טעמא דקרא/שמות/יח

טעמא דקרא שמות יח

פרשת יתרו

א

וישמע יתרו וגו'. צ"ב בכל הפרשה פעם קורא אותו יתרו ופעם חותן משה ופעם יתרו חותן משה. ואפשר לומר דבמקום שקורא אותו יתרו הוא מצד עצמו ובמקום שקורא חותן משה הוא מצד שהוא חותן משה ובמקום שקורא שניהם הוא מצד שניהם ובזה מדויק כל הפרשה דבתחלה וישמע יתרו חותן משה הוא ששמע ב' דברים את אשר עשה למשה ולישראל ומצד מה ששמע לישראל ע"ז אמר וישמע יתרו היינו שמחמת זה נתעורר לתשובה ולבא ומצד מה ששמע מה שנעשה למשה קוראו חותן משה דבשביל שהוא חותן משה העירו לבו לבא וכן ויקח יתרו חותן משה את צפורה וגו' היינו דמצד שהוא יתרו מחמת עצמו בא וגם מחמת שהוא חותן משה רצה להביא לו את אשתו ובניו וכן בסמוך ויבא יתרו חותן משה וגו', אבל ויחד יתרו וגו' ויאמר יתרו וגו' הוא מצד עצמו ולא מחמת שהוא חותן משה שזה אין שייך למשה, ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים וגו' היינו שהביא תודה גם על מה שעשה לישראל וגם למשה, וירא חותן משה וגו' ויאמר חותן משה אליו וגו' זה רק משום שהי' חותן משה חס על חתנו שלא יתיגע ביותר ולכן כתיב רק חותן משה וכל הפרשה מדויק.

וישמע יתרו. פירש"י לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות א' על שמו. וצ"ע דבפ' שמות (ג' א') כתיב ומשה הי' רועה את צאן יתרו חותנו וכן כתב שם (ד' י"ח) ויאמר יתרו למשה לך לשלום וכ"ז הי' קודם שנתגייר. ונראה שאין הכוונה שנתגייר ממש אלא שפירש מע"ז ולשון המכילתא וכשעשה מע"ט הוסיפו לו אות א' וכבר פירש מע"ז כשבא משה אצלו כדפירש"י בפ' שמות (ב' י"ז) שלכך גרשו הרועים את בנותיו משום שפירש מע"ז ונידוהו וכן מצאתי בהדיא בשמו"ר (פכ"ז סי' ח') שנקרא יתר כשהי' עובד ע"ז, והא דכתיב וישב אל יתר חותנו אע"ג שכבר לא עבד ע"ז משום ששאל על בית חותנו והבית קראוהו עדיין על שמו שנקרא כשהי' עובד ע"ז וכהן מדין.

ב

אחר שילוחיה. פירש"י שא"ל אהרן מה אתה מוליכן למצרים על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהן. וקשה הרי שבט לוי לא הי' בשעבוד כדאי' בדעת זקנים פ' שמות ובספר הישר ומסתמא גם נשותיהן לא עבדו ומה נתיירא. וי"ל שא"ל על הראשונים אנו מצטערים היינו שהלוים נצטערו בצער אחיהן בנ"י ואתה בא להוסיף עליהן שיצטערו בצער אחיהן.

אחר שילוחיה. ובמכילתא אחר שילוחי' בגט. וצ"ע איך החזירה והרי משה כהן הי' כמ"ש בזבחים ק"א ב' ואיך החזיר גרושתו ואין לומר שלא החזירה דא"כ מה רצו אהרן ומרים ממנו. וי"ל שעדיין לא נתכהן עד ז' ימי המילואים והחזירה בהיתר ושוב לא הי' צריך לגרשה כדתנן ביבמות ס"א א' לגבי אלמנה לכ"ג עיי"ש.

ו

אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בני'. פירש"י אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בני'. הכונה אם אין אתה יוצא בגיני שתאמר שאין אני חותנך דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין מתייחס אחר אביו צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך שתאמר שאינה אשתך ששלחת בגט כמ"ש במכילתא אחר שלוחיה בגט צא בגין שני בני' וגו' שהם בודאי בניך. עיל"פ דהנה המגרש אשתו מ"מ בניו נשארין קרוביו ואשתו שהיא אם בניו קרוב מחמת קרוב וחותנו קרוב מחמת קרוב מחמת קרוב וזהו צא בגיני וכו'.

יב

ויקח יתרו וגו' עלה וזבחים לאלקים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים. פתח בזבחים וסיים בלחם ונראה דזבחים לא רצה לתת להם כי מצותו על הבעלים לאכלו ורק על הלחם הזמינם כדי לברך בזימון וכדמסיים ויאמר יתרו ברוך ה' וגו' ואין מזמנין אלא על הפת.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה. יל"ע איזה לחם אכלו הרי הי' להם עומר מן לא פחות ולא יותר כדי מאכלו. וי"ל ע"פ המדרש תהלים פע"ח סי' ד' בשש שעות ביום בא יתרו וירד המן לישראל בשבילו כנגד ששים רבוא וירד לו כנגד כל האברים ולפ"ז הי' לו הרבה מן והי' יכול לעשות להם סעודה גדולה מזה [ולפי פשוטו י"ל כמש"כ רש"י בס"פ ויצא דכל סעודה נקרא לחם והכונה כאן על השלמים שהביא ואכלו ממנו כולם]. ועי"ל דאהרן בא לאכל החזה והשוק של שלמים דכל סעודה נקרא לחם כדפירש"י ויקרא כ"א כ"א ובחולין ז' ב' ד"ה אל הלחם, וזהו הי' קרבן גר שחייב כמ"ש בכריתות ח' ב' הביא עולה ושלמים יצא.

יט

הי' אתה לעם מול האלקים. ובמכילתא הי' להם ככלי מלא דברות וצ"ב. ונראה משום דנבואת מ"ר אינו דומה לנבואת שאר הנביאים דבכל הנביאים לא אמרו להם התיבות שבו ידברו רק את הענין והם הסבירו ואמרו זה מדעתם כפי הבנתם וכדמוכח גבי חולדה הנביאה דכתיב כה אמר ה' אלקי ישראל אמרו לאיש אשר שלח אתכם וגו' (מ"ב כב) וחז"ל (במגילה י"ד ב') תפסו עלי' למה אמרה אמרו לאיש ולא אמרו למלך ואמרו שזה בא מענין גאוה ע"ש וקשה הא בהדיא כתיב כה אמר ה' אלקי ישראל ומוכח מזה דלא אמרו לה מלים אלו אלא הענין והיא אמרה הסגנון מעצמה כפי הבנתה ולכן הי' טענה עלי' וזהו הענין ג"כ שאמרו (סנהדרין פ"ט א') אין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' כי כל נביא מסביר הענין בלשונו ולפי הבנתו ולא יתכן ב' בנ"א שידברו ממש בלשון א' ובמלים שוות לכל דבר (עי' ירו' סנהדרין פ"ג ה"א ובפ"מ ובחו"מ סי' כ"ח ס"י) אבל במ"ר אינו כן אלא שכינה מדברת מתוך גרונו כמ"ש בזוה"ק פנחס רל"ב א' והם אותם התיבות שהקב"ה אמר לו לומר וזהו החילוק שבין משנה תורה לכל התורה עי' מגילה ל"א ב' וברש"י וזה הכונה ככלי מלא דברות כמו שמכניסין לתוך כלי וא"א להוציא מתוכה פחות או יותר ממה שהכניסו לתוכה כן הי' נבואתו של מ"ר.

כא

ואתה תחזה וגו'. יל"ע הרי בעשרת הדברות ידעו כל המצות וגם מצות דינין ולא עוד אלא שדינין נוהג גם בבני נח להושיב ב"ד בכל פלך כדאי' בגמ' (סנהדרין נ"ו ב') א"כ מה חידש יתרו למ"ר. וי"ל דמ"ר הי' סבור שכיון שהוא שמע מפי הקב"ה הוא חייב להורות הכל בעצמו ויתרו א"ל שלא יתכן שזה רצון הקב"ה כי נבול תבול וגו' ובודאי לא זה כיון הקב"ה רק שתעמיד דיינין וזהו וצוך אלקים שתחזור לשאול כי בודאי לא זה כונתו. עי"ל דמ"ר סבר שדינין הוא כמו בב"נ דאין מושיבין ב"ד אלא בכל פלך דהיינו מדינה ומחנה ישראל כחד מדינה דמי לכך לא הושיב אלא ב"ד אחד שלו ויתרו א"ל דלא דמי לגוים שאין להם אלא ז' מצות וסגי בב"ד לכל פלך משא"כ ישראל שנצטוו בתרי"ג מצות לא סגי בא' לכל פלך כי נבול תבול רק בכל עיר ובכל שבט (מיהו מסקנת הגמ' בסנהדרין שם נראה שאין חילוק בזה בין ישראל לב"נ ע"ש).

כג

אם את הדבר הזה תעשה וגו' ויכלת עמד. בדרך רמז י"ל דקי"ל דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה (שבועות ל' ב') לכן כ"ז שמשה הי' דן כל היום היה מוכרח לשבת ולא הי' יכול לעמוד אבל עכשיו שיהו עוד דיינים לדון תוכל לעמוד. ולפי פשוטו י"ל דהכונה שתוכל לעמוד מן הדין ולנוח ולא תצטרך לדון כל היום משא"כ עתה (ועי' בס' מושב זקנים מבעה"ת).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)