאברהם אבינו מה דעתך דקאי צדק במערב וכו' אבל כשיש לו בנות א"כ אינו עקר וגם אינו מזלו במערב שהוא גורם להיות מצונן שלא יוליד וא"כ מה שאינו זוכה לבנים זכרים הוא או מחמת עון או מחמת יסורים של אהבה וכיון דלפירש"י על צדיק גמור אין להסתפק שבודאי הוא מאהבה קשה מכמה צדיקים הנראים צדיקים גמורים שלא זכו לזכרים ובזה שפיר אמר ואי משום בנות וכו' וכוונת הגמרא שאינן של אהבה היינו אם אינו מוליד כלל ובזה שפיר יש לתלות בכמה צדיקים שלא הולידו כלל אולי הי' עקרים בתולדה או במזל וכנ"ל:
בד"ה המתפלל ולא המתין את חבירו וכו' פר"ת שזה בבתי כנסיות שלהם שהיו בשדה וכו' ואין להקשות דגם ברכה מעין שבע שג"כ נתקנה מפני חשש המזיקין בבה"כ שבשדה ואפ"ה נוהג גם בב"כ שלנו משום מנהג אבותינו כמבואר בא"ח סי' רס"ח ואין בזה שום חולק וכן פסוקים שאחר ברכת השכיבנו וברכת יראו עינינו שג"כ מפני המאחר לבוא שלא ישאר יחידי בבה"כ שבשדה נתקנה כמבואר בריש מכילתין בתוס' בד"ה מברך ב' לפני' וכו' ואפ"ה גם אנן אומרים אותה ומה שמסיימו התוס' שם בריש מכילתין אבל בב"כ שלנו א"צ להמתין אלא בלילה הוא רק לענין ההמתנה אבל לענין ברכת יראו עינינו הרי מבואר בתוס' דף ז' ע"ב בד"ה א"כ וכו' שגם אנחנו אומרים ברכה זו והרי מבואר בתוס' בריש מכילתין שאנו מתפללין ערבית מבע"י ונראה דשאני ברכה מעין שבע וכן ברכת יראו עינינו שהיא תקנת חכמים לכך נשאר התקנה אבל להמתין בבה"כ לא תקנו אותו חכמים אלא שממילא החיוב מוטל על האדם מצד גדר המוסר ותיקון המדות וכיון שבבתי כנסיות שלנו בטל החשש אין כאן חיוב:
ומידי עסקי בזה אזכיר מה דקשי' לי בהני תרי דהיינו ברכה מעין ז' וברכת יראו עינינו דתרוייהו שוים בזה שתחלת תקנתם היתה מפני המזיקין בבה"כ שלהן שהיו בשדות ואעפי"כ גם עתה שהב"כ שלנו הן בעיר נשארו בתקנתן ומדוע בברכה מעין ז' בעינן דוקא בתי כנסיות קבועות אבלאם מתפללין באיזה מקום דרך עראי א"א אותה ולכך א"א אותה בבית חתנים ובבית אבלים כמבואר בש"ע א"ח סימן רס"ח ומדוע לא מצינו לשום אחד שיזכיר דבר זה בברכת יראו עינינו שלא לאמרו בבית אבלים וחתנים וק"ו שלא יאמרנו היחיד כשמתפלל בביתו ממש ואולי כיון דברכת י"ע נתקנה מתחלה אף ליחיד ועיין בדרישה סימן רס"ח ואף שבודאי ג"כ דוקא בשדה כשאיחר לבוא בעת תפלת הצבור מ"מ כיון שעכ"פ נתקנה ליחיד לכן גם עתה נוהגת אפי' ליחיד בביתו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |