שונה הלכות/אורח חיים/תקנד

שונה הלכות ‏ אורח חיים תקנד

סימן תקנד
דברים האסורים בט"ב

א תשעה באב אסור באכילה ושתי' ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ותלמוד תורה ושאילת שלום ואסור כל אלו הדברים כל היום ואפי' בין השמשות עד צאת הכוכבים ואין מועיל לזה מה שיתפלל מעריב מקודם אך בנעילת הסנדל יש מתירין בהולכין בין הגוים אחר חצות למו"מ כדלקמן דין י"ט ומהם למדו כולן להקל ויש למחות בידם (ס"א כ' וסק"א) וי"א שהעובר על א' מחמשה עינויים כל היום יהא בנידוי (שה"צ אות מ"ג).

ב עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט"ב כמו ביוה"כ ובט"ב שנדחה יש להקל במעוברת אם יש מיחוש קצת שלא להשלים (וע"ל סי' תרי"ז דין א'). וכן אדם חלוש בטבעו ומצטער מהתענית מתענה וא"א לפדות בממון וכל האוכל ושותה בט"ב אפי' הוא חלש אינו רואה בשמחת ירושלים אם לא שהוא חולה באמת כדלקמן וכדאי הוא בית אלקינו להצטער על חורבנו עכ"פ יום א' בשנה (ס"ה כ"ה וסקנ"א ושה"צ וסי' תקנ"ט בה"ל ד"ה ואינו ודין עוברות ומניקות בשאר צומות נתבאר בסי' תק"נ דין ג' ד' ודין בשר ויין בסעודה המפסקת בסי' תקנ"ב דין א' ולענין טעימה ורחיצת פה ע"ל סי' תקס"ז דין ב' ג' ד').

ג יולדת תוך שבעה אפי' אמרה שאינה צריכה אין לה להתענות בט"ב וכ"ש תוך ג' שאסור לה להתענות אבל משבעה עד שלשים אף דמדינא פטורה אפי' לא אמרה צריכה אני אא"כ קים לה בעצמה שהיא בריאה ויכולה להתענות דאז חייבת מ"מ נהגו להתענות אפי' אמרה צריכה אני [והמיקל לא הפסיד] אא"כ לא נתרפאה עדיין לגמרי או שהיא קצת חולה או חלושה בטבעה לא תתענה בתוך ל' יום [ואם יש לה צער גדול שיש לחוש לסכנה אסור לה להתענות] ואם אירע ביולדת בריאה שמתענה ומרגשת באמצע היום שום חולשה יתירא לא תתענה בשארית היום ובט"ב שנדחה יש להקל ששום יולדת שאינה חייבת מדינא לא תתענה תוך ל' ומ"מ אפי' יולדת שאינה מתענה תתענה איזה שעות אכן אם גם זה קשה לה לא תתענה כלל (ס"ו וסק"ט י"ב י"ג י"ד ט"ו וע"ל סי' תקנ"א דין ט"ז מנהג קצת יולדות).

ד חולה שאין בו סכנה שהוא חלוש וחש בגופו אף שנהגו להתענות כ"ז שאין לו צער גדול שהי' לחוש לסכנה מ"מ המיקל לא הפסיד ואפי' לא אמר צריך אני ואם הוא ג"כ אדם חלוש אין כדאי להחמיר בזה (ס"ו וסקי"א ט"ז) ובנדחה יש להקל גם בחולי קצת שלא להשלים (בה"ל סי' תקנ"ט ד"ה ואינו).

ה במקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתי' כמו שיתבאר השיעורים בסי' תרי"ח ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו שכשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע (בה"ל ד"ה דבמקום ובסי' תרי"ח בה"ל ד"ה חולה כתב דין זה לענין הד' צומות, ולענין יו"כ עי' בחת"ס ובראשית ביכורים ובשדי חמד).

ו חסר דעה שנתרפא מיום ליום מותר בבשר ויין כל ימי השבוע ולא יתענה בט"ב (סק"י).

