משך חכמה/שמות/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות יח

פרשת יתרו

ג

שם האחד גרשום כו'. מה שלא קרא להראשון אליעזר כי לא רצה שיהיה בשמו שם אל, כי מאתו יצא יונתן וכמאמרם ז"ל ויואל משה לשבת עם האיש ודו"ק.

גר הייתי בארץ נכריה, מספר מעלות משה איך היה קשור אל אהבת עמו אשר אם כי לא הכיר אותם כי נתגדל בבית פרעה והיה חתן יתרו כהן מדין ועמו משוקעין בטיט וחומר, ובכ"ז היה נחשב בעיני עצמו לגר בארץ נכריה והיה חושב את ארץ מצרים אשר שם עמו לארץ אחוזתו, וצערו ע"ז היה גדול עד כי לא הרגיש בהצלתו ולא קרא אותו ע"ש שעזרו והצילו מחרב פרעה ודו"ק.

יא

נחמיה ט'. כי ידעת כי הזידו עליהם. ע"ד צחות כי ידוע מש"כ הקדמונים, אף דהקב"ה אמר כי המצרים יעבדו אותם, בכ"ז לא כוונו לשם שמים, וזה ותתן אותות כו' אף כי ידעת מזה, וידיעתך מכרחת, בכ"ז נענשו, כי הזידו עליהם. והבן.

יב

ויקח יתרו חותן משה עולות וזבחים, ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם כו' לפני האלקים מכאן שהנהנה וכו'. רש"י. לדעתי יתכן לומר, זבחים שהקריב יתרו היו זבחי תודה ולכך אכלו לחמי תודה לפני האלקים. ואם היה אחר מתן תורה יתכן שפרט אהרן שהיה כהן ובא לאכול תרומת הלחם, ובפרט לריה"ג במנחות דף ע"ג: בן נח מקריב תודה, ואם נאמר שהיה קודם הקמת המשכן הלא תודה קרב בבמה ודו"ק. אך אין תרומת לחמי תודה בבמה.

או יתכן שהיה קרבן שמביא גר ואעפ"י שאינו צריך להביא רק עוף כמבואר ריש פ"ד מחו"כ, זה לדורות, אבל יתרו היה דינו כמו ישראל בשעת מתן תורה שהקריבו עולה וזבחים יעו"ש. והנה במכילתא שמשה היה עומד ומשמש לפניהם ומביא ע"ז מר"ג, ולפי המבואר בקדושין דף ל"ב מביא מזה שנשיא שמחל על כבודו, כבודו מחול. יפלא, הלא משה היה מלך ואין כבודו מחול. אכן הלא דרשו על ויהי בישורון מלך זה משה וכתיב בהתאסף ראשי עם וזה בעת מתן תורה יום הקהל, אבל יתרו בא קודם מתן תורה. ולתנאי דסברי דלאחר מתן תורה בא יתרו, א"כ משה לא היה עומד ומשמש לפניהם, וצריך לומר דמש"ה לא כתיב משה, דדריש בסוף ברכות שאכלו בסעודה שמשה שרוי בתוכה וכאילו אכלו לפני האלקים, והמכילתא דדרש שמשה היה עומד ומשמש אמרה שם שאכלו בסעודה שתלמידי חכמים יעו"ש, ולא לפני משה, יעויין חידושי אגדות למהרש"א ודו"ק. ולפי מה שבארנו דכ"ז שאין הגר מביא קרבנות אינו מביא נסכים, לכן לא כתיב נסכים בקרא יעויין מש"כ בפ' בהעלותך. ולכן כיון שהקריב עולה וזבחים דעשה קרבן גרים ובזה שנעשה ככל כשרי ישראל (לשון רמב"ם) לכן תו לא נזכר שם יתרו שהיה לו בהיותו עובד עו"ג וכהן מדין רק כתוב בכל התורה חותן משה ולא שם יתרו.

