אלשיך/שמות/יד

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[edit]

ויאמר פרעה כו'. אמר כי בראותו כי נזורו אחור מהלך יום אחד יאמר פרעה בעד בני ישראל נבוכים הם בארץ כי שבו אחור והנה זו הוראה כי סגר עליהם המדבר כי קרבו נחשים ושרפי המדבר אל קצה המדבר אשר חנו שם ונסגר המדבר בעדם לבלתי יוכלו ליכנס בו וע"כ מפחדם נזורו אחר יהנה לו חכמי פרעה ועבדיו היו נגשים אל המון ישראל נדבר על לבם ראו כי הנה המדבר מלא נחש שרף ועקרב לפניכם מצד א' והים מצד אחר אנה אתם עולים שובו שובו ואטיבה לכם כי לא מלבכם היתה היציאה והנכם בסכנה מוקפים מד' פנות אולי מפחדם הרב כאשר יורה מה שצעקו וייראו מאד ירך לבבם וימשכו אחריו ע"כ אמר הוא יתב' וחזקתי את לב פרעה ורדף כו' בחמת כחו למען יתחזקו ישראל להתאמץ לבלתי תת לב לשוב אליו עוד כי יראו כי כלתה אליהם הרעה מאת פרעה וזהו וחזקתי כו' ורדף כו':

ה[edit]

ויוגד למלך כו'. ראוי לשים לב. (א) או' כי ברח העם כי הלא לא ברח כי הוא בעצמו שלח' ואם הוא שלא היו דעתם לשוב מצרים אחרי לכתם דרך ג' ימים במדבר במה ידע שלא ישובו אחרי עברם במדבר דרך ג' ימים כי עדיין לא נכנסו בו. (ב) שהיות דעתם לבלתי שוב אליו עוד לא תקרא בריחה לומר כי ברח העם ומה גם לאו' בל' עבר. (ג) או' ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם כי אומר אל העם הוא מיותר והיה ראוי יאמר ויהפך לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כו'. (ד) או' מה זאת עשינו כי הנה בבלי דעת ידברו כי הלא לא מבחירתם שלחום כ"א בי' מכות גדולות ונאמנות ואיכה יאמרו מה זאת עשינו כו' (ה) או' ואת עמו לקח עמו ואו' אח"כ ויקח שש מאות כו' למה נאמר קיחה זו זה פעמים. (ו) באו' ויחזק ה' את לב פרעה למה לא אמר גם לב עמו כאו' למטה ואני הנני מחזק את לב מצרים כו'. (ז) או' ובני ישראל יוצאים ביד רמה כי זה היה ראוי ליכתב בעת הנסיעה פ' בא אל פרעה. (ח) או' ופרעה הקריב שהול"ל קרב וידוע משז"ל (ש"ר פ' כ"א) הקריב לבם של ישראל. (ט) או' וישאו בני ישראל את עיניהם כי או' וישאו כו' הוא מיותר והול"ל ויראו בני ישראל כו'. (י) או' המבלי אין קברים כו' כי אחר שצעקו אל ה' שהיא תפלה איך דברו סרה לו' המבלי כו'. (יא) או' המבלי אין קברים למה תפסו ל' זה ולא אמרו למה לקחתנו למות במדבר. (יב) או' מה זאת כו' כי הוא בכלל האמור וכן או' הלא זה הדבר כו' כי הכל בכלל הקודם וכן או' הלא טוב לנו כו' ממותנו מי לא ידע זה (יג) מה היה להם לדבר כדברי' הרעים הללו והלא המה נסעו ונכנסו בים עד חוטמם לקדש שם שמים ואיך יצדק זה עם זה. ומה גם למה שכתבנו מרז"ל (ש"ר פ' כ"א) הקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים איך קרבו לאביהם שבשמים אם דוברים סרה המבלי אין קברים כו'. (יד) איך לא קצף עליהם משה ואדרבה דבר על לבם ואמר אל תיראו התיצבו כו' וגם הוא יתברך לא הקפיד ואדרבה אמר למשה מה תצעק אלי כו' לו' כי אינך צריך להתפלל וגם לרז"ל (שם) אמרו שנטלו אומנות אבותיהם ויצעקו אל ה' והלא דברי צעקתם אינם כדברי אבותיהם. (טו) או' אל תראו כו' כי הלא בכלל או' התיצבו הוא שלא ייראו וא"כ או' אל תיראו הוא מיותר. (טז) או' כי אשר ראיתם כו' כי הם דברים יתרים ומשוללי טעם ומה ראוי יאמר כי לא תראו אותם עוד עד עולם:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי בראותם את ישראל שבים אחור מהלך יום א' יאמר פרעה סגר עליהם המדבר כי קרבו הנחשים אשר במדבר כקורת בית הבד אל קצה המדבר אשר היו חונים שם ועל כן ברחו משם ונזרו אחור ובזה יאמר ויוגד למלך מצרים כי ברח העם כלומר כי ברך העם מקצה המדבר וישב אחור מאימת נחש שרף ועקרב אשר במדבר אז ויהפך כו' והוא כי אמר פרעה הנה בב' דברים דברתי דופי נגד ה'. (א) באומרי לא אשלח והנה בכל התראות המכות היה הוא יתברך אומר שלח עמי ואם אינך משלח הנני מביא כו'. והיה נראה שלא היה עושה עיקר רק על ישראל לטובתם ולא על כבוד עצמו אך עתה כי ראה אותם בצרה בורחים מנחש המדבר ואיננו מושיעם אמר הנה יורה כי אין רצונו ית' אתם שאל"כ לא היה אחרי צאתם מניחם למקרה ופגע אך אין זה כי אם שגם כל מעשהו יתברך בכל המכות לא היה רק על דבר כבוד שמו יתברך אשר אמרתי מי ה' אשר אשמע בקולו ואשר אמר שלח עמי תואנה היה מבקש וע"כ אחר המכות שנעשה רצונו עזבם הוא יתברך וזהו ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם כי עד כה היה לבבם טוב אל העם והיו יראים מהם בחושבם כי עליהם עשה ה' את כל אשר עשה אך עתה נהפך לבבם אל העם להומם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל כי לא מאהבת ישראל היה עושה ולא היה או' שלח עמי רק תואנה וע"כ אלו שבנו עדיו יתברך לבקש מתחילה על דבר כבוד שמו היה מניחם לנו לעבדים כי הנה עתה שהכרנו כי אין לב ה' על טובת העם רק על דבר כבוד שמו אשר חילל פרעה באו' מי' ה' והלא טוב טוב היה ליכנע לה' לאמר לפניו חטאנו על דבר כבוד שמך כי אותה היה מבקש והיה מרפא משליחות ישראל ולא שלחנום מעבדנו וזה מה זאת עשינו כו' והנה כתבנו למעלה כי פרעה אמר קומו צאו מתוך כו' כדבריכם ללכת דרך ג' ימים ולשוב אחרי כן אך המון העם המצריים כ"כ היו נכוים בגחלת ישראל שהיו מתחזקים לשלחם לגמרי. כמאמר הכתוב ותחזק מצרים כו' למהר לשלחם מן הארץ וע"כ גם שנהפך לבו ועבדיו אל העם לא נהפך לבב המון המצריים ע"כ מה עשה ויאסור את רכבו הוא בעצמו ועי"כ ואת עמו לקח עמו כי מי ראה את המלך בעצמו אוסר רכבו ולא ימשך אחריו ויעשה כן גם הוא והוא ענין אבימלך באו' מה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני ואחר שאת עמי לקח והמשיך עמו אז ויקח מתוכם שש מאות רכב בחור כו' ואז ויחזק ה' את לב פרעה כו' והוא כי אין ראוי יחזק ה' לבב אנוש לעבור רצונו ואחרי כן יענישנו. כי אם ישנה וישלש האיש בחטא תחלה מעצמו על כן המתין הוא יתברך עד יחטא פרעה תחלה במחשבה ובדבור ובמעשה ואחר כך יחזיק את לבו. והנה עד כה הצד השוה שבפרעה ועבדיו הוא שחטאו במחשבה ובדבור כי הנה נהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם שהוא במחשבה שבלבם וגם בדבור כי הנה ויאמרו מה זאת עשינו כו' אך במעשה חטא פרעה לבדו כי ויאסור את רכבו בעצמו אך לא עבדיו כי אם ע"י עבדיהם ע"כ את פרעה שחטא בעצמו בשלשתן ויחזק ה' את לב פרעה. אך לא את לב עבדיו כי לא חטאו עדין רק במחשבה ובדבור אבל כאשר וירדפו מצרים כו' שגם המצריים חטאו במעשה אז נאמר ואני הנני מחזק את לב מצרים כו'. והנה כמו זר נחשב הצער הגדול שנצטערו ישראל בראותם את מצרים נוסע אחריהם ואין נזק פרעה וחילו שטבעו בים סוף שוה כנגד צער ישראל. ע"כ יאמר אל תתמה על החפץ כי הנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה והיא ענין משז"ל (שם) משל לבת מלכים שהיתה ביד לסטים וצעקה ושמע המלך והצילה מידם ובקש המלך להשיאה לעצמו והיה מבקש תדבר לו ולא היתה מדברת מה עשה המלך גירה בה את הלסטים מיד צעקה אל המלך ותדבר אליו ולקחה לו. כך המלך זה הקב"ה. בת מלכים אלו ישראל בני האבות שהיו ביד המצרים והוציאם הקב"ה ולא היו מתקרבים אליו ית' עד שגירה עליהם את המצריים:

וכוונת עניינם הוא כי בצאת ישראל לא היה לישראל זכות זולתי היותם בני האבות כמשל בת מלכים אך הקב"ה שהיה מבקש להשיאם לו במתן תורה להיות לו לעם רצה יתעוררו לידבק אליו ית' להטיב להם והמה לא שת לב עד שפרעה קרב לבן לאביהן שבשמים ויצעקו אליו ויכנעו לו וידברו אליו. והנה ראוי לשית לב מה היתה רעתם שהוצרך פרעה להקריב לבם. ע"כ אחשוב כי זה כיון הכתוב באו' ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כי היו יוצאים ברמות רוחא. בלתי נכנעים לפניו ית' מה ששנא ה'. כי לא יאהב כ"א לב נשבר ונדכה. ומה גם להיות מוכנים לקבל התורה שלא תחול על גסי הרוח. והיה כאלו ידם רמה. וע"כ גירה בם את הדוב וירדפו מצרים כו' לקרב לבם לאביהם שבשמים. והנה גם כי היו ישראל רואים את המצריים באים אחריהם לא אחזתם רעדה עצומה. כ"א בראות את מצרים נוסע הוא השר כמשז"ל נוסעים לא נאמר אלא נוסע. מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו כו' וזה אחשוב כיון הכתוב. באומר ופרעה הקריב ולא אמר קרב. כי ברוב חכמות עשה ששרו יקרב להלחם בישראל. וז"א ופרעה הקריב את הזולת ומפני שלא היינו יודעים את מי הקריב לז"א וישאו בני ישראל את עיניהם והוא כי נשאום כלפי הרקיע באויר. ויראו והנה מצרים הוא השר נוסע אחריהם.

ובזה מתפרש אשר אמר פרעה הקריב שהוא שהקריב את שרו. ואז בראות ישראל השר בתקפו ובגבורתו וחילו נוסע לקראתם. וייראו מאד כי אמרו בלבם הנה דרך המלך הקדוש ית' שברצותו להפיל איזו אומה מפיל את שרה תחלה כמד"א יפקוד ה' על צבא המרום כו' וא"כ לו חפץ ה' להפיל את המצריים למה לא הקדים להפיל את שרה תחלה. ואדרבה הוא מתאמץ בכל עוז נגדנו ע"כ וייראו מאד פן גם ה' נהפך להם לאויב. לכן ויצעקו בני ישראל אל ה' כי הלא שם זה הוא הפוקד את צבא המרום תחלה כד"א יפקוד ה' שהוא עצמו ית'. ע"כ צעקו אליו יעשה מעשהו להפיל את השר. ואז ויאמרו אל משה המבלי כו' והוא כי אמרו בלבם הנה ה' אתנו הולך לפנינו בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה איך השר ערב אל לבו לבא עלינו אך אין זה כ"א שבא בטענות נגדנו. וכן היה כמז"ל שתבע דין לפניו ית'. ואמר שיעמדו יחד הוא מצד עמו. ומיכאל בעד ישראל לפני ב"ד שלמעלה וטענותיו היו. (א) אמר הללו עע"ג והללו עע"ג. (ב) כי לא מלאו הימים. כ"א רד"ו מהד' מאות שנה. והן אמת כי לא דבר רק הוא מישראל לחשוב שתי כחות אלו אשר בהם יתאמץ. ומדאגה מדבר פן גם ה' קבל טענותיו. כי ע"כ לא הפילו ארצה אמריו ואמרו הנה אם מה שמתאזר נגדנו הוא על כי גם אנחנו עע"ג ואשמים כמצרים א"כ איפה המבלי כו'. לומר למה גרענו מהמתים בימי החשך על רשעתם כנודע מרבותינו ז"ל (שם פ' כ') שלא נשארו רק א' מחמשה והמתים אז קברום ישראל בימי החשך. וזאת היתה תלונת ישראל למה גרענו מהם. כי הלא המה זכו בקבורה שמתו וקברנום. והמבלי אין קברים במצרים לקברנו כהם לקחתנו כו' ואם מה שבא נגדנו הוא על מספר השנים שחסרו מאתים שנה וקבלו טענתו. א"כ מה זאת עשית לנו כו' לומר היה לך להמתין עד תום הזמן. בימי בנינו או בני בנינו. אך מה זאת עשית לנו להוציאנו אנחנו מארץ מצרים. והיה ראוי בל נצא אנחנו. כ"א הדור שימלאו בו הד' מאות שנה. ואם נניח הנחה זו כי כן הוא כי לא מלאו הימים. ועל צרת השעבוד כי רע הוא המיר הוא ית' לכתנו בצער המדבר תחת שעבוד מצרים והלא זה הדבר אשר דברנו אליך כו' כי הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. ולמה ימיר מזה תחת עבוד את מצרים והלא טוב הוא ממותנו במדבר ואומרו לאמר הוא לומר גם שלא אמרנו בפירוש במצרים דברים אלו אמרנו דברים שענינם היה לאמר דברים אלו שהוא כמאמרם ז"ל (שם פ' ט"ז) שכשאמר להם משה במצרים החדש הזה אתם נגאלים אמרו לו איך אפשר ועדין נשאר לנו ק"ץ שנה שכוונו לאמר שע"כ טוב טוב הוא להמתין עד ימלאו הימים ולא לצאת מעתה. שאם לנכות צער הדרך בק"ץ שנות שעבוד. יצטרך יהיה צער ימים מועטים קרוב אל מיתה ז"א אשר דברנו אליך במצרים לאמר הלא וכו' ממותנו במדבר. מרוב הצער כמות או פן נקוץ בו ונתחטאו ונמות על יד ה' והשיב משה על האחת אל תיראו ועל השנית כי לא מלאו הימים התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה אתכם היום כי נשלם הזמן והיום. ושמא תאמרו אם כן איפה איך ראינו את השר ששמו מצרים נוסע אחרינו בתוקפו ולא פקד ה' אותו תחלה כדרכו יתברך לפקוד את צבא המרום תחלה אל תחושו כי אשר ראיתם את מצרים. הוא השר ששמו מצרים נוסע אחריכם אל תשימו לב. כי אין זה כ"א היום בלבד וריבה האת. את עמו אך לא תוסיפו לראותם אותו ואת עמו עד עולם. או יהיה נתינת טעם מה שראיתם את מצרים היום בכל תוקף. הטעם הוא כי לא תוסיפו לראותו עוד עד עולם שע"כ יצא בתוקף ההוא כי זה דרך כל דבר שסמוך לנפילתו מתגבר בכל עוז. אולי יוכל הועיל כן עשה השר הזה. בראותו כי כלתה אליהם הרעה. ולכן אל תיראו כי אם לכח אמיץ בא השר להלחם בכם. ה' ילחם לכם. ואם למשפט בטענות ואתם תחרישון כי הוא יתברך יענה כי יהיה הוא הדיין והבעל דין כאשר היה כמפורש במדרש (שם פ' כ"א) כי הוא יתברך בעצמו סתר כל טענותיו. או יאמר. כי הנה ישראל יראו פן מדת הדין תכנס בדבר וא"כ מי יעמוד ומה גם לרז"ל שאמרו על ויסע מלאך האלקים כו' כי כבר מדת הדין כמעט גזרה לאבדם לולא מדת רחמים עמדה להם. ויהפך ממלאך האלקים הוא מלאך הדין שהיה עליהם נוסע. ובא לאחריהם על המצריים ואפשר כי ישראל יראו מזה ויצעקו אל ה' הוא מדת רחמים תעמוד להם להשקיט את מדה"ד. וע"כ אח"כ להשיב משה על דבריהם. עזרם בתפלה ואמר ה' הוא מדת רחמים. יהי רצון ילחם לכם כדברי שאגתכם ולא שיהיה שבעוד שתרימו ידכם בתפלה וגבר ישראל וכאשר תניחו ידכם מלהתפלל יגברו הם. כ"א שה' ילחם לכם עם שאתם תחרישון:

