קרן אורה/שבת/ב/א
מסכת שבת
בעזרת הנותן לנו דת נפש משיבת. אתחיל לפרש מסכת שבת.}}
התוס' ז"ל חקרו כאן על מה שנא' ב' פסוקים בהוצאה ויכלא העם מהביא ואל יצא איש ממקומו קרי' בי' אל יוציא וכתבו בזה דחד לעני וחד לעשיר אבל אין שום סברא לחלק ביניהם כי ידו בתר גופו גרירא שייך בשניהם. והיה נראה לומר דתרוייהו צריכא דמאל יוציא לחוד לא שמעינן אלא לאו לחוד איצטריך קרא דויכלא העם ללמד דמיקריא מלאכה וכמו שפי' התוס' ז"ל בריש הזורק אלא דאכתי תיקשי איפכא ל"ל קרא דאל יוציא כיון דשמעינן מויכלא דהוי מלאכה א"כ הוא בכלל לא תעשה מלאכה ועוד אמאי לא מצינו בזה פלוגתא אי ללאו יצא או לחלק ולכאורה היה אפשר לומר ע"פ מאי דפליגי בפ' במה טומנין במלאכת שבת אי סמכום על עבודת המשכן או כנגד מלאכה מלאכתו שכתוב בתורה ועיין בתוס' שם שנראה מדבריהם דלמ"ד כנגד מלאכה שכתוב בתורה לא ילפינן ממשכן כלל וא"כ ר' יונתן דדריש לאל יוצא אל יוציא בספ"ק דעירובין לטעמיה דאיהו ס"ל בירושלמי פ' כלל גדול דהם כנגד מלאכה שכתוב בתורה ולא ילפינן ממשכן כלל ע"כ איצטריך אל יוציא אבל לפי האמת לא נראה כן דפשטא דתלמודא בכולי' דוכתא דמלאכת שבת ממשכן גמרינן וא"כ ע"כ אל יצא בתחומין איירי ואנן קיימא לן דתחומין דרבנן אם לא שנאמר כדעת הרמב"ם ז"ל די"ב מיל מה"ת וגם התוס' בעירובין הוכיחו מהא דהמוציא בשר פסח מחבורה לחבורה דכ"ע מודים דאל יצא איירי נמי בהוצאה ע"כ נראה בפשיטות דקרא דאל יצא נאמר בשעת ירידת המן ועדיין לא נאמר להם לא תעשה כל מלאכה וכי תימא הא במרה איפקדו לרבא אהוצאה כדאיתא בפ' ר"ע י"ל דאיצטריך ללאו והנה התוס' לקמן דף פ"ז הקשו למ"ד אהוצאה לא איפקידו במרה וששי למסען הא כבר נצטוו על ההוצאה בפרשת המן ותירצו דקרא דאל יצא נאמר אחר מתן תורה אלא דמשה כתבו בפ' המן והוא נגד פשטא דקרא דבאותו שבת שיצאו ללקוט ע"ז אמר ה' לישראל שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו וכתבו עוד ולמ"ד איפקד אע"פ שבמרה נאמר כתבי' התם כדפי' עכ"ל משמע מד' דהך אזהרה דאל יצא נאמרה במרה וא"כ פשיטא דלא קשיא תרי קראי למה לי כיון דקרא דאל יצא במרה נאמר אבל באמת היה נראה לפרש שם דדוקא בתחומין פליגי אי אפקדי במרה אבל הוצאה ודאי איפקדו בכלל שאר מלאכות וכן ראיתי בפני יהושע ומוכח מזה דאל יצא איירי בהוצאה דאי בתחומין א"כ כבר נצטוו בירידת המן ותיקשי מזה לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דעל י"ב מיל לוקה מה"ת מקרא דאל יצא כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל להדיא. וצ"ל דהם תפשו עיקר סוגיין דעירובין דמסיק התם רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ועוד דקשיא להו למאי דדרשינן כאשר צוך במרה א"כ ל"ל קרא דאל יצא להוצאה אלא ש"מ דאתחומין נאמר ואתחומין לא איפקידו במרה וה"ה דהוי מצי למימר הכי הש"ס בפרק ר"ע ובירושלמי אפכוה דר' יוחנן אמרה להא דלוקין על ע"ת ור' חייא הוא דפריך וכי לוקין על לאו שבאל ומסיק התם מר קאים בדעתי' ומר קאים בדעתיה. ונראה לשיטת הירושלמי דאל יצא לא איירי כלל בהוצאה כשיטת הרמב"ם ז"ל ואי תיקשי מה שהוכיחו התוס' מהא דמוציא בשר הפסח מחבורה לחבורה דילפינן מהוצאה דשבת והיכן כתיב הוצאה בשבת אם לא אל יצא. וי"ל דבאמת לא ילפותא היא אלא ר' אמי קאמר לה מסברא כי היכא דבהוצאת שבת בעינן הנחה ובלא"ה לא מיקרי הוצאה לחיובי ה"נ לענין הוצאה מחבורה לחבורה ועוד אפ"ל דר' אמי דריש ליה לקרא דאל יצא להוצאה ע"כ נאמר הוצאה כתיב בי' בשבת אבל לדידן מסברא ילפינן מהדדי. ובזה יש ליישב קצת מה שלא כתב הרמב"ם ז"ל גבי פרים הנשרפים דאיירי בנגררים כדמוקי לה ר' אמי ולפי הנ"ל ניחא דר' אמי לשיטתיה דהוצאה כתיבה בשבת א"כ ילפינן הוצאה הוצאה מש"ה פריך מפרים הנשרפים אף דלא דמיין להדדי דהני לחיוב מלקות והוצאה דפרים הוא לענין טומאה מ"מ ילפינן מהדדי ע"כ מפרק לה בנגררים אבל למאן דדריש אל יצא לתחומין ובשבת מסברא ידעינן דאינו חייב אלא ע"י עקירה והנחה א"כ אין לנו לדמות אלא הוצאת בשר הפסח מחבורה לחבורה דאיירי ג"כ לחיוב מלקות אבל לא פרים הנשרפים דאיירי לענין טומאת המוציאין. ועדיין צ"ע בזה יותר. ומה שחילקו התוס' בין תולדה דהוצאה לשאר תולדות משום דמלאכה גרועה היא לענ"ד בלא"ה לא דמי לשאר תולדות דשאר תולדות הם מעין האב אבל ד' אמות ברה"ר אין זה מעין הוצאה מרשות לרשות. ומה שהקשו מהכנסה דבפ' הזורק אמרינן בה סברא ובפ' במה טומנין אמרינן דהוי במשכן נראה דר' יוחנן בהזורק לא ס"ל האי ברייתא דבעי למילף דמיקרייא מלאכה ומהא דהכניסו קרשים לא שמעינן דמיקרייא מלאכה. והך ברייתא ס"ל כמ"ד דנגד מלאכתו שבתורה אמרו ותרוייהו איצטריך כמש"כ התוס' ועדיין צ"ע בזה ובירושלמי יליף גם הכנסה מנדבת המשכן וקרי להכנסה והושטה אב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |