מראי מקומות/שמות/טו
פסוק טז[עריכה]
תפול עליהם אימתה ופחד וגו'[עריכה]
החתם סופר (ח"ח קובץ תשובות סימן יח) ביאר ע"פ מה שמצינו בחז"ל (ב"ר סג ח) על דוד המלך שהיה אדמוני עם יפה עינים, ששפך דמים ברשות סנהדרין עיני העדה, ואעפ"כ נאמר לו (ד"ה א' כב ח) אתה לא תבנה בית כי דמים הרבה שפכת.
ולפי זה יש לבאר שכך אמר משה, אילו זכור אותו הדור לכבוש את ארץ ישראל בלי חרב אלא רק 'תפול עליהם אימתה ופחד', אז היו זוכים בעצמם לבנות את בית המקדש, והיה מתקיים בהם 'תביאמו וגו' מקדש השם' וגו', אבל כיון שלא זכו לזה ושפכו דמים לכן לא נבנה בית המקדש אלא רק ת' שנים לאחר מכן.
פסוק יט[עריכה]
כי בא סוס פרעה וגו'[עריכה]
עי' אבן עזרא שלפי דעתו גם זה הפסוק מהשיר. וברמב"ן חולק עליו. וכן יוצא (שאינו חלק מהשירה) מדברי הרשב"ם שפירש: "כי בא סוס. וניערו בים. אז ותקח מרים הנביאה וגו'". ועי' נימוקי הגרי"ב (בסוף סידור אוצר התפילות) שבזה נחלקו האחרונים, שהרמ"א (אורח חיים סי' נא סעיף ז) כתב שכופלין פסוק כל הנשמה תהלל יה לפי שהוא סוף פסוקי דזמרה וכן פסוק ה' ימלוך לעולם ועד, וכן כתב הלבוש, ובמגן אברהם (ס"ק ט) מביא [בשם כתבים] שטוב לומר עם השירה פ' כי בא סוס פרעה וגו', אולם בלבוש לא רמז מהוספה זו כלום, ומפרש הגרי"ב שלפי' הרשב"ם שפיר כתבו הרמ"א והלבוש דכופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד להודיע שגמרנו השירה, ואילו האומרים שיש לומר ג"כ פסוק כי בא סוס פרעה אפשר דס"ל כפי' האבן עזרא ע"ש.
פסוק כו[עריכה]
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך[עריכה]
וקשה אם לא ישים המחלה למה הרפואה. ונראה לפרש דהנה ידוע אשר חולת הגוף נמשך מחולת הנפש, וזהו כי אני ד' רופאך פי' רפואת הנפש, וממילא כל המחלה לא אשים עליך (מאמר מרדכי (נדבורנא)).