תולדות יצחק/שמות/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק שמות יח

ג

אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי וגו' יש בזה ספקות:
הספק הא' אין כאן מקום זכירת בני משה וגם לא הסבה אלא כשנולדו לו:
הספק הב' למה לא הזכיר שם אלהים בגרשון כמו שהזכירו באליעזר שאמר כי אלהי אבי בעזרי כמו שעשה יוסף שנא' ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים וגו' ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים וגו' הנה הזכיר בשני בניו שם אלהים וכל שכן משה שהיה לו לזכור שם אלהים בשניהם:
ספק הג' הנה שהזכיר שם אלהים באחד ולא באחר היה ראוי שאותו שהזכיר בו שם אלהים יהיה בבן הראשון שכשנולד הראשון כבר נעשה לו נס ההצלה ויקרא הראשון אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וגו' ושם הב' גרשום כי אמר גר הייתי:
הספק הד' למה אמר ושם האחד אליעזר היה ראוי שיאמר ושם השני אליעזר כמו ביוסף שאמר ואת שם השני קרא אפרים. והיתר כל אלו הספקות לפי דעתי שהיה מנהג בדורות ההם שכשאיש מאומה אחת נושא אשה מאומה אחרת חולקים הבנים לוקח הבעל הבן הראשון ומנהיג אותו כפי דתו ומנהג אומתו ולוקחת היא הבן השני ומנהיגה אותו כפי אומתה ולפעמים עושים גם כן בשמות ולזה אמר ביהודה ותלד בן ויקרא את עשו ער אמר כאן ויקרא לשון זכר לומר לך שיהודה קראו כן ואמר עוד ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן ואמר ותקרא לשון נקבה שהיא קראה לו כן ואמר עוד ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה לשון נקבה שאשתו קראה שמו שלה והיה ראוי שיהודה יקרא שמו שלה כפי זה הדרך ולא היא לזה השיב הפסוק הטעם שלא קרא יהודה לבן השלישי שם לפי שלא היה הוא במקום שנולד אלא בכזיב וכן נוהגין עוד היום הגוים שהבן הראשון מכני' כנוי משפחת האב והבן השני מכנים לו כינוי משפחת האם ולכן מאלו הב' בנים האחד נימול והאחד אינו נימול אלא שהיה ראוי שהראשון יקחהו משה להנהיגו כפי דתו והשני תקחהו היא להנהיגו כדת שלה משה ימול הראשון וצפורה לא תמול השני אחר שמשה הבעל אבל לפי שצפורה היתה אז גדולה במעלה ממשה שאביה גדול רצתה היא לקחת הראשון ושלא יהיה נימול בעל כרחו ולכן אמר משה כמתנצל למה לא מל אותו ואמר כי גר הייתי בארץ נכריה ולא היה לי יכולת למולו שצפורה אשתי לקחתו לעצמה. ובזה הותרו כל הספקות אם הספק השני למה לא קרא לגרשום בשם אלהים לפי שלקחו צפורה לעצמה להנהיגו כפי אומתה ואיך יזכיר בו אלהים וגם הספק הג' שהיה ראוי שאותו שהזכיר בו שם אלהים יהיה הראשון היה אנוס ולא יכול לה. וגם הותר הספק הרביעי שאם היה אומר ושם הב' אליעזר היה נראה שהוא לבדו היה מושל בשני הבנים או היא לבדה ואינו כן שהוא מושל באחד ולזה לא אמר שני שאינו שני אלא הוא ראשון לו. ובזה גם כן הותר הספק הא' שאין כאן מקום זכירת השמות אלא בשעה שנולדו שהכוונה בזה שאע"פ שבשעה שנולדו היה משה קטן המעלה שהיא לקחה הראשון לעצמה שלכן לא הזכיר בו שם אלהים לפי שאשתו מושלת עליו עכשיו באה היא וגם שני בניה וגם יתרו גדול הדור להשפיל עצמן לפני משה ומנהגו ודתו ולא עוד אלא אל מדבר שמם והנה הותרו כל הספקות. ונ"ל עוד שבבן שהיה לו יכולת עשה יותר ממה שעשה יוסף וכן ראוי שיוסף הזכיר בשני בניו שם אלהים אבל לא תוך שם בניו שמנשה אין בשם עצמו שם אלהים וכן אפרים אבל אליעזר יש בו שם אל ולא עוד אלא גם ענין הנס שאמר עזר לומר האל עזרני וזהו שבבן הזה שהוא שלו רצה להנקם מאשתו ולעשותו כולו לש"י וזהו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת בתרא לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יונתן ואהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצא ממנו פינחס וזהו ענין חשוב אצלי:

ח

ויספר משה לחותנו וגו'. יש ספק מהו החידוש שספר משה לחותנו שכל מה שספר לו ידע קודם שנסע מארצו ולכן בא אל המדבר שנאמר וישמע יתרו ועוד ויחד יתרו וגו' ולמה לא שמח בארצו ועוד ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגומר למה לא בירך את השם בארצו כששמע שם את כל אשר עשה אלהים למשה וגו':
התשובה מה ששמע יתרו בארצו אינו אלא מה שעשה אלהים למשה ולישראל כשהוציא ה' את ישראל ממצרים וזה הוא שאמר כי הוציא ה' ומה הם הדברים שעשה ה' כשהוציאם ממצרים שנים אחד הרג בכוריהם השנית הטביעם בים ושניהם נראים עול שהיה מספיק שיוציא את ישראל ממצרים ולא שיעשה לו רעות ועוד תמה שראה דברים סותרים זה לזה ראה שכחו גדול שהאלוה שהרג בכורות כח גדול יש לו וכל שכן הפך ים ליבשה והטביעם כל זה מורה כח גדול וגבורה רבה ומי שיש לו כח גדול אין עושה עול שמי שעושה עול הוא לפי שאין לו כח לעשות מה שרוצה ורוצה למשול ולזה בא יתרו לדעת מה זה ומשה רבינו עליו השלום השיב לשתיהם ואמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל ובזה השיב לראשונה שישראל בנו בכורו ואמר הקב"ה לפרעה בני בכורי ישראל ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך ולפי שלא שלחם הרג בכוריהם ואמר עוד את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ובזה השיב לשנית למה טבעם בים שיצא פרעה להרוג לישראל או לטבעם בים ולזה טבע הקב"ה להם אז שמח יתרו שידע שכראוי עשה הקב"ה בשתיהם כי קודם זה היה עצב ואז אמר ברוך ה' אשר הציל אתכם וקודם זה לא בירך כי אמר מי שעשה עול אינו ראוי לברכה והנה הותרו הספקות:

יא

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים וגו' יש בזה ספקות:
הספק הא' איך הוציא תולדה כי גדול ה' מכל האלהים ממה שאמר כי בדבר אשר זדו שבמים דנו ובמים נדונו שמהקדמה הזו אין תולדה אלא שהקב"ה מודד מדה כנגד מדה והיה ראוי לומר עתה ידעתי כי הקב"ה צדיק אחר שמודד מדה כנגד מדה שזהו משפט צדק אבל גדול מנין לו:
הספק הב' שאמר גדול ה' מכל האלהים שנראה מזה שיש אלוהות אחרים אלא שה' גדול מהם ואינו כן. וזהו הוא שאמר הרמב"ן שלדעת האומר שאחר מתן תורה בא יתרו כשאמר ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל וגומר ואמר יתרו מזה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים למה לא ספר לו מעמד הר סיני וממנו יודע כי השם אמת ותורתו אמת אין עוד מלבדו פירוש אם בנסים שספר משה לחותנו אמר גדול ה' מכל האלהים שנראה שיש ממשות באלהים אחרים אלא שה' גדול מכולם אם היה מספר לו מעמד הר סיני ממנו יודע יותר מזה והוא שלא יש ממשות כלל בשום אלוה אחר שנאמר בענין מתן תורה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו:
התשובה שהקב"ה לא נתן בדברים הטבעיים אלא כח אחד לבד בכל דבר לא כחות הפכיות שהאש שורף ומחמם ואינו מקרר והשלג מקרר ולא מחמם וכן בכוכבים צדק לעולם פועל טובות ולא רעות ומאדים לעולם פועל רעות ולא טובות. וכן המזלות לכל אחד יש פעולה מיוחדת לא שתי פעולות הפכיות ועובדי ע"ז טעו בזה שחשבו שהכוכבים והמזלות פועלים ברצון ולכן היו מקטירים להם ולכן קראם הפסוק מתים שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים שכמו שהמת אינו פועל ברצון כך הכוכבים והמזלות ואפי' לדעת עובדי ע"ז מי שחטא ללבנה א"א לה להעניש אלא בלחות וקור שמושלת על המים אף ע"פ שחטא לה באש שאין לה יכולת להיותה מודדת מדה כנגד מדה וכן מי שחטא לשמש אם חטא לו בענין קור ולחות א"א לו להענישו אלא באש שאין ממשלה לשמש אלא באש אבל אם נמצא אלוה שמעניש מדה כנגד מדה בכל ארבעה יסודות וכן מעניש בכל כוחות הכוכבים א"כ כוחו כולל ואחר שכחות כל שאר האלוהות פרטיים ואין מושלים בהפכים וזה האלוה מושל בכל ההפכים שהרי אם חטא לו שום אדם או אומה ביסוד האש מענישו באש ואם חטא לו ביסוד המים מענישו במים וכן בשאר היסודות א"כ זהו האלוה הגדול מכל האלהים שכל שאר האלהים להם כח פרטי ולזה האלוה יש כל הכוחות ולזה אמר גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו בא עליהם מדה כנגד מדה והם חטאו ועשו רעות בישראל בכל היסודות לכן הענישם בד' יסודות כמו שתראה בעשרה מכות וגם בשמש הכה אותם שהביא עליה חשך וגם במזלות שהכה לאלהיהם והוא טלה והותרו הספקות וזה ענין נאה:

יג

מן הבקר עד הערב כתב ר"א דע כי בקר האמתי הוא בצאת השמש גם יקרא בקר בעלות עמוד השחר שיחל להראות אור בעבים וזהו על דרך קצרה והערב האמיתי הוא בשקוע השמש גם יקרא על דרך מקרה עת עריבת האור על כן מערב עד ערב תשבתו שבתכם הוא מערב האמת עד ערב האמת רק חכמינו ז"ל הוסיפו מחול על הקדש ואמרו כי יציאת שבת תהיה בצאת הכוכבים והכנסת השבת כדין תורה משתשקע החמה וכל חכמי המזלות מודים כי היום מעת צאת השמש עד בואו ע"כ:

ויעמוד העם על משה פרש"י יושב כמלך וכולם עומדים והוקשה הדבר ליתרו על שמזלזל בכבוד ישראל והוכיחו על כך שנאמר מדוע אתה יושב לבדך. יש להקשות הרי הדין כך שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו' שכלל בזה בעלי דינים ועדים והטעם שהיושב יש לו ישוב לחשוב מחשבה רעה לטעון שקר או להעיד שקר ולכן יהיו מעומד שהעומד על רגליו כאלו הוא נבהל ואין לו פנאי לחשוב ויאמרו הבעלי דינים והעדים אמת אבל הדיין לחקור האמת ולדעת הדין ולא לעוותו צריך ישוב לחשוב מחשבות ואם כן מה זה שאמר רש"י יושב כמלך וכולם עומדים והוקשה הדבר ליתרו וגם ר"א הקשה כן על רש"י. והתשובה נ"ל בשנקשה עוד יתרו אמר למשה מה הדבר אשר אתה עושה מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב שאמר לו שהוא לבדו איך יוכל לסבול טורח גדול מבקר עד ערב אלא יהיה שמה שלשה או ד' שעות וא"כ מה השיב לו באמרו כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו וגו' והר"מ השיב שהיה מוכרח לשבת כל היום עם ישראל לפי שאין להם עמו דבר אחד לבד אלא שלשה. הא' כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חולים ולהודיעם אבדתם. השנית ושפטתי בין איש ובין רעהו שהוא דיני ממונות. השלישית שאני מלמדם תורה והודעתי את חוקי האלהים והשיב יתרו בשנים אני מודה שאתה לבדך תעשה אותם האחד התפלה היה עתה לעם מול האלהים להתפלל בעדם והבאת אתה את הדברים שיבקשו אל האלהים וגם השנית בלמוד התורה והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו' אבל במשפט ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. ועל זאת ההקדמה נראה לי שנשיב לקושיא שיש על רש"י שאמר יתרו לענין הדין ניחא שאתה תשב והעם נצבים אבל לענין התפלה ולמוד התורה יהיו גם כן יושבים. ועוד נראה שגם לענין המשפט אין טוענין כל הבעלי דינין בבת אחת אלא שני בעלי דינים ואלו יהיו עומדים אבל הבעלי דינים שאין טוענים בשעה ההיא למה יעמדו ישבו וכן העדים שאינם מעידים בדין ההוא ולזה אמר לו מדוע אתה יושב לבדך ראוי שהבעלי דינים שאינם טוענים לפניך לא יהיו נצבים וזהו וכל העם נצב עליך:

כא

יראי אלהים גדולה מעלת המדות שלא אמרו חכמים אע"פ שצריך ולא נשתבחו הגדולים בחכמה אלא במדות נח איש צדיק אברהם והיה תמים אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ומשפט והאיש משה ענו ואמרו רז"ל שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר. ויש להקשות וכי משה לא ידע עצת יתרו שבא ללמדה לו והתשובה יש דברים שאין ראוי שיאמרו אותם הבעלי דינים אלא השליש אם יאמר משה כן היה נראה שרצה להשליך המשא על אחרים וגם שהיה דרך גאוה שהדברים הקלים ישפוטו הם והדבר הקשה יביאון אל משה וכן אם יאמרו ישראל כן נראה שרצונם שלא יהיה משה דיין עליהם להסיר הכבוד ממנו ושכל אחד רוצה דיין משבטו שיטה הדין בעדו לכן יאמר אותו איש נכרי שאין בו אלו החשדות. ויש אומרים שלפי שמשה היה עיונו במעשה מרכבה לא ידע בענייני העולם ואינו נכון. ונ"ל עוד שהקב"ה רצה לתת כבוד ליתרו לכבוד משה בשביל שבא להתגייר ובעבור שהביא אשת משה ובניו לכן רצה שיהיה פרשה אחת כתובה בתורה עליו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.