משאת המלך/שמות/ג
ה[עריכה]
ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא (ג ה)
איתא בשם המהרי"ל דיסקין לבאר גמ' דזבחים (ק"ב.) ביקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות וכו', וביאר הטעם שביקש עתה משה מלכות, לפי שעתה היה לו צורך בזה כדי שיוכל לחלוץ נעליו בישיבה, ובלא מלכות א"א לו לישב כאן, דהמקום הוא אדמת קדש כקדושת עזרה, ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, עכת"ד.
מיהו מבואר מדבריו דס"ל דמה דאמרו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, אין זה דוקא דין בבית דוד, אלא עיקרו שאין ישיבה בעזרה אלא לעיקר המלכות של ישראל, ומאחר שמלכות ישראל נמסרה לדוד, ממילא רק למלכות ב"ד יש ישיבה בעזרה, אבל אם היתה נמסרת המלכות לאחר וכמו למשה, אזי היה הדין ישיבה שייך לאותה משפחה שהם מלכים ושנמסרה להם מלכות ישראל.
וכן מוכח מגמ' דסנהדרין (ק"א:) דאמרו שם על הכתוב (מלכים א' י"ב) ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד, אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים, ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני, ושבו אל רחבעם מלך יהודה, אמר גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא מלכי בית יהודה בלבד, כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא, סברי הא מלכא והא עבדא, ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה כו'. ולכאורה יש להבין מפני מה יהיה נראה על ידי כך שרחבעם ישב והוא יעמוד דהא מלכא והא עבדא, והרי אי"ז אלא משום דין מסויים דגמירי לן דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי יהודה, אבל מ"מ אף ירבעם מלך הוא.
אולם למבואר מובן היטב, דהא לא נאמרה הלכה מיוחדת להיתר ישיבה למלכי בית דוד, אלא שנאמר שיש היתר ישיבה לעיקר מלכות ישראל, וא"כ כיון דרחבעם יושב וירבעם עומד, הרי מבורר דעיקר המלכות היא אצל רחבעם וירבעם אין מלכותו חשובה לעיקר המלכות, ולכן יאמרו הא מלכא והא עבדא.
וגם מבואר לפי"ז מה שאמר ירבעם אי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי, ולכאורה אינו מובן למה תחשב זו למרידה ופגיעה במלכותו של רחבעם והא איסור ישיבה בעזרה אין זה מחמת מלכות ב"ד, ואף אם יעבור ירבעם וישב הרי אין מורה בזה על מלכותו שהרי מ"מ אינו מב"ד ואינו אלא עברין שעבר על איסור ישיבה בעזרה ותו לא. מיהו למש"נ דאין ההיתר ישיבה תלוי בבית דוד אלא בעיקר המלכות, א"כ אם היה ירבעם יושב נמצא שמראה בעצמו שעיקר המלכות היא אצלו ולא אצל רחבעם, וזו היא כבר מרידה במלכות.
ובזה יבואר נמי שבכ"מ בש"ס אמרו אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ואילו כאן בסנהדרין תלו הדבר ביהודה שאמר ירבעם אין ישיבה בעזרה אלא למלכי יהודה בלבד, אולם למבואר שאין הכונה לדוד בדוקא, אלא לעיקר מלכות ישראל שזכה בה דוד, א"כ שפיר אפשר למלכות זו גם להקרא מלכות יהודה, שהרי המלכות נקראת גם על שם יהודה שזכה למלוכה לשבטו.
