אלשיך/שמות/טו

אלשיך שמות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אז ישיר משה וכו'. ראוי לשים לב. (א) אל מה שהקשו ז"ל (ש"ר פ' כ"ג) באו' ישיר ל' עתיד. (ב) או' אז ולא אמר וישר משה ובני ישראל ע"ד אומרו (שופטים ד') ותשר דבורה וכו'. (ג) או' את השירה הזאת שהוא מיותר. (ד) או' לאמר שמלבד היתור הוא משולל הבנה שאינו לאמר לזולת. (ה) למה דברו ל' יחיד אשירה. (ו) למה כפל גאה גאה (ז) או' סוס ורוכבו שהול"ל סוסים ורוכביהם. (ח) כי יותר היה קריעת הים מזה. (ט) או' עזי וזמרת יה כי הלא בשם שלם היה הנס ולא בשתי אותיות שהם י"ה ולא עוד אלא שהיחל בשם שלם באו' אשירה לה' ויצא בשם יה. (י) באו' ויהי לי שהיל"ל היה לי לישועה (יא) אומר זה אלי ואנוהו מה ענין אלו השינויים כי באו' זה אלי אמר ואנוהו ובאומרו אלהי אבי אמר וארוממנהו. (יב) למה לא התחיל בהיותו אלהי אביו תחלה (יג) למה כנו שמו ית' על עצמם. ומה גם בל' יחיד שהוא על כל אחד עם שאין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים בחייהם:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי בני ישראל קנו שלימות ואיכות ויתרון באיכותם עד ראות' בעיני בשר מפלת השר הרוחני אמר כי עוד זכו והוא אל מעלת רוה"ק יחד כלם כי הנה מאז נקרע הים בזכות בטחונם שנכנסו לים טרם יבקע נתעתדו לשורר עם משה כאחד. וז"א אז ישיר כי אז נתעתד שישיר משה עם בנ"י כאחד כי היה הרוה"ק בא לכל אחד בשוה אות באות. וז"א אז ישיר משה ובני ישראל שאם לא כן איך יתכן ס' רבוא כאחד יכוונו כלם אל כל תיבות השירה הזאת ולא יתפרדו בנוסח אפי' תיבה אחת. וז"א את השירה הזאת כי משה ובני ישראל שוררו יחד את השירה הזאת בזה הסגנון ובלי שינוי זה מזה לה' ולבל יאמר איש אולי משה הגיד להם תחלה ושמעו וחזרו ושוררו עמו. לז"א ויאמרו לאמר כלומר לא שמעו כדי לאמר כ"א ויאמרו תיבה אחת ולא היו יודעים מה יאמרו אחריה רק היו באומר' מייחלי' לו ית' ישים בלבם לאמר מה שיאמרו אחריה. וז"א ויאמרו לאמר ורוח קדשו ית' היה שם בלבם תיבה אחר תיבה והחילו ואמרו אשירה לה' וכו'. לומר אל יתייחס לכל אחד ואחד ממנו לגאוה לשורר לה' ית' הרם על כל העולמות כי הלא אשירה כל איש ממנו לה' הרם ונשא עם היות כי גאה גאה למעלה משמים ושמי השמים ואני חומרי ולא מגאותי רק מרוב ענותנותו כי הלא סוס ורוכבו החומרים רמה הוא ית' בעצמו בים ולא ע"י שליח וא"כ מי שהיה לו ענוה לזה גם יהיה לו לקבל שירו מפי:

או יאמר ויאמרו לאמר כי היה מקום לומר כי לא כל א' מישראל כדאי לשורר לפניו ית'. אך מה ששוררו הוא כי ית' מביט אל הכולל ולמען הרבים זיכה אותם לשורר ובזכות הרבי' קיבל שירת' וא"כ איפה היה ראוי לו' נשירה לה' ע"כ ויאמרו כי מה שראוי לומר הוא אשירה לה' ל' יחיד כאלו בשביל כל אחד בפני עצמו עשה ושירת כל אחד החשיב כי הלא עם היות כי גאה גאה על הכל עם כל זה אין צריך לו כי בעצמו ית' עשה ה' כ"א גם לא המית את כלם במיתה אחת כ"א כל סוס ורוכבו רמה בים בפני עצמו והוא כאשר דקדקו רז"ל במכילתא באומרו כי פעם אומר כעופרת ופעם כאבן ופעם כקש אלא לכל אחד כפי רשעתו. ומה גם למה שאמרו בספר הזוהר (פ' זו דף נ"ג) שהיה כל אחד מישראל רואה ומביט את כל אחד מאשר היצרו לו כאשר צוה ית' לים ופלט אותם אל היבשה והיה מתנקם כל איש ישראל בראות' כי לכל אחד באה פקידתו כמעשיו. וזה אומרו סוס ורוכבו רמה בים כי כל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו לידון כפי פרטות מעשיו ולכן גם אנחנו כל אחד ישיר בפני עצמו כאלו כל אחד ואחד עושה כל השירה על מה שנעשה לו הנס כי השגחתו ית' הית' בפרמי' כי גם בסוס ורוכבו הי' מביט אל מעשה כל אחד בפני עצמו על הנוגע אל מה שפעל ועשה כל אחד ואחד לכל אחד מישראל נמצא כי כל אחד מישראל חשוב לפניו ומכה את כל אחד מאשר היצרו לכל אחד מהם בפרטות וא"כ אשירה כל א' בפני עצמו:

או שיעור הכתוב עד"ז אשירה לה' ומה אומר הלא הוא כי הנה גאוה כפולה יחשב לו ית' אחת אשר עשה בעצמו ולא על ידי שליח ושניה שעשה על ידי עצמו ולא עצרו הגשם אשר למצרים וסוסיהם כי גדולה תחשב לו. והן הן נוראותיו. ב' השגחת הפרטות שכל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו כמדובר:

או יאמר אשירה לה'. ואומר כי גאה גאה על כל המעלות אשר הם זו למעלה מזו. כי הלא סוס שהם המצריים ורוכבו הוא השר שנסע עליהם כרוכב על סוס להתקומם על ישראל כאחת רמה בים כי את העם ואת שרו. ראו ישראל נקמתם בים. וא"כ מי שהשר והעם שוים לפניו ית' להמיתם במציאות א' כאחד כאלו אין השר לפניו ית' רק כאחד העם. א"כ זה יורה כי גאה גאה. מעלה מעלה על כל המדרגות עד אין מספר כי לגדולתו אין קץ שעל כן אין לפניו הפרש מזה לזה. או יאמר כמז"ל (שם פ' כ"ג) על פסוק קדמו שרים וכו'. שבקשו מלאכים לומר לפניו ית' שירה תחלה. וה' לא רצה אלא שיקדמו ישראל תחלה ואח"כ נוגנים הם מלאכי השרת:

והנה ראוי לשים לב. מה להם למלאכי' לומר שירה על הנס שנעש' לישראל אך אמנם הנה ידענו כי לא בלבד את ישראל הוציא הקב"ה ממצרים כי אם גם את כל פמליא שלמעלה כבי"כול כמבואר אצלנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי כו' ובפסוק יצאו כל צבאות ה' וכו' וידוע כי כל עיקר יציאת מצרים היה בקריעת ים סוף כי על כן נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. על כן להיות אז גמר ההצלה. חל על ישראל ועל פמליא של מעלה חובת אומר שירה. כי אלו ואלו יצאו ממצרים וגזרה חכמתו ית' יקדמו ישראל וישירו תחלה. וזה ישיר משה וכו' עד מלת אשירה. אינה דברי המשוררים כ"א דבריו ית'. ואם הוא סיפור מעשה שהיה. כי אז שוררו משה ובני ישראל היה ראוי יאמר אז שר. אך הנה הוא כי ראה ית' הפרש שבין מלאכיו וישראל עמו מי ישירו תחלה וגזר ואמר הוא ית' כי אז ישיר משה ובני ישראל וכו'. כלו' אז שראו ישראל את שרו של מצרים מת. שהיא שבגוף ונפש השיגו השגת מלאכים לראות ברוחניות מצא המקום הוא ית' לומר ישיר משה ובני ישראל. קודם למלאכי השרת את השירה הזאת לה'. ויתכן רמז בזה הוא ית' כי זולת ישראל היה אתם משה ששקול כמלאכי השרת. כמשז"ל כנגד ס' רבוא של מלאכי השרת. וזהו אז ישיר משה ובני ישראל. וגם על זה פקחו עיניהם של ישראל בפתח דבריהם. וזהו ויאמרו לאמר וכו' שאמרו מה שראוי לאמר. הוא כי אשירה לה' אני יותר ממלאכי השרת. כי עם היות השירה לה' אנכי אשירה בעצם וראשונה קודם למלאכי השרת והנה לנו כמה טעמי'. (א) כי הנה כאשר עשה לי הוא ית' היות כי גאה על כל העולמות ועל כל אלהים שאין דומה. ועכ"ז למענני סוס ורוכבו רמה בים הוא ית' בעצמו. מה שלהציל והעלות פמליא של מעלה לא היה צריך לזה. כי מה להם עם סוס ורוכבו. ועוד טעם (ב) שעליו אני אשירה לה' הלא הוא כי ע"י הצלתו ית' את ישראל. מתקיימים שני העולמות העוה"ז והעוה"ב שנבראו באותיות שם י"ה. וע"כ לנו יאות תחלה וראש לשורר מה שאין כן ע"י הצלת המלאכים. וזהו עזי וזמרת יה לומר העוז שעשה ית' בהציל אותי. והזמרה שתתייחס לי הי' של שם י"ה. שהוא קיום שני העולמות ומה שהעוז הניכר ע"י הצלת המלאכים והזמרה בקיום הנאותה להם אינה כ"כ גדולה והוא כי אלו העולמות תלויים בקיום ישראל:

