עמר נקא/ויקרא/ז

עמר נקא ויקרא ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זאת תורת האשם קדש קדשים הוא קרב ואין תמורתו קרב. צריך לישב אמאי לא פירש כן גבי קדש קדשים הוא דכתיב גבי חטאת. וי"ל דשני פעמים קדש קדשים דכתיב גבי חטאת כולהו צריכי למעוטי דברים אחרים כדאיתא בתורת כהנים. הראשון אתא למעוטי תודה ואיל נזיר שאין טעונין צפון. וקדש קדשים אתא לרבות זבחי שלמי צבור שטעונין צפון והשני כל זכר בכהנים יאכל אותה קדש קדשים הוא קדש קדשים בא לרבות כל הקדשים למריקה ושטיפה. והוא בא למעט תודה ואיל נזיר שאין טעונין מריקה ושטיפה רק דינם כתרומה דממעטינן לה מאותה פרט לתרומה אבל קדש קדשים הוא ראשון דאשם לא הזכיר עדיין שום דין גבי אשם א"כ אמאי איצטריך לכך דרשינן ליה הוא קרב ואין תמורתו קרבה וכי תימא אמאי לא תימא דהוא דכתיב גבי חטאת אתא למימר הוא קרב ואין תמורתו קרבה י"ל דשמעינן ליה מק"ו דאשם ומה אשם שאם שחטו שלא לשמו כשר אין תמורתו קרבה. חטאת שאם שחטו שלא לשמו פסול לא כל שכן שאין תמורתו קרבה ומאי דכתיב קדש קדשים לרבות כל אשמות שיהיה דמן נתן למטה שלא תאמר כיון דכתיב כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת למעלה אף אשם דמו למעלה ת"ל קדש קדשים ואת דמו יזרוק לרבות כל אשמות ואשם מצורע וכו' כדאיתא בתורת כהנים. מהר"ר:

ה

אשם הוא עד שנתק שמו ממנו וכו' אם שחטו סתם אינו כשר לעולה קודם שנתק לרעיה פי' שאשם זה שמתו בעליו או שנתכפרו באחר הדין נותן שירעה עד שיסתאב פי' עד שיפול בו מום וימכר ויקנו בדמיו עולה לקוץ המזבח כדפרשינן לעיל בפר' ויקרא ואם שחטו סתם קודם שינתק שמו ממנו דהיינו קודם שירעה עד שיסתאב אינו כשר לעולה לקיץ המזבח דקרינן ביה אשם:

ו

קדש קדשים הוא בת"כ הוא נדרש. בת"כ דריש קדש קדשים לרבות זבחי שלמי צבור שלא יאכלו אלא לזכרי כהונה הוא למעט תודה ואיל נזיר ונראה דהא איצטריך למעוטי תודה ואיל נזיר היינו המורם מהם שהרי הקרבן עצמו נאכל לזרים מהר"ר:

כ

וטומאתו עליו בטומאת הגוף הכתוב מדבר וכו'. נראה דיליף ביה ג"ש מטומאתו טומאתו דכתיב בפרשת ויקרא או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו ואזהרת טמא שאכל את הטהור אינה מפורשת בתורה אלא חכמים למדוה בג"ש פירו' כר' יוחנן דאמר ר' יוחנן תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו ממטמא מקדש כתיב הכא והנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו וכתיב התם במטמא מקדש בפ' זאת חקת טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן הזהיר הכתוב בפ' נשא ולא יטמאו את מחניהם אף כאן הזהיר אמנם ריש לקיש דריש ליה מבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא קדש לא תגע דהיינו לאכילה דדומיא ואל המקדש לא תבא דהוי דבר שיש בו נטילת נשמה וכו' כדאיתא בפרק הערל והא דלא יליף אזהרת טמא שאכל את הטהור מהנהו קראי דכתיבי בפ' אמור משום דכולה ההיא פרש' מיירי בתרומה.. מהר"ר:

שלש כריתות באוכלי קדשים בטומאת הגוף ודרשום רז"ל בשבועות אחת לכלל ואחת לפרט וכו'. פי' דכתיב בפ' אמור איש אשר יקרב אל הקדשים וטומאתו עליו דמשמע לכל הקדשים והיינו כלל ובפרשה זו כתיב ואכל זבח השלמים דמשמע שלמים דווקא ותו לא והיינו פרט מה שלמים קדשי מזבחי יצאו קדשי בדק הבית שאין חייבין כרת על טומאתן והכרת השלישי בא ללמד על טומאה הכתוב בסדר ויקרא גבי קרבן עולה ויורד שנא' שם או כי יגע בטומאת אדם או בכל שקץ טמא וכו' ולא פי' אחריה כלום שלא נאמר אלא בטומאת מקדש וקדשיו וכאלו כתב אח"כ ואכל מבשר הקדשים:

כד

לכל מלאכה בא ולמד על החלב שאינו מטמא טומאת נבלות פירוש מדכתיב לכל משמע אף למלאכה קדושה והכי איתמר בת"כ ר' עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהא טהור למלאכת הקדש לא יהא טהור ת"ל לכל מלאכה אף למלאכת הקדש:

כו

לעוף ולבהמה פרט לדם דגים וחגבים. צריך לישב אמאי נקט יותר פרט לדם דגים וחגבים מכל הנך דקתני בת"כ ומביאה פ' שחיטה וז"ל כל דם לא תאכלו יכול אף דם מהלכי שתים פי' דם האדם ודם שרצים ודם בצים ודם דגים וחגבים ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדים שיש להם טומאה קלה פי' טומאת מגע ויש בהן טומאה חמורה פי' טומאת משא ויש בהן אסור פי' שלא נשחטו ויש בהן היתר פי' אם נשחטו והן מין בשר יצא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה פי' לאחר מיתה שהנוגע במת הוא אב הטומאה וכזית מן המת שחפהו בצק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת יצא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה פי' טומאת משא יצא דם בצים שאינן מין בשר יצא דם דגים וחגבים שכולם היתר פי' שאינן צריכין שחיטה ת"ל לעוף ולבהמה. אלו נאמר עוף הייתי אומר מה עוף שאין בצמרו משום כלאים תאמר בבהמה שיש בה בצמרה משום כלאים ת"ל לבהמה ואלו נאמר בבהמה הייתי אומר מה בהמה שאינה באם על הבנים תאמר בעוף שיש בה באם על הבנים ת"ל לעוף עכ"ל. ועתה קשה אמאי לא נקט רש"י דם מהלכי שתים ודם בצים ודם שרצים כדרך שנקט דגים וחגבים. ונראה די"ל דרש"י בא לפרש אפי' למאן דדרש בכל התורה רבויי ומעוטי וא"כ מרבינן כל מילי ולא ממעטינן רק מה שאינו דומה לשום ענין לפרט וא"כ לא נוכל למעט דם מהלכי שתים שהרי יש לו טומאה כמו עוף ובהמה אע"פ שטומאתו אינו דומה לטומאתם שהרי אף טומאת עוף אינה דומה לטומאה בהמה שטומאת עוף בבית הבליעה וטומאת בהמה במגע ובמשא ועוד שבשר האדם אסור באכילה מואותה תאכלו דהוי לאו הבא מכלל עשה וכן השרצים יש בהן טומאת מגע וגם הם אסורין באכילה וגם דם בצים לא הייתי ממעט מפני שהוא יוצא מן העוף ויש לנו לומר שהוא כמותו דהא חזינן דביצת עוף טמא אסורה כמותו אבל דגים וחגבים אנו ממעטין שאינו דומה בשום ענין לפרט אמנם דעת תנא דת"כ כמאן דאמר דרשינן כללי ופרטי ולא מרבינן רק דברים הדומין לפרט בכל ענין ולכך לא מרבינן מכלל ופרט וכלל דם עוף טמא ודם בהמה טמאה ולכך ממעטינן כל אלה דממעטי ואם יקשה לך אליבא דדריש רבויי ומעוטי מנא תיתי לן למעוטי דם אדם דם שרצים דם בצים. וי"ל דלכך פי' רש"י אחרי כן בכל מושבותיכם למה הוצרך כלומ' דמיניה שמעינן למעוטי כל הנך דמדאצטריך קרא דבכל מושבותיכם לרבות דהדם אסור אף בזמן שאין בית המקדש קיים דסד"א כיון דבענין קרבנות כתיב לא ינהוג אסורו אלא בזמן שהקרבנות נוהגין קמ"ל אם כן שמעינן דכל הנך לא אסירי דהא לא שייכי בקרבן כלל דאי הוי אסירי לא היה צריך לרבויי דם בהמה ועוף בזמן שאין הקרבנות נוהגין ואמנם אי לאו דממעטינן מלעוף ולבהמה דם דגים וחגבים הוה אמינא דמרבינן מבכל מושבותיכם כל דם כיון דאינו תלוי בקרבן והואיל ובא לידינו הך ברייתא דת"כ נימא בה מילתא תחלה קשה על מה שאמר יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה שהרי עוף טמא אין בו לא טומאת מגע ולא טומאה משא ולא שום טומאה ודמו אסור דהא לעוף סתם קאמר ואפי' מעוף טהור יקשה דהא מטמא בגדים בבית הבליעה ואין לו טומאת מגע. וי"ל דלא ממעטינהי כולהו משום קולא או חומרא אלא דכעין הפרט וכדפרי' וגבי אדם כלל בדבריו בין עוף טמא בין עוף טהור שמה שאמר יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה ר"ל שאין בו טומאה שלא תטמא אדם לעשותו אב הטומאה וזהו מה שפי' הסמ"ג שהנוגע במת הוא אב הטומאה וכזית מן המת שחפהו בצק וכו' להשמיענו שגם במשא עושה אדם אב הטומאה ולא דמי לא לעוף טהור ולא לעוף טמא שהרי אין טומאתן עושה אדם אב הטומאה. וקשה על מה שאמר יצא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה פי' טומאת משא שהרי עוף טמא אין לו שום טומאה. וי"ל דחדא מנייהו נקט לדמותם לעוף טהור לומר יצא דם שרצים שאין להם טומאת משא ואי הוה ילפינן ליה מעוף טמא שאין לו טומאה כלל נוכל לומר יצא דם שרצים שיש להם טומאה. וקשה עוד על מה שאמר יצא דם בצים שאינו מין בשר אמאי לא קאמר שאין בהם טומאה או שאין בהן איסור או שאין בהן היתר. וי"ל דלא הוי מצי למימר שאין בהם טומאה דהא עוף טמא אין בו שום טומאה ואפי' הכי דמו אסור דלעוף סתם כתיב ולא היה יכול לומר שאין להם איסור דהא לא פסיק דהא איכא ביצי עוף טמא שיש בהן איסור. וגם לא היה יכול לומר שאין בהם היתר שהרי ביצי עוף טהור יש להן היתר לכך נקט מילתא פיסקא שאינן מין בשר. וקשה עוד על מה שאמר יצא דם דגים וחגבים שכלם היתר אמאי לא אמר שאין בהם טומאה או שאינן מין בשר. י"ל דלא מצי למימר שאין בהם טומאה דהא איכא עוף טמא שאין בו טומאה כלל ואפי' הכי דמו אסור וכדכתיבנא וגם לא היה יכול לומר שאינן מין בשר דהא איכא מאן דאמר שהן מין בשר וכדאיתא במס' נדרים דלאו כולי עלמא מודו שאינן מין בשר לכך תני מילתא פסיקא שכולן היתר. וקשה עוד על מה שאמר אלו נאמר עוף הייתי אומר מה עוף שאין בצמרו משום כלאים תאמר בבהמה שיש בצמרה משום כלאים וכו' היה לו לומר בהפך מה עוף שכן ישנו באם על הבנים וכו' ומה לבהמה שכן יש בצמרה משום כלאים תאמר בעוף וכו' שכן ראוי לדון ולהקיש חומרא לחומרא ולא חומרא לקולא. וי"ל דלא הוה מצי למכתב הכי דכיון דכתיב לעוף סתם כל עוף משמע בין עוף טמא בין עוף טהור ועוף טמא אין בו משום אם על הבנים וכן בהמה כל בהמה במשמע. ויש בהמות הרבה כגון ארנבים ועזים שאין בצמרן משום כלאים ולהכי דריש כלהו כעין הפרט מה הפרט דעוף אין בו משום כלאים ת"ל בהמה. ואי כתב בהמה הוה אמינא מה בהמה שאינה באם על הבנים ת"ל לעוף דהשתא מילתא פסיקא תני בתרווייהו ומה שסירס רש"י המקרא שפי' לעוף ולבהמה קודם שיפרש בכל מושבותיכם כבר כתבנו שבא ללמוד למעט כל הנך דכתיבי בברייתא ואם היה מפרשו בסדר לא הייתי מתעורר לדבר זה:

ראיתי את ה' לימיני נצב

לעזרני בפרשת צו

יתמכני נורא ואיום

בסדר ויהי ביום

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.