יד אפרים/אורח חיים/תקנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תקנד

במגן אברהם ס"ק ב' כמ"ש ביו"ד סי' שפ"ד ע"ש ר"ל דלפ"ז אסור אף בדברים הרעים דלכשיגדיל יש לו שמחה בזה שלומד עם אחרים רק החורבן מותר לפי שאין זה רק סיפור דברים וגם מצד התינוק אין כאן שמחה שהוא משבר הלב של תינוק:

בט"ז ס"ק ד' וק"ל דמדאמר א"צ אומד משמע דיש ספק כו' ולכאורה דבריו הם קשי הבנה דבתירוצו מסיק דר"ל שא"צ אימוד דאפי' ודאי אין בו סכנה כו' גם צ"ע דמי הכריחו בתירוצו לפרש דאפי' ודאי אין בו כו' ולא מפרש הך דא"צ אומד כפשוטו דמיירי בספק אלא דלא אמרה צריכה אני ונראה כוונתו דהט"ז הכי קא קשיא ליה מדאמר אין צריכה אומד משמע דמיירי בחולה שמסופקים אם יש סכנה בדבר וקאמר דא"צ אימוד דשמא עפ"י אומדן דעתי' יסתכן מחמת התענית אלא מאכילין אותו מיד ואהא קשיא ליה לט"ז דאם אומרת צריכה אני אם כן מאי קמ"ל דא"צ אומד שהרי אפי' כשרופאין אומדין אותו ואומרים שאין בו סכנה מ"מ אם רופא אומר שא"צ וחולה אמר שצריך שומעין לחולה ומ"ש הט"ז דאין בו סכנה לא שייך אומד י"ל דאי מיירי מחולה דלא שייך בו סכנה ואין ספק בדבר שבודאי אין מקום סכנה א"כ לא שייך אומד וע"כ מיירי שיש כאן ספק אם יסתכן א"כ פשיטא דא"צ אומד דאפי' אמדוהו לא איכפת לן מידי כיון דאומד צריך וגם אין לפרש דא"צ אומד כפשוטו ולא אמרה צריכה דא"כ תיקשי באמת כיון שאז היה אומדין אותו שאין בו סכנה היה אסור א"כ מה לי יוה"כ דאיסור דאורייתא מה לי ט"ב דרבנן למה לא נאמיד אותו ואם יאמרו שלא יסתכן לא נאכילי' כיון שאינה אומרת צריך וכן בחולה כה"ג שהרי אם היינו יודעין שאין סכנה לא היינו מאכילין אותו אין להקל בלא אומדנא ולכך פי' הט"ז שר"ל שא"צ אומד היינו משום דאפי' אם יאמדוהו שלא יסתכן ג"כ מאכילין אותו אף באינו אומר צריך כיון דחולה זו עכ"פ יש ספק שמא יסתכן על ידו אין לנו להחמיר עפ"י האומד שלא יסתכן כיון דט"ב דרבנן ולענין זה שייך שפיר לחלק בין דרבנן לדאורייתא היינו בין ט"ב ליו"כ משא"כ אם נאמר דכשאומדין אותו שלא יסתכן אסור אף בט"ב אין לנו להקל בלא אומדנא כיון דאיכא לברורי אף בט"ב להחמיר כנלע"ד כוונת הט"ז:

שם אותו חולה א"צ אומד שמא יש בו סכנה דאפי' כו' זה צ"ע ונראה כוונתו דמתחלה פי' דע"כ מיירי דיש ספק אם יש סכנה ר"ל שאנו נכנסין לגדר הספק בזה דאם אין נופל לנו שום ספק בדבר לא שייך אומד אלא ודאי שאנו מסופקים ולזה אמר שא"צ אימוד לשאול לרופאים בזה אלא מאכילין אותו עפ"י הספק שלנו ולכך קשיא ליה על רש"ל דמפרש בצריך אני דבזה פשיטא דאפי' ביוה"כ מאכילין אותו בלא אומד הרופאים כמבואר שם דאפי' ק' אומרים אינו צריך שומעין לחולה ולכך כ' דמיירי באין אומרת צריכה אני ובזה שפיר קאמר דבחי' או בחולה שאנו מסופקים בו אם יש בו איזה חשש סכנה דבכה"ג ביוה"כ אם החולה אומר א"צ אז צריך אומד מבקיאים אבל בט"ב א"צ אומד שיאמר הרופא שיש לחוש בו לסכנה שאפי' אם יאמר הרופא שבודאי אין בו סכנה מ"מ בט"ב הקילו כיון שעכ"פ אנו רואין שהוא חולה עד שהיינו מסופקים בו מחשש סכנה לולי מאמר הבקיאים בחולי כה"ג לא גזרו ביה וזה כוונת הט"ז א"צ אומד לומר שיש בו סכנה ר"ל אין צריך שאומר הרופא שיש חשש אם יתענה לסכנה דאפי' אם יאמר בוודאי אין בו סכנה והחולה ג"כ אין אומר צריך אני דבכה"ג ביוה"כ מאכילין אותו מ"מ בט"ב שפיר מאכילין אותו שאנו נכנסין לספק בו שצריך לשאלת הבקיאין לא גזרו בי' רבנן לדינא צ"ע אם יש להקל בכה"ג ונראה שעכ"פ צריך שסתם בני אדם הבקיאין קצת יהיו מסופקים בחשש סכנה:

בט"ז סק"ה וכ"ש אחר ג' ימים תוך ז' כשאומרת צריכה אני כו' ולכאורה צ"ע דהא בס"ק שלפני זה מקילין באינה אומרת צריכה ואפשר דלפמ"ש בסוף ואפשר שמש"ה נהגו להחמיר כמ"ש רמ"א וכמ"ש רש"ל דאחר ז' דאפילו אמירה צריכה כו' א"כ מפרש שסתם דבריו קאי אפי' באומרת צריכה וכמהרש"ל וע"ז קאמר דקאי דוקא אלאחר זמן:

בש"ע סעיף ט' וע' לקמן סי' תרי"ג ששם מבואר שמותר לרחוץ כיון שצ"ל אשר יצר וע"ש בט"ז:

מ"א ס"ק ט' דיש להתענות אחר ז' ובש"ע שם משמע דלא תתענה ע' סי' תרי"ז דבעינן מעל"ע ועי' בתה"ד סי' קמ"ח שכ' שם שהאשר"י פ' מרובה כ' דבעינן מעל"ע רק דהתוס' בגיטין לא רצו לתרץ כן והא דלא אמרינן ספק נפשות להקל מ"מ כיון דהאשר"י לא כ' כן אלא ליישב דברי כנה"ג ואהא פליגי רב אלפס ור"י כו' ואע"ג דקי"ל דיום הבראתו של תינוק בעינן מעל"ע יש לחלק בין חולה דלידה לחולה דעלמא עכ"ל בקצרה. ונלע"ד דאפשר שלא החמיר בזה רק ביוה"כ שהוא מדאוריי' וספק כרת אבל ט"ב דרבנן ודאי יש לסמוך על הרא"ש דס"ל דבעינן מעל"ע וכן משמע מדברי הרש"ל דנקט שילדה ב' באב דמשמע דאם ילדה ג' אב פטורה מלהתענות אע"ג דביום א' שנדחה הוא אחר ז' ודוחק לומר שמעשה כך היה וגם לא לומר הטעם דפטורה בכה"ג משום דכיון ביום השבת שהוא ט"ב הוא אחר ז' ואם היה בחול היתה פטורה א"כ אף ביום א' שנדחה היא פטורה דכיון שכבר הוקבע תענית של כל העולם ביום א' ואז היא לבתר ז' לית לן לפטרה מהאי טעמא אלא נראה דס"ל דבעינן מעל"ע וא"כ אם ילדה בג' אב אז לא שלמו קודם י' אב שבעת ימים מעל"ע וכיון כשנכנס י' אב היתה בתוך ז' פטורה ואפשר דאף בלא נדחה יש להקל בכה"ג. ולפ"ז אין ראיה ממ"ש המג"א ססי' תקנ"ט דמשמע דלא תתענה והיינו מדכ' שתשתה היולדת הכוס ולפמ"ש י"ל דהתם מיירי בילדה בג' אב דהשתא לא שלמו הז' ימים קודם ט"ב ובכה"ג יש להקל ובהכי א"ש מ"ש בי"ד רס"ה דבט"ב שאין היולדת יכולה לשתות מהכוס לא יברך ע"ש דהתם מיירי כגון שנולד תחלת ליל ב' ובבאר הגולה מחלק דהתם מיירי באינה צריכה לאכול והכא מיירי בצריכה אמנם אף לפי דעת רש"ל י"ל בסי' קנ"ט שהיא חולה קצת ונ"ל דעכ"פ בנדחה יש להקל אם ילדה בג' אב דאז שלמו ז' ימים בי' אב מעל"ע ולהקל כתירוץ הרא"ש דמעל"ע בעינן ועמ"ש בספרי בית אפרים חלק יו"ד בענין אין סירכא פחותה מג' ימים מ"ש בזה:

ס"ק י"ז אא"כ יש טיט וכו' וכ' בשל"ה שאז יש לו להפוך ללבוש של שמאל בימין או להיפוך:

ס"ק י"ט עבי"ד סי' שפ"ג כצ"ל:

מ"א ס"ק כ"ב פי' כו' ר"ל דבטור איתא אין שאילת שלום לחבירים וע"ז כ' הב"ח פי' ת"ח כו' ומשמע הא לאחר שאינו ת"ח מותר ליתן שלום וע"ז כ' דבמרדכי איתא לחבירו כו' ותמה המג"א דודאי גם הטור מודה דאסור ליתן שלום לכל אדם ומ"ש אין שאילת שלום לחברים פי' שחבירים שיודעין הדין אין נותנין שלום לכל אדם ולמ"ד דלחבירים אינו משמש בפועל יוצא לאחר אלא לעצמו וכאלו אמר אין חבירים שואלים בשלום:

ס"ק כ"ג דאין מסיח דעתו בכך וגם משום ביטול עינוי לא שייך כ"א במלאכה שיש בה שהוי קצת שישתעשע בה כ"כ בתה"ד ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.