ז רחיצה אסורה בט"ב בין בחמין בין בצונן ואפי' להושיט אצבעו במים אסור ואפי' טבילה של מצוה אסור בזה"ז אלא תרחוץ ותחוף ערב ט"ב (וע"ל סי' תקנ"א דין ל"ד) ולמוצאי ט"ב חופפת מעט קודם הטבילה שתהא סמוך לחפיפה טבילה ואם לא חפפה בערב ט"ב מותרת לעשות כל החפיפה כדין במוצאי ט"ב ולענין לבישת לבנים בט"ב ע"ל סי' תקנ"א דין ל"ד ודין כ"ו (ס"ז ח' וסקי"ח ושה"צ).

ח אין אסור אלא רחיצה של תענוג לפיכך אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר לרחוץ להעביר הלכלוך אבל לא יטול כל ידיו אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך וכן נשים המבשלות וצריכות לרחוץ הבשר אף שממילא רוחצת גם ידי' מותר (ס"ט וסקי"ט).

ט הבא מן הדרך ורגליו עייפות מחמת טורח הדרך מותר לרחוץ רגליו במים לחזקם שאין זה תענוג אלא לרפואה (סי"ד וסקכ"ו וע"ל סי' תקנ"א דין ל"ג).

י נוטל אדם ידיו שחרית משום רוח רעה אך לא יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו ולא יברך ענט"י שחרית אחר הנטילה רק אחר שעשה צרכיו יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו ואז יברך ענט"י משום תפלה (ס"י וסקכ"א וע"ל סי' תרי"ג דין ג' וצע"ק).

יא ולאחד שניגב ידיו ועדיין לחים קצת מעבירם ע"ג עיניו ועל פניו ידיו ורגליו כיון שאין בהם טופח ע"מ להטפיח ודוקא בדרך העברה אבל לרחצם בהדיא לא ומי שהוא איסטניס וצריך לקנח פניו במים ואין דעתו מיושבת עליו כל היום עד שיקנח במים יקנח אבל שאר כל אדם אסור ואם הי' לפלוף ע"ג עיניו ודרכו לרחצו במים רוחץ ומעבירו דהו"ל כטיט וצואה שרוחץ כדרכו כנ"ל (סי"א וסקכ"ב).

יב מותר לשרות מפה בערב ט"ב ומוציאה מהמים והיא מתנגבת עד שאין בה טופח ע"מ להטפיח ומקנח בה פניו ידיו ורגליו אפי' אינו עושה רק לתענוג מותר כיון שהיא נגובה אבל אם יש בה טופח ע"מ להטפיח אסור (סי"ד וסקכ"ז).

יג ומותר לרחוץ ידיו אף לתפלת המנחה, ואם עשה צרכיו אם מותר לרחוץ ידיו דינו כמו ביו"כ שיתבאר בע"ה בסי' תרי"ג דין ו' (ס"ט וסק"כ כ"א).

יד ההולך לצרכי מצוה או להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו שהוא ג"כ מצוה שמא ישמע ממנו איזה ד"ת עובר במים עד צוארו ואינו חושש וכן בחזרה מותר [אבל הרב אצל תלמידו או ששניהן שוין אסור] אבל ההולך לשמור פירותיו בהליכה מותר לעבור עד צוארו מפני הפסד ממון אבל לא בחזרה (סי"ב י"ג וסקכ"ג כ"ה).

טו סיכה בדבר שדרכו לסוך בו כגון בשמן או בחלב או בבורית וכה"ג אפי' אבר א' אסור ואינה אסורה אלא של תענוג אבל להעביר את הזוהמא או מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש (סט"ו וסקכ"ח כ"ט ובה"ל ד"ה סיכה).

טז כלה אחר נשואיה כל ל' יום מותרת לרחוץ פני' וכן לסוך כדי שלא תתגנה על בעלה (סקכ"ט).

יז נעילת הסנדל דוקא של עור אסור אבל של בגד או של עץ וקליפי עץ וגמי אפי' עשוי בצורת מנעל ממש ומגין על רגלו מותר ושל עץ מחופה עור מלמעלה אף שהשולים של עץ אסור וכן אם הי' של בגד ומחופה בעור מלמעלה או שהשולים הם של עור אסור ועי' בשע"ת (סט"ז וסק"ל ל"א).

