הטור הארוך/דברים/ה

הטור הארוך דברים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

אנכי עומד בין ה' וביניכ'. פי' הרמב"ן שהיה עול' להר ושומע דברי ה' ואומר לעם עד שדבר השם עמהם פנים בפנים וזה רומז אל כל הנזכר בפרשת בחודש השלישי מתחל' כה תאמר לבית יעקב עד ויאמר ה' לך רד ועלית. ור"א אמר כי היה אחר מעמד הר סיני פי' פנים בפנים דבר ה' עמכם בסיני ומאותו היום ואילך הייתי עומד בין ה' וביניכם. ואינו נכון והנכון כי ירמוז למה שאמרו רבותינו כי לא הבינו מפי הגבורה אלא אנכי ולא יהי' לך ושאר הדברות משה הגידם להם וזהו להגיד לכם את דבר ה' לפרש לכם כל דבור ודבור. וטעם בין ה' וביניכם כי בעת הדברות היה הוא קרוב אל מקום השכינ' יותר מהם כי הרחיקו עצמם כאשר פירש"י שם וזהו כי יראתם לעלות שלא קרבתם כאשר הי' לכם רשות לעלות:

לאמר. פרש"י שחוזר על דבר ה' עמכם בהר מתוך האש לאמר. והרמב"ן כתב ולדעתי אין צורך כלל אלא פירושו כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה כי יראנו מפני האש בא לומר כי הגידו לו בפירוש כן ולא היה רק במחשבה. וכתב הרמב"ן עתה יתחיל במשנה תורה ואמר להם עשרת הדברים ולא שנה כלום באנכי ולא יהיה לך כי מפי הגבורה שמענום וכן בדבור שלישי לא שינה והתחיל לבאר להם שמור במקום זכור על דרך הפשט ועל דרך רבותינו בדיבור אחד נאמרה וביאר להם זה כי הם כולם יודעים זכור והוא הודיעם עתה כי שמור נאמר כמו (עמו. כצ"ל). והוסיף:

יב

כאשר צוך ה' אלקיך. ופרש"י קודם מתן תורה במרה. ולפי זה גם במצות כבוד שהוסיף כאשר צוך ה' אלקיך יהי' פירושו כך אבל רש"י לא הזכיר בפרשת מרה אלא מצות שבת ופרה אדומ' ודינין. ור"א פי' כאשר צוך ה' אלקיך במעמד הר סיני. והוסיף כאן:

יד

ושורך וחמורך. לבאר שיאסור גם בעובדי אדמה שהם חיי האדם ובענין שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ואמר כאן:

למען ינוח עבדך ואמתך כמוך:

טו

וזכרת כי עבד היית. לבאר כי הוא יצוה במנוחת העבד כמוך בעבור שהיית עבד והניח השם לך וגם אתה תניח לעבדך וא"כ יהיה פירושו למען כשינוח עבדך ואמתך תזכור כי עבד היית בארץ מצרים:

ע"כ צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. פי' ר"א צוך שתעש' זה ביום השבת. ומה שאנו מזכירים בקידוש היום זכר ליציאת מצרים כמו שאנו אומרי' זכרון למעשה בראשית כתב הרמב"ם כי בדברות הראשונות הזכיר הטעם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ומדבר בכבוד היום והדורו וכאשר אמר על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו אבל בדברות אחרונות מזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותינו עבדים במצרים עובדים כל הימים על כרחינו ולא היה לנו מנוחה ועל כן הוא מצוה אותנו לשבות כדי שנזכור חסד הבורא עלינו בהוציאו אותנו מעבדות למנוחה והנה השבת בכללה שני טעמים להאמין בחידוש העולם שיש לו אלוה בורא ולזכור עוד החסד הגדול שעשה עמנו. וכתב הרמב"ן ואינו מחוור אצלי כי בהיותנו שובתים ביום השביעי אין לנו זכירה בזה ליציאת מצרים רק הוא כשאר כל המצות אבל יש בו זכר למעש' בראשית שנשבות ביום ששבת בו השם. וראוי יותר לומר כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול על כן אמר בכאן אם יעלה על לבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציא' מצרי' שהיא לך לראיי' ולזכות והנה השבת זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים זכר לשבת כי יזכרו בו ויאמרו השם הוא מחדש כל אותות ומופתים ועושה בכל כרצונו כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית וזה טעם על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. והנה לא פי' כאן טעם השביתה כי ששת ימים עשה וגומר שכבר נזכר זה פעמים רבות בתורה אבל אמר בקצר' ויום השביעי שבת לה' אלקיך שהוא ית' שבת בו וינפש. וביאר להם כי מיציאת מצרים ידעו שהוא אמר והי' העולם ושבת ממנו. והוסיף ביאור בדבור כבד:

טז

כאשר צוך ה' אלקיך. מפי הגבורה ולפיכך הוסיף:

ולמען ייטב לך. כמו שנא' גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה. וביאר:

יז

לא תענה ברעך עד שוא. לאסור להעיד על חבירו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו בב"ד כגון שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנו מידו כי שוא דבר בטל. והוסיף בביאור:

יח

ולא תחמוד. שהקדים האשה [בלאו לבד] כי יצר לב האדם באשה רע מנעוריו יותר מבכל העבירות וביאר כי יכנס בכלל החמדה אפי' התאוה כי אם יתאוה לגזול מחבירו מאשר לו ולא יוכל לעשות כן כי חבירו תקיף ממנו או מפני אימת מלכות עובר בלאו. והוסיף:

שדהו. לדרוש מה שאמרו במכילתין אי מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות אף כאן אין לו אלא נכסים המטלטלים שאין להם אחריות כשהוא אומר שדהו ע"כ מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה אף כל דבר שהוא קונה ומקנה.

יט

ולא יסף. ומתרגמינן ולא פסק פירש"י בפי' אחד שלא היה בו הפסק אלא שוה בתחלה ובסוף. וכתב הרמב"ן והכתוב שאומר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד ואמרו ולמה כך לשבר האוזן במה שיכול' לשמוע ואולי בקול השופר היה כן אבל קול השם בעשרת הדברים הי' שוה. והנכון כי האומר לא פסק עשה יסף מן ונאספה שמחה וגיל. תוסף רוחם יגועון שעניינם לדעתו המנע הדבר פי' כי לא נמנע גדלו ותקפו עד שהשלים כל הדברות. ועל הפשט ולא יסף שלא יסף להראות עוד בקול גדול כמוהו:

כד

ואת תדבר אלינו. פירש"י התשתם כחי כנקבה שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כאשר ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו. וכתב הרמב"ן וא"כ יאמר כי הוא דאג להם אבל השם אמר לו כי מיראתו עשו לטוב להם. והענין כאשר פירשתי שם כי הם היו חושבים שירצה להשמיעם כל התורה והרצון היה לפניו להשמיעם עשרת הדברות לבד כאשר בקשו. ודע כי בקשו ממש' שלא ישמעו קול ה' לא ביום הזה ולא לדורו' הבאים דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא אלא יאמינו בנביאים ויעשו כל רצון על פיהם וכן אמר להם משה נביא מקרבך יקים לך ה' אלקיך אליו תשמעון ככל אשר שאלת מאת ה' אלקיך בחורב:

כו

מי יתן והי' לבבם זה להם לירא' אותי. בעבור היות האדם ברשותו להצדיק והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמר הכתוב כן והוא כלשון בני אדם:

כט

ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם אתכם. פי' הרמב"ן זו אזהרה על עשרת הדברות שציוה השם אתכם מפיו ואחרי כן מזהיר בשאר המצות שאמרו הם לשמוע ממשה ולעשות ולכך אמר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.