גור אריה/שבת/ב/א
מתני' יציאות השבת שתים שהן ארבע. התחיל התנא לשנות יציאות שבת שתים שהן ארבע משום דבעי למתני אח"כ (לקמן יא.) לא יצא החייט במחטו איסור זה משום איסור הוצאה, ואין איסור הוצאה ידוע דהוי מלאכה דהא אין עירוב והוצאה ליו"ט (ביצה יב.) ושאר מלאכות יש בי"ט, ולכך הוצרך התנא להתחיל ולמתני' יציאות שבת שתים שהן ארבע כדי לשנות איסור הוצאת שבת[1]. ויתורץ לפי"ז דלא תנא המעביר ד' אמות בר"ה דמשום הוצאה[2] דמרשות לרשות סגי לאיסור לא יצא החייט במחטו. ועוד נראה שמשום על ידי איסור הוצאה יש שביתה בשבת לגמרי דהא אין איסור עירוב והוצאה ליו"ט, והתנא התחיל לדבריו במה שהוא עיקר שביתות שבת דהיינו ד' יציאות לשבת, וראיה לזה כי בפרק כלל גדול (לקמן עג.) שנה בסיפא המוציא מרשות לרשות והיינו כי המלאכה שעל ידו יש שביתה לגמרי ראוי לשנות בסוף כלומר שיש לו לשנות כל מלאכות אף בהוצאה ואז הוא שבת לגמרי. ופירוש זה ברור.
יציאות שבת כו'. והא דלא קתני הוצאת שבת דנקט לישנא דקרא (שמות טז כט) אל יצא איש ממקומו ודרשינן (עירובין יז:) הך קרא לענין הוצאה[3].
שתים שהם ארבע בפנים. הוצרך למתני ארבע בפנים ומבחוץ דצריך לאשמועינן שלא תאמר ידו של אדם כאשר העני פושט אותה לפנים ונטל מתוך ידו של בעל הבית והוציא דין הוא שחייב דסוף סוף היד היתה כרשות היחיד שהרי הכניס לרשות מיוחד וכהאי גוונא נחשבת היד כרשות היחיד וכאשר מוציא בידים אמרינן שהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל אם בעל הבית פושט ידו לחוץ ונטל מתוך ידו של עני אמרינן אין ידו נחשבת כרשות הרבים דלא הכניס לרשות מיוחד. ואין להקשות כל שכן שיהיה חייב שתיכף ומיד שנטל מתוך יד העני כאלו הוציא מרשות הרבים לרשות היחיד, דזה אינו דודאי לא לגמרי בתר גופו גרירא שיהא חייב כאשר נטל מתוך ידו של העני לרשות היחיד ואין כאן הכנסה. ואי קתני בפנים הוא אמינא שידו של בעל הבית דין הוא שיש להיות נחשב היד כמו חוץ משום דבקל יש לומד דהיד נחשב שהוא כרשות הרבים שאינו רשות מיוחד ולפיכך אנו אומרים דהיד נחשב כאלו הוא כרשות הרבים, אבל העני שהוא עומד בחוץ אין להחשיב היד כאשר פושט לרשות היחיד דהוי היד כרשות היחיד עד שכל גופו נכנס ברשות היחיד. ואין להקשות אי ידו של עני נחשב כמו חוץ אם כן תיכף ומיד שנטל מתוך ידו של בעל הבית לחייב שהוציא מבפנים לחוץ, דלא לגמרי נחשב ידו כמו חוץ, רק לענין הא מלתא שלא נחשב שהיתה ידו כרשות היחיד, ולכך הוצרך לאשמועינן תרוייהו[4]. כך יראה.
כיצד העני כו'. יראה מה שנקט לישנא עני עומד בחוץ ולא נקט לישנא אחד עומד בחוץ, לרבותא אף על גב דאמרינן דאם שגג במצוה פטור כדאיתא בפרק רבי אליעזר דמילה (לקמן קלז.) ובמסכת פסחים (עב.) ואם כן הכא נמי כיון דשוגג ועשה מצוה פטור, שאני התם דאותה מצוה לא תליה בממון שאפשר שימחול האדם עליה אבל הכא אם העני אינו רוצה לקבל אין כאן מצוה, לא אמרינן בהא מלתא היכי דשגג במצוה שיהא פטור, רק אם היה כמו מצות מילה ומצות לולב וכל המצות דלא תליא כלל בממון שאפשר שימחול בהן אמרינן דפטור היכי דשוגג וטעה[5].
- ↑ ראה בתוספות (ד"ה יציאות) פירוש דומה בשם ר"ת.
- ↑ נדצ"ל 'משום דהוצאה'.
- ↑ וכ"כ בתוספות (ד"ה יציאות).
- ↑ עיין בתוספות (ד"ה פשט) בשם ר"י תירוץ אחר לקושיית רבינו. ונראה שלדברי רבינו יש סמך מדברי הגמרא לקמן (ג:) שלמדה שידו של אדם אינה כרה"י מידו דבעה"ב ואינה כרה"ר מידו דעני, דלפירושו מבואר למה לא ילמדו זה מזה.
- ↑ עיין ברע"ב (פ"א מ"א ד"ה פשט) שכתב פירוש דומה לדברי רבינו, ודיון בדבריו בתוי"ט ותורע"א והרש"ש.