טו[edit]

ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו'. ראוי לשים לב איך יאמר מה תצעק. והוא לא היה צועק. ועוד אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו יותר היה צודק יאמר דבר אל בני ישראל ולא ייראו. ואח"כ יצוה על הנסיעה ועוד אומרו ואתם הרם כו' כי מלת ואתה מיותרת. ועוד אומרו ואני הנני מחזק כי מלת ואני מיותרת. ועוד שהרי נתחזק לבו והיחל לרדוף ועוד באומרו ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו איך יכובד בהם אם ימותו כלם וכן אומר וידעו מצרים כו' כי הנה בכלל אומר ואכבדה הוא שידעו כי הוא ה' ועוד למה לא רצה ית' יקרע הים עד יכנסו ישראל במים עד חוטמם:

אמנם הנה כתבנו כי התחיל להתפלל משה. ואמר ה' ילחם לכם כו' אמר לו הוא יתברך מה תצעק ותתפלל. כי תורה שאין בבני זכות והם צריכין אל תפלתך ולא כן הוא כי הנה דבר אל בני ישראל דבור קל מאתך ויסעו בתוך הים טרם יבקע מרוב האמנה ובטחון וא"כ כדאי הוא זה ליעשות להם נס. ואתה הרם כו' והענין כמ"ש ז"ל בש"ר (שיר פ' כ"א) שאמר הוא ית' כי לבל יאמרו שאין כח במשה לעשות נסים כ"א במטה האלקים. על כן הרם והפרש את מטך ממך ונטה את ידך כי בידך בלבד יבקע הים:

וראוי לשום לב אל הראותו יתברך גדולות משה. לעשות הנס בידו בלי מטה בנס זה מבזולתו. ונבא אל הענין. והוא בהזכיר ב' מאמרי רז"ל. (א) שאמרו המצריים הבא נתחכמה למושיען של ישראל. שהוא נשבע שלא יביא מבול לעולם והוא פורע מדה כנגד מדה לכן כל הבן הילוד היאורה נשליכהו אמר הקב"ה אני לא אבוא מבול אבל המה מעצמם יבואו אל המבול שיבואו אל תוך הים. (ב) ארז"ל כי אצטגניני פרעה אמרו שעתיד לילוד בן שיושיע את ישראל והוא לוקה במים. על כן למען יומת שם היה מצוה כך ועל כן ביום שהושם משה אל שפת היאור נתבטלה הגזרה שאמרו החרטומים אל פרעה כבר מושיען במים. והנה רצה הקב"ה להורות גדולתו יתברך והוא בג' בחינות. (א) כי המה רצו להטביע את ישראל במים עתה יראו כי ישראל יהיו במים וינצלו (ב) כי הם מעצמם יבאו אל המבול ויכנסו תוך המים. (ג) כי עיקר כונתם היתה להטביע את משה שילקה במים ונהפוך יהיה כי ע"י משה בלי מטה יבקע הים ויעברו ישראל והוא בידו גם כן יטה ידו וישובו המים על מצרים לטובעם:

ובזה מצאנו טוב טעם אל הראותו ית' שלא ע"י המטה היה נעשה כ"א ע"י עצמו משא"כ בנסים זולת זה. אך הוא כי רצה ית' כי ידי משה שחשבו לטובעו המה יטביעו אותם. והנה הדבר הא' נוגע לישראל שינצלו במים. והב' אל משה שיהי' הוא המטביע אותם. והג' נוגע אליו ית' כי אמרו נתחכמה למושיען של ישראל. שנשבע שלא להביא מבול ועתה מבלי הביאו יתברך מבול ידונו במים כי המה יכנסו אל תוך המים:

והנה לבוא שלשתן אל הפועל יש ג' עכובים (א) על הראשון כי אין זכות לישראל שיבקע להם הים ושינצלו כי לא היה ראויים כאשר היה מקטרג שרו של מצרים. (ב) כי אם משה יכה במטה על הים איך יוכר שאת מי שכיוונו להטביע במים הוא הטביע אותם הלא המטה הוא העושה. (ג) איך יהיה שהם יבואו מעצמם אל המבול כי האם שוטים או חמורים הם שלא יאמרו בלבם לא יבצר כי זה נס אלהי ישראל או מקרה אם הוא נס לא יעשה לטובת המצרים ואם מקרה לא יתמיד וע"כ אמר הוא ית' כל אחד משלשתנו צריך יעשה את שלו ישראל כדי שינצלו בתוך הים והם משוללי זכות צריך יורו האמנה ובטחון ויבואו אל תוך הים טרם יבקע וזהו דבר אל בני ישראל ויסעו. והוא מאמרם ז"ל (שם פ' כ"ד) כי קפצו שבט בנימין ובאו בים ובא נחשון וסיעתו וירגמו אותם באבנים עד שיצאו ונכנסו הם וקדשו את ה'. ואתה משה תעשה את שלך וז"א ואתה הרם את מטך. ומה גם בטעם שני גירש"ין כמרים קול ואומר ואתה משה מה תעשה להורות כי מה שחשבו לטובעך אדרבה אתה תטביעם לכן מה שתעשה אתה הוא להפריש ולסלק המטה ולנטות את ידך ממש ובקעהו אתה ואין רצוני תבקעהו אתה טרם יכנסו ישראל בים כ"א שויבואו בני ישראל אחר היותם בתוך הים ביבשה שהוא אחר קדשם את ה' יבאו ביבשה וטעם שני גירשי"ן שבמלת ואתה על כי על ידו נעשים שני דברים כאחד (א) סיוע לישראל שיבאו בתוך הים ביבשה. (ב) הטביע את המצריים ע"י נטות ידו שישובו המים על מצרים. ועל הנוגע אליו יתברך אמר ואני בטעם רבי"ע. כמרים קול ואומר ואני כלו' מה אעשה אני הנה אעשה את שלי והוא כי הנוגע אלי לעשות הוא גדול מכל זה שהם מעצמם יבאו אל המים והנה זה גדול ממציאות קריעת הים כי הנה חמורים ועיירים לא היו עושים כמעשיהם ליכנס אל תוך הים. כי הלא לא נראה כדבר הגדול ההוא ליעשות הים יבשה ומי בער לא יתן אל לבו לאמר אצבע אלהים הוא ואין ספק כי ה' פעל כל זאת לא לטובת פרעה ואם יעלה על רוחו כי מקרה היה ע"י רוח הקדים הנה המקרה לא יתמיד. וקל מהרה ישוב הים כשהיה על כן אמר הוא ית' ואני אעשה את שלי כ"א לא יכנסו נמצא הכל בטל אך אני אחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם בים מה שלא חשב אנוש ובזה ואכבדה לעיני כל העולם בפרעה כו' שהוא במה שאעשה בפרעה ובכל חילו כו'. כי יאמרו כל העולם כי בדבר אשר זדו באומרם שלא יביא מבול בו נדונו והוא מאמר יתרבו פירוש המתרגם וידעו מצרים הנשארים בעיר כי אני ה' בהכבדי כו' ובזה הורה הוא ית' ענותנותו כי עד כה עשה על הנוגע לישראל שאמר פרעה ואת ישראל לא אשלח ובאחרונה עשה על הנוגע אל עצמו ית' על או' מי ה' כו' כי עתה ידעו כי אני ה'. עוד יכווין באו' כי אני ה' והוא בשום לב איך אמר פרעה לא ידעתי את ה' והלא הודיעו יוסף באו' אלהים יענה את שלום פרעה נכון הדבר מאת האלהים אך הוא כי שם אלקים ידע אך שם ה' לא ידע. ובזה יאמר כי עתה על ידי זה הנעשה בשם ה' ידעו מצרים כי אני שהוא שם אלקים כנודע ליודעי חן הוא ה' כי שם ה' כלול בו הכל כי יראו בים דין ורחמים יחד וכן הודה פרעה ואמר מי כמוך באלים הן כחות הדין ה' כי גם שם ה' פועל דין בעצם וזהו וידעו כי אני ה':

יט[edit]

ויסע מלאך האלהים כו'. ראוי לשים לב למה היתה זאת הנסיעה מלפנים לאחור. בין במלאך האלהים בין בעמוד הענן ועוד כי מלאך זה לא נזכר למעלה. שהיה הולך לפני מחנה ישראל שיאמר ההולך בה"א הידיעה ועוד כי מאליו יובן שבא בין מחנה מצרים כו' באו' מאחריהם ולמה חזר ואמר ויבא ועוד או' ויהי הענן והחשך בלי גיזרה ועוד או' ויאר את הלילה. שאם הוא שהיה החשך למצריים ויאר לישראל הול"ל לישראל ולא את הלילה ועוד על מה זה בא רוח הקדים ועוד או' וישם את הים כו' כ"א חוזר אל רוח הקדים הלא כמו זר נחשב שרוח הקדים ישים את הים לחרבה. ועוד שא"כ הול"ל ותשם כמ"ש רוח קדים עזה ולא אמר רוח קדים עז ועוד שלא יצדק ל' שימה במי שאין בו רוח חיים ועוד באומרו והמים להם חומה מה היתה חומתם על יד המים.

אך הנה לא היה חפצו יתב' יעשה הנס רק באשמורת הבקר שהוא עת רצון והנה היה פחד פן ישלחו המצריים בעולתה ידיהם וילחמו בישראל טרם בא ישראל בים או טרם יכנס כל מחנה ישראל תוך הים כ"א היו לוחמים אתם ביבשה לא יבא אל הפועל בא המצרי' אל תוך הים. והנה מערב יום קרבו שתי המחנות זה לזה על כן מה עשה הוא יתברך מתחלת הלילה מעת בא עמוד האש לפני ישראל והסתלק עמוד הענן מיד ויסע מלאך האלהים כו' וזהו כי הנה נאמר וה' הולך לפניהם יומם וכו' וכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו והנה בית דינו הוא האלהים הרי כאלו האלהים נזכר ובאומר מלאך האלהים שהוא מלאך של האלהים הנזכר חוזרת ה"א הידיעה אל האלהים הנזכר. ואמר כי מלאך של האלהים הוא ובית דינו ההולך לפני מחנה ישראל נסע מאחריהם וכן ויסע עמוד הענן מפניהם כו' ולמה היו שתי נסיעות אלו הלא הוא מה שנסע עמוד הענן לאחריהם הלא הוא כי ויבא בין כו' ונצטרף עם חשך הלילה וזהו ויהי הענן והחשך ויחשוך כ"כ למצריים עד שויאר את הלילה והוא כי כל היושב בחשך יראה מה שבאור שכנגדו וכפי עביות החשך כן יאיר לו ביותר וזהו אומר שכ"כ היה הענן והחשך יחד עד שויאר למצריים את הלילה שכנגד פניהם מקום אור עמוד האש המורה לכל מחנה ישראל ומה שעשה מלאך האלהים בנוסעו לאחריהם הלא הוא כי לא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא מחנה מצרים אל מחנה ישראל כי היה מלאך האלהים לשומר בנתים ולהורות שלא מפאת החשך לא קרבו זה אל זה אמש כי הלא ע"י הענן והחשך ויאר את הלילה אלא שע"י מלאך האלהים הוא מה שלא קרב מחנה זה אל זה כל הלילה כאמור:

או יאמר ע"י עמוד ענן והחשך שהאיר את הלילה במקום ישראל וע"י מלאך האלהים שבין שני המחנות היה סיבה שלא קרב זה אל זה כל הלילה מחנה ישראל לא קרב אל מחנה מצרים כי להם היה אור ולמצריים חושך וענן ולא היו רואים במצריים כי אשר הוא באור אינו רואה מה שבחושך שלפניו וע"י מלאך האלהים המעכב לא קרבו המצריים לישראל. וזהו ולא קרב זה אל זה כל הלילה שהוא ע"י שתי הנסיעות הנזכרות וזה היה כל הלילה כי לא היה רצונו ית' לתת בלבם ירדפו אחר בני ישראל כ"א שיבאו בני ישראל כלם בתוך הים לגמרי שהיה באשמורת הבקר אך בעוד שהיו נכנסים במים ויט משה את ידו על הים ולהשגיא לגוים שיחשבו כי בטבע היה יבושת המים על יד רוח הקדים ולא ע"י ה' אלהי ישראל נגד המצריים ע"כ ויולך ה' את הים ברוח כו' ושמא תאמרו ומה בצע כי הלא יטעו ג"כ ישראל שיחשבו כי הרוח הוא העושה לז"א אין פחד מזה כי הלא האמת הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה אשר צודק בו שימה מה שאין כן הרוח שאין בו בחירה ולא רוח חיים לומר בו וישם את הים לחרבה והראיה כי הנה ויבקעו המים שהיא כל מימות שבעולם ממה שלא נאמר ויבקע הים ואלו היה מרוח הקדים למה נבקעו שאר מימות:

או תהיה הראיה בדרך אחרת שלא כדעת המתרגם במגילת שיר השירים שלא יבשה מתחלה קרקע הים אך אחשוב כיוון הכתוב לומר וישם לפי אמת ה' הנז' את הים לחרבה הוא קרקע הים ואח"כ ויבקעו המים נמצא כי ויבאו בני ישראל אשר בתוך הים ביבש' כי ישראל שהיו בתוך הים עד חוטמם כשבקעו המים היו באים ביבשה שהיה קרקע הים יבש וכן נראה מדברי רז"ל שהקרקע ג"כ נתייבש שלא אמרו על וימרו על ים בים סוף על שלא ניגב הקרקע כמתרגם של שה"ש כ"א על אומרם המבלי אין קברים כו' וגם בתרגום אונקלוס לא רמז הדבר ההוא כלל ואלו הרוח קדים היה הבוקע הים לא היה מייבש הקרקע כמו רגע. אך אין זה כ"א מאת ה' ולא דבר טבעי. ועוד ראיה כי הנה המים להם חומה כי היו המים משני צדיהם בצמצום שהיתה היבשה כשעור מחנה ישראל כ"כ בצמצום שהיו להם חומה מימינם ומשמאלם לבל יתפשטו המצרים משני צדיהם מזה ומזה וילחמו בהם טרם ישובו המים על מצרים כי לא היה עמוד הענן ומלאך האלהים לישראל למשמרת אלא מאחריהם ואין זה נעשה ע"י נשיבת הרוח וכאשר נכנסו כל ישראל בים אז וירדפו מצרים ויבאו אחריהם מה שאין כן מתחלה עם היותם קרובים כי לא נתנם ה' כמדובר לרדוף וליקרב לישראל עד יבואו כל ישראל בים כי הוא ית' היה שומר ישראל בל יצרו לאחד מהם רק יכנסו אחריהם כדי להביא עליהם את הים וכן מורה בפירוש כי אומרו וישם חוזר אל השם הנזכר ולא אל הרוח שאם כן הוי ליה למימר ותשם מלבד טבע שומה שאין בבלתי בעל רוח חיים ולבל ימלט להם פליט המתין הוא ית' עד יהיו כל סוס פרעה כו' אל תוך הים ואז ויהי באשמורת הבקר כו':

ובמדרש ש"ר (פ' כ"א) כיון שהלך משה לקרוע את הים לא קבל עליו להקרע אמר לו הים מפניך איני נקרע אני גדול ממך שאני נבראתי בשלישי ואתה נבראת בששי כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה אין הים רוצה להקרע מה עשה הקב"ה נתן ימינו ע"י ימינו של משה שנאמר מוליך לימין משה כו' מיד ראה הקב"ה וברח שנאמר הים ראה וינוס מה ראה אלא שראה הקב"ה שנתן יד ימינו על יד משה ולא יכול לעכב אלא ברח מיד אמר לו משה מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלהי יעקב מפני יראתו של הקב"ה מיד כיון שהרים משה את ידו על הים נבקע שנאמר ויבקעו המים אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים מלמד שכל המום שהיו בכל המעיינות ובורות ובכל מקום נבקעו שנאמר ויבקעו המים וכן בשעה שחזרו חזרו כל המים שכן הוא אומר וישובו המים וכל הנסים הללו נעשו על ידי משה שנאמר ויט משה את ידו על הים לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור ימות עולם משה עמו וכתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו עכל"ה:

והנה ראוי להעיר בו. (א) מי אמר לו שהיה סירב במאמר משה. (ב) כי הלא ארז"ל (ב"ר פ"ה) כי תנאי התנה הקב"ה עם הים מאז נברא שיבקע לפני ישראל והאם שכח שר הים מה שהתנה הוא ית' עמו. (ג) אומ' מפניך איני נקרע כו' כי הלא אחרי בואו בשליחותו ית' לא תתייחס הקריעה כ"א מלפניו יתברך ולא מלפני משה. (ד) כי כאשר היאור בהתהפכו לדם וכן כל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים לא עיכב שום דבר הנוגע אל המכה ההיא מלעכב טבעו על יד אהרן או משה מה נשתנה הים לעכב. (ה) למה לא חרה אף ה' בשרו של ים המסרב על תנאו שהתנה עמו כי אם ששם ימינו בימין משה. (ו) מה ענין שימת ימינו יתברך בימין משה ולא אמר שרתה שכינה על משה או על ימין משה: (ז) אומרו ברת כי מהראוי יאמר ראה את הקדוש ב"ה כו' ומיד נבקע מפניו כי מה זו בריחה. (ח) מה זו שאלת משה מפני מה אתה בורח האם לא ידע כי שמע ה' וישת יד ימינו על ימינו. (ט) תשובתו אליו באומרו מפני אלוה יעקב למה ייחס הדבר אל היותו ית' אלוה יעקב מיתר האבות. (י) אומרו כיון שהרים משה ידו על הים נבקע מה צורך אל הרמת יד הרי אמר כי ראה את הקב"ה בימין משה ובורח. (יא) מה זו ראיה שאומר ממה שאינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים איך מזה יובן כי בהרים משה את ידו נבקע כי גם אם היה אומר ויבקע הים היה מלמד שעל יד משה נבקע ואם הוא על שאחר אומרו ויט משה את ידו מפסיק בענין הרוח קדים שהוליך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה א"כ גם עתה לא ילמד מהכתוב ואם כוונתו לפרש הכתוב אין פה מקומו ומה גם טרם כלות הענין שהוא בו. (יב) אומרו וכן בשעה שחזרו חזרו כל הימים כו'. מי לא ידע שאם כל המימות נבקעו שכלן חזרו (יג) כי הנה מהפסוק שהביא יראה ההיפך שהוא וישובו המים על מצרים וא"כ אמור מעתה כי מימי הים הרבים על מצרים הם אשר שבו ולא אשר לא שבו עליהם כי לא עליהם שבו מימי בורות ומעינות. (יד) או' וכל הנסים האלו נעשו ע"י משה שהוא דבר משולל קשר ונאמר לבלי צורך ולא עוד אלא שאומר כל הנסים האלו והכל נס אחד. (טו) אומרו לפיכך הקב"ה משבחו מה זו נפקותא שלא יראה הרואה אותה מתוך פשט אמרי התורה:

אמנם לבא אל הענין נקדים משז"ל בש"ר (פ' כ"א) האומרים בפסוק הרם את מטך ונטה את ידך שאמר לו הקב"ה הנה לא תהיה תפארתך שע"י המטה תקרע את הים כי אם בידך החומרית תטה אותה על הים ובקעהו. וזהו הרם את מטך הרם והפרש אותו ונטה את ידך והן זאת שורש אשר יסוב בו כל ענין המאמר כי ע"פ הקדמה זו מצא תשובה אל אשר קשה לו בכתובים והוא כי הנה דוד המלך ברוח קדשו אמר הים ראה וינוס והלא אשר יבין איש לאשורו הוא כי כי הניסה ההיא היא קריעת הים כי המים נסו פנימה וישאר הים יבשה:

והנה א"כ יראה כי לא על יד משה נעשה קריעת הים כ"א ע"י מה שראה את הקב"ה כי הלא כה דברו באמרו מה לך הים כי תנוס מלפני אלוה יעקב. והנה מדברי התורה יראה שע"י הרוח קדים נבקע כי אחרי שויט משה את ידו הוא אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה אך מן הנביאים נראה שעל יד משה נבקע שנאמר מוליך לימין משה כו' בוקע מים מפניהם שנראה כמשבח את משה. ואיך ישבחנו במה שהוא ית' עשה לזה בא ויאמר כיון שהלך משה לקרוע את הים שהוא לקורעו בעצמו שהוא בידו בלי נטיית מטה ע"כ אמר לו הים מפניך איני נקרע כי גם שתנאי היה במעשה בראשית הוא להקרע מפניו יתברך בלכתו לפני ישראל. אך לא מפניך בנטות ידך החומרית שאני קדמתי לחומר שממנו נתהוית ע"כ נתן יתב' ימינו על ימינו של משה ולא רצה לומר לו יקח המטה שהרי הבטיחו יקרע על יד משה אך מה עשה למען יראה שר הים ויכיר מעלת משה נתן ימינו על ימינו של משה הוא ביד אשר יטה משה על הים הוא ימינו ואמר ימין ה' למה שקריעת הים נעשה על יד מדת ימין כמ"ש ימינך ה' כו' שנאמר מוליך לימין משה זרוע תפארתו וסמיך ליה בוקע מים מפניהם ועל כן ברח הים הוא השר ממוראו יתב' מסתלק ממקום אשר שם משה המניח את הים ברשותו ליבקע מפניו כי ראה כי ידו של משה חשובה עד גדר חול עליה ימין ה' וזהו או' ולא יכול לעכב אלא מיד ברח כלומר כי הבריחה היא סלוק כאומר איני מעכב שאל"כ אנה יברח ממנו ית' ומרוחו. ולפי זה אומרו ראה וינוס אינו מציאות קריעת הים כ"א ניסת השר תחלה אך הבקיעה היה על ידי משה. ושמא תאמר טוב טוב היה לפרש אומרו וינוס על קריעת הים מלפרש על השר שהרי התורה מסייעת לזה שבאומרו ויט משה את מטהו לא נאמר ויבקע הים אלא הפסיק בנתים ואחר כך הוא אומר ויבקעו המים ונפרש שהוא על יד ה' הנזכר כאומר ויולך ה' כו' ואמר כי השם הנזכר וישם את הים לחרבה ולא הרוח קדים ויבקעו המים והוא מה שעל יד אלוה יעקב שהים ראה ונס ויקרע לז"א א"ל משה כו' כלומר על פי פירוש זה יתיישב מה זו שאלה מה לך הים כי תנוס שהוא כי אמר לו משה מפני מה אתה בורח אך אם היתה הניסה הוא הקריעה אדרבה עיקר התמיהה היה על מה שלא נקרע עד כה לקיים תנאו ומה שישאל הוא כי להיותו מלובש בחומר לא ראו עיניו ימין ה' כאשר ראה שר הים כי רוחני היא ועל שלא ראה חידוש תמה ואמר מפני מה אתה בורח אז גלה לו שהוא מפני כו':

