בבלי/בכורות

תלמוד בבלי מסכת בכורות

פרק ראשון – הלוקח עובר חמורו

ב. ♦ ב: ♦ ג. ♦ ג: ♦ ד. ♦ ד: ♦ ה. ♦ ה: ♦ ו. ♦ ו: ♦ ז. ♦ ז: ♦ ח. ♦ ח: ♦ ט. ♦ ט: ♦ י. ♦ י: ♦ יא. ♦ יא: ♦ יב. ♦ יב: ♦ יג.

פרק שני – הלוקח עובר פרתו

יג. ♦ יג: ♦ יד. ♦ יד: ♦ טו. ♦ טו: ♦ טז. ♦ טז: ♦ יז. ♦ יז: ♦ יח. ♦ יח: ♦ יט. ♦ יט:

פרק שלישי – הלוקח בהמה

יט: ♦ כ. ♦ כ: ♦ כא. ♦ כא: ♦ כב. ♦ כב: ♦ כג. ♦ כג: ♦ כד. ♦ כד: ♦ כה. ♦ כה: ♦ כו. ♦ כו:

פרק רביעי – עד כמה

כו: ♦ כז. ♦ כז: ♦ כח. ♦ כח: ♦ כט. ♦ כט: ♦ ל. ♦ ל: ♦ לא.

פרק חמישי – כל פסולי המוקדשין

לא. ♦ לא: ♦ לב. ♦ לב: ♦ לג. ♦ לג: ♦ לד. ♦ לד: ♦ לה. ♦ לה: ♦ לו. ♦ לו: ♦ לז.

פרק ששי – על אלו מומין

לז. ♦ לז: ♦ לח. ♦ לח: ♦ לט. ♦ לט: ♦ מ. ♦ מ: ♦ מא. ♦ מא: ♦ מב. ♦ מב: ♦ מג.

פרק שביעי – מומין אלו

מג. ♦ מג: ♦ מד. ♦ מד: ♦ מה. ♦ מה: ♦ מו.

פרק שמיני – יש בכור

מו. ♦ מו: ♦ מז. ♦ מז: ♦ מח. ♦ מח: ♦ מט. ♦ מט: ♦ נ. ♦ נ: ♦ נא. ♦ נא: ♦ נב. ♦ נב:

פרק תשיעי – מעשר בהמה

נג. ♦ נג: ♦ נד. ♦ נד: ♦ נה. ♦ נה: ♦ נו. ♦ נו: ♦ נז. ♦ נז: ♦ נח. ♦ נח: ♦ נט. ♦ נט: ♦ ס. ♦ ס: ♦ סא.

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת וְהַדְרָךְ עֲלָן