הנה למבואר דמלכות ב"ד הכונה בזה לעיקר מלכות ישראל, ולכך כבר שייך שפיר שמלכות עיקרית זו תקרא נמי ע"ש יהודה שזכה לו בעיקר המלכות, ולפ"ז נראה נמי ליישב בתפילת יום הדין שאומרים בה ועריכת נר לבן ישי משיחך, וקצת צ"ע שמכנה בשם בן ישי, דלכאורה מצאנו להיפך אצל שאול שלא רצה לכנות את דוד בשמו ולכך כינהו בשם בן ישי (ערש"י תהלים ד' ג'), אולם למבואר דמלכות ב"ד אין הכונה לדוד בייחוד אלא לעיקר המלכות של ישראל, א"כ כמו שנקראת מלכות זו גם מלכות יהודה, א"כ י"ל דכמו"כ אף נקראת המלכות ע"ש משפחת ישי, ומשום דנראה דלאחר שזכה יהודה במלכות ומשבט יהודה נבחרה משפחת הפרצי, כמו"כ היה אח"כ בחירה למשפחת ישי, וממשפחת ישי נבחר דוד, ולכן המכוון בועריכת נר לבן ישי משיחך למלכות משפחת ישי שהיא עיקר מלכות ישראל. [וכיוצ"ב דבפיוט דלכה דודי אומרים על יד איש בן פרצי, לפי דמלכות זו שייכא למשפחת פרץ שנבחרה ממשפחות יהודה].
ודבר זה דהיתה בחירה תחילה למשפחת ישי נראה מבואר מהא כשבא שמואל להמליך את דוד, שלחו השי"ת לישי וישי העביר לפניו את כל בניו (שמואל א' ט"ז ה'), ואינו מובן כיון שהלך להמליך את דוד מה מקום וצורך להעביר כל בניו, אולם למבואר כיון דהמלכות היא אצל ישי א"כ מעיקר הדין כאו"א מבניו שייך בזה, ולכך אמר על אליאב כי מאסתיהו דמשמע דהיה ראוי אלא שנמאס, והרי לא מסתבר דאיזדמן הדבר שאצל ישי היו כל הבנים ראויים למלוכה מכלל ישראל, אם לא כמוש"נ שמשפחת בית ישי נבחרה למלוכה ממשפחת הפרצי. ושו"ר שכ"כ בחי' מרן הרי"ז עה"ת (שמואל) והביא הכתוב בדבה"י דלהדיא מבואר כדברינו, ע"ש.
אמנם יעויין במכילתא (פ' בא) עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל וכו', דמשמע לכאורה דעד בחירת דוד לא היתה בחירה ליהודה ופרץ וישי, וכל ישראל היו כשרים למלכות ודלא כמש"כ, וי"ל דאין הכונה במכילתא לדוד עצמו אלא למלכות ב"ד דתחילתה ביהודה, והיינו פירושא שעד שלא נבחר יהודה היו כלל ישראל ראוים, וכן עד שלא נבחר פרץ היה אף זרח ראוי, וכן עד שלא נבחר ישי היו שאר משפחות פרץ ראויות, ובבחירת דוד אז נשלמה הבחירה, וצ"ע.
והנה שמואל אמר לשאול (שמואל א' ט"ו כ"ח) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, ואילו כשהעלתה הבעלת אוב את שמואל (שם כ"ח י"ז) אמר לשאול להדיא ויתנה לרעך לדוד, ולמבואר יתכן שבאמת בעת שקרע ה' את המלוכה משאול עדיין לא נבחר דוד, והיה יתכן שתמסר המלוכה לאליאב וכנ"ל, ולכן אז לא אמר לו דנתנה לדוד אלא אמר לרעך הטוב ממך, ורק לפני מות שאול דהיתה כבר בחירה דדוד לכך אמר לו לדוד.
שוב הראוני דבויק"ר (פכ"ו ז') שאול גופא שאל לשמואל אצל הבעלת אוב מפני מה אז לא אמרת לי לדוד אלא לרעך הטוב, אמנם מ"מ אי"ז סותר למש"כ דשפיר י"ל דעכ"פ מקודם היה בדין שתמסר המלוכה לאליאב וכדמוכח מקראי שהבאנו.
הנה הטעם שלא זכה אליאב במלוכה פרש"י שמואל (שם ט"ז ז') לפי שכעסן היה שנאמר ויחר אף אליאב בדוד וגו', והגם דמעשה זה היה לאחר משיחת דוד כמבואר בקראי, מ"מ ע"כ צ"ל שמידת הכעס כבר נתגברה אצלו מקודם ולכן לא זכה למלוכה.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א