שונה הלכות/אורח חיים/תקנב

שונה הלכות ‏ אורח חיים תקנב

סימן תקנב
דין ערב תשעה באב

א ערב ט"ב בסעודה המפסקת שאוכל אחר חצות אסור לאכל מדינא בשר ולשתות יין והעובר ע"ז נאמר עליו ותהי עונותם על עצמותם [ומצד המנהג אסור מר"ח אב כנ"ל סי' תקנ"א דין י"ד] ואפי' בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת ובשר עופות ודגים (וע"ל דין ג') ויין מגתו שאין לו יותר משלשה ימים נהגו לאסור ואין לשתות שכר [וכ"ש מי דבש או יי"ש המשכרים] ואם הוא אדם חלש מותר בשכר ויש מקילין ברגיל בכל סעודה לשתות שכר והכל לפי מה שהוא אדם והנוהג לברך על הכוס ביחידי מותר לשתות כוס של שכר לברהמ"ז [אבל לזמן אסור כדלק' דין ו'] ואף משקין אחרים ממעט בשתייתן בסעודה המפסקת ממה שרגיל שאם רגיל לשתות בסעודה ד' כוסות ישתה ג' כוסות וכן לא יאכל אחר סעודתו צנון ומליח דברים שרגיל בהם בשאר פעמים כדי שיתנהג בפרישות ומותר לאכול בסעודתו פירות חיים אפי' כמה מינים [ואם נתבשלו או נצלו אסור ב' מהם כדלקמן] (ס"א ב' ד' וסק"ג ד' י"ב ושה"צ וסי' תקנ"ד סכ"ה).

ב ואסור לאכל בסעודה המפסקת שני תבשילין וצלי דינו כתבשיל כגון ביצים צלויות או פירות צלויין ואפי' תבשיל הנעשה מדבר הנאכל כמות שהוא חי כגון חלב שנתבשל מקרי תבשיל ואפי' בישל מין אחד בשתי קדרות מקרי שני תבשילין ואדם א' אסור לאכול שניהן [אבל יכול ראובן לאכל תבשיל א' ושמעון א'] ודוקא אם אחד בלילתו עבה ואחד בלילתו רכה אבל אם שניהם בשוה אין קפידא לבשל בשתי קדרות (ס"א ג' וסק"ח ט' י"א י"ב).

ג שני מינים שנתבשלו בקדרה אחת אם הוא דבר שדרכו בכך לבשלו כל השנה כגון אפונים שנותנים עליהם בצלים וביצים שגם כל השנה רוב הפעמים נותנין בצלים וביצים באפונים כמו שדרך לטגן עיסה וביצים מקרי תבשיל א' [ואפשר דדוקא באופן זה שהבצלים וביצים באים להטעים האפונים אבל לא במבשל שני מינים ביחד בעלמא כגון מה שקורין לקשי"ן עם תפוחי אדמה וצ"ע] אבל אם רוב הפעמים מבשלין בלי זה כגון דגים [במקום שנהגו להקל לאכל דגים בסעודה המפסקת] שטגנו בביצים אסור כיון שרוב פעמים מבשלים בלי ביצים [ויש מקילין בזה] וכן לביבות ממולאים בגבינה או ברייט"י לאקשי"ן עם גבינה כיון שרוב פעמים אין עושין כן הוי ב' תבשילין, ולכן יש נוהגין לאכול עדשים עם ביצים מבושלים בתוכן במקום שדרכו לבשל כך כל השנה שהם מאכל אבלים והיינו כשאוכלם בבת אחת [ואפשר דדוקא כשהעיקר הוא העדשים והביצים מפרכין אותם בתוכם שבטלו גבייהו וצ"ע] ובטור כתב שאוכלים או עדשים או ביצים וכן מנהגנו שאוכלים ביצים קשים שהם מאכל אבלים ולא יאכלו תבשיל אחר ודלא כהמון עם שמתחלה אוכלין מין מבושל ואח"ז יושבין לארץ ואוכלין ביצים דאסור וכ"ש שאסור להפסיק ביניהם בברהמ"ז שגורם ברכה שא"צ וע"ל דין ז' (ס"ג ה' וסק"י י"ג י"ד ובה"ל ד"ה וכן וד"ה שנותנים ושה"צ).

ד מי שאפשר לו לא יאכל בסעודה המפסקת אלא פת חריבה במלח וקיתון של מים ומ"מ אל ימעט בשיעור אכילתו ושתייתו אלא יעשה באופן שיוכל לסבול התענית ויש מחמירין לטבל אחר אכילתן פת באפר ולאכלו ואומר זהו סעודת ט"ב (ס"ו וסקט"ו ט"ז וע"ל סי' צ' דין ס"ד שאין ללעוס בערב ט"ב שורש מתוק שקורין לאקערי"ץ שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות).

ה נהגו לישב ע"ג קרקע בסעודה המפסקת ואם הוא אדם חלוש יוכל להניח כר תחתיו וא"צ לחלוץ מנעליו שאין אבלות נוהג עד הלילה ולכן מותר ג"כ לישב על הספסל אחר הסעודה (ס"ו וסקי"ז י"ח).

ו יש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכל בסעודה המפסקת כדי שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב לבדו ויבדך לעצמו ובדיעבד אף אם ישבו ג' לא ממנו דלא חשיב קביעות (ס"ח וסקי"ט).

ז כ"ז בסעודה המפסקת שאין דעתו לאכל עוד אחרי' סעודת קבע ובשהוא אחר חצות אבל אם הי' קודם חצות או אחר חצות ודעתו לאכל אחריה סעודת קבע א"צ ליזהר בדברים הללו אבל אם אוכל אח"כ רק אכילת עראי לא נחשב לסעודה כלל והסעודה הקודמת היא עיקר הסעודה ואסור לאכול בה שני תבשילין והמנהג באשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה ומברך ברהמ"ז ואח"כ הולך לביהכ"נ ומתפלל מנחה ואוכל סעודה המפסקת ואפשר דגם כשמתפלל בביתו הוי הפסק אבל ברהמ"ז לחוד לא סגי שגורם ברכה שא"צ ונוהגים להרבות קצת בסעודה ראשונה כדי שלא יזיק להם התענית הואיל ופוסקים מבעו"י מיהו מי שיוכל לסגף עצמו ויודע בעצמו שאין התענית מזיק לו ומחמיר על עצמו נקרא קדוש כ"כ הרמ"א והרבה אחרונים אין דעתם נוחה בזה להרבות בתחלה בכמה מיני תבשילין ולהתענג בהם וזהו עיקר סעודתו ואחר מנחה שאינו רעב ואינו צמא כלל אוכל לזכר סעודה המפסקת והוא רק כעין סעודת עראי ולכן י"א שלא יאכל קודם מנחה רק תבשיל א' ואחר מנחה יאכל עדשים או ביצים וכנ"ל ואף שגם זה בכלל תבשיל הוא לא מצטרפי אהדדי והח"א כתב מנהג הישר לאכול קודם חצות או אחר חצות סעודה קבועה וסמוך לחשכה אוכלין על הארץ תבשיל א' ואח"ז מי שמתיירא שיזיק לו התענית מותר לאכול פת עם חמאה כדי לשבוע ובלבד שלא יאכל שני תבשילין והא"ר כתב להצדיק קצת את המנהג שאם מכוין לש"ש שלא יזיק לו התענית הרשות בידו אבל עכ"פ יראה כל אדם שלא ישביע עצמו יותר מדאי כדי שיוכל לאכל אחר המנחה סעודה המפסקת שלא יהא כאכילה גסה ועראי ובסעודה המפסקת יוכל לאכל פת עם תבשיל ולא מצטרפי אהדדי כיון שבירך ברהמ"ז וגם התפלל באמצע (ס"ט וסק"כ כ"א כ"ב ושה"צ).

ח אם חל ט"ב באחד בשבת או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת אוכל בשר ושותה יין בסעודה. המפסקת ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בעת מלכותו ואסור למנוע ממנו דכיון שמונע משום אבל עבירה היא ומ"מ ישב בדאבון נפש שלא ינהג בשמחה ולכן לא ישב בסעודת חברים כ"כ המג"א ובבכור שור חולק ע"ז ודעתו שמי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ומיודעיו ומונע בשבת זו הו"ל כאבלות בפרהסיא ולכו"ע מותר לאכל עם בני ביתו ויכול לברך בזימון כיון שהוא שבת מיהו צריך להפסיק מבעו"י קודם שקיעה ונכון להודיע זה להמון שלא יטעו שהוא כשאר שבת ואם חל מילה באותו שבת יעשה הסעודה קודם מנחה (ס"י וסקכ"ג כ"ד וע"ל סי' תקנ"א דין י"ח).

ט מי שקבל עליו תענית שני וחמשי כל ימות השנה ואירע ערב ט"ב להיות בשני וקשה עליו לישב בתענית שני ימים ולילה אחת ישאל על נדרו [אבל ללוות התענית ולפרוע אח"כ אוסרין כמה אחרונים בכה"ג] והגאונים כתבו שיתענה עד אחר תפלת מנחה ואוכל סעודה המפסקת קודם השקיעה וא"צ להשלים יום אחר וכן נוהגין ואסור לסעוד שני פעמים משום נדרו וא"כ צריך לנהוג בה כל דין סעודה המפסקת [ולפי שא"א לצמצם לאחר כ"כ האכילה שיהי' ממש סמוך לשקיעה מוטב יותר שישאל על נדרו] וה"ה מי שמתענה תענית חלום או יא"צ וטוב שיתנה בפעם ראשונה שלא להתענות רק עד אחר חצות היום ויתפלל מנחה גדולה ויאכל סעודה ואח"כ יאכל סעודה המפסקת (סי"א וסקכ"ה כ"ו כ"ז כ"ח כ"ט ושה"צ).

י אין אומרים תחנון ערב ט"ב במנחה משום דאיקרי מועד ואם הוא שבת אין אומרים צדקתך (סי"ב וע"ל סי' נ"א דין כ"ה שאומרים מזמור לתודה בערב ט"ב ובט"ב).

יא אם חל ט"ב בשבת אומרים אב הרחמים וי"ל דג"כ מזכירין נשמות אותן הנוהגין להזכיר כל שבת (סק"ל וכ"ה לעיל סי' רפ"ד דין ט"ו שמזכירין נשמות וע"ל סי' תקנ"א דין י').

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף