משך חכמה/שמות/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות כג

ב

ולא תענה על רב וכו'. במכילתא, אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות שנאמר לא תענה על רב. הנה הרמב"ם פ"י מייתי קרא דא להמלמד זכות שאינו חוזר ומלמד חובה. ואפשר לכוון זה במכילתא, אבל פשוטו דהוא אזהרה שלא יהיה מצדד תמיד רק לכף זכות כנגד המכוון האמיתי, וזהו דקאמר שלא יטה אלא לכ"ז, פירוש דלהטות דווקא לכף זכות לא יעשה כך וכדאמר רשב"ג לרבנן מכות סוף פ"ק אף הן מרבין שופכי דמים בישראל יעו"ש ודו"ק.

ח

ושוחד לא תקח כו' יעור פקחים. נראה דליכא למימר דהא דכפלו עוד בפרשת שופטים, דחד לשוחד דברים דהא בכתובות אמר דיליף מדלא כתיב ובצע. ונראה דכאן מיירי בדיני נפשות שלא יקח שוחד ובפ' שופטים מיירי בדיני ממונות. ולזה המשך הקרא כן, ונקי וצדיק אל תהרוג, זה שנגמר בב"ד לזכות ולסוף ראו לו חובה אל תהרוג כי לא אצדיק רשע, שפעולת הב"ד מתיחס הכל להשי"ת כמו שאמר אלקים נצב וכו' והמשפט לאלקים הוא, וכיון שטעו ב"ד ודנו זה מפעולות השי"ת ולא אצדיק רשע אם לא שיש טעם כמוס אצל השי"ת שלא יחפוץ במיתתו ומי יבוא בסודו, אך זה כשאחד מהב"ד לא לקח שוחד אבל אם ע"י שוחד טעה אז חוזר דינו ואין ראיה ממה שדנו הדין אף שרצו לדון בצדק, כי אין זה מהסכם השי"ת, שבב"ד הנוטלים שוחד בקהלם אל תחד כבודו, ולכן מסיים כי השוחד יעור פקחים, פירוש בדבר המפורש שאין צריך חכמה לזה וכמו דבר שהצדוקים מודים בו שבזה אם טעו מחזירין אותו ודו"ק.

יא

השביעית תשמטנה כו' למ"ד יש קנין לעו"ג להפקיע מתרומ"ע יעוין סוף השולח א"כ בשביעית יקנו שדות עם העו"ג בשותפות יתנו שנה כנגד שנה ויאכל הישראל בששית והעו"ג בשביעית, ששת ימים תעשה מעשיך כו' למען ינוח שורך וחמורך כו' א"כ יקנו בהמות בשותפות וכן עבדים ערלים דבהו משתעי קרא יעוין סוף החולץ בן אמתך בעבד ערל כו', יקנו בשותפות ויאמר ישראל לעו"ג טול חלקך בשבת וכו' ואי משום שביתת בהמתו אפשר דבשותפות, ועו"ג עביד אדעתא דידיה ולוקח חלקו שרי, יעוין תוספתא דמאי פ"ו ועו"ג דף כ"ב, וכן שדה ערלה יתנו כך עם העו"ג, ונמצא דמהאיסורים ומהמצוות יעשו שותפות עם עו"ג, כדי שלא יהיה להם הפסד של שבת, לכן אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, שתעשו סייגים וגדרים שלא להשתתף עם העו"ג, ושם אלקים אחרים לא תזכירו וכו' על פיך וכדאמר שמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העו"ג שמא יתחייב לו שבועה כו' והתורה אמרה לא ישמע על פיך כו', ודו"ק.

יב

ששת ימים כו' וביום השביעי תשבות כו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו. יתכן עפ"י מה דאמרו רז"ל בשבת דף קי"ח כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלים לו, וזה שאמר ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות כו' ובכ"ז אל תסמוך ע"ז להקל במצות התורה, רק בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים ל"ת. וזה ע"ד צחות.

וינפש בן אמתך בעבד תושב (ולשיטת רשב"א אף בעבד עו"ג) הכתוב מדבר יבמות מ"ו ולפ"ז יתכן שתוכן הכתוב שאם העבד גוי הי' רשאי לעשות מלאכה לצורך רבו בשבת אז היו כל ישראל קונים עבדים גוים ותושבים שיעשו מלאכות אדוניהם בשבת לכן אמר כיון שאמרתי שלא יעשה העבד לצורך רבו ורבו מוזהר על שביתתו בשבת לא תקנו עבד גוי רק עבדים שמלו וטבלו וחייבים בכל המצוות כאשה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שתהיו נשמרים שלא יגלו מסתורין שלכם וכמו שאמר הגמרא שם בסמוך לספר שלא ישמע כו' ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע ע"פ כיון שכל בני ביתכם ועבדיכם יהיו ישראלים עבדים שמלו וטבלו ודו"ק.

יג

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וכו' שלש רגלים תחוג הוא הקדמה למצות שלש רגלים שכשיבוא לראות את פני ד' והיו מגלין להם הכרובים והראו להם חיבתם לפני ד' שמעורין זה בזה כדאמר יומא נ"ד, לכן אמר קודם, שחלילה לא תדמו שיש בזה ענין עו"ג או תמונה וכדאמרו שם כו' יעסקו בדברים האלה רק הוא מצוה כדי להראות אם עושין רצונו של מקום וכמו שבארנו במק"א. וכן בתשא כתב אלהי מסכה ל"ת קודם רגלים.

טו

את חג המצות תשמור כו' אשר צויתיך למועד חודש וכו'. הנה בירושלמי ע"ז בראשו אמר שירבעם הסית ישראל עו"ג ותרנית היא יעו"ש היטב דחשיב לענין כהן, וזמן לחלבים ולבשר, התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי ועו"ז אמרה וקטר מחמץ תודה כו'. למדנו מירושלמי הזה דענין החמץ היה חוק קבוע לעובדי ע"ז אשר היה מורה על איזה רעיון כוזב המפירה אחדות השם והשגחתו, לכן כאשר הבדילן השי"ת מעו"ג במצרים אמר שיחוגו את חג המצות, וכן הנביא אמר לא יעלו כהני הבמות כ"א אכלו מוות כו', יעו"ש בקדמונים, לכן אחרי הדברות אשר היו במעלה רמה רחוקים מכל מושגי הע"ז אמר פה בפרשה תאכל מצות כאשר צויתיך, פירוש רק כמצות הזכרון, אבל לא באותו אופן שאכלו במצרים להרחיקן מע"ז, אבל אחרי העגל שחזרו להמושגות אשר נשרש בהן בהיותן בקרב גוי עובד עץ ואבן, אמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתיך, באותו המכוון ממש שהיה בעת צויתיך שהיית אז תועה בע"ז והיה להרחיקך מחוקי הע"ז ולהבדילך מן התועים ודו"ק.

טז

מכילתא נאמר שלש רגלים בשביעית שלא יסתרסו שלשה רגלים ממקומן, ומה ת"ל אלקי ישראל אלא על ישראל ייחד שמו ביותר, הענין דהמועדים נאמרו כאן על האביב קציר ואסיף, והוה אמינא שלא ישכחו כי לד' הארץ מצוה להראות שלש פעמים בשנה לדעת כי הוא מד' וכמו שהאריס צריך לבוא אל האדון, אבל בשביעית שכבר ידעו כי לד' הארץ ואינם חורשים וקוצרים, לא בעי שלש רגלים, לכן קמ"ל דלא יעקרו רגלים ממקומן, דיש בזה ענין אחר, מפני שהשי"ת דבוק אל נפשות האומה הישראלית והמה כחלק מן הכלל, וזה חלקי ד' אמרה נפשי, ומפני שאין בכח האדם להיות דבוק תמיד להשי"ת דכתיב ואספת דגנך, לכן אמרה תורה שיעלו לרגל לראות פנים ויתדבקו אל הכל ולכשילכו למלאכתם בבית ובשדה יהיו כאבר המדולדל שאם יכול לחזור ולחיות אינו מטמא באבר מן החי, כן יתדבקו אל הכל ויתקדשו בקדושת יושב הכרובים להיותם ראוים שיקרא אלקי ישראל, ולכן ישראל הוזהרו על קדוש השם ולא בן נח, שכמו שמאבדין החלק עבור הכל כמו שחותכין אבר להחיות האדם כן צריך למסור נפש הישראל החלקי עבור ידיעת השי"ת הכלליות, ודו"ק.

חודש האביב רש"י ל' אב כו'. כן הדבר שהוא לשון אב אבל על מכוון עמוק דתבואה שהביאה שליש אמרו בגמ' רה"ש י"ב כל שזורעין ומצמחת ויעוין בתוס' שם בשם ירוש' דפירש דהתבואה אלו תולשין אותה וזורעין אותה היא מצמחת הוי זמן חיוב למעשר יעוי"ש לכן מקרי אב שהוא ראוי להוליד זרעים כשיזרעו אותו ודו"ק ורש"י פי' כמשמע מגמ' דילן מנחות ע"א דו"ק.

וחג האסיף, וכן בכי תשא, לא כן בדברים כתיב חג הסוכות, הטעם עפ"י דברי הגר"א שכשניתן לוחות השניים ומשה ירד מן ההר, וחזרו ענני הכבוד בט"ו לחדש תשרי נצטוו על סוכות כידוע, ולכך אז קודם דברות שניות נקרא חג האסיף ולא חג הסוכות ומסולק קושית ר' חנינא בר"ה דף י"ג ע"א יעו"ש והבן. ולא שייך לקרותו חג האסיף על סוכה ועיין.

יז

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ד' וכו'. בפסיקתא דחזון על פסוק כה אמר האדון ד', אר"ל כו' שנא' האדון הוא מוציא ומכניס זכר לדבר והנה ארון אדון הברית שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל. והובא בילקוט [וכן מצאתי להזוה"ק כאן במפו' ר"י אמר האדון כמו דכתיב כו' וכ"א מעקר דיורין ואתיב דיורין וכו'] והנה גם כאן הוראתו כן שהוא מוציא כנענים ומכניס ישראל. לכן תהיו עולים לראות פני האדון שבידו להוציאכם ובל תחוסו על מיטב כרמכם להניחם כצאן בלי רועה, כאשר תמצא להתשב"ץ שחכם אחד שאלו על גודל הפלא, שאומה שלימה יניחו כל אשר להם ויעלו לירושלים. ומפני זה פטור מי שאין לו קרקע לראות עזרה, דאין לו תועליות פרטיות בכניסתו לארץ ודו"ק והנסיון הכביר שהולכים כל זכרים ואינם מניחים רק החגרים והסומים ומפקירים הארץ זה בעצמו מגין עליהם שיושגחו בפרטיות להנצל מכל צר ואויב ולא יחמוד כו'. לזה אמר מה יפו פעמיך בנעלים כו' מה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בתו של אברהם אבינו פירוש שנוסה בעשר נסיונות וכה"א וצבי עמים כו' עם אלודי אברהם שהי' תחלה לגרים פירוש דאין מקבלים גרים בימי דוד ושלמה ורק מיגר אתך שבשפלות ישראל מתגייר ומתגורר עם ישראל זהו גר הצדק ועליך יפול וזה נדיבי עמים עם אלודי אברהם שמנוסין בנסיון כאברהם אבינו ודו"ק.

יח

ולא ילין חלב חגי עד בקר, לפי סדר הלשון היה לו לאמר ולא ילין עד בקר חלב חגי וכמו שאמר לא תשחט על חמץ ולסוף דם זבחי, לכן דריש רב כהנא בפסחים דף ע"א דמפרש איזה בקר, זה בקר של יום ראשית בכורי אדמתך תביא בית ד' כו'. וזה יום הבאת העומר דכתיב בו ואם מנחת בכורים תקריב, וזה בששה עשר, לכן ידעינן דאימורי חגיגת ט"ו נפסלין בלינה, אבל לא דריש בקר ראשית דזה חוכא, דראשית הוא סמוך לא תואר ודו"ק.

והנה בתוספות סוף פרק המקבל הרגישו מדוע בשכר שכיר בעי שיהא כל הלילה, ומדוע באימורין אם הורידן מע"ג המזבח בסוף הלילה קודם אור הבוקר מפסיל בזה יעו"ש. ונראה דכתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ועל אימורי פסח קאי כפירוש התרגום וכן בפסחים נ"ט וכתיב לבוקר משמע דעל המתנה לבוקר אף בשעה קלה מפסיל דלא כתיב עד בוקר ודו"ק. ויתכן משום דבירושלמי ריש ע"ז עו"ג ותרנית היא דכתיב לא ילין חלב חגי כו' וכתיב בעו"ג הביאו לבקר זבחכם, לכן כיון שנמשכו ישראל אחרי עו"ג בעגל שחטאו קבוע לדורות החמירה תורה שלא ילין לבר ממדבחא אף שעה אחת בהמתנה לבוקר ודו"ק.

יט

לא תבשל גדי בחלב אמו. מכילתא, יכול אף טמאה אסור להתבשל בחלבה ת"ל בחלב אמו ולא בחלב אדם, מכאן מוכח דלא כרבינו אהרן הלוי שאמר שחלב אדם הוא בכלל הטמאים ולוקה על חלבו, דא"כ קרא שלישי למה לי הלא הוא בכלל טמאה, ושיטת הרמב"ן שאומר שמותר לגמרי מן התורה ודאי דא"ש, דצריך קרא למעט דסד"א דבחלב המותר קפדא רחמנא, ולשיטת הרמב"ם ג"כ יש ליישב עיין הלכות מא"ס פ"ב ה"ג ובהרב המגיד שם.

שם במכילתא, ר' עקיבא אומר אינו צריך אם גיד הנשה כו' בב"ח כו' דין הוא שיש בו בבל תאכל לא אם אמרת גה"נ שאיסורו קודם מ"ת תאמר בב"ח כו' הרי נבילה תוכיח שאין איסורה קודם מ"ת כו' לא אם אמרת בנבילה שכן שהיא מטמאה במשא, [ולא אמר גיד הנשה יוכיח, הצד השוה שבהן שאסורים בבל תאכל, משום דאיכא למיפרך מה לגיד ונבילה שכן לא היה להם שעת הכושר לאכילה, דנבילה היה אסורה מקודם משום אמה"ח ואינה זבוחה, לכן לא יליף במה הצד] חלב ודם יוכיחו שאין מטמאין במשא כו' הם יוכיחו על בשר בחלב אעפ"י שאינו מטמא יהא אסור באכילה [וכיון דאתי מתלתא אם לא הדר דינא לא פרכינן פירכא כל דהוא רק קולה וחומרא, ולכן לא מצינין למיפרך מה לכולהו שכן לא היה להן שעה"כ, דאין זה רק פירכא כל דהוא. והא דיליף איסי לקמן וקא פריך מה לערלה שכן לא היה להם שעה"כ וחשיב לה פירכא גמורה, משום דתמן לא היה לאיסור ערלה מעולם לבוא להיתר והאיסור חל מעיקרו משא"כ בנבילה לא היה איסור נבילה מעיקרו רק שהיה אסור משום אמה"ח ובשר מן החי, והיה מצי להיות היתר ע"י שחיטה, אם כי זה סברא להיות מפני זה שינוי בדין ועיין רש"י פ"ק דבכורות דף י' ע"א ד"ה לדידי נמי כו' אבל שור הנסקל כו' לא היה לו שעה"כ אפילו קודם לכן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, אך אין זה רק פירכא כל דהוא] לא אם אמרת בחלב ודם שכן חייבין עליו כרת כו' [וא"כ תו אם תאמר גיד ונבילה יוכיחו הוי הדר דינא ואף בתלתא אם הדר דינא פרכינין כל דהוא וכמו שפירש ריש לקיש בפרק כל הבשר (חולין דף קי"ג ע"א) ודו"ק] ת"ל לא תאכלנו כו' וכפי הנראה שלזה כוון ריש לקיש באמרו חדא מתלתא אי הדר דינא ואתי במה הצד פרכינין כל דהוא, דלדברי איסי אין צורך לזה, רק ליישב דברי ר' עקיבא ודו"ק בכ"ז.

שם ר' שמעון אומר מפני מה נאמר בג' מקומות כנגד שלש בריתות שכרת הקב"ה אחת בחורב ואחת בערבות מואב ואחת בהר גריזים והר עיבל. עיין סוטה דף ל"ז ע"ב ר' שמעון מוציא הר גריזים כו' ומכניס אוהמ"ע שבמדבר, לכן העיקר כגירסת הילקוט ר' ישמעאל, ורי"ש לטעמיה דכללות נאמרו בסיני ופרטות באוהמ"ע חדא ברית הוי יעו"ש.

שם רבי אומר או מכור לא תבשל כו' אמרה תורה כשתמכרנו לא תבשלנו ותמכרנו. הנה לפי גירסא זו א"ש מה דקאמר הגמרא בכריתות דף כ"ד, דהא רבי דס"ל איסור חל על איסור וה"מ איסור חמור על איסור קל, אבל איסור קל על איסור חמור לית ליה, וכתב רש"י לא אתפרש לי היכא, ולפ"ז ניחא, דלפי מה שפירש הרמב"ם בפירושו למשנה דכריתות, דלמ"ד אין איסור חל על איסור בבשר בחלב לא מתסר בהנאה כיון דליכא איסור אכילה יעו"ש, א"כ הכא דמתסר בהנאה למוכרו לעו"ג כשמבשל נבלה, א"כ אתי איסור דבשר בחלב וחייל על איסור נבלה, אלמא דאיסור חמור חייל דהוא חמור שכן בפני עצמו אסור בהנאה, דאם לא היה חל לענין איסור אכילה לא היה חל לאיסור הנאה, דהנאה ואכילה בני ענין אחד הוא, תדע דלא לקי כשאוכל בשר בחלב שתים, אחד משום אכילה ואחד משום הנאה, ולרמב"ם לא לקי על כל הנאה כלל וכלל, לבד במוקדשין דהקדש ממונא דגבוה הוה, וממונא לא שייך שיהא אין איסור חל על איסור כיון דממון הוא, ובודאי אסור להתהנות מממון דחבריה, דאטו משום דממונא דגבוה הוא גרע אתמהה, וכיון דאיתוסף איסור הנאה הוי איסור מוסיף במוקדשין, וזה ביאור נפלא בס"ד לנקודה הנפלאה של הרמב"ם שם שקיצר באמרים כדרכו, ועיין טעם המלך ופתח הבית והנלע"ד כתבתי. והך סוגיא דגמרא הוי ניחא, רק בגמרא חולין מוכח דלא גרסינן רבי עיי"ש, ואפשר דצ"ל דבי ר' אלעזר תנא [פירוש אליבא דרבי] ודו"ק בכ"ז.

ומזה משמע קצת דלא כשיטת הרמב"ן החדשה בחידושיו לע"ז המכונה מעשי צדיקים, דמכירה אינו איסור כלל מן התורה, רק הטעם דכתיבא או מכור לנכרי, היינו מדכתיב שיוכל למוכרו, אלמא דאיהו בעלים דממונא דיליה נינהו, וע"כ דשרי בהנאה עכ"ד. ולשון לא תבשלנו ותמכרנו, ע"כ פירושו דאיהו איסורא דאסור למוכרו ודו"ק. ומהא דריש פסקא, לכלב תשליכון אותו ככלב וכו' ת"ל לא תאכלו כל נבלה כו' ומה נבלה כו' הרי היא מותרת בהנאה, נראה דאין ראיה, דתמן פירושו או אינו אלא כמשמעו פירוש וכלב של הפקר קאמר ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.