רמב"ן/שמות/טו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות
רשב"ם


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רמב"ןTriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png טו

א[edit]

אז ישיר משה. לשון רבינו שלמה כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה וכן עשה. ויאמרו לאמר וגו' וכן אז ידבר יהושע כשראה הנס אמר לו לבו לדבר וכן עשה. ויאמר לעיני כל ישראל. וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר ישראל פי' אחריו עלי באר ענו לה. וכן ובית יעשה לבת פרעה חשב בלבו לעשות לה הבית אז יבנה שלמה פירשוהו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה זהו לישב פשוטו. ומה יאמר הרב בפסוק יעשו עגל בחורב כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון וכל המזמור כן יהרג בברד גפנם ישלח בהם ערוב. וכן ומאין יבאו אליך מן המכים אשר יכוהו ארמים. וכן ומשה יקח את האהל. כי איננו לשון הוה שלא לקחו אלא פעם אחת אבל דרך הוא לומר עתיד במקום עבר. וכן יאמרו במקומות רבים ההפך. והטעם כי מנהג הלשון שהמספר ענין יעמיד עצמו בזמן שיחפוץ. וירמוז למעשה פעם יעמיד עצמו בזמן המעשה וידבר בו בעניין הווה ועומד עליו בתחלתו. ויאמר ישיר ישראל כאלו משוררים לפניו וכן כלם. ופעם יאחר עצמו ויאמר זה נעשה כבר. והכל לאמת העניין. ולכן רוב כשיבוא זה יהיה בענין הנבואות:

כי גאה גאה. על השירות ועל כל מה שאקלס בו עוד יש בו נוספת לשון רש"י. עשאו לשון רוממות וגודל. ואולי כן הוא וכמוהו ופה ישית בגאון גליך כי גאו המים. ויגאה כשחל תצודני. לשון גדול ורבוי והנכון דעת אונקלוס לשון גאות ממש כי נתגאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב בו כי את שניהם רמה בים וכן וברוב גאונך וכן כלם לשון גאות כי המתגאה ירומם עצמו במעלה:

ב[edit]

עזי וזמרת יה. פי' ר"א כי מלת עזי מושכת עזי וזמרת עזי יה. והטעם הודה כי עוז ותקפו אשר יזמר בו הוא השם והוא היה ישועתי. זה אלי ואנוהו אושיבנו בנוה. זה אלהי אבי וארוממנהו שאספר גבורותיו. וזה הוא ודאי פשוטו של מקרא אבל לא הזכיר השם שלם והזכיר ממנו שתי אותיות בלבד. ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כלו אשר אמר לו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. וכבר דרשו בפסוק כי יד על כס יה נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה זרעו של עמלק. ועל דרך האמת בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלהים. הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו. וכמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה כי היד ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת והיא המקרעת הים. כמו שפי' הנביא עורי עורי לבשי עוז הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה. וכמו שכתוב למעלה. בעבור כן אמר כי עזי וזמרת ה' הזה כי ביה ה' צור עולמים. וכן ביאור מה לך הים כי תנוס מלפני אלוה יעקב וכן אמרו במכילתא ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך האלהים. ובאלה שמות רבה אמר אין עוז אלא דין שנאמר ועוז מלך משפט אהב:

זה אלי ואנוהו. ואעלה אותו אל נוה עליון אלהי אבותי שנראה להם באל שדי ועתה ארומם אותו בשם השלם כי מעתה יהיה השם איש מלחמה ויהיה ה' שמו. כטעם עתה ארומם. עתה אנשא. ויתכן שירמוז זה לשבע ספירות בחכמה. כמו זה שמי לעולם וזה זכרי. ובמכילתא אלי עמי נהג במדת רחמים. ועם אבותי במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני. אל נא רפא נא לה. אל ה' ויאר לנו. ואם כן יאמר זה אלי כי עמי הוא אל. בזה כי יתעלה עם הרחמים להיות רחמן בדינו:

ו[edit]

ימינך ה' תרעץ אויב. ל' רש"י פשטו של דבר. ימינך הנאדר בכח מה מלאכתך. ימינך ה' תרעץ אויב. וכמה מקראות דוגמתו כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו. נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. ורבים ככה. ואינו נכון לדעתי כי הפסוקים יכפלו מלות לומר כי תמיד יהיה ככה מבלי שיבארו ענין רק בפעם השנית ואלו אמר ימינך ה' ימינך ה' תרעץ אויב היה כמות אלו הנזכרים. ור' אברהם אמר כי פירושו ימינך ה' שאתה נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. שהוא כמו אלה הנזכר ויותר נכון לומר ימינך ה' הוא נאדר בכח להשפיל לכל גאה ורם ימינך ה' תרעץ אויב בכח גדול. והזכיר ימין בלשון זכר ונקבה. כמו יד ה' שלוחה אלי. והנה בו מגלת ספר. והוא כפול כדרך הנבואות. ודרך האמת ידענה המשכיל מן הפסוקים הראשונים שפירשתי. וכך אמרו היתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אותם. כי הכח מציל. כענין ועתה יגדל נא כח אדני:

ט[edit]

אמר אויב. לעמו כשפתם בדברים. ארדפם ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי לשון רש"י. וראיתי במדרש חזית כך תני רבי ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה. ולמה לא נכתב אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואונקלוס סובר כן. ולכך תרגם והוה אמר שנאה. על תחלת מחשבתו ברדפו אחריהם. ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו. כי מתחלה אמר שטבעו בים וירדו במצולות והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים ואח"כ שב לומר איך נעשה זה. כי ברוח אפך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו התהומות. ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת אליהם ברוחך וכסמו הים. והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים כאשר פירשתי למעלה. על כן אמר אחריו מי כמוכה באלים עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו:

י[edit]

נשפת ברוחך. אמר ר"א מגזרת נשף כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם. ורש"י פירש לשון הפחה כמו וגם נשף בהם ויבשו. ויפה פירש. ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת נשבת ברוחך. מלשון כי רוח ה' נשבה בו. ישב רוחו יזלו מים. כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד כמו על גפי מרומי קרת. על גבי. אם בגפו. וכן ורכוש להם יבזור בזר עמים. לשון פזור. וכן בשמות יחליפו אותם שובך שופך. ולרבותינו במשנה הבקר לענים הבקר כמו הפקר. ומן עבשו פרודות. יאמר עפוש. ואמר בן פקועה במקום בן בקועה. מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי. וכן על דעתי הכפישני באפר הכבישני. מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה יכבוש עונותינו. ובלשונם עוד מדה (מרה) כפושה כמו כבושה. וענין הכתוב כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו:

וטעם צללו כעופרת. שבאו במצולות כמו העופרת. והזכיר זה בשירה כמו אבן. כעופרת. כי גם זה להם מיד ה' שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים. וכן תופשי המגינים נצלים במים. ובכאן לא נמלט מהם אחד. וזהו טעם וינער ה' את מצרים שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים. מלשון וינערו רשעים ממנה. והיה החסון לנעורת מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו:

יא[edit]

מי כמוכה באלים ה'. בחזקים. כמו ואת אילי הארץ לקח. אילותי לעזרתי חושה. לשון רש"י. ובאמת שהלשון לשון תוקף וחוזק. אבל מי כמוכה באלים במלאכי מעלה שהם נקראים אלים. מלשון זה אלי ואנוהו. והקב"ה נקרא אל עליון על כלם. וכן ועל אל אלים ידבר נפלאות. כמו הוא אלהי האלהים. וכן הבו לה' בני אלים כמו בני האלהים. כי יקראו אלים ובני אלים. וכן יקראו האלהים ובני אלהים. כי גדול ה' מכל האלהים. ויבואו בני האלהים להתיצב על ה'. ויש אומרים כי בני איננו סמיכות. וכן בני שלשים. אנשי מחקה על הקיר. וזה טעם מי כמוכה נאדר בקדש שאין כמהו אדיר במעון הקדש בשמים. ובמכילתא מי כמוכה באלו שהם משמשים לפניך במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים אל נערץ בסוד קדושים רבה:

נורא תהלות. יראוי מלהגיד תהלותיו פן ימעטו. כמו ולך דומיה תהלה לשון רש"י. גם כן פירש ר"א כי כל המהללים יראים להלל שמו כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו כי הוא לבדו עושה פלא. ולפי דעתי כי טעם נורא תהלות שהוא נורא בתהלות כי יעשה דברים נוראים ומתהלל בהם שעשה נקמות בעוברי רצונו והושיע בהם את עבדיו. והנה הוא בזה נורא ומהולל מאד ובעבור כי מלכי ארץ נוראים בעושק ונלוז. אמר כי הוא נורא בדברים אשר הוא מהולל בהם כן לך דומיה תהלה. על דרך הפשט התוחלת לך תהלה כי כל המיחלים לך יפיקו רצונם ויהללו שמך בציון וישלמו שם את נדרם אשר נדרו בעת צרתם מלשון אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי וידום השמש וירח עמד. וכן אך לאלהים דומיה נפשי מיחלת. כך נראה לי. ואחרים שמעתי אומרים לך משתתקת התהלה. כי לא תשיג תהלה לפעליך הגדולים והנוראים מלשון ולילה ולא דומיה לי. ויהיה טעם אלהים בציון האלהים אשר בציון. כלומר השוכן שם. והנכון מה שאמרנו:

יב[edit]

נטית ימינך תבלעמו ארץ. הטעם כי אחר שנשפת ברוחך וכסמו הים נטית עליהם ימינך וזרועך ותבלעמו ארץ. והענין כי אחר שטבעו השליכם הים כמנהג הימים. וכן אמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ושם יכלו וישובו לעפר על הארץ כשהיו. והנה הם נבלעים ונשחתים כמו יחד סביב ותבלעני. בלע ה' ולא חמל. ודרך אורחותיך בלעו. השחיתו. ורבותינו אמרו שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק. ואין לשון ימין ויד נטויה רק לנקמה ולהשחתה. ואולי יפרשו נטית ימינך להמיתם בים ותבלעמו הארץ אחר כך והיא הקבורה שזכו אליה:

יג[edit]

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך. אמר ר"א כי הוא עבר במקום עתיד כי כן יבא בנבואות. ועל דעתי כי יאמר נטית ימינך על האויב ותבלעם הארץ. ונחית בחסדך בעמוד הענן לנחותם הדרך. עם זו גאלת. ונהלת אותם בעז ידיך אל נוה קדשך. כי אליו הולכים. וכן ונהרו אליו כל הגוים. ונוה קדשך הוא בית המקדש כאשר יאמר עוד מקדש אדני כוננו ידיך. וכן אמרו במכילתא אין נוה אלא בית המקדש. שנאמר חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן:

יד[edit]

שמעו עמים ירגזון. יאמר כאשר שמעו העמים ירגזון מתגרת ידיך. וחיל אחז יושבי פלשת בעת ששמעו. ויתכן שיאמר כי כבר שמעו העמים כל אשר עשה השם בארץ מצרים וירגזון תמיד מן המחלה אשר שם בהם. ויתפלל שתפול עליהם אימה ופחד שלא יצאו לקראת ישראל למלחמה. ואמר ר"א כי תפול עליהם שב אל פלשת אדום ומואב לא אל כנען. וזהו שאמר עד יעבור עמך ה'. כי עליהם עברו טרם בואם אל ארץ כנען ולא נלחמו עמהם. ואם יצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה לבל יעברו בארצו לא נלחם בהם. ולולא כי נפל עליהם אימתה ופחד היו חפצים להלחם בם משנאתם אותם. ולא הזכיר עמון כי עמון ומואב כגוי אחד הם. ויתכן שגם על הכנעני נפל פחדם ולא נלחם בהם עד עברם. כי הכנעני מלך ערד יושב הנגב איננו כנעני ביחוסו כדעת רבותינו:

יח[edit]

ה' ימלוך לעולם ועד. יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו. כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עינו ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים. ובאו כזה פסוקים רבים כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודוד הללויה. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. והיה ה' למלך על כל הארץ. ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. כדרך מלכותך מלכות כל עולמים. ולא הבינותי דעתו בזה. שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם וימלא כבודו את כל הארץ. יתגדל ויתקדש יאמץ ויגדל שמך. ויתכן שטעמם כסוד הברכות:

יט[edit]

כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו. אמר ר"א שגם זה מן השירה כי היו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים. והוא נס בתוך נס. ואיננו כלשון השירה והנבואות. אבל פירש אז ישיר משה כי בא סוס פרעה בים ביום ההוא מיד לא ביום המחרת לא אחרי כן. או טעמו אז ישיר כאשר בא סוס פרעה בים והשיב עליהם ה' מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו להגיד כי בלכתם בתוכו ביבשה אמרו השירה. ואמר עוד כי אז לקחה מרים הנביאה את התוף בידה וענתה להם הפסוק הראשון של השירה שתענינה כן אחרי משה וישראל:

כ[edit]

אחות אהרן. הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו. ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו שגם הוא נביא וקדוש ה'. ויתכן שדרך הכתובים ליחס אל גדול האחים וכן ובני כלב אחי ירחמאל שהיה גדול אחיו שנאמר ירחמאל ואת ארם ואת כלב:

כה[edit]

שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת פרה אדומה ודינין. ושם נסהו לעם לשון רש"י והיא דעת רבותינו. ואני תמה למה לא פירש כאן החקים האלה והמשפטים. ויאמר וידבר ה' אל משה צו את בני ישראל כאשר אמר בפרשיות הנזכרות למעלה דברו אל כל עדת בני ישראל וגו' וכן יעשה בכל המצות באהל מועד בערבות מואב ופסח מדבר. ולשון רש"י שאמר פרשיות שיתעסקו בהם משמע שהודיעם החקים ההם ולימד אותם. עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך על הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה והיה זה להרגילם במצות. ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב והוא הנסיון שאמר ושם נסהו והודיעם שעוד יצוום במצות זהו שאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והאזנת למצותיו אשר יצוה אותך בהם. ועל דרך הפשט כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת. כי המנהג יקרא חק כענין הטריפני לחם חקי. חקות שמים וארץ. ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן. וכן כה יעשה דוד וכה משפטו כל הימים. כמשפט הראשון אשר היית משקהו. וארמון על משפטו ישוב. על מדתו. או שייסרם בחקי המדבר לסבול הרעב והצמאה לקרוא בהם אל ה'. לא דרך תלונה. ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר. ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו. וכענין שצוה בתורה כשתצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר. וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם. אינם חקי התורה והמשפטים. אבל הנהגות ויישוב המדינות. כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים וכיוצא בהם. ואמר ושם נסהו להודיע אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל מקום המים המרים לנסיון כמו שאמר ויענך וירעיבך לנסותך להיטיבך באחריתך. וטעם ויורהו ה' עץ שהראה אותו עץ ואמר לו השלך את העץ הזה אל המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשון מורה אלא בענין למוד. ויורני ויאמר לי. למדני. וכן כלם נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והוא סגולה בו ולימד אותה למשה. ורבותינו אמרו שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס כענין המלח שנתן אלישע במים. ואח"כ אמר ויורהו וכי לא היה העץ נמצא במקום ההוא והקב"ה הורהו את מקומו. או שהמציאהו אליו בנס. ושוב מצאתי בילמדנו ראה מה כתוב שם ויורהו ה' עץ ויראהו לא נאמר אלא ויורהו. הורהו דרכו. כלומר שהורהו ולמדהו דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר:

כו[edit]

אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך. פירש ר"א להבין טעם מה שיצוך לעשות. והישר בעיניו תעשה מצות עשה והאזנת למצותיו מצות לא תעשה. ובמכילתא אמרו והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן. מלמד שכל הנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כלה. ועוד אבאר זה בהגיעי בפסוק ועשית הישר והטוב אם ייטב האל עמי הטוב:

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. לשון רש"י לא אשים עליך ואם אשים הרי הם כאלו לא הושמו כי אני ה' רופאך זה מדרשו. ופשוטו כאדם שאומר אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחליו ע"כ. ואין פשוטו של מקרא שיהיה רופאך תואר. ואין דרך שיבטיח האדון את עבדיו אם תעשה כל רצוני וחפצי לא אמית אותך בתחלואים רעים ולא כן כל ההבטחות שבתורה. אבל אזהרה שיזהירם שלא יהיו במורדיו כמצרים. כי בשמעם קולו ינצלו מכל אותה המחלה כי כל המחלה ההיא ראויה לבא על כל עוברי רצונו כאשר באה על המצרים שלא שמעו אליו וזה כדרך שאמר שישים בך את כל מדוה מצרים אשר יגורת מפניהם ודבקו בך. ואמר כי אני ה' רופאך הבטחה שאסיר מקרבך מחלה באה כדרך כל הארץ כאשר רפאתי המים. ואמר ר"א כי האות הזה והוא הראשון במדבר הפך המכה הראשונה שבמצרים כי מימי היאור היו מתוקים והפכם לרעה. ואלו היו מרים ורפא אותם. והנה השם יעשה דבר והפכו. על כן יש לך לירא מפניו שלא תמר בו שלא יריע לך בהם ולאהוב אותו. כי ייטב לך כאשר ריפא להם המים. וענין הכתוב שמדבר בשני לשונות ומצותיו וחקיו ולא אשים עליך כי אני ה' כבר כתבתי לך שלישים בביאור ענינו. ויובן ממלת לקול וממלת אני. כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות ה' וחקיו יהיה השם הנכבד רופאנו. ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו. כי הברכות יש בה מלכות. והמצות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו. והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח אתה גבור אתה קדוש וכן כלם. ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים והבן זה:

כז[edit]

ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. איננו דבר גדול בהמצא במקום שבעים תמרים כי בשפל מקומות ימצאו אלף תמרים ויותר מהמה ועינות מים רבים יוצאים בבקעה ובהר ולמה יספר הכתוב הזה. ור"א אמר כי יספר הכתוב שבאו במקום טוב הפך מרה. כי באילם עינות רבות והם מים מתוקים ויפים. כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים. ולכן אמר ויחנו שם כי נתעכבו שם בעבור זה ימים יותר משאר המקומות שעברו בהן. אבל בפרשת אלה מסעי (במדבר לג ט) לא ספר דבר ממרה ואמר ויסעו ממרה ויבאו אילמה ושם[1] שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם ולא האריך כן בכל מקומות המסעים. ורש"י כתב שתים עשרה עינות מים כנגד שנים עשר שבטים נזדמנו להם. ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים לא ידעתי מהו הזמון הזה. אם במעשה הנסים נעשו שם באותה שעה. אבל ראיתי במכילתא ר' אלעזר המודעי אמר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם שתים עשרה מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. וספר הכתוב זה כי חנו עליהם כל שבט על מבועו והזקנים ישבו בצלם לשבח האל עליהם שהכין להם כן בארץ ציה. ועוד לרבותינו במדרש של ר' נחוניא בן הקנה בכתוב הזה פי' לפלא ענינו:



שולי הגליון


  1. לשון הכתוב שם: ובאילם.
·