עוד טענה אחרת באומרו ויהי לי לישועה. שהוא כי כל עיקר התשועה לא בשביל המלאכים היתה. כי אפי' מה שהיו פמליא של מעלה במצרים לא היה כ"א בשביל ישראל ובצאתנו יצאו. וזהו ויהי לי לישועה. וא"כ אין עיקר השירה תחלה וראש אלא לנו. אנו הנושעים בעצם ואגבן יצאו הם:

או תהיה טענה אחרת בכל תיבות הללו עזי וכו' ויהי וכו'. לומר לי נאות השירה כי הלא אהבני ה' אהבה רבה. והוא כי כבדני כבוד עצום ורב. והוא כי הושיעני על ידו ה' הגדול ע"כ אשירה לה' היא השם הגדול יען כי בו הפליא לעשות עמי ולא בחצי שם. עם היות כי היה טעם לעשות עמי בחצי שמו. וז"א עזי וזמרת יה כו'. והוא במה שידענו מרז"ל (ב"ר פ' י"א) כי בחצי השם ברא שני עולמות. העוה"ב ביו"ד והעוה"ז בה"א. וגם ידוע כי בנסי יציאת מצרים נתפרסם ונתאמת. כי הוא ית' חידש וברא העולמות כולם שהוא ענין מתייחס אל חצי השם. שהם אותיות יה. וע"כ היה ראוי שבשתי אותיות ההם בלבד היה מושיעני. ועלי לשבח לשם הגדול הנזכר כי על ידו פעל ועשה לי התשועה הגדולה הזאת. וזהו עזי וזמרת יה וכו' לומר עם היות שעזי שהוא תואר העוז כדפרש"י ז"ל שהוא העוז הניכר פה וזמרת שעלינו לזמרו על הוצאתנו נוגע אל שם י"ה שהם אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ועה"ב כד"א כי ביה ה' צור עולמים ובנסי מצרים וקריעת ים סוף נתאמת לכל. כי הוא יתברך ברא העולמות כמפורש למעלה וברז"ל (שם) באומר כי מיום צאת ישראל ממצרים עד יום קריעת הים הי' ז' ימים כנגד שבעת ימי בראשית ועוד שעל ידי יציאת מצרים נתקיימו העולמות שאם לא יצאו ישראל ממצרים לא היתה קבלת התורה והיה הכל חוזר לתהו ובהו נמצא שאל שם י"ה היה נוגע הדבר. והיה מספיק בשתי אותיות והיה לפי זה ראוי תהיה לי ישועתי זאת בחצי השם. אך הנה עכ"ז מרוב חבתי ית' עשה עמנו בשם שלם. וז"א הנה עזי וזמרת מתייחס אל שם י"ה ועכ"ז ויהי לי ה' הנזכר לישועה שם בן ארבע אשר הזכרתי לו השירה הזאת. באמרי אשירה לה' ואל מי החשיב הוא ית' החשיבות הלז כמוני היום:

ועוד שלישית כי ראוי אני לשורר לפניו תחלה. כי הלא זה אלי. ובזה כלל שני דברים א' שאני זכיתי להביט אל האלהים ולומר זה כמורה באצבע מה שאין כן מלאכי השרת האומרים איה מקום כבודו והוא מז"ל (שם) שהתינוקות היו מראים באצבע. ושראתה שפחה על הים. מה שלא ראה

יחזקאל בן בוזי הכהן:

עוד רביעית שהוא אלי. מכנה שמו עלי מה שאין כן על מלאכי השרת שאין הקב"ה מכנה שמו על שום מלאך ליקרא אלהי מיכאל ודומה לו. וזהו זה אלי:

ועוד חמשית והוא כי הנה ואנוהו. והוא כי ידעו ברוח הקודש שהושפע בהם שיהיו נוה להקב"ה שהוא ענין ושכנתי בתוכם והוא שלא נאמר בתוכו כי אם בתוכם לומר שהם בעצמם יהיו משכן ומדור אל השכינה כי היכל ה' המה. וז"ש ואנוהו שאהיה לו נוה שידור בי מה שלא עשה כן למה"ש. אלא אדרבה הניח עולם המלאכי' ונתאוה משברא העולם להיות לו דירה בתחתונים באדם ממש כמדובר וע"ז הביא ראיה מוחשת והיא אלהי אבי כי בפירוש אמר אלהים בתורתו שהוא אבי באו' (בראשית ל״ג:כ׳) ויקרא לו אל אלהי ישראל מה שלא נמצא כן לשום מלאך. ולבל יאמר איש כי הלא גם ה' נקרא אלהי הצבאות. לז"א אינו דומה כי הוא שם על הכולל ולנו ישראל הוא גם על היחיד. וא"כ וארוממנהו כי רוממות תחשב שירתי לפניו ולא הפכו עם היותי חומרי והקדים למלאכים:

ב

זה אלי כו'. מלבד מה שכתבנו. יאמר כי הנה ארז"ל (שם) מהיכן זכו ישראל לומר השירה הזאת מאברהם שנאמר בו והאמין בה' ונאמר כאן ויאמינו וכו' וסמיך ליה אז ישיר ובזה נבא אל ענין הכתוב אמר הנה שני דברים זיכנו ית'. (א) להראות אלינו בים כמשמעות אומרם זה. (ב) לומר שירה שהושפעה והופיעה עלינו רוח קדוש לאומרה. כי שם הוא ית' הדברים מאתו ית' בפי כל אחד ממנו ועל שתיהם אמר על הא' שאני מורה באצבע ואומר זה אלי. שהוא מה שמלאכי השרת אין זוכים כי הלא אומרים איה מקום כבודו. ע"כ אומר כי בהגיעי אל גדר זה להיות מראה באצבע הראו שהוא אלי מייחס אלהותו אל כל איש כי ע"כ מתראה לכל אחד הנה בזה אני מודה כי לא שאני זכאי לכך רק שואנוהו. על כי הנה ימים באים ע"י קבלת התורה אהיה נאה לו. שכמו שהוא ית' נאה לי כן אהיה אני נאה לו כמ"ש ז"ל יש נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו וכו'. ואמר איוב (פ' ל"א) צדק לבשתי שהצדק נאה לי וילבשני שאני נאה לו. וכן אמרו על מזמור לדוד ולדוד מזמור וכן על פסוק (תהילים ט״ו:א׳) חבלים נפלו לי בנעימים וכו'. וזה אומרו ואנוהו ל' נאה תהלה. אך על (ב) שזכיתי לרוממו ולהללו בשירה זו. אינו על העתיד ולא על זכות עצמי רק שעל היותו ית' אלהי אבי הוא אלהי אבי אברהם. ע"כ וארוממנהו ברוממיות אל בגרוני והוא מאמרם ז"ל (שם) כי בזכות אברהם אמרו שירה כמדובר. ובמה שאמרנו בו ואנוהו יצדק משז"ל האומרים ואנוהו. מה הוא חנון אף אני וכו'. שהוא אהיה נאה לו. או יאמר במה שידוע רז"ל. בתתם טעם אל התנהגו ית' עם האבות ביסורין ולא הטעימם פה מעשיהם להתעלם בתענוגים כי אמר הוא ית' אם ייטב להם בעוה"ז מה יניחו לבניהם באמור משה זכור לאברהם וכו' וכיוצא בצרות כהם. ובזה יאמר כי אמרו ישראל הנה הוא ית' מתנהג עמי במדת חסד. כי הנה זה אלי כי חסד אל. ובזה יודע אני שאיני כדאי לכך אם לא שלעתיד ואנוהו. שאשכינהו בעולם השפל ע"י מעשים טובים. אך כעת איני ראוי אלא שאני אוכל זכות אבי. כי למה שהיה הוא יתברך מתנהג עם אבי במדת יסורין. וז"א אלהי אבי. ע"כ וארוממנהו שע"י מה שהתנהג עמו במדת אלהים הטיב עמי להתנהג במדת אל. כמדובר מרז"ל באומרם שאם ייטב לאבות. מה יניחו לבניהם. והנה ארז"ל (שם) שהתנוקות שנולדו בשדות. והי' הקב"ה פותח הארץ ובולען ומוצא לכל אחד ב' סלעים כשדים. כי יונק מאחד דבש ומאחד חלב. והי' כל אחד במקומו רואה לפניו בחור צח ואדום המאכילו ומגדלו הם הכירוהו תחלה ואמרו זה אלי. לפי דרכם זה יאמר הלא אמרתי אשירה לה' בל' יחיד. שכל אחד ממני כדאי לרומם לאל ית' בשיר שהוא דבר גדול כמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים ס״ג:ד׳) כי טוב חסדך מחיים. במה שזכיתני ששפתי ישבחונך. ע"כ אמר מה שאמרתי שכל א' ירוממהו בל' יחיד ואמרתי ויהי לי לישועה. כי לכל א' החשיב בפני עצמו להיות לו לישוע'. מי יאמר שכן הוא לז"א זה אלי כי הנה לכל א' וא' היה הוא ית' מתראה בצור החלמיש והאכילו ולא לרבים בבת אחת. הנה זה יורה החשיב הוא ית' לכל א' להיות לו לאל. והנה מזה שהחשיבני. יורה שגם כדאי אני שואנוהו כי יחשיבני להיות לו לנוה ומדור שישרה בי שכינתו. גם כי אהיה יחיד בהיותו צדיק כאשר הי' מתייחד עמי אז. ועדיין לא אערב אל לבי להיות כדאי לרוממו כל א'. אך הנה מצטרף לזה היותו אלהי אבי כי לא היה הוא יתברך נקרא אלהי האבות ביחד כ"א אלהי כל א' וא'. וא"כ איפה יתחזק ענין החשיבו ית' כל א' וא' ממנו בפני עצמו גם לרוממו בל' יחיד. וע"כ וארוממנהו בל' יחיד כל אחד ממנו:

עוד יתכן ע"ד זה. והוא בשום לב אל מאמרם ז"ל שהיה מתראה הוא ית' לתינוקות ההם כבחור צח ואדום כי מהראוי לא יתראה אדום כי מרחם הי'. אך הנה ארז"ל (שם פ' כ"ט) על פסוק אנכי ה' אלהיך כו' מפני שראו ישראל את הקב"ה בים כגבור עושה מלחמה ובסיני כשליח צבור אמר אל תהרהרו בשתי רשויות חלילה כי הנה אני ה' אשר הוצאתיך כו' עם שאז כשהוצאתיך ראיתני כגבור והנה אם לא היה מתראה לתינוקות כ"א צח. לא יכירוהו על הים. ע"כ ראוהו צח ואדום. כדי שיראוהו על הים כגבור אדום למצרים וצח לישראל ויאמרו זה אלי ויחזיקו אלהותו ית' לעיני השאר. וידעו כי ה' הוא האלהים ובזה יאמר מלמעלה אשירה לה' הוא מדת רחמים שבו הושיעני. כי הלא בשמו הגדול עצמו גאה גאה סוס כו' שבו עשה מלחמה במצרים והי' מטיב לי. ומי יאמר כי שם ה' היה עושה משפט על הים ולא מדת הדין. ומה גם כי הלא היה מתראה כגבור משקיע למצרים לז"א אל תתמהו כי הנה זה אלי כשהיה מרחם עלי בשדים כי אינק. שהיה מטיב לי שהיה צח ואדום שהוא כי לא יבצר היה להם צער מחילות שהיה דין. עכ"ז היה מניקם דבש וחלב שהוא רחמים והוא אחדות הראות צח ואדום כאחד. וא"כ כאשר היה אז מדת רחמים. והיה ג"כ אדום ג"כ עתה הוא הוא וע"כ ואנוהו ואפארהו. על אשר עשה שני הפכים פה. כי מדת רחמים הוא מתהפכת לדין למצרים ומרחם אותנו. והנה היה אפשר יצרף הוא ית' מדת הדין למדת רחמים ויהיה הוא ובית דינו. וימשך מהרחמים הצלה לישראל. ומהדין רוגז למצרים. אך לא עשה כן הוא יתברך כ"א בחינת דין היתה שם לא היו נצולים ישראל כי הלא המרו על ים בים סוף ומהיכן זכינו יעשה המלחמה במדת רחמים לבל נלקה. הלא הוא על זכות אבי שהי' עמדי לבלתי יצרף מדת הדין. וז"א אלהי אבי שעל היותו אלהי אבי ע"כ וארוממנהו לאמר רוממות גדול. הלא הוא ה' איש מלחמה כי שם הרחמי' לבדו. פעל ועשה מלחמה עם המצריים ולא בהיות שמו ה' אלהים. או' וה' שהוא הוא ובית דינו רק ה' שמו. בלי צירוף דין מן הטעם האמור. ועוד כיון כ"א היה פועל שם זה פעם רחמים ופעם רוגז לא יפלא כ"כ. אך היא בהיות ה' שמו בעת ורגע שמרחם. כי כמו רגע היו מצריים נטבעים. וישראל הולכים בשובה ונחת. ולא חסרו דבר:

ג

ה' איש מלחמה כו'. זולת מה שכתבנו יאמר כי הנה המלאך נקרא על שם פעולתו כמאמרם ז"ל במדבר רבה (פ' י') על פסוק למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שאמר עתה שבאתי על שליחות נזירות נקרא אני פלאי. על שם איש כי יפליא לנדור נדר נזיר והיה מקום לומר כי בעת עשותו ית' דין ישתנה שמו. לז"א כי לא כן הוא רק ה' שמו:

או יאמר כי הנה ארז"ל על דבר חנניה מישאל ועזריה. שגבריאל שצינן התנור עם היותו שר האש ואיך נהפך אלא שאחז כח האש מבחוץ ונשאר צונן מבפנים באופן שלא שינה מציאותו ועל הדרך הזה מדת הרחמים להמית איך יצדק אם לא בסילק רחמיו מהמצריי' אך א"כ לא היה הדבר נעשה רק בשב ואל תעשה. אמר כי לא כן היה רק ה' של רחמים איש מלחמה ממש נלחם כגבור ואינו מן התימא כי איננו שנוי במדתו. כי הלא הרוגז הנעשה מצרים הוא רחמים. וזהו ה' שמו. כי בעשות מלחמה ברשעים ה' שמו. כי רחמי רשעים הוא היות אכזרי. או יאמר כי הנה בכל מדה יש בחינת דין כנודע מספר הזוהר. והייתי אומר כי הבחינה ההיא שבה מפאת הדין לבדה עשתה מלחמה. ע"כ אמר כי לא כן הי'. רק ה' שמו בבחינת כללות ההויה. או יאמר תדע למה ה' היה איש מלחמה בלי צירוף אלהים על כי ה' שמו. והוא כי פרעה בשומעו שם זה אמר לא ידעתי את ה'. והוא כי לא ידע רק שם אלהים שהזכיר לו יוסף. על כן בבואו יתברך להודיעו את כמו. באומרו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו'. לא רצה יתברך לצרף שם זולת אשר הכחיש כי הוא יכה בו עד ידענו. וז"א ה' שמו כי מה שהיה ה' איש מלחמה. היה להודיע כי ה' שמו:

ד

מרכבות פרעה כו'. אחרי או' שהיה הוא ית' עושה מלחמה. והיה אפשר לומר והלא לא הוצרך דבר רק להניח הים אל טבעו שישובו המים ויכסים לז"א כי לא כן היה כ"א מרכבות פרעה וחילו ירה בים ואין ירייה אלא מלמעלה למטה. ולבא אל ענין הכתוב נשים לב אל או' תחלה בים סתם ואח"כ טובעו בים סוף כי הלא הים הנזכר תחלה הוא ים סוף אך הנה ידענו מרז"ל (ש"ר פ' כ"ה) שאין ל' טביעה צודק אלא בטיט כד"א ויטבע ירמיהו בטיט והנה מקום הטיט עיקרו מהים שגדל בו קנה וסוף ועל כן נקרא ים סוף על שגדל בו קנה וסוף בחלק אחד ממנו ולפי זה המקום שהוא כלו מים יקראנו ים סתם וביא' הכתוב כי למען הודיענו נפלאות אל כי ידו ית' עשתה זאת אמר ראו נא כי דרך המרכבות ומה גם כי נשרף אופן מרכבות וגם נתלחלח עב טיב אשר תחתיהם כמדובר למעלה הלא הוא לטבוע בטיט אמנם גבורי החיל קלי המרוץ פרשי' רוכבי סוסי קלים הלא המה מבחר שלישיו שדרכ' הוא להתאמץ ולשחות על פני המים המה וסוסיהם לא יטבעו אמר כי נהפוך היה כי מרכבות פרעה ומרכבות החיל אשר התנהגו בכבדות בלתי יכולים להתנועע כי היו שוקעים בטיט ים סוף כמדובר למעלה הגביה' הוא יתברך וירה אותה בים כי אין ירייה רק מלמעלה למטה ולא טובעו בטיט כ"א היו בים נגרשים אך מבחר שלשיו קלי המרוץ לשחות ולשוט על פני המים ולהמלט טובעו בטיט ים סוף וז"א פה ים סוף כאשר כתבנו שהוא מקום טיט בל יחוגו וינועו כאשר יפרש השוחה לשחות לחתור היבשה להציל את נפשם:

ה

תהומות יכסיומו כו'. מהראוי יאמר תהומות כסוס. אך הנה ארז"ל כי בים סוף אין שם תהומות אלא כו' והנה אפשר כי ג' הדרגות הם מקום שגדל הסוף והוא מקום מישור והוא ים סוף ואחר המישור יש מקום שיורד ומעמיק לעמקים גדולים והם מצולות ואין שם תהומות וממקום מצולות והלאה הם תהומות והנה רצה ית' ידונו בתהומות עולים ויורדים נגרשים בלי השקט ואמר הכתוב כי אחר שטובעו בים סוף להחליש כחם בל ישוטו על פני המים אחרי כן כדי שהתהומות יכסיומו עשה ית' שירדו מים סוף הולכים ומתגלגלים כמו אבן אל המצולות כדי שע"י כן תהומות יכסיומו כי מהמצולות מיד יוחלקו אל התהומות ושיעור הכתוב שכדי שתהומות יכסיומו ירדו במצולות מים סוף כמו אבן המחלקת במדרון כי כך הם עשויים כמדרון מהים סוף למצולות ומהמצולות לתהומות:

ו

ימינך ה' נאדרי בכח כו'. אחר או' כל מיני השפטי' שהיו נדונים במים אמר ימינך ה' היה נאדרי בכח. שהיה נותן בהם כח לשיסבלו היסורין ופורעניות. ואחר כך ימינך ה' תרעץ אויב:

או יאמר כמאמרם ז"ל כי י"א שעל הים הוכו מאתים מכות וי"א מאתים וחמשים מכות ואיך היה בהם כח לסבול ולא מתו מהראשונים. לז"א הנה ימינך ה' נאדרי ואמיץ על הכח שימשוך מזה תהיה הכאת ימינך עליהם מכתתם עד בלתי השאיר להם שורש וענף ואיך סבלו שאר המכות אלא שימינך ה' תרעץ אויב מרעצת ומדכאה ולא המיתם למען יוכל לסבול ולקבל כל יתר המכות באופן כי עשות הדבר בעצמך ובימינך הוא להקל מעליהם ולהניח מקום לסבול כי הלא אם ברוב גאונך היית בא לפי גאותך וגדולתך היית הורס קמיך אשר לפי גדולתך וגאונך לא היית עושה ע"י עצמך רק ע"י א' מהמלאכים רעים שלוחי הרוגז אם כך היית עושה והיתה כונתך להורסם הנה במה שתשלח חרונך. שהוא אחד ממלאכים רעים היה אוכל אותם כקש ולא יוכלו לסבול שיתקיימו בהם מאתים מכות אלא שלא נתגאית לעשות ע"י שליח ולא כוונת להרוס רק אדרבה לתת להם כח לסבול. ונהלתם לאט כמדובר ואיך יש דבר שלמה שהי' הכנה בלבד לא עשית ע"י עצמך שהוא מה שנצבו כמו נד נוזלים וקפאו תהומות על כי לא היה זה רק הכנה שעי"כ אמר אויב ארדוף כו'. כי אמר הנה טרם יותך הקפאת הים יש פנאי שארדוף אשיג אך לא אהרוג מיד עד אחלק שלל תחלה פן חום דם השפוך יפשיר הקפאות הים וגם לא אכלם. פן יצטרך שהות ויופשרו המים רק תורישמו ידי שאדלדל רבויים. ואם לא ראו הקפאת המים והיותם ערימה וכמו נד וקפיאת הקרקע לא רדפו נמצא כי לא היה הדבר רק הכנה שע"י כן אמר אויב ארדוף כו' שמשגיא לגוים ע"כ זה לא עשית בעצמך וע"י קשר זה נאמר אמר אויב כו' פה עם היות עניינו בתחלת השירה כמשז"ל והנה מה שהיה הכנה היה ע"י רוח האף כי האף הוא אחד משלוחיך אך מה שכסמו ים שהיא עיקר הענין לא עשית ברוח האף רק נשפת ברוחך כסמו ים מרוחך שלך וגם ע"י רוחך צללו כעופרת במים אדירים אשר דרכם אדרבה להציף את הנטבע בים הנה כי מה שהיה עיקר הענין עשית בעצמך:

יא

מי כמוך כו'. אמר כי אין צריך לומר במדת הגבורה כ"א גם במדת הרחמים. אתה עושה גבורות שמי כמיך באלים הם בעלי אילות גבורה בהיותך פועל במדת הרחמים וז"א ה' ולא בלבד תתייחס לנאדר בקרב אנשים בעולם השפל כ"א גם נאדר בקדש בקרב כל קדושי עליונין כי גם בעיניהם יפלא פעלך ולא עוד כ"א שאנו יראים מלומר שאתה עושה פלא כי הנה כ"כ נקל בעיניך לשנות הטבעים שאינו בעיניך כעושה פלא כ"א כטבעי וכבלתי טבעי הכל שוה לפניך כמאמר הכתוב (תהלים ק"ו) יודו לה' חסדו שיודו אותו לפועל חסד ולא לעושה פלא כי הלא ונפלאותיו הם לבני אדם כי בעיניהם יתייחסו לנפלאות. וז"א נירא כו' כי אתה שיראו מלהללך שאתה עושה פלא כי לפניך אינו פלא וזהו נורא תהלות עושה פלא. או יאמר אחר הזכירו פרטי הנס כי הנה קנצי למלין הוא כי מי כמוך באלים ה' מי כמוך כו' שהוא שבח דרך כלל כי להאריך בתהלות רבות בפרטי הנס אנו יראים כי הנה אתה נורא תהלות שהוא נורא מלהרבות תהלות כשאתה עושה פלא פן יראה כי רב וגדול הדבר בעיניך. או יאמר אם יאמר איש האם לא מצאתי' רק שמי כמוהו שנראה שאין גדולתו רק שאין כמוהו אך לא מהיות פעולותיו עצומות ורבות מאד והלא היה טוב לומר כי רבו תוארו כי הוא מצד עצמו חזק ואמיץ ואדיר לז"א מה שאיני מרבה בתוארים והגזמו' ותהלות כ"א בדרך שלילה באין כמוהו הוא על כי נורא הוא מלומר תהלות רבות בעשותו פלא פן יאמרו לי סיימתינהו לכלהי שבחי דמרך. או יאמר הנה פרטנו ענייניו הנה. ועכשיו אנו או' דרך כלל מי כמוך כו' ושגם אתה נאדר בעצם בקדש כי כל קדושים עמך יכירו יותר גדולתך ממנו והנה בכלל או' מי כמוך כו' נכנס גם פלאות עד אין מספר ובריאת עולם ומה ענין שאר פעילות פה. לז"א מה שאחר ספרו שבח הפלא שאני בו או' מי כמוך דרך כלל הוא כי ירא אני פן אם אהלל דבר פלא אחד יראה כי אינך עושה רק פלא אחד וזהו נורא תהלות עושה פלא שנורא מלהללך תהלות על שאתה עושה פלא פרטי כי אין מספר ע"כ שבתי להלל מה שמורה על שאין מספר ועל בריא' עולם כי הכל בכלל א' מי כמוך. או יאמר מי כמוך באלים ה' על דרך הכתוב אצלנו בפסוק ואל מי תדמיוני וכו' שקשה או' יאמר קדוש ולא אמר יאמר ה' וגם או' יאמר לשון עתיד ולא נאמר אמר קדוש שהוא לומר ואל מי מקדושי עליונים תדמינוי ואשוה לו לדעתכם הוא יאמר לפני קדוש מעין זה יאמר מי כמוך באלים ה' שהוא בכל כחות העליונים בעלי גבורה ולא עוד אלא מי כמוך שיהיה נאדר וחזק בקדש שהוא בעולם העליון כשר הפנים וכיוצא בו שידמוך אליו הנה אתה שמוראך עליו לומר שהוא עושה פלא אפי' א' ומה גם רבים כי אין כח לעשות פלא זולתך לבדך. שאין קץ לנפלאותיך וגבורותיך וזהו מי כמוך נאדר בקדש נורא כו' כי הלא תהיה נורא מלהתהלל לומר שהוא עושה פלא:

או יאמר מעין זה. מה שכתבנו בפי' ברכת אתה קדוש שהוא אתה לבדך קדוש ואם יאמר איש הלא גם המלאכים נקראים קדושים כמד"א נערץ בסוד קדושים. לא כן הוא כי ושמך קדוש בלבד ולא שם זולתך כ"א תואר מושאל על היותם משוללי חומר והראיה כי הלא וקדושים הם המלאכים יהללוך. אשר הלולם הוא קדוש ואם שמם עצמי הוא קדושים מה הוא ההלול אלא ודאי שאין כמוך עם שנקראו קדושים וזה יאמר מי כמוכה באלים כי הלא אמור מי כמוך הוא מה שאתה נאדר ונערץ בקדש כי באומרם לך קדוש הוא שאין כמוך כי יראים הם להללך ולומר שאתה עושה פלא כי נקל הוא להללך בזה כ"א לשלול לגמרי שאין כמוך ולך דומיה תהלה פרטות וזה נורא תהלות עושה פלא. או יאמר נמשך אל פסוק שלאחריו מי כמוך באלים כו' מי כמוך ה' בעל הרחמים שבו עשית כאחת פעולת רוגז וב' פעולת חסד בפלא אחד וזה נורא שהוא רוגז ותהלות שהן ב' חסדים שיהללוך בהן ע"י עשותך פלא אחד והענין כי בימין אמר תרעץ אויב הרי כי ע"י ימין נמשך מורא כי בה עשה שפטים במצרים ובימין עצמה עשה שתי תהלות. (א) שבה הבליעם בארץ שזכו לקבורה על שלוו ליעקב אבינו. עוד תהלה (ב) בימין כי נחית בחסדך כו' כי החסד הוא הימין כנודע וכן יתהפך כי גם במדת הרוגז תפעל הפכים כי הלא נהלת בעזך אל נוה קדשך והיה ע"י מפלת ל"א מלכים. כי במדת העוז היא מדת הדין היה מנהל את ישראל ומכלה אויביהם והענין כי בצאתנו ממצרים והיה הזכות הקל הוצרכנו אל חסדו ית' וזהו נחית בחסדך אך אחר קבלת תורה ומצות נהלת בעזך כו' כי גם מדה"ד היו לנו לטובה:

יד

שמעו עמים כו'. אחר או' איך הקב"ה פעל עם המצריים צרה וטובה בימין וכן לישראל בה ובהפכה חזרו אל ענין ראשון הוא קריעת הים ואמרו כי שמעו בגלות העמים ורגזו כי כולם ידעו כמשז"ל (ש"ר פ' כ"א) ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים הם כל מימות שבעולם ושאלו על הדבר ושמעו ענין קריעת ים סוף אך חיל וכאב של הריגת בני אפרים שהיה דמם צועק אחז ליושבי פלשת באו' כי עתה ישראל ינקמו נקמת אחיהם ואז נבהלו אלופי אדום פן יעברו בם ישראל לארץ דרך ארצם ויצר להם כי על כן אמר אחרי כן לא תעבור בי וכן אילי מואב יאחזמו רעד. מן הטעם עצמו פן יעברו דרך ארצם ועל הכל נמוגו כל יושבי כנען כי עליהם הם הולכים לקחת את ארצם מידם ובקשו מעתה ישראל מאתו יתברך יפיל על כלם אימתה ופחד. באופן ידמו כאבן מהתקומם על ישראל עד עברם לארץ כי כעת עדיין לא קנו השלמות הראוי ושטן מקטרג בשעת הסכנה כי אחרי כן אז יהיו לצדיקים מתייחסים לעם ה' אין פחדם על ישראל ולאפס ותהו יחשבו וזהו עד יעבור עמך ה' כלו' שיעברו בשלמות. שיהיו אז מתייחסים לעם ה' בבואם לארץ ועוד נוחילה לפניך והוא עד יעבור עם זו קנית במצרים ככתוב אצלנו על הלא הוא אביך קנך כלומר ולא תהיה ההעברה לארץ דור שני אלא היוצאים שקנית כלם לא כאשר היה כי כל ששים רבוא שמעשרים שנה ומעלה יעברו לארץ וכן היה מתקיים אם לא על עון המרגלים ועל עשותם את העגל:

יז

תביאמו כו'. ראוי לשים לב באו' מכון לשבתך פעלת ה'. כי מהנראה מרז"ל כי על הב"ה ידבר ואיך יאמר פעל ה' ית' ועדיין לא נעשה בעת ההיא ועוד איך ייחסנו לפעולתו ית' באו' פעלת ובאו' מקדש ה' כוננו ידיך ושלמה בנאו ועוד באו' ה' ימלוך כו' איך יתקשר אל הקודם ובמ"ש ז"ל שהוא לעתיד למה הוזכר פה ועוד או' אחרי כן כי בא סוס פרעה כו' שהוא כמודיע אשר לא ידענו וגם הוא בלתי מתקשר אל מאי דסליק מיניה ולא עוד אלא שהוא או' בל' כי שמשמעו כנותן טעם אל האמור ואיננו ועוד או' כי בא סוס פרעה כי הלא גם פרעה בא בים. והנה לבא אל הענין נקדים כי הנה הבית השלישי אשר אליו דאבה נפשנו תוב"ב לא כראשון ושני מעשה ידי אדם הוא. כ"א רוחני מעשה אלהים כנודע ועליו אמר יעקב אין זה כ"א בית אלהים כמפורש במקומו והנה לא יקום הוא יתב' לעשותו כי הנה מקודם יברא העולם נברא כנראה מרז"ל בשמות רבה (פ' כ"א) ובזה יאמר כי ברוח הקדש אשר עליה ה' הופיע בדברי השירה הזאת ראו והנה אפשר יתעתדו דברי' גורמי' הטלטל יש' מארצו ית'. ע"כ מאז משה ובני ישראל חילו פניו ית' ואמרו הנה אשר נבקש מאתך הוא כי תביאמו כו'. כי לא תהיה ביאתנו לארץ. להטלטל עוד ממנה כי אם תביאמו ותטעמו כאילנות נטועים בהר נחלתך ובמה יתקיים זה הלא הוא כי מעתה לא יבנה בהמ"ק ע"י אדם כ"א מכון לשבתך פעלת ה' מאז בעצמך אותו מקדש ה' אשר כוננו ידיך שהוא הבית הג'. המקווה שעל ידו נזכה לבלתי הטלטל עולמות והנה נתקבל צלותהון ויתעתדו להיות להם חירות מגליות ומלאך המות כי אין ספק שאם היה הדבר נמשך כן שהבית הג' היה מאז לולא מעשה העגל שהחזיר זוהמת נחש למקומם:

ונחזור אל הענין אמרו לא לנו ה' לא לנו אנו מבקשים זה כ"א על דבר כבוד שמך כ"א כה תעשה לנטוע אותנו בארצך ובב"ה העתיד מעתה הנה יהיה שה' ימלוך לעולם ועד כאשר בזמן הבית הג' שלא יחלק מכבודו למלכיות בשר ודם ולא יתחלל כבוד מלכותו בחורבנות ב"ה כ"א שה' ימלוך לעולם ועד שהוא העתיד שתהיה מלכותו גלוי וניכר לכל העמים בלי הפסק כאשר סידרו קדמונינו באו' עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך. ובהכינו יצורים כו' ה' מלך. ועת יקבץ נפוצים כו' ה' ימלוך לעולם ועד. הנה כי פסוק ה' ימלוך פירשוהו על העתיד לבא בימות המשיח. ותהי בקשת יש' שיתקיים מאז יצאו ישראל ממצרים ולשמא יאמר אלהינו ית' כי לא יתכן יהיה זה מאז עד תתפרסם גדולתו בעולם ע"י המשך הדורות מה שאין כן בעת ההיא כי הנה נס קריעת ים סוף שהיה גדול לעיני כל העמים הלא כל היושבים שם הם המצריים כבר מתו ואיך יתפרסם שמו בעולם ע"י מתים לז"א אין זה עיכוב כי הלא בא סוס פרעה כו'. כלו' כי סוס פרעה ורכבו ופרשיו שבאו בים הם היו אשר וישב ה' עליהם את מי הים. אך לא את פרעה עצמו כי הוא נשאר וז"א כי בא סוס פרעה עם היות שגם בא פרעה עם סוסו אך הוא לומר כי סוס פרעה כו' הם אשר וישב ה' עליהם את מי הים אך לא על פרעה עם היות שהוא גם הוא בא לא נאמר עליו וישב ה' עליהם כו' וע"כ אינו מזכיר אלא את מי שבא וישב כו' והוא מאמרז"ל בפסוק ולא נשאר בהם עד אחד כי א' נשאר והיה במים עד גרונו ואו' מי כמוך ברפיון הכ"ף וא"כ מי יפרסם גדולתו ית' יותר ממנו מאשר עיניו ראו ולא זר וא"כ איפה אין עיכוב מהעשות שאלתנו על זה:

כ

ותקח מרים כו'. או' אחות אהרן מלבד הייתור קשה כי הלא גם אחות משה היתה ואם הוא לומר שהיתה אחות אהרן קודם ללידת משה מה בא ללמדנו וגם כן למה לקחה את התוף וגם כל הנשים למה לקחו גם מחולות האם לא היתה דיים תופים כמרים כ"א גם מחולות. אמנם הנה ארז"ל (סוטה דף י"ב) על פסוק ותתצב אחותו מרחוק כי עד שלא נולד משה אמרה מרים לאביה ולאמה כי בן תלד אמה שיושיע את ישראל והנה לא נתקיימה הישועה בעצם עד היום ההוא שנא' ויושע ה' ביום ההוא כו' ע"כ בראותה שנתקיימה נבואתה אשר התנבאה בהיות' אחות אהרן לבדו שהיא על לידת משה לקחה את התוף בידה וז"א הנביאה אחות אהרן שהוא על מה שהתנבאה עודנה אחות אהרן ולא אחות משה וגם כיוונה שגם שהיתה נביאה להיות עת צער. הוצרכה ליקח התוף לעורר הכח הנבואיי לשורר מה ששוררו אנשים באמצעות משה ששוררו כאחד כי גם הם בכח שפע רוח הקדש אמרוה כמדובר למעלה ומה גם לאומרים מרז"ל כי תיכף לשירת האנשים שוררו הנשים קודם למלאכי השרת וע"כ הוצרכה לעורר בתוף כענין (שמואל א' י"ו) והיה כנגן המנגן לו' השיר' גם ברוח הקדש כי הוא גדר נבואה בהקיץ אשר הוא למעלה מגדרה ע"כ עשתה הכנה כדי שיחול בה גדר זה כאנשים ואז ותצאנה כל הנשים אחריה כי אמרו כי כאשר כל האנשים בחברת משה התנבאו גם המה למעלה מגדר' כן הנשים בחברת מרים אלא שאמרו בלבם כי סוף סוף אין הכנת האנשים שוה לנשים ע"כ אמרו אם כלי שיר א' תצטרך מרים לעורר הנבואה הוא התוף אנו נצטרך שנים ע"כ לקחו תופים ומחולות ועכ"ז לא שוה להן להיות מדברות ברוח הקדש כאנשים. שלא הוצרך משה ללמד להם מה שיאמרו כ"א ותען להם מרים שירו לה' כו' כי הופיע עליה רוה"ק והיתה אומרת להן שירו כו' והן אומרת על פיה וגם לא כאנשים שאמרו ל' יחיד אשירה לה' שבכל אחד היה כדאי כ"א שירו כלכם דרך כלל:

כב

ויסע משה את ישראל כו'. ראוי לשית לב למה החסיר הוא ית' מהם מים ואחרי כן לחם עד שהוצרכו להתלונן וטוב טוב היה לתת להם התיקון שנתן להם באחרונה ולא יתן לפניהם פתחון פה לחטא ועוד מה צורך להודיענו שעל כן קרא שמה מרה ועוד או' לאמר מה נשתה כי מלת לאמר בלתי צודקת כי אינו לאמר לזולת. ועוד או' שם שם לו חק ומשפט הי"ל נתן לו ולא ל' שימה. וגם איך מתקשר עם הקודם וכן אומרו ושם נסהו. איך ע"י המתקת המים נסה את יש'. ועוד איך מתייחס לזה ענין ויאמר אם שמוע תשמע כו'. ולמה כפל שתי שמיעות ולמה הפסיק במעשה בין שמיעה והאזנה שמסוג אחד. ועוד שבכלל שמועה לקול ה' היא ההאזנה למצותיו ועוד הגמול שהוא משלם הוא שלא יתן כל המחלה אשר שם במצרים שמורה שמחלות ארץ אחרת ישים עליו והאם זו תורה וזו שכרה. ועוד או' כי אני ה' רופאיך כי איך הוא נתינת טעם שעל שהוא יתברך רופאיך לא ישימם ואין הטעם רק עשותו המצוה הנז' ועוד שאין פעולת הרופא היותו בלי משים המחלה כ"א לרפאות המחלה אשר על החולה:

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל במכילתא וז"ל ולא מצאו מים ר' יהושע או' דברים כמשמען ר' אליעזר או' והלא המים תחת רגלי יש' והארץ אינה אלא צפה על פני המים אלא כדי ליגען אחרים אומרים המים שנטלו בין הגזרים שלמו להם באותו שעה כענין שנ' ואדיריהם שלחו צעיריהם למים שבו כליהם ריקם כי לא מצאו מים ע"כ:

וראוי לשית לב במאמרם. (א) כי גם ר' אליעזר או' דברים ככתבן אלא שנותן טעם שהיה כדי לייגעם. (ב) כי למה עשה ית' כדי לייגעם ולא דיים לכתם בארץ תלאובות כ"א גם לייגעם. ועוד או' שהיו המים תחת רגלי יש' ועוד או' והארץ אינה אלא צפה כו'. האם בשביל שהארץ רקיע על המים שתחתיה ימצא אותם על הארץ ולדעת אחרים ששלמו מי הגזרים הלעולם היה להם להתקיים אותם המים שאמר עליהם ולא מצאו מים. וגם מה ענין ראיה שמביא:

אך הוא כי הנה הוקשה לרז"ל כי הנה או' ולא מצאו מים אפשר פירושו שלא נזדמנה להם מציאה למצא מים רק היה המדבר כטבעו שלא ימצאו בו מים. או יהיה פירושו כי מים היו שם אלא שלא מצאו. ואם הם דברים כמשמען שהוא הדרך הראשון יש קצת קושי שכל כך היו מחוסרי זכות שהניחם הוא ית' משועבדים אל הטבע שהלכו דרך שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואם הדרך השני קשה כי היכן היו להם מים. והנה דעת רבי יהושע דברים כמשמען שלא היה להם זכות. ונשאר הדבר אל הטבע ולא מצאו מים ור' אליעזר או' והלא המים היו תחת רגלי ישראל והוא כי בים נשתעב' להם ויותן תחת רגליהם שר המים כי הנה שרו של ים הוא מושל על כל מימו' שבעולם כי ע"כ בהקרע הים ארז"ל (ש"ר פ' כ"א) שנבקעו כל מימות שבעולם כאשר למדו מאו' ויבקעו המים ולא נאמר ויבקע הים ואין זה כ"א בהכות הכפתור הוא הים רעשו הספים הם כל מימות שתחת אותו השר והיה השר תחת רגלי יש' בזכות הכנסם בתוך הים עד חוטמם טרם יבקע כי האמינו בה' ובטחו בו וא"כ למה לא נבקעו מעינות תהום מפניה' כמו שמטעם זה נבקעו מעינות מים מתוקים בים בעובר' שמהם שתו במים ושמא תאמרו כ"א ניתן תחתם שר המים לא ניתן שר הארץ ואיך יפלשו נתיב בארץ המים שתחתיה ויעלו למעלה. ע"כ אמר והארץ אינה אלא צפה על פני המים. לו' כי אין שר הארץ מעכב במה ששר המים רוצה לעלות מימיו בקרבה. כי הלא היא משועבדת אל שר המים. כי הלא שלא בטבע סובל אותה שר המי'. כי טבע העפר להיות למטה מהמי'. והיא צפה עליהם ולכן לא תעכב הארץ מהעלות המים. כי הלא גם כל המים שתחתיה היה ראוי לעלות. ומה גם מבוע אחד. וא"כ אין לו' דברים כמשמען. שלא היה להם זכות אלא שהיה להם זכות ועשה הוא ית' כדי ליגעם ואחרים אמרו שלא המציאם ה' שלשת ימים כי אם היו שותים מהמים שבכליה' מגזרי ים סוף. ומה שאומר הכתוב ולא מצאו מים הוא כי באותה שעה אחר שלשת הימים שלמו אותם המים ולא היו המים בכליה' וע"כ באו מרתה לשתות ולא יכלו והביא הג"ש כי נאמר כאן ולא מצאו מים ונאמר להלן שבו כליהם ריקם כי לא מצאו מים מה להלן כלים אף כאן כלים:

והנה על מאמר ר' אליעזר שאומר שעשה הקב"ה ליגען קשה מה שהקשינו בכתובים מה פשע ישראל בזמן ההוא שהצמיא' ויגען הוא ית':

ונבא אל הענין. והוא כי הנה ארז"ל והביאו רש"י ז"ל בפרשה כי הנה במרה ניתן לישראל קצת פרשיות של תורה שיעסקו בהן שבת ופרה אדומה ודינים ואומרה כי הנה תחת שתים ימשוך ידו העבד הישראלי מעבוד את קונו. (א) על החקים אשר איננו רואה בהם טעם ויתאמץ לבבו לאמר מה יושיעני מה שהשכל ינגדהו ומה גם בחקת פרה אדומה. (ב) ראיתי צדיק ורע לו. ומה גם במאמרם ז"ל במסכת קידושין (דף ל"ט) כי המקיים את התורה מאלף ועד תי"ו מריעין לו כאלו שרף את התורה מאלף ועד תי"ו כי בראות איש צדיק שהוא תם וישר. ואובד בצדקו יהרהר ויאבד עולמו. כענין איוב שהיה מפליג בדבר ובלתי מתנחם. ע"כ מה עשה הוא ית' בהחילו לתת לישראל חוקים ומשפטים רצה להסיר מלבם ב' רעות אלה למען העמידם על האמת ע"כ עודם צדיקים החסיר מהם מים וייגעם וכשהגיעו אל המים היו מרים שלא יכלו לשתותן שהוא למען נסותם בצדיק ורע לו כאשר יתבאר ואחרי כן הורהו ית' עץ. הוא לענה כמ"ש ז"ל שהוא עץ מר והמתיק מר במר:

ורמז לדבריהם יהיה כי ראשי תיבות עץ וישלח אל המים עם הכולל. עולה עשרים במספר קטן כתיבת לענה במ"ק ואחר הדברים האלה באה התורה ואמרה. הלא כאן נמצאו שני דברים שיחויב לבקש להם טעם. (א) למה ייגעם ה' בהחסירו המים והביאום אל מקום מים מרים והם הי' צדיקי'. (ב) למה אח"כ הראם ית' שהמתיק מר במר ולא מר במתוק. ואמר טעם לכל. זה הלא הוא כי שם שם לו חוק ומשפט כו'. שלמען שומו יתברך חק ומשפט לו בלבו כאחד ולא יהיה להם החוק כמו זר נחשב. וזהו שם שם לו לישראל בלבו חק ומשפט וגם שם נסהו לישראל אם יהרהר ולמדם דעת לבל יהרהרו בענין צדיק ורע לו והוא כי הנה היה רצונו ית' לנסותם שלא יתלוננו כ"א שיאמרו למשה מה זאת ויודיעם פשר דבר כאשר הודיעם בסוף כאשר יבא בס"ד והוא כי שיתו שומו החק כמשפט בלבו היה במה שהיו המים מרים והמתיקן בלענה מרה הפך הטבע נגד גזירת שכל אנושי למען יראו וידעו כי לא דרכיהם דרכיו ית' כי אשר יימר בעיניהם ויראה שאין בו מועיל הוא הטוב והאושר אלא שהוא למעלה משכלם. וזהו ויורהו ה' עץ כו' וימתקו כו'. לו' כי עם היותו לענה במה שיורהו ה' אותו המתיק כך כל דבר שיראה מר וזר במה שמורה לנו הוא ית' לעשותו הוא דבר טוב ולכן טוב לגבר יכוין לעשות צוויו ית' ויבטח בו כי טוב הוא ומה גם כי הנה החק שנתן להם אז הוא פרה אדומה כפירש"י והוא מרז"ל. ויהיה שכמו שממתיק מר במר כן הוא מטה' את הטמא במה שמטמאה את הכהן הטהור העוסק בה נמצא כי ב' דברים עשה הוא ית' בענין א' כאחת. (א) שהורה כי כאשר המשפט טוב בעיני האדם כן גם הוא הוא החק כי כך המתיק ית' המר במר כמו במתוק ונבטח באל דעות ה'. וזה מאמר הכתוב אחר או' וימתקו המים ע"י עץ מר אמרה תורה למה זה היה שהמתיק במר. וגם חסרון מימיהם והיותם מרים מאחר שהוא ית' היה חפץ להמתיקו הלא הוא כי הנה שני דברים כיון הוא ית'. (א) כי שם שם לו חק ומשפט כי שם לו לישראל השוואת חק למשפט כי הכל הוא טוב ומטיב אלא שאין שכל אנושי משיגו שכמו שאנו ממתיק המר במר כן לא תהרהרו אחר טהרת הטמא במה שמטמא את הטהור. וזהו שם שם לו חק ומשפט וש"ת אעיקרא דדינא פירכא למה ייגען והחסיר מהם המים שהיתה צרה גדולה האם כדי להראות החק יביא עליהם צרה. לז"א ושם נסהו והוא כי כיוון לנסות את ישראל בהביא עליהם ייסורין אם יקיצו וללמדם אח"כ כי הייסורין עם היותם מרים הם טובים למתק מרירות חלאת האדם אשר לא יחסר ממנו אשמת דבר כאשר ע"י לענה מרה נמתקו המים המרים. וזהו ושם נסהו את ישראל בהביא להם צרה עודם צדיקים כי ה' צדיק יבחן מייסר בשמאל ומקרב בימין שהוא הדבר השני והוא כאשר ייגען היא ית' והחסיר מימיהן שהביאן אל מקום מים מרים ובקש להם דרך למתקן באופן שהמים המרים מתקו להם כן את הצדיק ייגע וינסהו ה' בעולם הזה להחסיר בעה"ז ממנו טובה והמה הרהרו. לכן ללמדם דעת המתיק להם המר במר לבל ישובו לכסלם ולהרהר אחר ייסורי הצדיקי' עוד כי הלא כאשר ממתק הוא ית' מר במר ככה איזה מרירות אשר לצדיק כי אין מי שלא יחטא או מצד גלגולו הראשון ממתקו ית' במרירות הייסורין ועל כן שלא עמדו בנסיון והמתיק מר במר להורות שלא יהרהרו על הייסורין המרים כי במרירות יתמתק מרירות היצה"ר וחלאת עון אשר חטא וללמדם דעת מה ששם נסהו להעמידם על האמת והנפקותא היוצאות מהנסיון ותקונו במר לכן ויאמר אם שמוע כו'. והוא (א) בשום לב אל כפל אומרו שמוע תשמע. (ב) כי באו' והישר בעיניו תעשה ידוע ששמע הקול ולמה נאמר (ג) אומרו והאזנת אחר או' שמוע תשמע. (ד) שהל"ל האזנה סמוך אל השמיעה ולא יפסיק בעשיה בנתים. (ה) כי מה שיעשה הישר במצות הוא ולמה אח"כ אומר שיאזין המצות (ו) וכי היעלה על לב שישים מחלה שהוצרך לומר כל המחלה כו' לא אשים עליך. (ז) שמורה שאשר שם במצרים לא ישית אך אותם שלא שם במצרים ישים עליו והאם זו תורה וזו שכרה שישים עליו כל המחלה אשר לא שם במצרים. (ח) או' אני ה' רופאך כי אין זה נתינת טעם אל מה שלא ישים מחלת מצרים:

אך יאמר אם שמוע תשמע לומר מאמר רז"ל במסכת קדושין (דף ל"ט) שאל יקפיד איש בייסורין כי אשר קיים כל התורה כולה נותנים לו ייסורין בעה"ז כאלו שרף את התורה מאל"ף ועד תי"ו זה מאמרו ית' לבאר ענין מה ששם נסהו לומר אל תתמה על החפץ ושיסרתיך בלי עון כעת כי אם שמוע תשמע כלומר אפילו תשתלם תכלית השלימות אל תתייאש מן הייסורין ואל תקוץ כי דע כי אם שמוע ולא יהיה על מנת לקבל פרס שהוא תכלית הכשרון רק תשמע למה שהוא קול ה' אלהיך וגם תעשנה בפועל ולא בלבד מה שהוא שורת הדין כי אם גם מה שהוא הישר שהוא לפנים משורת הדין:

או יאמר שאחר שצעק ונתקבלה צעקתו אמר אם תרצו שמוע ה' בקולך תשמע אתה בקול ה' ועשית הישר שהוא לפנים משורת הדין כמשז"ל ועשית הטוב והישר זו לפנים משורת הדין וגם שלא יהיה הישר לעיני בני אדם כ"א בעיניו ית' הרואה ללב וגם תהיה כמלאכי השרת שהם עושי רצונו ית' ובעשייתם מצוה א' הם תאבים ומטים אוזן לשמוע בקול דברו שיצום מצוה אחרת כן תעשה אתה שאם הישר בעיניו תעשה תתאב והאזנת למצותיו שתקשיב לעשות מצוה אחרת כי בעשותך מצוה א' תאזין ללמדך מצות רבות כי הן כל אלה הכלית השלמיות עכ"ז על כל אלה לא תשית לבך לאמר ששלום יהיה לך ותתייאש מן הייסורין כי לא אבטיחך רק שכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך אך לא תנצל מיסורין וחלאים אחרים ואל תקפיד כי הלא אני ה' רופאך ביסורין כרופא המקיז דם החולה והוא לטובתו כאשר הראה ית' ע"י המתיק מר במר. ובזה ביאר היטב ענין ושם נסהו כאמור ובדרך הזה יתכן כי כאשר האיש הבריא יחליאנו ה' לטובתו לסליחת עון וכדי שיתן אל לבו לשוב בתשובה וישלח דברו וירפאנו כן במשל כי מימי המקום ההוא לא היו מרים מתחלת ברייתם כי אם מה' יצא הדבר על הכוונה הנזכר. וז"א מתחלה ולא יכלו כו' על כן קרא כו'. לומר ישראל הם שלא יכלו לשתות מים כו'. אך לא היה כך טבעם כי מה שנ' ויבואו מרתה לא היה שמה כך מתחלה על שם מימיה כ"א על שלא יכלו ישראל לשתותן קרא הוא ית' שמה מרה. וזהו על כן קרא שמה מרה אלא שישראל לא ידעו הדבר וילונו על משה. והוא כמשז"ל (ש"ר פ' כ"ד) כי משה הסיען. וזהו ויסע משה וכו'. וע"כ שמו עליו תלונותם כי הביאם למקו' זה. וזה יאמר אל משה לאמר מה נשתה כלומר אל משה יאות לאמר לו מה נשתה כי הוא הסיעם משם לבא פה. וז"א לאמר או יאמר וילונו העם אל משה לומר לה' מה נשתה שישסף עצמו עמהם לומר לפניו יתברך מה נשתה אני והם או יאמר ויאמר אם שמוע כו' כי זכות גוררת זכות ומצוה גוררת מצוה. וזהו אם שמוע ממשה תזכה שתשמע מפיו של ה' אלהיך שהוא בסיני. וזהו תשמע לקול והוא במתן תורה שזכו לשמוע קולו ית' כי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום. וגם אם הישר בעיניו תעשה כדי לעשות רצונו תזכה שמצוה זו תגרור לך שוהאזנת למצותיו וכן המצוה יגררו לך כל חקיו. או יאמר מאמרם ז"ל שהשומע פ' מפי הקורא בתורה בצבור כאלו שמעה מהר סיני כי התיבה כבהר סיני כו'. וכן יאמר אם שמוע ממשה כאלו תשמע לקול ה' אלהיך ואם הישר בעיניו ית' תעשה אפי' דבר א' כאלו והאזנת למצותיו והוא כי כל העושה מצוה א' מטיבין לו כו' ומזה תבא לשמור כל חוקיו. או יאמר במה שידענו כי שמיעה מרחוק והאזנה מקרוב אמר כמאמר' ז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכ' ב"ו אם מוכה בכל איבריו שם לו רטיה בכל אבר ואבר אבל הקב"ה אינו כן אדם חוטא בכל איבריו אמר הקב"ה שים רטיה א' באזנך ותתרפא הה"ד שמעו ותחי נפשכ'. ובזה יאמר אם שמוע שהוא רטיית האזן שתטה אזנך ותשמע פעם א' הנה תתרפא כי ע"י כן שעדין אתה רחוק מה בעונותיך שהוא גדר שמיעה הנה תתקרב כי כשתשנה בשמיעה פעם שני' נעשה כאלו ה' אלהיך קרוב אליך ומייחד אלהותו עליך אף על פי שהיא שמיעה בלבד מחשבה מצרפה למעשה. וזהו והישר בעיניו תעשה כי המחשבה מתייחס' אל עיניי כי הוא יראה ללב ויצרף אותו למעשה. וזהו תעשה אפי' היא חסידות כמשמעות ישר שהוא לפנים מן השורה יחשוב כאלו עשיתו. או שעור הכתוב שכפל השמיעה תביאך אף לידי חסידות וכשתבא לשמוע שלישית תתקרב יותר עד הקרא האזנה ולא שמיעה כי קרבת עד ה' על הדרך מז"ל כי על היות משה קרוב אל השמים מעל הארץ אמר האזינו השמים ושמיעה בארץ הפך ישעיה וזהו והאזנת למצותיו ומזה כשתבא לשמור אין צריך לומר מצות ומשפטים שדעת מקרבן כ"א אפי' ושמרת כל חקיו ולא תהיה כמצרים שלא רפאתים כ"א ע"י מכות אך אתה כל המחלה אשר שמתי במצרי' לא אשים עליך לרפאתך כ"א ע"י שמיעה תתרפא. ואל תתמה איך בהיות מוכה בכל איבריך תספיק רטיה א' באזן שהוא הפך רופא ב"ו המצריך רטיה בכל אבר כי הלא אני ה' רופאיך ואיני כרופא ב"ו כי זה כח רפואתי לשלוח רפואה ע"י זה לכל אבריך ונפשך ואז כל המחלה וכו'. ושמא תאמר אם על פי מזלי אתחייב לבא עלי חולי איך אנצל על ידי המצוה אל תתמה כי הלא בעיניך תביט כי הלא אני ה' רופאך כשחין ונגעים ע"י הכהן בהסגיר אותך הנה כי רפואתך שלא בטבע ומשם תלמד על כל חולי וכל מכה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.