יח ההולך בדרך מותר בנעילת הסנדל [וטוב שאז יתן עפר במנעלים] וכשיגיע לעיר יחלוץ [וכן אבל ומנודה] ודוקא דרך רחוק שטורח גדול הוא לילך יחף אבל כשהולך לשדה סמוך לעיר אסור לנעול וכן לביה"ק (וע"ל סי' תקנ"ט דין י') אא"כ יש רפש וטיט או בין הגוים [והא"ר צידד להקל כל שיצא מעיר אף שאינו דרך רחוק] וכשיושב על עגלה או רוכב צריך לחלוץ אף בדרך רחוק (סי"ז וסקל"ב ל"ג ושה"צ).

יט ההולכין בין הגוים נהגו לנעול מנעליהם משום הגוים שמלעיגין עלינו וברחוב היהודים צריך לחלוץ [ואף אם יש שם הרבה גוים מצדד הא"ר להחמיר] ובח"א כתב אף שאין למחות שיש גדולים המתירים מ"מ אין לזה טעם דמה בכך שילעיגו עלינו בלא"ה מלעיגין עלינו ומ"מ אותן היושבים בחנות ודאי אסורין דאיך ידעו הגוים אם ילכו בלא מנעלים ובעוה"ר הרבה מהמון מקילין באיסור נעילת הסנדל כל היום אף כשיושבין בביתם ועון גדול הוא דאף כשנקיל בזה בעת שהולך ברחוב שמצוי שם גוים מ"מ תיכף כשבא לביתו חייב לחלצם וע"ל דין א' (סי"ז וסקל"ד ל"ה ל"ו).

כ הסכימו הרבה אחרונים שאע"פ שאסור בט"ב ויו"כ בנעילת סנדל מ"מ יוכל לברך ברכת שעשה לי כל צרכי וכן נוהגין (סקל"א ושה"צ).

כא נכון שלא יישן בליל ט"ב עם אשתו במטה ואפשר דאסור ליגע באשתו כאילו היא נדה וביום יש להקל אם לא במקום שהנשים הולכות מקושטות בט"ב יש להחמיר אף ביום (סי"ח וסקל"ז ושה"צ).

כב אם חל ט"ב בשבת מותר בכולן חוץ מדברים שבצנעא יש אוסרים וכן נוהגין כגון רחיצת ידיו בחמין ותשמיש המטה [ומכריז השמש דברים שבצנעא נוהג ובמקום שלא נהגו להכריז אין להכריז] ואם אירע ליל טבילה בשבת זו יש לסמוך להקל ויש מקילין גם בבא מן הדרך והכל לפי מה שהוא אדם (סי"ט וסקל"ט מ' ושה"צ ולענין ת"ת אחר חצות ע"ל סי' תקנ"ג דין ה').

כג ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות שהתורה משמח לב ואפי' ע"י הרהור אסור ללמוד ותינוקות של בית רבן בטלים בו ואפי' רוצים ללמוד בעצמם בלי המלמד אסור וכ"ש אם הוא גדול קצת ומבין שאסור דשמחה הוא לו ואסור להורות הוראה אם לא לחולה הצריך עכשיו ואסור לדון דיני ממונות דדין היינו תורה מיהו אם אין הבע"ד יכולין להמתין עד למחר שנחוצים לדרכם אפשר דמותר דהוי כרבים צריכים לו (ס"א ג' וסק"ה ובה"ל ד"ה בטלים).

כד ומותר לקרות באיוב ובדברים הרעים שבירמי' ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם וכן רעות גוים אסור לקרות ומותר ללמוד פירוש איכה ופירוש איוב ומדרש איכה ואגדת החורבן בפ' הניזקין ופ' חלק וכן פרק אלו מגלחין אע"ג שיש בו כמה דיני מנודה ומוחרם וכן מותר לקרות בחורבן הנזכר ביוסיפון אבל לישא וליתן בהלכה אסור דדוקא ללמוד פשוטו של דברים מותר אבל לא דרך פלפול ואפי' בהרהור לפרש דבר חמור אסור שיהא לו שמחה אחר שיתיישב לו וכן אסור ללמוד איזה דרוש או קשיא או תירוץ אפי' בדברים הרעים מפני ששמחה היא לו ואסור ללמוד עם התינוקות אף דברים הרעים בין שמבין מה שאומר ובין שאינו מבין רק מותר ללמוד לו החורבן שאינו אלא סיפור דברים ומשבר לב התינוק וי"א שמותר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים ואין אסור אלא הלימוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם דהיינו חומש וגמרא (ס"א ב' וסק"ב ג' ד' ה' ושה"צ).

