מראי מקומות/דברים/כח

מראי מקומות דברים כח

פסוק לח

זֶ֥רַע רַ֖ב תּוֹצִ֣יא הַשָּׂדֶ֑ה

תיבת 'תוציא' אם קאי אאדם או אשדה

אונקלוס תרגם: בר זרע סגי תפק לחקלא, ופירושו: זרע רב תוציא [אתה] לשדה. וכמו שפירש רבי יוסף בכור שור: זרע רב תוציא. מביתך אל השדה לזרוע, ותחרוש ותזרע ותטרח. ע"כ.

מאידך גירסת התרגום שבתאג' התימני: בר זרע סגי תפק חקלא. שפירושו: זרע רב תוציא השדה, וא"כ כוונת הפסוק לתנובת השדה שתהיה רבה ואעפ"כ מעט תכנוס.

והש"ך (חו"מ סימן שטז סק"ה) מביא מדברי התוספות ששדה שייך בה לשון נקבה, והביא הש"ך מקור לדבריהם מקרא דידן, 'זרע רב תוציא השדה' הרי שנקטו לשון 'תוציא' אשדה, ומוכח שלשון נקבה נופל על שדה.

והרש"ש (בב"ק נח: ובערכין כה:) ובתורה תמימה (ויקרא כז כא הערה קכב) העירו שפירוש הכתוב יתכן בדרך אחרת, שאתה תוציא זרע מביתך לשדה. ובשו"ת יד אלעזר (סוף סי' מד) (תשובה לר"י רייפמאן) תלה הדבר בגירסאות האונקלוס וכנ"ל [וכתב שעיין בדבר בד' גירסאות שבתרגום אונקלוס שהיו לפניו, ובג' נוסחאות הגירסא 'תפיק חקלא' ואך בדפוס אוסטרהא הגירסא 'לחקלא' כהערת הרש"ש]. וע"ש שהוכיח מסברא ומגמרא גם מריהטת המקראות דמסתברא כגירסת 'תפיק חקלא' וכביאור הש"ך.

אמנם מאידך מהמשך הקללות 'כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור', יש במשמע כגירסת 'תפיק לחקלא', שהכתוב עוסק בטרחת האדם ולא בתנובת השדה. וכך גם בחגי (א ו) כתיב: זרעתם הרבה והבא מעט. הרי שהקללה היא שזריעה תהיה רבה ולא שהתנובה תהיה רבה (הרב אליהו דיסקין, כי תבא, תשפ"א ד').

פסוק מז

תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב

וקשה, וכי בשביל שאין עובדים את השי"ת בשמחה באים כל כך הרבה עונשים וקללות שבתוכחה? ומביא בספר דברות מרדכי (לחג הסוכות, פרק ח') בשם הרה"ק מקאצק זי"ע כי בודאי בכדי שתבוא עליהם תוכחה קשה כזאת צריכים בני ישראל לרדת לשפל המצב ולעבור על שלש עבירות החמורות, ואולם תורתנו הקדושה באה לבאר לנו בזה, הכיצד יתכן לו לאדם מישראל שעמדו רגליו ורגלי אבותיו על הר סיני שיבוא ליפול ממדרגתו כל כך עד כדי שיעבור על שלש עבירות החמורות, אין זה אלא מחמת 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה', שה'גליטש' הראשון, ותחילת הנפילה היתה על ידי שעבד את השי"ת וקיים מצוותיו ית' בלי שמחה, ומשם כבר המשיך אחר כך להתגלגל ולרדת מטה מטה עד שהגיע לשלש עבירות.

· מעבר לתחילת הדף