בכור שור/שמות/טו

בכור שור שמות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ישיר. לשון יפעל ששר משה וגרם לאחרים ששרו:

ב

עזי וזמרת יה. עז שלי וזמרת לאויבי שזומר ומחתך אותם כמו (ויקרא כ"ה) כרמך לא תזמור, זמיר עריצים יענה (ישעיה כ"ה), יה הק' לי לעז ולאויבי לזמור ובכך ויהי לי לישועה:

זה אלי. שעמד לי בצרתי:

ואנוהו. בשיר לשון נאוה כירושלים וי"ל ואנוהו לשון נוה קדשך וכן תרגם אונקלוס:

אלהי אבי. שאף לאבותי עמד בצרתם וארוממנהו בשבח כלו' הק' אמר לי כי לי בני ישראל עבדים ואני אומר מימות אבותינו אנו עבדיו והוא אדונינו וכל שכן עכשיו וי"מ עזי וזמרת יה עז שלי וזמרת שלי לשון זמר ושבח:

ג

ה' איש מלחמה. איש לשון גבורה כמו (יהושע א') וחזקת והיית לאיש, וכמו (ש"א כ"ו) הלא איש אתה ומי כמוך בישראל:

ה' שמו. כלו' ודאי ה' שמו כמו שאמר למשה ששמו משמע שהיה עם עבדיו בצרתם כמו שפי' באלה שמות ודאי כן הוא שהיה עמנו בעת צרתינו שהרי מרכבות פרעה וחילו וגו':

ה

תהומות יכסימו. יכסו אותם ואין לתיבה דמיון ופתרונה לפי עניינה:

ומבחר שלישיו. שלא נשארו במצרים רק דלת העם:

ו

ימינך ה' נאדרי בכח. יו"ד דנאדרי יתירה וזה מן הפסוקים שכפולים דבריהם ומפרשים באחרונה כמו (תהלים צ"ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכן ימינך ה' תרעץ אויב:

ט

תמלאמו. תמלא מהם נפשי:

אריק חרבי. איזיין בחרבי כמו (בראשית י"ד) וירק את חניכיו:

תורישמו. תוריש אותם ידי שאהרגם ואוריש את אשר להם לעמי:

י

במים אדירים. במים שהם אדירים כמו (תהלים צ"ג) אדירים משברי ים וכן (שופטים ה') ב ספל אדירים בספל של מים שהמים נקראו אדירים ורבות' קאמ' שהמים אדירים:

צללו כעופרת. וי"ל צללו אדירים כעופרת המים אנשי החיל שהיו אדירים צללו כעופרת במים:

יא

נורא תהלות. אדם ירא לומר לך תהילה כי לא יספקו ולא יעלו דבריו כלום:

יב

נטית ימינך. עליהם להכותם ונבלעו ונבערו מן העולם:

יג

נחית בחסדך. נהגת בחסדך שעשית עמהם:

עם זו. שגאלת:

נהלת. אותם אל נוה קדשך אל ארץ ישראל כלו' בחסד שעשית עמהם ובנפלאות שהפלאת להם נהגת אותם ונהלת אותם כלו' לא זו בלבד עשית אתה להם שהושעת אותם מיד מצרים כי אף נחית ונהלת אותם שנפחדו כל האומות העומדות על הדרך ששמעו זה הנס ויראו מהם ומעתה אין שטן ואין פגע רע כמו שמפר' כיצד נהלת ששמעו עמים זה הנס חיל אחז יושבי פלשת ונבהלו אדום ואחז רעדה את בני מואב ונמוגו יושבי כנען ששמעו שהן באין עליהן ולא יעמוד איש נגדו הרי שנהלת אותם:

טז

תפול עליהם. עתה מתפלל לאמר הפחד והאימה שהיא עליהם תפול עליהם כלו' תשכון עליהם כמו (בראשית כ"ה) על פני כל אחיו נפל שלא תעבור מעליהם הפחד:

בגדול זרועך. שעשית עמנו חסד ונסים בזרוע נטויה ידמו כאבן:

עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. לך לעבדים שהוצאתם מבית עבדים כדי שיעבדוך:

יז

בהר נחלתך. שהוא מכון לשבתך שפעלת והכינות לך ואל מקום המקדש אשר כוננו ידך:

יח

ה' ימלוך לעולם ועד. ואתה תהיה מלך עלינו לעולם ועד שלא יהיה לנו עוד מלך אחר ואל תתננו ביד אומה אחרת:

יט

כי בא סוס פרעה. כשבא סוס פרעה וגם כשהשיב הק' עליהם מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים אז ותקח מרים אחות אהרון דרך הפסוק כשמזכיר אשה מזכיר אחיה הגדול כמו בשמת אחות נביות, אלישבע אחות נחשון:

כא

שירו לה'. ואמרו כל השירה אלא מאחר שכתב למעלה כל שירה לא הזכיר כאן רק פסוק אחד הגה"ה:

כה

ויורהו ה' עץ. אם היה רצונו של הק' בלא עץ היה יכול להמתיק אלא דרכו של הק' לעשות נסין על דרך העולם שמשימין המינין המתוקין בדבר מר להמתיקו:

ושם נסהו. כאדם שעושה לאדם קשה רצונו לנסות אם יכול לפתותו ע"י שעושה לו רצונו להחזירו למוטב וכן הוא אומר במן למען אנסנו הילך בתורתי אשלים לו חוקו לנסות אם אוכל להחזירו למוטב שילך בתורתי ואז שם לפניו חק ומשפט מזון כמו (בראשית מ"ז) ואכלו את חקם:

כו

ויאמר לו אם שמוע תשמע. בקולי כלו' שם שם לו חוקים ומשפטים שאמ' שבחוקים ומשפטים חייו תלויים והזהירם עליהם:

כל המחלה אשר שמתי במצרים. לפי שדרך בני אדם להיות מתפחד מן הפורענות שהוא רואה בא על חבירו שם לפניהם מחלה של מצרים שראו והיו יראים ממנו:

כי אני ה' רפאיך. כמו שהרופא שומר מאכל האדם ומתקנו שלא יבא עליו שום חולי כן אני אשמר אותך שלא תבא לידי חולי כמו שהמתקתי לך המים שלא יזיקו לך וכן הזהיר הק' על ישראל נבילות שקצים ורמשים ובהמות טמאות ועופות טמאים ודגים טמאים שהם מזיקים וממיתים גופו של אדם כי האוכלם נמאס ומזוהם וגם הפרישן מנגעים מזבין ומזבות ויולדות ונדות ומנבלת אדם ובהמה ומנגעי אדם בתים ובגדים שכל אילו מביאין אותן לידי זיהום כי כל דבר שהכתוב קוראו טמא מיאוס הוא כי טמא לשון מיאוס כמו שכת' ביחזקאל (ד') והיא בגללי צואת אדם תעגינה לעיניהם ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אלמא טמא לשון מיאוס וכן אמרו רבות' כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא מפני שהוא מיאוס כשידיו לחים הלחם נמאס מליחלוחית מי ידיו ומביאין זה הפסוק לראיה ככה יאכלו את לחמם טמא שהוא לשון מיאוס וזהו כי אני ה' רופאיך שהפרישך מכל המיאוסין הללו כי המיאוס מביא את האדם לידי חליות וכן הוא אומר (שמות כ"ג) ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ואינו אומ' כי אני ה' רופאך שתהי חולה וארפאך דא"כ הוי קללה. ומשום ר' עובדיה זצ"ל שמעתי והסירותי מחלה כלו' אני אברך לחמך ומימיך שאתן לך בשיפוע מאכל ומשתה וגם אסיר מחלה מקרבך שתהיה ברי ותוכל לאכלו כי מה יועיל שיפוע המאכל אם לא תוכל לאכלו הגה"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.