רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כג

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא תשא שמע שוא. וזאת האזהרה היא לדיין ויורה על זה האזהרות הנלוות לזה. ועוד כי אם ישמע איש אחר שמע שוא לא יזיק אבל האזהרה היא לדיין שלא ישמע דברי אחד מבעלי דין שלא בפני בעל דין אחר כדי שלא יקח בדמיונו מה שהוא שקר כי זה יהיה סבה אל שלא יוכל להאמין הפך הדברים ההם ויצא מפני זה המשפט מעוקל והנה קראה התורה זה הענין שמע שוא כי ברוב יהיו כמו אלו הדברים דברי שוא ולולי זה לא היה מקדים להקדים דבריו לדיין:

אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. ר"ל שלא ישית הדיין ידו עם רשע להיות עד מי שהוא איש חמס והנה חמס הוא שם תחת שם התואר. והו' מבואר שאין הרצון בזה שלא ישית ידו עם רשע באופן שיהיה עד חמס כי לא היה צריך לומר עם רשע כי אע"פ שלא היה רשע לא היה ראוי שישית ידו עמו להיות עד חמס ואולם הכונה בזה שלא ישית ידו עם רשע באופן שיהיה עד מי שהוא איש חמס והנה הרשע הוא מי שעבר עברה שיש בה מלקיות שנאמר והיה אם כן הכות הרשע וכן יקרא הרשע מי שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד ואיש חמס הוא הלוקח ממון חבירו במס כמו הגזלנין והחמסנין וגנבים והמלוים ברבית וכן עד זומם הוא גם כן איש חמס ופסול לעדות. וראוי שתדע שהמחוייב מלקות כיון שלקה הוסר שם הרשע ממנו ויהיה כשר לעדות שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך ואולם מי שהוא איש חמס הוא פסול לעדות ואע"פ ששלם הממון שנקרא בעבורו איש חמס יהיה פסול לעדות כי לא הוסר שם איש החמס ממנו מפני מה ששלם מן הממון כי הכונתו הוא לעשות חמס כשיוכל אלא אם נתברר מענינו שעשה תשובה:

ב

לא תהיה אחרי רבים לרעות. ר"ל שבענין הרעות הגדולות כמו דיני נפשות אין ראוי להיות אחרי רבים המשל שאם היו המחייבין יותר מן המזכין אחר אין ראוי שנחייבהו מיתה על פיהם ומזה יתבאר שאם עברו זה הגבול רוצה לומר שיהיו המחייבין יותר מן המזכין יותר מאחד הנה יטו אחריהם כי התורה תדבר בזה האופן כמו שהתבאר בשרשים הכוללים והנה יתבאר כי אמרו לרעות הוא בדיני נפשות לבד כי בדיני ממונות יהיו הרעות לזה טובות לה וזה מבואר בנפשו:

ולא תענה על ריב לנטות. ר"ל שלא יענה הדין על ריב כשישאלוהו מה דעתו בו לנטות אחד אחד משאר הדיינין ששמע דבריהם ויעלים מה שהיה דעותו בזדה הענין עד שיהיה מענהו בזה לנטות אחד אחד מי שקדמה לא להודיע מה שיראה בעיניו מזה הדין כי כשיעשה זה בזה התאר לא ילקח תועלת בדבר הדיינין. והנה לזאת הסבה לא היו מתחילין מהגדול שבסנהדרין בענין דיני נפשות שמא יטו האחרים לדבריו ולא יהיה בכאן זולת האחד מהסנהדרין:

אחרי רבים להטות. הוא בהכרח בנושא זולת הנושא אשר אמר בו לא תהיה אחרי רבים לרעות והוא אם לזכות בדיני נפשות שהולכים בהם אחר הרוב אם לחובה אם לזכות בדיני ממונות:

ג

ודל לא תהדר בריבו. לזכותו בדיני ממונו למפני דלותו אע"פ שהיה כנגדו עשיר והיה ראוי לתת לו כמו זה הסך בתורת צדקה אבל ראוי שישפוט דין אמת לאמתו:

ד

כי תפגע שור אויבך. ר"ל שור ישראל בעל עברות כמו שביארו במכילתא כי אין ראוי לשנוא ישראל כשר שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך והנה יבארה התורה אע"פ שזה השור והחמור התועה בדרך הוא מאיש בעל עבירות כיון שהוא מחזיק בתורת משה ראוי להשיב לו אבידתו וכבר יוכיח העניין בעצמו אם אלו הב"ה הם תועים אם לא והנה ביאור דברי האבדה יהיו בכללן בפרשת כי תצא:

ה

כי תראה חמור שונאך רובץ. ר"ל ישראל בעל עברות שראוי לשנאתו ועם כל זה צותה התורה שאם ראית אותו רובץ תחת משאו והדלת מעזוב לו העלם הראוי שיעלימו בעניניו להניחם אובדים בעבור רוע מעשיו עזוב תעזוב עמו זה העניין עזרהו לפרק המשא מעל החמור באופן שלא ישאר רובץ ואפשר שיהיה הרצון בעזיבה עזיב' המשוא ר"ל שיוריד המשוא מעל החמור באופן שיוכל החמור לקום. והוא מבואר שאם היה שם בעל הבהמה הנה הוא קודם לכל אדם לתקן ענייניו כי לא צותה התור' זה אלא שלא נמנע מפני השנאה מלעזור לו כדי של ישאר חמורו רובץ שם ואם לא רצה בעל הבהמה לפרק אותה הנה לא יתחייב מוצאה לפרוק אותה וזה מעניינו מבוא' כי לחמלה עליו היה זה הצויי והוא ירצה באבדת הבהמה וכן הוא מבואר שאם לא היה מדרך מוצאו שיפרק הבהמה אם היתה שלו כמו שהיה זקן ואינו לפי כבודו או כהן והו' בבית הקברו' הנה הוא פטור מלפרוק כי לא החמירה התורה יותר על ממון חברו מממונו אבל הכונה בזה שיאהב ממון חברו במדרגת אהבתו ממונו והנה פירושו למדנו מעניין הנלוה שאמ' בו כי תפגע מכאן אמרו שזאת הראיה היא ראיה שהיא בפגיעה ושערו חכמים שהוא אחת משבעה ומחצה במיל שהוא אלפים אמה ואם היה רחוק ממנו יותר מזה השעור אינו מצוה ללכת אצלו ולפרוק בהמתו והוא מבואר שאם ראה שונאו שהוא רובץ תחת משאו שהוא מחוייב לפרק המשא מעליו והדברים ק"ו לא תטה משפט אביונך בריבו פירשו בו שהוא אזהרה לדיין שלא יטה משפט מי שהוא אביון מהשלמיות הטובות' והוא האיש החוטא שהוא אביון מן המצות שלא יאמר אדם כיון שזה הוא חוטא אין ראוי לעיין בדינו ולענוש שכנגדו אבל צותה התורה לדון לו דין אמת היה צדיק או רשע ולזאת הסבה הפסיקה התורה בעניין מצות הדיינין במצות השבת אבדה לחוטא ובמצות פריקת משאת בהמה החוטא מדבר שקר תרחק והאזהרה לדיין שיתרחק משמוע דבר שקר על האופן שהתבאר במה שאמר לא תשא שמע שוא ואפשר שאמר זה שאע"פ שיעידו עדים כנגד החוטא והדיין היה יודע שעדותם שקר והנה אין לדיין לומר כיון שהוא חוטא והעידו העדים כנגדו הנה אדון משפט אמת לפי מאמ' העדים ואענישנו אבל ראוי שיתרחק מז ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע ראוי שתדע כי נקי הו מי שהו' נקי בעצמותו וצוה שלא להרגו אע"פ שנגמר דינו להריגה ומזה המקום נתבאר שאם מצאו לו זכות אפי' אחר שנגמר דינו מחזירין אותו כדי שלא יהרגו נקי ושכל מי שירצה להגיד לו זכו' מחזירין הדיינין לשמעו וצדיק הוא מי שהצדיקוהו ויצא צדיק בדין והנה אם ראו אחר זה חובה אין מחזירין דינן כי כל משפטי הדיינים מיי' כמו שאמר שלמת פלגי מים לב מלך ביד יי' אל כל אשר יחפוץ יטנו והנה לא הסכים השם ית' שיזכוהו הדיינים אם לא היה צדיק ולזה אמר כי לא אצדיק רשע ר"ל שלא אסכים שיצא צדיק בדין אם היה רשע. וראוי שתדע שהדין שאמרנו שאין מחזירין אותו לחובה הוא כשהיה ראוי שיקרא דין וזה אמנם יהיה כשלא טעו הדיינין בדבר שפשטי התורה מורים הפך דינם אבל אם טעו כו זה הטעות לא נכנס דינם בגדר הדין כלל ומחזירי' אותו אפי' לחובה:

ח

ושחד לא תקח. אפילו לדין דין אמת לאמתו:

כי השוחד יעור עיני חכמים. וימנע מהם מראיית האמת כדין ההוא:

ויסלף דברי צדיקים. אשר לא יסכימו לעשות עול בשום פנים לפי שדעתם קרובה למי שקבל שוחד ממנו ולא יוכלו לראו' לו חובה בשום פנים והוא מבואר שאם היה הדיין בעל מלאכה וקח מהבעלי דינים כשיעור מה שבטל ממלאכתו הנה אין זה נקרא שוחד. אבל הוא תשלומי מה שהפסיד בעבורם. וראוי כשהיה הענין כזה התירה שיקח הדיין שכר בטול מלאכתו משני הבעלי דין בשוה כדי שלא יהיה דעתו קרובה לאחד מהם יותר מהאחר. וראוי שתדע כי הדיין שלקח שוחד דינו בטל כי התורה העידה שהשוחד יעור עינו ויסלף דבריו ומזה. המקום יתבאר שהדיין שקרובה דעתו מאד מבעלי דינין אין ראוי שיראה להם:

ט

וגר לא תלחץ. אחשוב בזה אזהרה לדיין שלא ילחץ הגר בדינו כשיעלים עינו מלעיין כראוי בדינו מפני היות דעתו יותר קרובה אל העברי אשר יריב עמו ולזה נמשכה האזהרה הזאת לאזהרת לקיחת שוחד וזה כי עוו' הדין כבר יהיה לשתי סבו' אם מפני היות דעת הדיין קרובה לאחד מבעלי דינין אם מפני היו' דעת הדיין רחוקה מאחד מהם ולזה אמרו רבותינו שאין ראוי לאד' לדון לא לאוהבו ולא לשונאו ואמרה התור' שהו' ראוי שנחמול עליו לפי שנפשו שפלה ויכאב לבו מאד אם נלחצהו בזה האופן וכבר ידענו נפש הגר ושפלותו כי גרים היינו בארץ מצרים:

י

ושש שנים. תוכל לזרוע את ארצך ולאסוף את תבואתה לעצמך ואולם השנה השביעית תשמטנה ר"ל שתסיר ידך וממשלתך מתבואתה וזה יהיה כשתפקיד מפירותיה לכל ישראל:

יא

ונטשתה. ר"ל שתעזוב התבואה ההיא ולא תשמרנה ותעכבה לעצמך כטעם אל מי נטשתה מעט הצאן. ויהיה זה סבה אל שיוכלו אביוני עמך לאכול מתבואתה ויתרם תשאר לחית השדה לאכלה ולמדנו מזה שלא הותר לאכול מתבואתה אלא בעת שנשאר ממונה בחוץ לחית השדה:

כן תעשה לכרמך ולזתיך. ומה שידמה להם ר"ל שתפקיר פירותיהם בשה השביעי' ותעזבם בזולת שמירה. וראוי שתדע שמצוה זו אינה נוהגת אלא בארץ ישראל כמו שיתבאר בפרשת בהר סיני ומעת שנתחלקה הארץ וידע כל אחד מהם אי זה הוא ארצו או התחילו למנות שנאמר שש שנים תזרע את ארצך מן העת שהיא ארצך. וראוי שתדע שלא צותה התורה שלא יקחו הבעלים מתבואת ארצם אבל מותר להם לקחת ממנה כמו שנתבאר בפרשת בהר סיני אבל צותה שלא יקחה בכללות כאלו לא הקפידה כי כונת התורה שיוכלו לאכול ממנה העניים ולזאת הסבה לא התירה התורה פירות שביעית אלא בעת שנשאר ממינם בחוץ לחית השדה כי זה יהיה סבה שלא יעכב האדם הרבה מאותם הפירות לעצמו כי לא יועילו לו אחר שלא ישא ממינם בשדות ובכרמים ובאילנות לזאת הסבה בעינה נמנעה הסחורה בהם כמו שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שאם היתה הסחורה מותרת מהם הנה ילקוט האדם מאלו הפירות הרבה וילך למכרם לשאר האנשים בדרך שתשלם אכילתם קודם העת שלא ישאר ממינם בחוץ:

