רלב"ג - ביאור המילות/שמות/כב

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אוצרות יוסף
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

אם במחתרת ימצא הגנב. שהיה משתדל לגנוב והכהו הבעל הבית או איפה שיהיה ומת לא יתחייב הורגו מיתה ואם זרחה השמש עליו דמים לו ראוי שתדע כי הגנבה תעשה על הרוב בלילה לפי שאז יבטח הגנב שלא יראוהו האנשים ולזה אמר איוב ובלילה יהי כגנב ואמר עוד כי יחדו בבקר למו צלמות ר"ל שהרוצחים והגנבים ידאגו מאד בהיות הבקר עד שהוא צלם כמו צלמות ולזה אמרה התורה אם זרחה עליו השמש ולפי שלא אמר הכתוב אם זרחה השמש דמים לו מגיד שתהיה הזריחה עליו כאלו תאמר שיתחדש שם מה שיתפרסם שהוא עושה מה שיעשה שם כאלו תאמר שראהו נכנס לשם כי אז יירא מעשות שם דבר לחשבו שכבר יודע שהוא עשה זה כמו שיירא הגנב מלגנוב כשזרחה השמש לחשבו שכבר יראוהו האנשים. וראוי שתדע שלא אמרה שאין דמים לזה הגנב מפני רצותו לגנוב הממון שאין ראוי שישלם נפש תחת ממון. ואמנם ירדה תורה לסוף דעתו כי הוא נכנס שם לגנוב ושאם יעמוד עליו בעל הבית או אחד מבני ביתו יהרגם כדי שתשלם לו הגנבה ולזה התירה התורה להורגו לכל מי שימצאהו ואמנם כשזרחה השמש עליו ר"ל שראוהו שם הנה אז ישמר מההריג' לחשובו שכבר יודע מי עשה הדבר הזה ואז לא יותר להרגו ומזה המקום יתבאר שהרודף אחר חברו לרגו מותר להצילו בנפשו של רודף:

ב[edit]

שלם ישלם. מה שגנב על האופן שיתבאר אחר זה ואם אין לו דבר שישלם הגנבה ממנו ונמכר בגנבתו על יד ב"ד וזאת המכירה היא לשש שנים כמו שהתבאר במה שקדם:

ג[edit]

ואם המצא תמצא ביד הגנב הגנבה משור ועד חמור ועד שה חיים שנים ישלם. אולם אם טבחם יתחייב על השור חמשה ועל השה ארבעה ולזה אמר חיים. וראוי שתדע שלא תקרא הזביחה הנהירה והעקור ודומיהם וזה מבואר בנפשו אלא אם היתה שחיטתו לכלבי' או לרפואה כי אז יהיה דין הנבול ודין הטביחה אחד והוא כמו טביחה לזה התכלית אשר כוון בה והוא מבואר שדין תשלומי כפל נוהג בכל הדברים המטלטלים שהם ממון שנאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגו'. אם ימצא הגנב ישלם שנים למדנו שדין תשלומי כפל נוהג גם במה שאינו ב"ח כשהיה ממון ויתבאר מזה שמי שגנב עבד כנעני לא ינהג בו דין תשלומי כפל כי אינו דומה לאלו הפרטים אשר זכרה התורה בענין הגנבה כי הוא אדם ועוד שכבר הוקשו עבדים לקרקעות אמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ולא ינהג זה הדין בקרקעות כי אינן מטלטלין ולא תתכן בהם הגניבה גם כן כי הקרקע הוא ברשות בעליו איך שיהיה ולא ינהג זה הדין בגנבת השטרות לפי שאין גופו ממון והוא מבואר שתשלומי ד' וה' אינו נוהג אלא בשור ושה ושור יקרא אפילו בן יומו שנאמר שור או כשב או עז כי יולד ושה יקרא מן הכבשים ומן העזים אחד זכר ואחד נקבה כמו שהתבאר במה שקדם והוא מבואר שנקרא שה אפי' אחר שנה מפני שאמרה תורה שה תמים זכר בן שנה וראוי שתדע כי הגנבה בעינה חוזרת לבעלים אפילו לאחר יאוש שנאמר אם המצא תמצא בידו הגנבה וגו'. ר"ל שהוא משלם הגנבה ההיא בעצמה ובעינה ויענש לתת כפל כשעור מה שרצה לגנוב מחברו וזה גם כן יתבאר ממה שהקפידה תורה בנזקי שור ובור שיהיה המת לנזק וכן ראוי שתשוב הגנבה לבעליה ואם השביחה הגנבה מאליה לפי יאוש הוא לבעלים ולאחר יאוש הוא לגנב כי כבר קנאה ביאוש הבעלים ואולם אם השביחה בשהוציא הגנב בה הוצאה הנה השבח לגנב אפילו לפני יאוש ואם נשנית בידו הגנבה משלם תשלומי כפל בשעת הגנבה שנאמר אם המצא בידו הגנבה וגו'. שנים ישלם ר"ל שישלם שנים כמו הגנבה לזה אם גנב טלה ונעשה איל משלם שני טלאים כעין שגנב וכן אם גנב כי ושברו אינו משיב לו הכלי אבל משיב לו שנים כעין שגנב כי הוא מחוייב לשלם שנים כמו הגנבה. וראוי שתדע כי הבא במחתרת נהרג מפני חשבנו שהיה רודף להרוג בעל הבית אם יעמוד להציל ממונו ולזה לא יהיה נהרג אם נתברר לנו שהוא אינו רודף כמו שראוהו עדים שנכנס שם כי יירא מעשות דבר לדעתו כי יודע הדבר וכן אם היה יוצא משם ונמצא במחתרת יש לו דמים גנב או לא גנב כי כבר נתבאר שאינו רודף וכן אם נתבאר מעניינו ביאור שלם שאין כונתו להמית כמו הצב שנכנס בבית הבן יש לו דמים ואין הבדל בין נמצא גנב במחתרת או שנמצא בתוך גנו של אדם או לתוך חצר או בתוך קרפיפו הנה אם נהרג אין לו דמים כי הוא נכנס שם לגנוב ואם יעמוד אדם לפניו יהרגנו ולא אמרה התורה במחתרת אלא בהווה כי הכונה כלה למנוע המכוין להרוג שלא יהרוג ואין הבדל בין שנמצא שם ביום או בלילה כי התורה לא אמרה אם זרחה השמש דמים לא אבל אמרה אם זרחה השמש עליו כמו שקדם והוא מבואר בעצמו כי ביום ישתדל יותר להרוג כדי שלא יתפרסם ענינו כי לא יוכל לברוח שלא יראוהו האנשים ואין הבדל בין נמצא במחתר' או בין שיהי' איש או אשה או גדול או קטון שנא' אם המחתרת יצא הגנב אי זה שיהיה. וראוי היה להיות כן כדי לשמור שלא יהרג הלא תראה כי השור נסקל לשמירה שלא יהרג ואע"פ שאין לו דעת ולא היה ראוי שיענש והנה הבא במחתרת לתוך שדה או גנה או דיר או סהר וכיוצא בהם יש לו דמים כי לא עלה בדעתו שימצא שם אדם ולזה לא היתה כונתו כי אם לגנוב. וראוי שתדע שאין האשה נמכרת בגנבתה שנאמר ונמכר בגנבתו האיש ולא השה ולזה תמצא שבארה התורה זה הדין בעבד עברי לבד ואולם האשה לא תמצא שיהיה אחר שליט למכרה כי אם אביה בהיותה קטנה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה וראוי היה להיות כן כי באשה אם תמכר יהיה לחוש לעבירה מה שאין כן באיש הנמכר ולזה צותה התורה בבת הנמכרת שיעדה האדון לו לאשה או לבנו והוא מבואר שאינו נמכר בגנבתו אם לא היה גדול כי אינו בן עונשיו והנה הואר נמכר בגנבתו ואם היה שוה יותר מגנבתו אינו נמכר שנאמר ונמכר בגניבתו שיהיה כלו נמכר בגנבתו אבל אם היה שוה פחות מגנבתו הרי הוא נמכר כי כבר תוכלל מכירתו בגניבתו והשאר יהיה חוב עליו עד שתמצא ידו:

ד[edit]

כי יבער איש שדה או כרם. ר"ל שיאכילהו לבהמתו ושלח את בהמתו וירעה בשד' אחר הנה ישלם מיטב שדהו שהשחית או מיטב כרמו ואו' ההשחתה כבר תהיה אם באכילה אם ברגלי הבהמה כי הוא ישלם לו גם כן מה שתשחית הבהמה ברגליה כי בזה הגיע לו ג"כ נזק וכבר רמז אל זה הנזק במה שאמר ושלח את בעירה ר"ל שכבר עזבם ללכת שם כאמרו משלחי רגל השור והחמור ולא יתחייב על אלו הנזקין וכמה שידמה להם כי אם ברשו' הניזק שנאמר וביער בשדה אחר ואולם ברשו' הרבים פטור על השן והרגל וכ"ש ברשות המזיק וראוי שתדע שמה שידמה לשן דינו כשן ומה שידמ' לרגל דינו כרגל והנה מה שידמה לשן הוא כל נזק שיגיע מהבהמה שתתכוין בו להנאתו כמו שנתחככה בכותל להנאתו והזיקה או טנפה פירות להנאתה ומה שידמה לזה ממה שיהיה להנאת הבהמה שיהיה דרכה בכך ומה שידמה לרגל הוא מה שדרך הבהמה להזיק בו דרך הליכה כמו שהזיקה בגופה דרך הלוכה או במה שמחובר לגופה וכמו משואה ופרומביא שבפיה ועגלה המושכת בקרון כי כמו שדרכה ללכת ולהזיק כך דרכה להניע הדברים המחוברים לה עמה ולהזיק במה שיפגשו אותו' וראוי שתדע שאם אכלה הבהמה מה שאין דרכה לאכול על דרך הטרף או על דרך השחתה הנה הוא מתולדות נגיחה או נגיפה שחייב עליהם ברשו' הרבים אם תם חצי נזק מגופו ואם מועד נזק שלם כמו הכלב שאכל טלאים וחתול שאכל תרנגולים גדלים או שאכלה כסות אוכלים כי התורה אמרה שדה או כרם שהוא דבר שדרך הבהמה לאכול ממנו וראוי שלא יעלם ממנו כי אע"פ שהוא פטור ברשות הרבים מנזקי שן ורגל הנה אם נהנת הבהמה משלמת מה שנהנת אע"פ שאינה משלמת מה שהזיקה כי אין ראוי שיהנה האדם מחברו שלא ברצונו ולא ישלם לו. וראוי שתדע שאם נכנסה הבהמה לרשות הניזק באונס בזולת פשיעת השומר הנה בעליה פטור מלשלם מה שהזיקה שנאמר כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה שיהיה הוא המבעיר או המשלח וזה אמנ' יהיה כשלא שמר' כראוי כי מטבע הבהמה שתלך לאכול באשר תמצא כשלא ישמרוה הבעלים ולה אם לא שמרה הנה הוא כאלו היה הוא המשלח אותה שם ובהיות הענין כן הנה אם באה הבהמה שם באונס כמו שהוחלקה ונפלה לגנה ואכלה שם אין הבעלים משלמין מה שהזיקה ואמנם ישלמו מה שנהנת כמו שביארנו וכן אם כנס צאנו לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאת והזיקה הנה הוא פטור כי הוא אינו המבעיר או המשלח וכן אם שלחה איש אחר והביאה שם הבעלים פטורין כי הם אינם המשלחים וזה ששולח אותם שם היא משלם מה שהזיקה יותר ממה שנהנת והבעלים משלמין מה שנהנת והנה יראה מפשטי הכתוב שהבהמה תהיה ברשו' הניזק ואכלה פירות הניזק שתקחם מרשות הניזק ואז יתחייב לשלם מה שהזיקה שנאסר ושלח את בעירה ובער בשדה אחר שתהיה הבהמה אוכלת בשדה אחר ותקח משם מה שתאכל הי התורה בארה שהוא משלם מה שהזיק בשדה ההוא. ואולם אם אכלה פירות הניזק ברשות הניזק ולקחת אותם מרשות הרבים הנהנה ספק נסתפק לחכמי התלמוד וזה כי הוא אוכלת בשדה אחר ויתכן שיאמר בכמו זה ובער בשדה אחר ואפשר גם כן שלא יאמר בכמו זה וביער בשדה אחר מפני שלא לקחה הפירות מרשות הניזק ולזה יהיה על המוציא מחבירו עליו הראיה ואולם אם לקחה הפירות ברשות הניזק ואכלה אותם ברשות הרבים הנה לא יאמר בכמו זה וביער בשדה אחר שהרי לא אכלה אותם בשדה אחר ולזה לא ישלם אלא מה שנהנת. וראוי שתדע שאם הזיקה הבהמה פירות תלושין ומה שידמה להם כמו כלים משלמין הבעלים מה שהזיקה הבהמה כשישומו הפירות ההם או הכלים ההם כמה הם שוין ואם הזיקה פירות המחוברים לקרקע הנה ישומו הפירות ההם בששים בקרקע ההוא ר"ל שאם אכלה בית סאה משערי' כמה ישוו ששים בית סאו' באותה שדה עם כמו אלו הפירות וכמה הם שוין כשנאכל מהם בית סאה ומשלם הפירות ולמדנו זה ממה שאמרה התורה מיטב שדהו ר"ל ששמין המיטב עם השדה אע"פ שלא אכל כל השדה ובזה הקל מה למזיק ור"ל שאם היו שמין הפירות ההם לבדם היה הפחות יותר וזה הדין נבנה על שרשים מהם שהמחובר למה שיצמח בו דינו כדין מה שיצמח בו ולזה היה עובר ירך אמו ופירות המחוברים לקרקע כקרקע ומהם כי ששים הוא המספר התכליתיי אשר יהיה בו למתדמה החלקים בטול במינו ולמדנו זה בענין זרוע בשלה ומהסכי בדיני ממונות נשפט להקל על מי שנוציא הממון ממנו לפי מה שאפשר ובהיותצ הענין כן וכבר בארה לנו התורה שזאת השומא תהיה על גב שדה אע"פ שלא אכלה כלה הנה נקח זאת השומא בתכלית מה שאפשר מן ההיקל באופן שלא יבטל יחס זה הדבר אל הכלל שנחברהו אליו וזה יהיה בששי' פחות ממנו מעט ולפי שהמעט ההו' לא ימצא באופן שלא ימצא יותר מעט ממנו הנה לא נחסר מהם דבר כי מה שזה דרכו לא יעלה ולא יוריד בזאת השומא כלל עד שאם נחסר מהם דבר מה הנה כבר אפשר שיחוכר ממנו יותר מעט מזה ונכביד על המזיק שלא כדין ומזה יתבאר שאם שכרה הבהמה לק מה מכלי יתכן שיתוקן הנה לא נשים החלק ההוא הנשבר אבל נשים הכלי כמה שהיה שוה קודם הנזק וכמה הוא שוה עתה כמו הענין בשדה ובכרם:

ה[edit]

כי תצא אש. לפי הנהוג שימשך יציאתה ומצאת קוצים אשר המשיכו האש והביאוה אל הגדיש או אל הקמה ונאכל הגדיש או הקמה או נפסד השדה ונשרף כמו שלחכה נירו וסככה אבניו שלם ישלם הנזק מי שהבעיר הבערה והוא מבואר שאם עבר האש שם באונס כמו שהביאתה לשם רוח שאינה מצויה. או שעברה נהר שאין דרך האש ההוא לעברה והזיקה אחר זה או שהכניס הניזק כליו לשם פטור כי התורה אמרה המבעיר את הבערה והו' לא הבעיר אותה ולזה הוא מבואר שהמבעיר את הבערה והרחיק משד' חברו באופן שלא היה ראוי לאותה האש שתגיע שם והגיעה שם והזיקה טור וכן אם שמר אשו ומסרה לבן דעת לשמר' פטור מנזקיה כי הוא אינו המבעיר הבערה ואם מסרה למי שאינו בן דעת חייב ואם היה מדרך האש ההוא שתמשך ותזיק ולזה הוא מבואר שאם מסר אש בעל שלהבת לחרש שוטה וקטן שהוא חייב ואם מסר להם נחלת ולהכוה טור לפי שאין דרך הנחלת שתמשך ותזיק והנה אם כן זה הנזק לא עשתה אשו אבל עשתה זה האש שהדליקו אליו שאינם בני דעת והנה המבעיר והוא המתחייב ולזה אם הביא אחד האש והביא השני עצים הנה המביא עצים הוא המבעיר ואם הביא אחד עצים והביא השני האש' הנה המביא האש הנה הוא המבעיר וכן אם הביא האחד אש והשני עצים ובא השלישי וליבה כדי להבעיר האש הנה המלבה הוא המבעיר והנה יתחייב לבדו בנזקי האש ואם לבתו רוח שאינה מצויה כלן פטורין כי זאת ההבערה היתה באונס וראוי שתדע כי האדם יתחייב באשו משום חציו וזה כי כמו שהחץ מזיק מזולת מי שיגע מי שירה אותו בנזק כן הענין באש וכמו שהחץ יתנועע מההנעה אשר הניע אותה מי שירה אותו אם לא ימנעהו מונע כן האש ימשך ויתנועע מצד הטבע שחדש בו המדליק אותו במקום הראוי שימשך שם מצד טבעו ואין לאש התחלה אל שלא יתנועע אחר שהובער כמו שאין לחץ התחלה אל שלא יתנועע אחר שיורוהו ולפי שאשו הו' משו' חציו הנה יתחייב בו בעל האש אם הזיק באדם בה' דברים כמו שיתחייב בזה אם חבל בו בחציו כי אין הבדל בין חבלו' האד' בין מתכוין לשאין מתכוין כמו שהתבאר בענין דמי ולדות והנה יתחייב על אשו ג"כ משום ממונו שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה. ולזה כשהיתה אש בחצרו של אדם ולא שמרה כראוי ויצתה והזיקה חייב ולזה סמך הכתוב גם כן נזקי אשו לנזקי שן ורגל ללמד שהוא חייב על אשו משום ממונו וראוי שתדע כי האש שיצאה מרשותו של אדם והזיקה הנה בעל האש פטור על הטמון שנאמר ונאכל גדיש או הקמה או השדה שהם דברים גלוים ואולם על הטמון פטור ואם הבעיר בתו של חברו חייב אף על הטמון שנודע בלי ספק שהוא שם שהרי לא הבעיר ברשות והרי הוא כאלו הזיקו בידים ומתקנת חכמים שאם לא היו שם לדים על הטמון ישבע ויטול מה שדרך בני ארסל הניח בו אבל מה שאין דרך בני אדם להניח בו אפילו ישבע אינו נוטל. והמשל שאם היה ארנקי מלא מעו' בגדיש אפי' נשבע אינו נוטל אם אין שם עדים כי אין דרך בני אדם להניח ארנקי בגדיש וראוי שתדע כי מה שידמה לאש דינו כדין האש כמו אבנו וסכינו ומשא' שהניחן בראש גגו באופן שרוח מצויה תפילם ונפלו והזיקו בעת נפלם. הנה דין זה הנזק כדין האש בשוה וכן הענין במה שידמה לזה ואמנם אחר נפלם יהיה דינם דין הבור וזה מבואר ממה שקדם

ו[edit]

כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים שמור. ר"ל שיגיעו ביד רעהו באחד מהדרכים אשר ישובו בהם להיות ברשותו וקבל עליו לשמור אותם וגונב אחרי כן הדבר שהוא שומר אותו מבית האיש השומר אם ימצא הגנב ישלם שנים לבעלים לפי שהוא גונב אותו להם כי זה השומר פטור מגניבה ואם לא ימצא הגנב והיה זזה וען שנגנב מנו לפטרו מן התשלומין ונקרב בעל הבית שנגנב זה מרשותו אל הדיינין וישבע ויפטר כי לזאת הסבה יבא לפניהם כמו שאמר בתמורת זה המקום בפרשה השנית שבועת יי' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו'. והנה יפטר בזאת השבועה אם לא שלח ידו במה שנתן בידו חבירו קודם שנגנב ממנו שאם שלח ידו בו באופן שיקנה אותו לעצמו כאלו תאמר שהגביהו להשתמש בו ולהחזיק בו כשלו הרי הוא באחריותו ומשלו נגנב לא משל בעלים ואם טענו הבעלי' שהוא פשע בשמירתו שלא שמר כראוי לפי מה שהפקיד לו שהיה שור או חמור או שה או שלמה ומה שידמה להם או שהיה מחלוקת ביניהם:

ח[edit]

על כל אבדה. שהיא באופן שאפשר שיאמר בעל האבדה כי הוא זה ר"ל שאפשר לו להכיר האבידה ולתת סימניה והנה טוען שאין האבידה שלו עד הדינין יבא דבר שניהם להכיר אם פשע אם לא פשע או אם האבדה שלו או אינה שלו ואפשר שיהיה הרצון בזה על כל אבדה שיטעון השומר שנאבד ממנו באיזה אופן שיהיה עם כשנגנב כמו שקדם או בזולת זה האופן שזה יאמר כך וכך היה מה שהפקדתי בידך והשומר טוען כי הוא זה ואינו כמו שאתה אומ' או יהיה הרצון בזה על כל אבדה שיטעון השומר שיאמר בעל הפקדון כי מה שאתה שואל שנגנב או אבד הוא זה והוא בידך הנה מכל אלו הטענות יבא על הדיינין דבר שניהם לראות מי הוא הטוען אמת וישבע בפניהם השומר שהוא דבריו ויפטר במה שהודה אם הודה דבר. והנה מי שירשיעו אותו הדיינין מפני שנשבע על שקר ישלם שנים לרעהו ר"ל בזה שטען טענ' גנבה ואבדה ונשבע שאם באו עדים אחר זה שנשבע על שקר באופן שירשיעוהו הדיינים ולא ירשיע הוא עצמו הנה הוא משלם שני כי הוא כמו גנב ואין ספק שלא יהיה זה הדין כי אם אחר שנשבע כי המה שטען שנגנב או נאבד קודם שנשבע לא הועיל להפטר מתשלומי הפקדון וענין תשלומי כפל הוא לחייבו מדה כנגד מדה וכן אם נשבע והודה אחר זה אינו משלם תשלומי כפל כי אין מרשיעין אותו דיינים אבל הוא מרשיע את עצמו והוא מבואר שזה הדין בזה הענין שוה היה הפקדון כסף או כלים או שור או חמור או שה ומה שידמה להם. כי כבר זה באר זה בביאור בזאת הפרשה ולא אמר הכתוב כסף או כלים אלא שדבר בהווה:

אשר יאמר כי הוא זה. ר"ל שאם תהיה טענתם בשור וחמור או שה או שלמה שנתן בידו בכל אבדה שמצא שיאמר השומר כי הוא זה ואיננו כמו שאתה טוען עד האלהים יבא דבר שניהם לאמת זה הענין בשבועה והנה השומר ישבע ולא ישלם כמו הענין בשבועות השומרים שהוא על השומר לפי מה שהתבאר מדברי התורה ומהענין בעצמו וכבר יתבאר שזה הענין הוא הודאה במקצת הטענה מפני מה שאמר אשר יאמר כי הוא זה ולא אמר אשר יאמר כי הוא אינו ואם טענו חטים והודה לו בשעורים הנה הוא אומר לו כי הוא אינו לא כי הוא זה. ובכלל הנה אמרו כי הוא זה מודה שהטענה וההודאה הם בדבר אחד וזה מבואר למי שיבין במלאכת ההגיון וכבר ביארו זה במכילתא בזה האופן והנה חכמים תקנו שהמוצא מציאה לא נחייבהו שבועה מפני תקון העולם ומתקנת חכמים שלא ישבע מודה מקצת אם לא היתה הכפירה שתי כסף או יותר וההודאה בשוה פרוטה או יותר והוא מבואר שאינו מודה מקצת אם לא הודה לו במקצת הכמו' שטען. ולזה יחוייב שיהיה הטוען טוען דבר מוגבל במדה או במשקל או במנין שאם לא היה מוגבל לא היה לזאת הטענ' קצת שתהיה בו הודאה במקצת והנה אם טען דבר שבמדה והודה לו במנין או במשקל פטור כי הם מינים מתחלפים מהכמה ולא יפול ביניהם היחס כאלו תאמר שטען מדה מלאה מעות והוא מודה לו בחמשים זוז ומזה המקום יתבאר שהמודה בקנס פטור שנא' אשר ירשיעון האלהים ישלם שנים ואולם אם היה מרשיע עצמו ר"ל שיורה שנשבע על שקר הנה הוא פטור מן הכפל וכבר נשפט שהענין הוא כן בשאר הקנסות וראוי שתדע כי מה שנאמר בשומר שכר ומת או נשכח הוא כשהיה זה באונס גדול שאינו יכול להציל ראיה לדבר זה שהרי הוא חייב על הגנב' ואע"פ שהוא אונס ולזה הוא מבוא' שלא יפטר מהמתה והשבורה והשבויה אלא מפני שהו' אונס יותר גדול מאונס הגנבה והנה הרצון במתה שתמות כדרכה שאין לך אונס יותר גדול מזה והשבור' שנשברה ע"י לסטים שאין לו כח לעמוד מפניהם בשום פנים וכן העניין בשאר האונסים הגדולים הדומים לזה וראוי שתדע כי מ"ש אין רואה שבועת ה' תהיה וגו'. אין הרצון בו שאם לא ראו עדים זה הענין ישבע ויפטר כי לא יפול ספק בזה שאם יביא עדי' יפטר אבל הרצון בזה שאם לא היה מדרך המקום ההוא שיהיה שם רואה אז יפטר בשבועה ואם היה מדרך המקום ההוא שיהיה שם רואה לא יפטר בשבועה אלא יביא ראיה או ישלם וכן מה שפטרה התורה שומר שכר מהטרפה הוא כשנטרפ' באונס גדול וזה יתבאר בביאור בעינו אשר ביארנו זה בשבויה ושבורה ומתה וראוי שתדע שאם פשע בשמירתו כמו שהביא הבהמה למקום גדודי חיות ולסטי' ומה שידמה לזה הנה הוא חייב לשלם כמו העניין בשומר חנם שהוא חייב בפשיעה והנה מה שאמר בטרפה יביאהו עד אין הרצון בו שלא יפטר אלא בעדם כי הטרפה דינה כדין המתה והשבויה והשבורה אלא שהרצון בו שיביא עדים במקו שיש רואה או שישבע במקום שאין רואה כי אין שם סבה תחייב שיהיה ההבדל בין הטרפה ושאר האונסים הגדלים וראוי שתדע שהעד הנאמר בכאן הוא שני עדים וזה יתבאר מצד הגדר כי ההעדה יחויב שתהיה בבית דין כי בזולת זה לא יהיה כי אם ספור. וראוי שיהיה משני עדים כי בזולת זה לא יגמר הדין על פיהן ולא תהיה העדה בצד שיהיה פטור מלשלם בה העדות כי התורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר וראוי שתדע כי השואל ששאל בהמה או כלי למלאכה מה ומחמת המלאכה ההיא שהיה לו רשות עליה מאת הבעלים מתה הבהמה או נשבר הכלי בשעת מלאכה הנה הוא פטור כי על זה הרשוהו הבעלים ואולם אם בא הפסד שלא בשעת מלאכה או שלא מחמת המלאכה שהרשוהו עליה אבל מחמת מלאכה אחרת הנה השואל חייב והוא חייב בכל האונסין כמו שהתבאר בתורה. וראוי שתדע שהשומרים לא יתחייבו בדבר אם לא היו בני דעת וזה מבואר מהשרשים הכוללים ואולם הבעלים אע"פ שלא היו בני דעת יתחייבו השומרים להם כל אחד בדינו ולא נאמר כי יתן איש אל רעהו אלא בהווה:

ט[edit]

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה. באופן שיהיה ביד רעו ויקבל עליו לשמור ומת הב"ח ההוא או נשבר ששברתו חיה רעה או נשבה ששבוהו לסטים הנה אם אין רואה שיבא ויעיד בזה שבועה השם תהיה בין שניהם בפני ב"ד כמו הענין בפרשה הקודמת וישבע השומ' שכן הוא ויפטר אם לא שלח ידו קודם זה במלאכת רעהו שאם שלח ידו בה שלא מת או נשבר חייב לשלם ולקח בעליו השבועה ממנו ויפטר השומר מלשלם ההפסד שהגיע בסב' המיתה והשבירה או יהיה הרצון באמרו ולקח בעליו שיקח הנבלה או השבור' ויפטר השומר מלשלם אפילו פחת נכלה כי אל היה לו רשות להטפל בה וכן פירשו במכילתא ואם גנוב יגנוב מעמו וגו'. כי אונס הגנבה איננו גדול כאונס המיתה והשבורה והבזוזה ולזה לא יתחייב על המיתה והשבירה והשבי ואם טרוף יטרף. שטרפו חיה רעה יביא אל הבעלים עד בפני ב"ד שהענין כי הוא ויפטר מלשלם הטרפה ר"ל ההיזק שהגיע בסבת הטרפה ויתכן שירצה בזה כי גם הנזק שתגיע בטרפה אחר שנטרפה לא ישלם כי לא היה לו רשות להטפל בזה:

יג[edit]

וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר. באונס או מת הנה אם לא היה בעליו עמו במלאכתו בשעת שאלה שלם ישלם אע"פ שאלו האונסין הם אונסים גדולים אם בעליו עמו בשעת שאלה לא ישלם דבר כי מפני שבעליו הם תחת ידו בשעת שאלה הנה לא יתכן שישתעבד לו זה אז בשמירת הבהמה כי מן השקר שיהיה האדם עבד ואדון יחד לאיש ועוד כי האדם כשהיה עושה מלאכת אחר ייטב בעיניו ליהנות בעל המלאכה כדי שיתן לו שכר מהמלאכות אשר לו ולזה לא יחוש אז אם יקח בהמתו או כליו אע"פ שלא יקבל עליו שמירתו הנה אם הוא שכיר לבעלים בא בעניין זאת השאלה בעבור שכרו ואם איננו שכרו הכל הולך אל מקום אחד כי האדם יעשה חסד לחברו לתקות גמול ולזה הוא מבואר שאם היה בעליו עמו פטור מלשלם ולמדנו מזה כי בכאן ג' דינין מתחלפין לשומרים האחד הוא פטור מגנבה ואבדה וחייב בשפיעה והב' חייב בגנבה ופטור בשבורה ומתה. והשלישי חייב בכל האונסין והנה השלישי הוא שואל כמו שביאר הכתוב והשנים הראשונים הם שומרין ואין התחלפו' דיניהם מפני חלוף מה שישמרו אותו כי כל אחד מהם כבר יחוייב בשמירת הבהמ' כמו שביאר הכתוב ולזה הוא מבואר שהתחלפות דיניהם הוא מפני התחלפותם בענין השמירה והוא מבואר שאשר ישמור בשכר הוא יותר משועבד לשמור מאשר ישמור בחנם ולזה תהיה הפרשה הראשונה בשומ' חנם ומפני זה אמר בה כסף או כלים כי לא תמצא שיבקש האנשים שכר בשמירת הכסף והכלים והפרשה השנייה היא בשומר שכר ולזה אמר בה חמור או שור או שה וכל בהמה כי על הרוב לא תמצא שיקבלו האנשים לשמור הבהמה אם לא בשכר והנה הענין כן הולך בהדרגה שומר חנם שכל ההנאה היא לבעלי' פטור מכל אונס ושואל שכל ההנאה היא שלו חייב בכל אונס ושומר שכר שההנאה היא לשניהם חייב באונסין קטנים כמו גניבה ואבידה ופטור באונסין גדולים וממזה יתבא' שכן הענין בשוכר כי ההנאה היא גם כן לשניהם. וראוי שתדע כי כל אחד מהשומרים יפטר מכל דבר אם היה בעליו עמו בשעה שהגיע לידו הפקדון ככי התורה ביארה זה הענין בשואל וכ"ש בשאר השומרים וכבר יתבאר לך מדברינו כי כשהיה בעליו עמו פטור גם על פשיעה כי לא נשתעבד בשמירתו כלל כמו שביארנו וראוי שתדע שדין השומרים הנזכ' בכאן אינו נוהג בהקדש ולא בשל נכרי שנאמר כי יתן איש אל רעהו וכי ישאל איש מעם רעהו אינו נוהג בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות והטעם בעינו שנתבאר זה בענייני הגנבה ולא יתחייבו עד שהגיע לידם שנאמר כי יתן איש אל רעהו שיגיע לידו ובשואל נאמר וכי ישאל איש מעם רעהו שיהיה שואל מעם רעהו להוציא מה שהוא עדין עם רעהו ולא יתחייבו שומר חנם ושומר שכר עד שיקבלו לשמור שנאמר לשמור והנה שומר חנם שפשע ולא שמר כראוי לדבר ההוא הנשמר הנה הוא חייב שנאמר על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה שיהיה פושע ביחס שמירת השור או החמור או השה או השלמה ושומר חנם ושומר שכר ששלח יד בפקדון נתחייב בכל האונסין הרי הדבר עומד באחריותן שנאמר אם לא שלח ידו במלאכת רעהו הא אם שלח ידו במלאכה לא יפטר מתשלומין מפני אלו האונסין וסבת זה כי כבר שב הדבר ההוא להיות להם ונתחייבו לשלם כמוהו לבעלים מעת ששלח בו ידו והוא מבואר שהדיינין שיבואו לפניהם הם יותר מאחד שנאמר אשר ירשיעון האלהים ואפשר שהיו שנים אם לא יהיה שם מכריע ביניהם אם יחלוקו ולא יגמר הדין על פיהם ולזה יחויב לכל הפחות שיהיו שלשה וכבר יתבאר מזה המקום שמודה מקצת הטענה ישבע שנאמר על שור על חמור על שה וגו':

טו[edit]

וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה. קודם זה הפתוי ושכב עמה הנה יקשר עמה בקשר האישות ותהיה לו לאשה תחת אשר פתה אותה וזה הוא מה שענשה אותו התורה על זה ואם לא ירצה אביה לתתה לו לאשה הנה ישקול כסף כמוהר הבתולות כמו שנתבאר בפרשת כי תצא מלחמה בענין האונס שהוא חמשים כסף וראוי שתדע כי אמרו אשר לא אורסה. לא בא להוציא את הארוסה בעת הפתוי כי כבר נתבאר בתרוה משפט הארוסה שהיא בסקילה ואמנם בא להוציא מי שנתארסה ונתגרשה והוא מבואר שלא הוציא אותה מזה הדין לפטור המפתה אותה אבל הוציא אותה מענין היות הקנס לאביה. רצוני שאם לא אורסה יהיה הקנס לאביה כמו שנבאר ואם אורסה יהיה הקנס לעצמ' וראוי שתדע שלא יתחייב המפתה בזה הקנס אם לא בא אליה כדרכה שנאמר וכי יפתה איש בתולה שיפתה אותה וישכב עמה באופן אשר היא בתולה ולז"א כמוהר הבתולות כי הוא אבד אותה המוהר ההוא מפני שהשיב אותה בעולה. וראוי שתדע שזה הדין ינהג במי שהוא ברשות אביה כמו קטנה ונערה שנאמר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו ואולם הבוגרת כבר יצאת מרשות אביה כמו שיתבאר בפרשת ראשי המטות ולזה אין לה קנס כי כנין הקנס הוא חדוש ולא ינהג אלא בנושא אשר זכרה אותו התורה. וראוי שתדע שאע"פ שאינה ראויה לו לאשה כרגון חייבי כריתת וחייבי לאוין שאין בהם מיתת ב"ד ולא התרו בו למלקו' ישלם קנס כי אמרו מהורי מהרנה לו לאשה אינו תנאי להקל עליו אבל הוא תנאי להחמיר עליו ולענשו בזה האופן ואין מן הראוי שכאשר לא יוכל להענש בזה האופן יהיה פטור. וראוי שתדע כי מי שהיא בחזקת בעולה אין לה קנס שנאמר בתולה וזו אינה בחזקת בתולה והוא מבואר שזה הקנס הוא לאביה כשהיה לה אב שנאמר ואם מאן ימאן אביה לתתה לו וכיון שהיא ברשותו לתת למי שירצה ראוי שיהיה הקנס הזה שלו ועוד שכבר ביארה התורה זה באונס שנאמר ונתן לאבי הנערה חמשים כסף. וראוי שתדע שאמרו מהורי מהרנה לו לאש' אינו מחויב שתהיה לו לאשה אם לא רצתה כי לא בא הצווי לה ולזה מבואר שאם לא רצתה היא נותן המפתה קנס לאביה וכ"ש אם לא רצה הוא כי אף על פי שרצה לנשאה ישלם קנס אם לא רצתה היא כ"ש כשלא רצה לכנסה שיחוייב לשלם לה קנס וראוי שתדע כי המפתה ישלם זולת הקנס הבושת והפגם וזה יתבאר ממה שאמר והוא שכבר נתבאר חיוב האדם בחמשה דברים במה שהזיק ברעה והוא מבואר שהאונס מביא צער באנוסה ואין הענין כן במפותה ואם היו החמשים כסף עונש זה הענין בכללו היה עושה האונס בבושת ופגם יותר כל מעונש המפתה כי המפתה ישלם חמשים כסף על הבושת והפגם והאונס יפטר בחמשים כסף והבושת והפגם והצער ולזה הוא מבואר שאין אלו החמשים כסף דמי הבושת והפגם אבל הם קנס והוא משלם אותם מפני מה שנהנה מזה ולזה אמר באונס ונתן האיש השוכב לאבי הנערה. רצוני שכבר נתן זה בעבור ששכב עמה ונהנה בשכיבתו זאת:

יז[edit]

מכשפה לא תחיה. ר"ל העושה מעשה מפעולות הכשוף. ואולם מה שהוא נעשה על צד אחיזת העינים אין בו חייב מיתה כי אין זה נכנס תחת גדר הכשוף וכבר יתבאר במה שיבא דין המכשף הוא בסקילה ואמר בזה המקום מכשפה לא תהיה להורות שאם לא המיתוה עוברים על לא תעשה והנה זכר בכאן האשה לפי שהנשים דעתן קלות ולה תמצאנה בהן פעולות הכשוף יותר ממה שימצאו באנשים. והנה זכר בכאן מכשפה כי הם יעשו פעולות על צד הכשוף להביא הבתולה אל שירצה המפתה:

יח[edit]

כל שוכב עם בהמה מות יומת. הנה הוצרך להזכיר זה בזה המקום כי מפני מה שנזכר מההבדל בין נזקי אדם לנזקי בהמה אולי יחשב חושב בראותו כי המפתה בתולה יפטר בממון שהשוכב עם בהמה יהיה פטור כי לא הזיק דבר לבעל הבהמה ולזה בארה התורה כי הוא חייב מיתה וזאת המיתה היא סקילה כמו שיתבאר במה שיבא ואין הבדל בשכיבת הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה בין גדולה בין קטנה כי הוא ראויה לביאה בהולדה בין שאינה נרבעת או אובע' כמו שיתבאר בעניין העריות ועוד כי מי שימשך לפועל המשגל בזה האופן יקרה לו שאם לא ימצא אשה ישכב עם בהמה:

יט[edit]

זובח לאלהים יחרם. אע"פ שאין זה דרך עבודתם יחרם וימות וכבר נתבאר בפרשת שופטים שזאת המיתה היא סקילה והנה לא תעשה העבודה הזאת בלתי ליי' לבדו ולמדנו מזה שכן הענין בשאר העבודות הנעשות לשם יתע' שאם עשה אחת מהם לע"ז נסקל אע"פ שאין דרך עבודתה בכך ואין צריך לומר שאם עבד אותה דרך עבודתה שהוא חייב מיתה והנה בא זה בזה המקום לפי שהאנשים כאשר תרבה להם תאות המשגל יקחו להם מבנות הגוים לשכב עמם ויהיה זה סבה אל שיפותו לעבוד ע"ז כמו שאמר כי יסיר את בנך מאחרי ועד כי כבר ימשך מזה הפועל המגונה שיפותו לעשות תמונות יזבחו לפניהם או יקטרו לפניהם ויחשבו שיהיו בפועל הזה נעזרים בהשגת בעילת האשה אשר יחשקו בה כמו שהתפרסם משגעונות האומות הקדומות בזה הענין:

כ[edit]

וגר. הוא גר צדק שהוא גר בן ברית וכבר נלמד זה מהדברים הנלוים לו והם האלמנה והיתום והעני מישראל והנה הזהיר על אלו מפני שנפשם שפלה ואין להם כח והקדים דין הגר כי לא יחסר לו רק עזר המשפחה ואחר כך הזכיר האלמנה והיתום כי לא יחסר להם רק סדר ההנהגה והמשא והמתן כי אין להם מי שישא ויתן בעסקיהם כראוי ואח"כ העני והוא היותר שפל רוח מכלם:

לא תונה. דבר ידוע הוא כי יש אונאה בדברים אונאה בממון ואולם האונאה אשר בממון אמרו וכי תמכרו ממכר וגו'. אל תונו איש את אחיו אשר ואולם האונאה אשר בדברים כאמרו והאכלתי את מוניך את בשרם והנה זאת ההונאה פירשו במכילת' אונאת דברים:

לא תלחצנו. דבר ידוע שאין זאת האזהר' שלא נלחץ גופו ודחקהו מענין ותלחץ רגל בלעם כי כבר הקדימה התורה נזקי הגוף בזאת הפרשה ונעתקה אל נזקי הממון בהדרגה כמו שנבאר לסוף זאת הפרשה ולזה יהיה אמרו לא תחלצנו בממון כי כבר יפול שם הלחץ בממון ולפי שסמכו לאונאה הנה יהיה זה הלחץ אונאת ממון והנה הקדימה התורה אונאת דברים כי היא יותר קשה וכבר יורה שזה הלחץ הוא ממון כי כבר אמר אחר זה בענין הממון וגר לא תלחץ. ר"ל שלא תטה משפט כמו שיתבאר אחר זה וכבר אמרה זה התורה בביאור אמרה לא תטה משפט גר יתום ואלמנה:

כא[edit]

לא תענון. ר"ל שלא יכעיסם ויקניטם ולא יכאב לבם בדברים או יאבד ממונם כי זה הענוי הוא אשר ראוי שתזהיר התורה בזה המקום בענין האלמנות והיתומים כי רוב האנשים יקלו בהם לחלשתם:

כב[edit]

כי אם צעוק יצעק. הרצון בו הנה אם צעוק יצעק וכבר ימצאו בלשוננו רבים בזה האופן ר"ל שבאה מלת כי תמורת הנה לא תהיה לו כנושה לנוגשו בכח ולהצר לו בגביית חובו:

כד[edit]

נשך. הוא ריבית כמו שהמלוה ד' דינרין בה' והנה נקרא זה הענין נשך לפי שדרך המלוים כסף ברבית לקחת כסף וריבית לפי הזמן כאלו תאמר שידעו כמה יתנו בכל חדש והרי הכסף ההוא הוא כמו נושך ואוכל תמיד. ואולם בהלואת האוכל לא יפול שם נשך כי אין מנהגו זה המנהג ויהיה מענינו מבואר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.