טעמא דקרא/שמות/כג

טעמא דקרא שמות כג

ב

אחרי רבים להטות. בברכות ל"ז א' תניא ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין וכו' והביאו לפניהם כותבות ואכלו ונתן ר"ג רשות לרבי עקיבא לברך קפץ וברך רע"ק ברכה אחת מעין שלש אמר ליה רבן גמליאל עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת א"ל רבינו אע"פ שאתה אומר כן וחבריך אומרים כן למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים. נשאלתי מכבוד מו"ח שליט"א דמהלשון עד מתי משמע דאינו פעם ראשונה והיכן מצינו עוד שרע"ק חלק למעשה על ר"ג וחבריו, והשבתי עפ"מ דאיתא בתוספתא דדמאי פ"ה הכ"ו מעשה שנתכנסו רבותינו לעיירות של כותים שע"י הירדן והביאו לפניהם ירק קפץ רע"ק ועשרו ודאי אמר לו רבן גמליאל עקיבא היאך מלאך לבך לעבור על דברי חביריך או מי נתן לך רשות לעשר וכו', וכמו"כ איתא בתוספתא דביצה פ"ב ה"ה של בית רבן גמליאל לא היו זוקפין את המנורה בלילי יו"ט ומעשה בר"ג וזקנים שהיו מסובין ברומי ונפלה מנורה בלילי יו"ט ועמד רבי עקיבא וזקפה א"ל רבן גמליאל עקיבא מה לך שאתה מכניס ראשך בין המחלוקת אמר לו רבי למדתנו אחרי רבים להטות אע"פ שאתה אוסר והן מתיבין הלכה כדברי המרובין, ולפי"ז י"ל דהני דקתני בתוספתות הנ"ל היו בפעם הא' והב' והא דתניא בברכות היה בפעם הג'.

ה

כי תראה חמור שונאך וגו' וחדלת מעזוב לו. תיבות אלו לכאורה מיותר ובגמרא דרשו ע"ז פעמים שאתה חדל. וי"ל לפי פשוטו דהא דשונא קודם לאוהב דוקא בשונא כזה שלולי המצוה היה חודל מעזוב לו משום שנאתו ולכך אמרה תורה כדי לכוף את יצרו דהוא קודם לאוהב אבל שונא כזה שגם בלא"ה לא היה נמנע לעזור לו מפני השנאה הוא אינו קודם לאוהב ולכן כתיב וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו.

ז

מדבר שקר תרחק. בב"מ כ"ג ב' דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא ובאושפיזא, ומפרש"י דבמסכת הטעם משום ענוה ובפוריא הטעם דהוא מידת צניעות ובאשופיזא הטעם שלא יקפצו עליו בנ"א שאינם מהוגנין. ובתוס' (ד"ה באושפיזא) הקשו, מדוע לא חשיב נמי דמשום דרכי שלום מותר לשנות ועיי"ש מש"כ. ויש לומר, דמפני דרכי שלום מותר לכל אדם לשקר אבל בהני תלת מותר רק לת"ח לשקר אבל לע"ה לא, אע"ג דכל הטעמים [כגון ענוה וצניעות] שייכי גם בע"ה, והטעם בזה דהנה כל הענין של שקר הוא רק כשמרמה את חבירו וחבירו אינו יודע שמרמהו, אבל כל היכא שאין חבירו מרומה על ידו אין בזה איסור שקר, וכגון היכא שמגזים וחבירו יודע בו שמגזים בכה"ג ליכא איסור שקר, וכמו שמצינו בכמה דוכתי בחז"ל שדברו בלשון גוזמא, ולפי"ז א"ש דת"ח דמשנה בהני תלת מילי ידעי כו"ע דיתכן שמשנה משום ענוה או צניעות כו', אבל ע"ה שישקר בהני תלת מילי הרי יתכן שמשקר ומרמה את השואל שכן אין אנו יודעים אם משנה משום ענוה וצניעות או משום דבלא"ה הרי הוא משנה במיליה, ובמילא שוב אין לע"ה היתר לשנות בהני תלת מילי ויש לו רק עצה לענות באופן דמשתמע לתרי אנפי.

ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע. פירש"י מי שיצא מב"ד זכאי ובא א' ואמר יש לי ללמוד עליו חובה אין מחזירין אותו ושמא תאמר הרי חייב מיתה אמר כי לא אצדיק רשע כבר אמצא לו דרך איך להענישו. ויל"ע כיון שחייב העונש למה אמר הכתוב שאין מחזירין אותו רק יענש בידי שמים ולמה לא יענישוהו ב"ד מיד. וי"ל דהרוגי ב"ד הי' מצוה על כל ישראל לרגום אותו באבנים כמ"ש בסנהדרין מ"ה א' ואח"כ קוברין אותו בין רשעים גמורים ואין מתכפר לו עד שיתרקב ויתאכל כל הבשר כמ"ש בסנהדרין מ"ז ב' נמצא מתבזה ביזוי גדול וזה שיצא מב"ד זכאי נראה מזה שאין רצון הקב"ה שיהא לו בושה זו ואי משום העונש שמגיע לו יענישהו הקב"ה אבל בזיון כזה אין מגיע לו.

ח

ויסלף דברי צדיקים. במסורה לית מלא דמלא כלומר שכל צדיקים שבמקרא חסרים חוץ מזה, נראה משום דאמרי' בכתובות ק"ה ב' אפי' צדיק גמור ונוטל שוחד אין נפטר בלא טירוף דעת לכך כתיב מלא כלומר אפי' צדיק גמור משא"כ כל צדיקים חסר כי אדם אין צדיק בארץ וגו'. (וכן מצאתי בעזה"י במדרש חסרות ויתרות נדפס באו"מ ע' קצ"ט). והעירוני דבר"פ שופטים כתיב ויסלף דברי צדיקם חסר.

יז

שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה'. ואי' בזוה"ק (שמות ל"ח א') מאן פני האדון ה' דא רשב"י, ותמהו מאד בביאור הדברים, אמנם הביאור פשוט דזה קאי אשכינה שעמו דכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני השכינה כדאי' בירושלמי פ"ה דעירובין ה"א.

יט

לא תבשל גדי בחלב אמו. ובמכילתא רש"א מפני מה נאמר בג' מקומות כנגד ג' בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל א' בחורב ואחד בערבות מואב וא' בהר גריזים וכו' וצריך ביאור למה דוקא מצוה זו נכתבה ג"פ וי"ל ע"פ הפסיקתא רבתי ספכ"ו שהמלאכים בקשו את התורה א"ל הקב"ה הרי אכלתם בשר בחלב אצל אברהם ולא מצאו תשובה א"ל הקב"ה למשה עד שהשעה פנוי' כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' ולכך סמכו ללא תבשל גדי ע"ש א"כ מבואר דע"י בשר בחלב ניתנה התורה לישראל וכרת עמהן ברית ולכן נכתב מצוה זו ג"פ, עי"ל ע"פ הגמרא גיטין ס' ב' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ ובמצות בב"ח מבואר שעיקרה בתושבע"פ שבתורה שבכתב לא נכתב אלא גדי בחלב אמו ולכך נשנית מצוה זו ג"פ לרמז על תושבע"פ.

לא תבשל גדי בחלב אמו. ובגמ' חולין קט"ו ב' ג"פ א' לבישול וא' לאכילה וא' להנאה אבל אונקלוס תרגם בכולן לא תיכלון בשר בחלב ונראה דאונקלוס מפרש דפשטי' דקרא לאיסור אכילה ולא נאמר לא תבשל אלא שאין דרך לאכל בשר חי לכן אסרה תורה דרך בישול וחז"ל דרשו מדהוצרך לכפלו ג"פ, ועי' רמב"ם פ"ט ממאכ"א ה"ב דאיסור בישול הוא כעין גדר לאכילה.

כה

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך. פתח בל' רבים וסיים בל' יחיד ונ' ע"פ הגמ' בב"מ ק"ז ב' ועבדתם את ה' אלקיכם זו קריאת שמע ותפלה וברך את לחמך ואת מימך זו פת במלח וקיתון של מים (פת שחרית) והנה ק"ש ותפלה מצותה בצבור לכן כתיב בל' רבים אבל אכילה ושתי' מצותה ביחיד עי' בכורות מ"ד ב' אין שותין מים בפני רבים וברש"י שם וברמב"ם פ"ה מדעות ה"ב לכן כתיב בל' יחיד.

ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. קשה דלכאורה הו"ל להקדים והסירותי מחלה ואח"כ ובירך את לחמך דבריאות חשיב ועדיף טפי מפרנסה. וי"ל עפ"מ דאיתא בתענית ח' ב' בימי ר"ש בר נחמני הוה כפנא ומותנא אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול אמר להו ר' שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון [ומפרש"י שובע נותן לבני אדם חיים] ולפי"ז י"ל דזהו כונת הפסוק וברך את לחמך ואת מימיך וממילא והסירותי מחלה מקרבך דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב.

לא

ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר. התוס' בגיטין ח' א' פירשו דמדבר הוא למזרח ונהר פרת לצפון וצ"ע דנהר פרת הולך על כל מזרח ועוד דלמזרח לא מצינו מדבר וגם אין הפסוק הולך כסדר. ואפשר דהאי מדבר הוא מדבר דמשק הנזכר במ"א י"ט (והוא מדבר דבלתה הנזכר ביחזקאל ספ"ו ע"ש במצודות) והוא בגבול צפון דגבול צפון הוא חצר עינן כמ"ש בפ' מסעי וחצר עינן הוא גבול דמשק כמ"ש ביחזקאל מ"ח, ולפ"ז חשיב כאן ד' הגבולות על הסדר, ים סוף הוא גבול דרום וים פלשתים מערב ומדבר צפון ונהר פרת מזרח [ואע"ג דאין הגבול ממש עד ים סוף ולא עד נהר פרת צ"ל דמצרים הרחיב כמ"ש בחזו"א שביעית (סי' ג' סק"ל)] דאי מדבר הוא המדבר הדרומי א"כ חשב ב' סימנים בדרום וגם אינן שוין דים סוף לפנים מהמדבר וגם גבול צפון לא חשיב כלל, אבל בס"פ עקב מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון שם הכונה למדבר יהודא שהוא מדבר באר שבע בדרום וקחשיב מן המדבר שהוא בדרום עד הלבנון שהוא בצפון כנגדו ומן הנהר פרת שהוא במזרח עד הים האחרון שהוא במערב כנגדו וצ"ע [ועמש"כ ביהושע פ"א ד"ה מהמדבר].

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)