הרחב דבר/שמות/יח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הרחב דבר TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


זהו פשוטו ש״ד. אבל בסנהדרין דצ״ד וכן במכילתא אי׳ גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך ה׳ עד שבא יתרו. וטעם הדבר שלא למדו מאליעזר עבד אברהם שאמר ג״כ ברוך ה׳. כבר נתבאר שם דעיקר משמעות ברוך הוא תוספת השפעה דהקדש טעון ברכה כדאיתא בב״מ דקט״ו מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳. וזה אינו אלא בענין המתנהג בתמידות עפ״י חקי הטבע והשגחתו ית׳ משא״כ בנס נגלה לא שייך תוספת השפעה. וכמש״כ לעיל י״ד ט״ו. מש״ה לא אמרו ברוך. ובא יתרו ואמר ברוך. במשמעות שבח להקב״ה. והיינו שפרש״י ר״פ הרואה מנלן דמברכין אניסא. דייקא הגמ׳ לשאול ע״ז הפרט ולא על כלל הפרק שהוא ברכת הודי׳ דזה למדו מאליעזר:



ובסנהדרין ד״ו אי׳ דמשה היה אומר יקוב הדין את ההר ולא עשה פשרה. ולא נודע מאין למדו חז״ל בפשיטות דכך היה מדתו של משה. [ואולי ע״פ המכילתא פ׳ בשלח וש״ר פ׳ ל׳ ג׳ דברים נתן משה נפשו עליהם. התורה וישראל והדינין ע״ש]. ותו הרי קיי״ל כריב״ק דא׳ מצוה לבצוע עד שיגמר הדין. וא״כ האיך היה משה נוהג בהיפך. אבל הענין מתבאר ע״פ לשון השאלתות הנוספת לפ׳ משפטים בזה״ל. גדול מכולם מי שמטיל שלום על ישראל שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ומיירי שם הגאון בדיין שאינו בקי כ״כ בד״ת ואומר שם שילך וישאל לאחר ע״ש. וע״ז מסיק דגדול מזה העצה מי שמטיל שלום היינו שעושה פשרות. ואמר יתרו שבזה שיעשה משה רבוי דיינים תהיה עוד תועלת שבזה יתרבו פשרות. מה שלא היה כן לפני משה שהיה אומר יקוב הדין את ההר. והטעם בזה משום שמשה היה מהיר משפט. ע״כ מיד כששמע טו״ת הבע״ד היה יודע היכן הדין נוטה ולא היה מצוה שוב לעשות פשרה. דאע״ג דקי״ל כריב״ק דרק משנגמר הדין א״א רשאי לפשר. וקיי״ל בח״מ כפרש״י דנגמר הדין היינו שכבר אמרו איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב. מכ״מ הא ודאי דמצוה לבצוע אינו אלא כ״ז שאינו יודע תמצית הפסק. ולא כהש״ך ח״מ סי״ב סק״ד. ומש״ה היה משה אומר יקוב הדין את ההר. אבל כשיתרבו דיינים שלא ידעו הדין כ״כ מהר בשמיעת הטו״ת הלא יעשו פשרות כמצוה. וא״כ כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. בפשרה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.