יד

מה הדבר אשר אתה כו', מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם נצב וכו' פירוש, כי דין ביחיד אסור רק בקבלו עליו ודינין בישיבה, ובע"ד בעמידה (שבועות ל'), אבל אם קבלו מותר הבע"ד לישב, וזה שאמר ממ"נ, אם לא קבלו אם כן צריך שלשה, ואם קבלו הלא מותרים לישב והוא ששאל מדוע אתה יושב [והם בעמידה] ולבדך ר"ל שאתה דן ביחידי, והשיבו, כי מה שב"ד בשלשה, איכא על זה תרי טעמי, חדא דשכינה שרויה ביניהן עיין ירושלמי ריש כיצד מברכין, מ"ד שנים מזמנין איהו דאמר שנים שדנו כו', ועוד טעם עפ"י זה בורר לו אחד וזבל"א והשלישי מכריע כי אין ב"ד שקול, ושני הטעמים לא שייך גבי דידי' כי לגבי משה שכינה שרויה אף ביחיד ובמראה אליו אתודע כו', וזה שאמר כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים פירוש אף ביחיד, והטעם השני, מי יתעקש עמדי שאני המלמד תורה והמוסר להם החוקים, וכל אלו שהורו בפניו אמרו לא כך למדתנו רבינו משה, וזה שאמר כי יהי' כו' והודעתי את חוקי האלקים וכו' ודו"ק.

טז

כי יהיה להם דבר בא אלי, פירוש הדבר בא אלי בלא השקפה על האנשים כלל ורק הדבר בעצמו ולכן כתוב בלשון יחיד, והוא כי הוא דן בלי משא פנים כלל ופשוט.

יט

אעצך ויהי אלקים עמך. יתכן להיות כי כמו כאשר דברו על משה שפירש מן האשה נגלה השי"ת לאהרן ומרים פתאום, ואמרו רז"ל שהיו טמאים בד"א והיו צועקים מים מים וכיון שכל העדה בא אליו לשפטם, ולא יתכן שלא היה בהן טמאים אשר לא היו יכולים ליטהר וכיו"ב, וא"כ לא היה ביכולת להיות השכינה עמו תמיד, או שאילו לא באו למשפט לכן אמר איעצך ויהי אלקים עמך, פירוש שיהיה תמיד אלקים עמך, גם ושפטו את העם בכל עת, פירוש אף בשעה שבעם טמאים ג"כ יוכלו לבוא למשפט ודו"ק.

כא

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל כו' יתכן דהרבה גרים עלו עמו כמו שאמרו על ושחת עמך דזהו ערב רב, והנה אמרו בריש פרק מצות חליצה דגר דן את חבירו דבר תורה, ויתרו שהיה גר אמר ואתה תחזה מכל העם ר"ל אפילו גרים, אבל ההלכה דגר פסול לדון ישראל [לדברי התוס' ד"מ] ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל דוקא, על העם, אבל מגרים לא בחר כיון שאינן כשרים רק לדון גרים ולא את ישראל ודו"ק.

ובמכילתא, תחזה בנבואה כו' יראי אלקים, אילו שהן יראין מן המקום בדין כו' תחזה באספקלריא יראי כו' אילו שעושין פשרה בדין כו'. כי הוראה מסור ללב והשם יודע אם לעקל אם לעקלקלות, ולכן ר' יהושע סבר כי אסור לעשות פשרה כשיודע לשהדין נוטה, ורק ירא ד' בדין ולא לדעת רק בנבואה, אבל ר' אליעזר סבר כתנא דאמר דעד שלא נגמר דין רשאי לבצוע אעפ"י שיודע את הדין, לכן אמר יראי ד' שעושין פשרה בדין ומונעים עצמן מן הדין. ועיין ריש פ"ק דסנהדרין פלוגתא דתנאי בזה לכן אמר ואתה תחזה באספקלריא ודו"ק.

כב

ושפטו את העם בכל עת. יליף מזה שגמר דין כשר בלילה, ולפי מה שהביא הסמ"ע דלאור הנר דנין, א"כ הא אמרו בברייתא שכל ארבעים שנה שהיו במדבר היה מאיר בכל בית ולא היה צריך לעששית [הביאוהו תוס' ריש במה מדליקין] א"כ פשוט ושפטו את העם במדבר בכל עת אף בלילה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.