כה ומותר לקרות ק"ש וברכותיה וכל מה ששייך לסדר התפלה ופרשת התמיד ומשנת איזהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל שהוא סדר היום אבל לא מעמדות ופיטום הקטורת וסדר הקרבנות שנתבאר בסי' א' ונוהגין לומר תהלים ושיר היחוד במנחה כיון שהוא דרך בקשה ויש מחמירין בתהלים ובפוזנא נוהגין לומר למחרתו תהלים ושיר היחוד של אמש ושל היום וכן נכון וחזן הקורא מותר לו לחזור הפרשה של מנחה [וכ"ש של שחרית] קודם שיקרא אבל הרגיל לחזור פרשת השבוע באותו יום כגון שחל ט"ב ביום ה' אין להקל (ס"ד וסק"ו ז' ח' ושה"צ וע"ל סי' תקנ"ה דין א').

כו אין שאלת שלום לחברו בט"ב ואפי' לומד צפרא טבא אסור ולע"ה טוב שיודיעו שהיום אסור ליתן שלום כדי שלא יהא לו עליו איבה עבור זה והדיוטות שאינם יודעים ונותנים שלום משיבים להם בשפה רפה ובכובד ראש וכן אסור לשלוח דורון לחברו בט"ב (ס"כ וסקמ"א מ"ב).

כז י"א שלא ילך ויטייל בשוק כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות והיתול (סכ"א וע"ל סי' תקנ"ג דין ד' וסי' תקנ"ט דין י') וי"א שאין להריח בבשמים בט"ב (סי' תקנ"ו שה"צ אות א' ועי' סי' תקנ"ט סקכ"ז).

כח מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בט"ב אין עושין אפי' בלילה ומקום שנהגו לעשות עושין [וכן פרקמטיא דינה כמלאכה אלא שצריך למעט] ומ"מ לא יקבע עצמו להמלאכה ואם קובע אין רואה סימן ברכה מהמעות שירויח מהמלאכה הזו ואפי' לאחר חצות, ובכל מקום ת"ח בטלים וכל הרוצה לעשות עצמו כת"ח לזה עושה ולא מחזי כיוהרא וכהיום מנהג כל ישראל שלא לעשות מלאכה ומנהגנו שאחר חצות עושין ודוקא מלאכה שיש בה שיהוי קצת אפי' מעשה הדיוט אבל דבר שאין בו שיהוי כגון הדלקת הנרות או קשירה וכדומה מותרין גם קודם חצות ולענין כתיבה יש מתירין וי"א דדינו כחוה"מ וע"י גוי מותר לעשות הכל אפי' בביתו [וי"א דדוקא אם נתן לו קודם ט"ב וצ"ע] ולענין בנין דאוושא מילתא אסור גם ע"י גוי ופרקמטיא להרויח ולהשתכר אסור אפי' ע"י גוי דהוי פרסום ומלאכת דבר האבד מותר אפי' ע"י עצמו ואם יריד או שיירות באים מותר לקנות מהם ולמכור להם ע"י גוי אע"ג דהוי פרהסיא כיון שהוא דבר האבד אבל לא ע"י ישראל דמסיח דעתו מהאבלות ולחלוב הפרות אם אפשר בגוי טוב לעשות ע"י גוי ואם א"א מותר לעשות בעצמו והגר"א מצדד שאם הוא דבר האבד אם ימתין עד אחר חצות מותר ע"י ישראל אפי' באפשר ע"י גוי ואם אינו אבד יש לעשות ע"י גוי וכ"ז קודם חצות ומ"מ גם אחר חצות לא ימשוך בעסקיו ולא יקבע עצמו למלאכה כדי שלא יסיח דעתו מהאבילות (סכ"ב כ"ג כ"ד וסקמ"ג מ"ד מ"ה מ"ו מ"ז מ"ח מ"ט נ' ובה"ל ד"ה במקום וד"ה ע"י וד"ה אם וד"ה דבר ושה"צ).

כט כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (סכ"ה).

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · מעבר לתחילת הדף