מראי מקומות/שמות/כג
פסוק ד[עריכה]
כי תפגע שור אויבך[עריכה]
ובסמוך (פסוק ה) "כי תראה חמור שונאך". וצ"ב מדוע בהשבת אבידה כתוב לשון 'אויבך' ובמצות עזוב תעזוב כתיב לשון 'שונאך'. וביאר הפרדס יוסף ע"פ מה שחילקו חכמי הלשון בין 'שונא' ל'אויב', שאויב שנאתו בסתר ושונא מראה שנאתו כלפי חוץ. והנה בהשבת אבידה שאינו רואה את בעליו, ציוותה התורה לאויב בסתר שלא ינקום בשונאו כשאינו רואהו, משא"כ במצות עזוב תעזוב הרי רואה את חבירו ואין לחשוש שאדם זה לא יסייע שהרי אינו רוצה שידע משנאתו, ולכן שם נקטה התורה לשון 'שונא' והזהירה למי שמראה שנאתו כלפי חוץ שלא יתעלם.
פסוק לג[עריכה]
- לא ישבו בארצך
היראים בסי' שטו, כתב דבכלל צוווי זה שלא יניחו ישראל בזמן שידם תקיפה לכל האנשים הרשעים והמחטיאים, ע"כ, ומה שכתב דהיינו בזמן שידם תקיפה, הדבר ברור דה"ה בזמן שאין ידם תקיפה וכלפי רשע מסויים יכולים לגרום לו ללכת משם שהם מצווים בזה, דלגבי אותו רשע הוי ידם תקיפה, ומסתימת לשון היראים מבואר דאין הבדל בזה בין צדיק לרשע.