יב

ששת ימים. תוכל לעשות מעשיך וביום השביעי תחוייב לשבות מכל מלאכה באופן שלא יעשה לך הב"ח אשר הם ברשותך כמו שהתבאר בפרשת וישמע יתרו ויהיה זה סבה אל שינוח שורך וחמורך והעבד הכנעני הקטן שאינו עדין בגדר המצות והגר אשר בשער כשהיה שכירך כמו שביאר בפרשת וישמע יתרו. והנה סמך ענין השבת לענין השביעית להורות ששניהם משותפים בכונה אחת והמשל כי כמו שהותר לנו לעשות מלאכה בששת הימים ומנה אותנו התורה מזה ביום השבת כן התור הלנו ענין עבודת האדמה בששת השנים ומנעה אותנו התורה מזה בשנה השביעית ואולם לא נמנעה במוחלט המלאכה בשנה השביעית כי אי אפשר שיהיה האד' בטל מכל מלאכה שנה אחת עם מה שיקרה בזה מההפסד כי הבטלה מביאה לידי זמה ולידי שעמום הלב ולא יתכן שישלם לאדם מה שיצרך לו בשנה אחת בזולת עשיית מלאכה בשנה ההיא והוא מבואר כי כל התועלות שמנינו בענין השבת תמצאנה בענין השביעית זולת מה שאמרנו כי יוחד היום ההוא לעבודת השם יתעלה מפני היותו תחת ממשלת כוכבים רעים כי זה לא יתכן שיהיה זה בשביעית וזה כי אע"פ שכבר יהיו השנים תחת ממשלת כוכב כוכב כמו הענין בימים הנה לשנת היובל יפסד זה הסדור. והמשל כי לשנת נ"ו שנה תשוב הממשלה לשבתאי ולא תהיה השביעית כי אם לשנת הנזכ' והנה תמצא בענין השמטה תועלת נוספת על תועלות מצות השבת והוא ההטבה לעניים:

יג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. ירצה לפי מה שאחשוב ובעבור כל אשר אמרתי אליכם תשמרו ירצה לפי מה שאחשוב ובעבור כל אשר אמרתי אליכם להטיב אתכם לתת לכם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לשמרו שמירה נפלאה ולא תזכירו שם אלהים אחרים להשבע בהם כי זה יביא להאמין בהם ולא ישמע שם אלהים אחרים על פיך להביא האנשים לעבוד ע"ז כי זה כלו יהיה סבה אל שתעדר מכם הטובה אשר יעדתיה לכם. הלא תראה כי כאשר נשקעו ישראל בע"ז גלו מהארץ. וראוי שתדע שלא מנעה התורה זכירת שם ע"ז סתם כי כבר זכרה התורה וזכרו הנביאים קצת שמות ע"ז ולזאת הסכימו רז"ל שזאת האזהרה היא שלא לישבע בשם ע"ז והנה היא באופן מה תחת לא תשא כי התורה צותה שנשבע בשמו יתע' כשיביא ההכרה אל זה אמר ובשמו תשבע ואמר שבועת יי' תהיה בין שניהם. ולזה צוה גם כן שלא לישבע בשם ע"ז ואמרו ולא ישמע על פיך הוא תחת לא יהיה לך והוא אזהרה למסית ואפשר שיהיה הרצון באמרו ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כי בכל אלו המצות שצויתי אתכם תהיו נשמרים כי הם כלם לתקון הקבוץ המדיני ולהסרת הנזקין מבין בני אדם או ירצה בזה שבכלל המצות שצויתי לכם תהיו נשמרים ותדבק השגחתי בכם כי הם כלם מכוונות להגעת השלמות הנפשי אשר הוא סבה דבקות ההשגחה האלהית באדם או ישוב זה לענין מצות השבת ויהיה הרצון בו וביום השביעית תשבות למען ינוח וגומ'. למען שתשמרו ותהיו מושגחים בכל אשר אמרתי אליכם כי מצות השבת תישירכם להשיג כי בכאן אלוה פועל בכל הנמצאות וזאת ההשגחה תהיה סבה אל שתדבק בכם ההשגחה האלהית והנה הביאור הראשון שעשינו בזה הוא היותר נאות לפי מה שאחשוב:

יד

שלש רגלים תחוג לי בשנה. נתבאר מצד הוראת הגדר כי זאת החגיגה הוא שיקריבו שלמים והם הנקראים שלמי חגיגה ואלו השלש רגלים ובאר אותם אחר זה והם חג המצות וחג השבועות וחג הסכות:

טו

את חג המצות תשמור. להקריב שלמי חגיגה שבעה ימים אשר תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חדש האביב והוא סבוב תקופת ניסן כי אז התבואה באביה בארץ ישראל ולא יראו פני ריקם אבל תחוייב להקריב לי בבואך לראות פני עולה והיא נקראת עולה ראיה והנה הגיד לך הכתוב כי דין החגיגה והראיה אחד וכמו שהראיה יחוייב עליה בכניסתו כן הענין בחגיגה אם כן למה נאמר שבעת ימים להגיד שיש לחגיגת חג המצות תשלומין כל שבעה והנה אין לחגיגה ולראיה שיעור מן התורה אבל איש כמתנת ידו כמו שנתבאר בפרשת ראה אנכי. ואולם מדברי חכמים יהיה שעור הראיה מעת כסף לכל הפחות ושיעור החגיגה שתי כסף לפי שקצתם ליי' וקצתם לבעלים וחג הקציר הוא חג השבועות כי אז קציר חטים בארץ ישראל ועליה אמר הקציר סתם ואולם בחג המצות יהיה קציר שעורים ולזה קרב אז העומר משעורים להתיר החדש להדיוט והלא נקרא חג השבועות יום הבכורים כי אז יקריבו שתי הלחם שהם בכורי' כמו שנזכ' בפרשת אמור אל הכהנים ויותר אז החדש להקדש ואז גם כן יביאו הבכורים בירושלים על האופן שיתבאר בפרשת והיה כי תבא ולזה אמר בכללות שהוא זמן הבאת בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ולא אמר שהוא זמן הבאת בכורי החטים וחג האסיף בצאת השנה והוא חג הסוכות כי אז תשלם אסיפת הגורן והיקב ושאר הפירות אשר בשדה והנה למדו רז"ל שחג השבועות יש לחגיגתו תשלומין כל שבעה מחג המצות ולמדו שחג הסוכות יש לו תשלומין עד צאת י"ט האחרון שבו מחג המצו' והנה יספיק בזה כמו זה ההיקש לפי שאין בהקרבת שלמי חגיגה שלא בחיוב שום עיון:

יז

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון יי'. וזאת הראיה היא עם קרבן עולה כמו שאמר ולא יראו פני ריקם ואלו השלש פעמים הם בחג המצו' ובחג השבועות ובחג הסוכות. והנה התועלת בזאת הראייה היא לראות ענין בית המקדש שהוא מורה על מציאות השם יתע' ועל הגדולו' שבסודות הנמצאות כמו שנבאר במה שיבא בג"ה ולזאת הסבה באה המצוה להקריב לשם יתע' קרבן בעת הראייה ולזה ג"כ באה מצו' החגיגה אז להורות על שהוא ראוי שישמח האדם ויהיה חוגג בזכותו לעבוד האל ולהשיגו כפי כוחו כי זה הוא תכלית השלמות ותכלית השמחה כמו שהתבאר במקומותיו. וראוי שתדע כי לא יתחייבו באלו שתי המצו' כי אם הזכרים לא הנקבות והטומטום והאנדרוגינוס שנאמר כל זכורך וכבר יתחייבו עליהם בעת הראייה ביום הראשון של מועדים ויש להם תשלומי על האופן שביארנו בענין החגיגה והנה עכ"פ אם לא הביא עולת ראיה ביום הראשון עובר על לא תעשה שנאמר ולא יראו פני ריקם. והנה דין העבד ודין האשה הוא אחד בזה כמו שישתנה דינם בשאר מצות עשה שיש בהם זמן קבוע ועוד שכבר נאמר בפרשת הקהל בבוא כל ישראל לראות את פני יי' אלהיך למדנו משם שלא יחוייב בראייה כי אם ישראל לא עבד כי אינו ישראל גמור והנה החרש והשוטה והקטן אינם בני מצות כי אינם בני עדת ולה אינם מחוייבים בחגיגה וראיה והנה הסומא פטור מן הראייה שנאמר לראות את פני יי' אלהיך ולזה הענין מורה על הראות כל אחד מהם לאחד והנה ראות השם יתע' אותנו הוא ראייה שלמה בזולת חסרון ולזה יהיה הסומא באחד מעיניו פטור מן הראייה והנה אמר הכתוב לראות שהוא מבנין נפעל לראות להורות כי בראותנו אותו יראה אותנו וישגיח בנו ובכלל הנה הוא מבואר כי לא הוכרחנו בעצמות ללכת לבית המקדש כדי שיראה יי' אותנו כי עיניו משוטטות בכל הארץ ולזה יהיה עלותינו שם כדי שנראהו לפי מה שאפשר לנו וזה יהיה סבה אל שיראה אותנו וראוי שתדע כי מי שאינו יכול לעלות ברגליו המו הזקן והחולה ומה שידמה להם הוא פטור מן הראייה שנאמר בעלותך לראו' את פני יי' אלהיך והעליה שעולה האדם לפי הנהוג הוא ברגליו והנה הטמא והערל פטורין מן הראיה כי אינן רשאין להכנס למקדש ואולם הטמא הוא מבואר בתורה והערל השוהו לבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר וראוי שתדע כי החרש שאינו שומע אע"פ שהו' מדבר או האלם שהוא שומע פטורין מן הראייה כי התועלת המכוון כראייה לא ישלם כי אם למי שישמע וידבר כי אז יתכן לו שישאל לחכמים אשר אצלו על מה הורה כל ענין וענין מבית המקדש וכבר יתבאר זה ממה שנאמר בפרשת הקהל לראות את פני יי' אלהיך וגומ'. ואמר שם בענין הקהל למען ישמעו ולמען ילמדו שכל הבאים לראות ראוי' לשמוע וללמד והלמידה השלימה לא תהיה כי אם למי שהוא מדבר כדי שישאל מה שהוא מסופק בו:

יח

לא תזבח על חמץ דם זבחי. ר"ל דם הפסח ולפי ששחיטת הפסח הוא אחר חצות הנה יחוייב שיהיה החמץ מבוער מבתינו קודם זמן שחיטתו והו' בחצי היום וזאת אזהרה לבני חבורה שלא יהיה חמץ ברשותם בעל שישח' הפסח לפי שהם זובחי' אותו אע"פ שאיש אחר יזבח בעבור' והו' ג"כ אזהרה שלא ישחטהו אדם ויש ברשותו חמץ כי הוא זובח אותו אע"פ שהו' זובח אותו לזולתו ואחד זביח' ואחד שאר עבודו' בו ולזה יהיה עובר בלא תעש' מי שזר' דמו או הקטיר אמוריו ויש ברשותו חמץ ואולם זכרה התורה הזביחה כי היא העבודה היותר קלה עד שהיא תהיה כשרה בזרים כמו שיתבאר בענין הקרבנות:

ולא ילין חלב חגי עד בקר. אחשוב שיהיה הרמז במה שאמר חגי אל השלמים הבאים עם הפסח וכן במה שאמר בפרשת כי תשא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ר"ל אמורי זבח חגיגת הפסח וביאר בו שהוא יפסל בלינה וכל שכן בשאר הקרבנות וזה כי השלמים מותרי' באכילה עד היום הג' כמו שיתבאר בענין הקרבנות' והיה לחושב שיחשוב שיהיו מותרין למזבח גם כן עד היום השלישי ולזה הוצרך לבאר שהו נפסל בלינה ואולם באמורי הפסח בעצמו לא היה צריך לבאר זה כי בשר הפסח אינו מותר לאכול כי אם עד הבקר לפי משפטי התורה ומזה המקום נלמד שכל הקרב למזבח הוא נפסל בלינה ויעברו על הלנתו בלא תעשה:

יט

ראשית בכורי אדמתך תחוייב להביא בבית יי' אלהיך על האופן שיתבאר בפרשת כי תבא ושם יתבאר שלא יחוייב להביא בכורי' אלא מארץ ישראל ומשבעת המינין המיוחדים בתורה לארץ ישראל שנאמר ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש וזה הדבש הוא דבש תמרים ויתחייב להביא מנבחר מהם שנאמר ראשית ושם ראשית יאמר על הקודם במעלה אמר קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו והנה יתבאר שאם לא היו הפירות והקרקע שגדלו בו שלו אינו מביא שנאמר בכורי אדמתך והנה הבעלים חייבי' באחריותם עד שיהיו הפירות בבית המקדש שנא' תביא בית יי' אלהיך ואולם זמן הבאת הבכורים הוא בחג השבועות כמו שהתבאר במה שקדם לא קודם זה ואמנם שא דיני הבכורים יתבארו בג"ה בפרשת והיה כי תבא:

לא תבשל גדי בחלב אמו. הוא הדין לשאר בהמות וחיות טהורות שיש להם חלב אם. ואולם העוף אין לו חלב אם ואין בבשולו בחלב אסור. וראוי שתדע כי אכילתו פסולה מן התורה ר"ל אכילת בשר בחלב וזה כי התורה מנעה בבישולו שהוא לתכלית האכילה וכל שכן שמנעה אכילתו ולזה תכלול האזהרות מהבשול שתי אזהרו' אזהרת הבשול והאזהרה מאכילה כמו שכללה האזהרה מלגלות ערות בת הבת שתי אזהרות והם ערות בת הבת וערות הבת. והנה יתבאר לך שהתורה מנעה אכילת בשר בחלב כי היא זכרה זאת האזהרה בפרשת ראה אנכי ואחר אזהרתה מאכילת הנבלה ושאר המאכלות האסורות להורות כי לא די שהזהירה מאכילת בשר בחלב אבל הזהירה גם כן מהבשול. וראוי שתדע שהמבשל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה אינו לוקה שנאמר בחלב אמו שהיא טהורה ואין צריך לומר אם בשל בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה שאינו לוקה וכל מה שאינו חייב על בשולו אינו לוקה על אכילתו מפני בשר בחלב כי אנחנו למדנו האכילה מהבשול. ואולם בשר עוף בחלב אסור לאכול מדברי חכמים ואינו חייב על הבשול אם לא בשל לפי הנהוג בחום האש ואולם אם בשל בחמי טבריא ובמה שידמה להם אינו לוקה כי אין דרך בישול בכך וכן אם בשלו בחלב זכר פטור שנאמר בחלב אמו וכן אם בשלו בחלב מתה כי אינה אם אחר שמתה וכן אם בשלו במי חלב כי אין מי חלב חלב והתורה אמרה בחלב אמו והנה את אזהרה נזכרת בתורה בשלשה מקומות בזה המקום ובפרשת כי תשא ובפרשת ראה אנכי וידמה שהיא נזכרה באלה המקומות להודיע הכונה בזאת המצוה מצד הענינים הנלוים לה ולפי שבזה המקום היתה התורה זוכרת המצוה אשר יכונו לעבודת השם יתע' ולהשיגו בפי כחנו כמו חגיגה והראייה וקרבן הפסח והבכורים הנה ידמה שתהיה הכוונה בזאת המצוה אחד משני דברים אם להתקרב לעבודתו יתעלה אם התרחק מלכת בחקות שאר הגוים הרחוקים שעבודתו כי אולי היה מנהג האומות הקדומות לבשל בשר בחלב בבית עבודה זרה בבואם לחוג חגיהם ומנעה אותנו התורה מזה ואם לא מצאנו זה כתוב ממנהגיהם כי רושם נימוסי האומות ההם כבר אבד לאורך הזמן ולמחלוקת התורה עליהם ולזאת הסבה אחשוב שבאה האזהרה הזאת בפרשת כי תשא כי שם יראה שכוון במצות הנזכרות בו להרחיק מעבודה זרה מפני מעש' העגל ואפשר שהיא העירה בזה המקום להתקרב לעבודתו יתע' וזה כי כמו שצוה השם ית' שלא נעשה מלאכה ביום השבת למען נתבונן בענין זאת המצוה ויתבאר לנו שהיא להעיד כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש כן צוה שלא נבשל גדי בחלב אמו להעיד שלא נקח מחכמת השם יתעלה הנראת בנמצאות השופעות ממנו שהוא כלי אל שנשיג אמתת מציאותו הקדמות כוזבות יביאנו לספור בהתחלה הראשונה כמו שעשו קצת הקודמים שבטלו התנועות וההויה מפני קצת הקדמות כוזבות והביאם זה להאמין שתהיינה כל הנמצאות על מה שהם עליו מזולת סבה פועלת. ולזה צוה השם יתע' שנביא ראשית בכורי האדמה בית יי' לישב בנפשותינו שהכל מאתו וצונו שלא נבשל גדי בחלב אמו לישב בנפשותינו שנשמר שלא נשתמש בהשחתת נפשותינו בשפע השופע לנו מהשם יתע' אשר יגדלנו ויקנה לנפשנו מציאותה כמו שיגדל החלב הגדי היונק אותו כי זה ידמה למי שיבשל הגדי וישחיתהו בחלב אמו אשר היה מכוון לזונו ולגדלו או צוה זה להעיד שנזהר שלא תביאנו רוב הטובה שנתן לנו השם יתע' לבעוט בו כאמרו וישמן ישורון ויבעט. וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל ולזה צוה גם כן שנביא ראשית בכורי האדמה לבית יי' לישב בנפשותינו שכל הטובות הבאות לנו הם מאתו ית' כי זה ירחיקנו מהבעיטה בו בסבת רבוי הטובות ואולם בפרשת ראה אנכי העיר אותנו מצד הנינים הנלוים לזאת האזהרה שם כי בזאת האזהרה תועלת לבריאו' הגוף ולזה המשיך האהרה בה שם אל האזהרה מאכילת הב"ח אשר הם בלתי נותי' לבריאו' גופנו כמו שנבא שם בג"ה ולא יקשה למצוא הסבה בזה למי שעיין בטבעיות ובחכמת הרפואה עיון מעט ובכלל הנה ערוב המזונות מתחלפים במהירות העכול וקשיו לא יאות כי המתעכל ראשונ' יפסיד האחר ואין הנה מקום ביאור אלו הדברים ולא יקשה בעיניך אין תהי' מצה אחת לתועלו' רבות כי אתה תראה מצות השבת שכרה בו התורה שתי תועלו'. ובכלל הנה התורה תדמה לטבע וכמו שיעשה הטבע הפעולה האחת לתועלות רבות כן הענין במה שתצוהו התורה.

כ

מלאך. הוא נביא. כי הנביא יקרא מלאך כמו שזכרנו כמה שקדם:

כא

כי שמי בקרבו. הנה קרא דברו שמו כי דבר השם יתע' לנביא הוא מה שהגיע לנו מהידיעה בנימוס הנמצאות והשם יתע' הוא נימוס הנמצאות וסדרם וישרם כמו שביארנו כל זה בספר מ"י ולזה יהיה הממרה בנביא ממרה בשם יתע':

כה

ועבדתם את יי' אלהיכם. ידוע כי אין זאת העבודה שיצטרך השם יתע' אל שנשרתהו כי הוא אינו צריך לזולתו ואינה מהעבודו' הנעשות לו במקדש כי הכהנים לבד יעשוה וזאת המצוה היא לכל ישראל ולזה הוא מבואר כי זאת העבודה הוא שנבקש ממנו מה שיצטרך לנו כמו שיבקש העבד מאדוניו מה שיצטרך לו ולזה ביארו ז"ל שזאת העבודה היא התפילה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.