או יאמר מפני מה אתה בורח כי אין עליך אשם כי לא ראית את הקב"ה עד כה והשיב מפני אלוה יעקב היה לי לשית לב כי גם שב"ו אתה לא יפלא היות ה' אתך כאשר היה ביעקב שבחייו קראו אל והוא מאמר הכתוב (בראשית ל"ג) ויקרא לו אל כו' או מפני אלוה יעקב שבלי מטה האלהים ובלי היות ימינו יתב' על ימינו נקרע לו הירדן כמשז"ל (ב"ר פ' ע"י) על כי במקלי עברתי את הירדן הזה והיה לי לעשות כן מפניך וירא אני פן יאשימני אלוה יעקב:

או יאמר מפני מה אתה בורח כו' כלומר אנה מפניו תברח. וזהו מפני מה כלומר האם מפני מי שתוכל לברוח מפניו והשיב איני בורח מפניו כי אם מפני יראתו כלו' שאני עושה כחרד מפני היראה לא כבורח ממנו ולזה שינה לכנות הדבר אל היראה ולא אל עצמו שלא אמר מפני הקדוש ב"ה אלא מפני יראתו של הקדוש ברוך הוא ואחרי אומרו כל הענין אשר איננו מתיישב אם לא על ידי הקדמתנו שלא ע"י המטה היה הדבר כי אם בידו ממש עתה גלה הענין הרי דחה מה שהיה נראה מן הכתובים שע"י הקב"ה נקרע הים ופירש כי הניסה היא בריחת השר. נשארו עתה שני פירושים או שהיה על ידי רוח קדים כפשט התורה או על ידי משה כנראה מהנביא אמר הפירוש האמיתי היא כי מיד כשהרים משה את ידו נבקע ושמא תאמר זה אי אפשר שהרי אחר שהרים ידו אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' וישם את הים לחרבה כו' יורה שרוח הקדים החריבה הים לז"א שנאמר ויבקעו המים כלומר כי הלא בכלל אומרו וישם את הים לחרבה הוא שנבקעו המים ולמה נאמר אלא שחוזר אל מה שאמר ויט משה את ידו. ושעור הכתוב ויט משה את ידו שהוא שעי"כ נבקע כמאמרו יתברך נטה את ידך כו' ובקעהו ואח"כ ויולך ה' את הים ברוח קדים כו' שיחשבו מצרים שהוא המייבש הים ולא כן הוא כי וישם ה' הנזכר את הים לחרבה. ושמא תאמר הרי נעשה כבר על יד משה. לז"א ויבקעו המים לו' כי מה שנעשה על יד משה לא היה כי אם מציאות בקוע שיבקעו בלבד אך אח"כ ויולך ה' את הים כו' וישם כו'. ושמא תאמר למה היפך הסדר והל"ל ויט משה את ידו על הים ויבקעו המים ויולך ה' כו'. לז"א ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' כלומר שלהיות שבאומרו ויבקעו המים מדבר גם על שאר מימות. ע"כ השלים כל מה שמדבר על הים בלבד ואח"כ דבר על מה שכולל גם שאר מימות:

או בא להביא עוד ראיה שנית אל מה שאמר שאין הרוח קדים סבת קריעת הים ואמר ויבקע הים אינו אומר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות כו' הרי הכרח גמור שלא רוח הקדים קרע הים. שלו יונח היה בו כח ליבש היינו הים שנשבה בו אך מעין ובור ומקוה מים אשר לא היה שם רוח למה נבקעו כי אין רוח הקדים מיבש שאר המעיינות ותהומות ובזה לא היה להם לישראל מקום לטעות וז"א כיון כו' אינו אומר ויבקע הים אלא ויבקעו המים שזאת היא ג"כ ראיה כמדובר. ועתה הוקשה לו כי איך יתכן שאומרו ויבקעו המים חוזר אל כל מימות שבעולם כי הלא אחרי כן הוא אומר וישובו המים על מצרים ואם אומרו ויבקעו המים הם כל מימות שבעולם א"כ גם אומרו וישובו המים יחזור אל כל מימות שבעולם ואיך שבו על מצרים אלא שודאי שהוא על מימי הים וא"כ גם אומר ויבקעו המים יהיו מימי הים. לז"א לעולם שאומרו ויבקעו הוא על שאר מימות ואל יקשה בעיניך מה שאומר על מצרים כי מי מעיינות ובורות לא שבו על מצרים כי הלא וכן הוא אומר וישובו המים והוא הפסוק השני שאומר וישובו המים ויכסו כו' שלא נאמר בו על מצרים שאומר וישובו המים כלם ומכללם ויכסו כו'. וזה יורה על פירוש הקודם ועדיין אין ראיה עצמיית שקריעת הים היתה על יד משה רק ע"י הקב"ה ולא ע"י רוח קדים כי וישם את הים לחרבה חוזר אל השם הנזכר והוא כפשוטו של מזמור. וראיה אל פירוש זה כי הלא גם אל היות שאר מימות ע"י משה יפלא שיבקעו על ידו גם מימות שלא שלח ידו בהם לז"א דע כי כל הנסים האלו היו ע"י משה אפילו בשאר מימות שנאמר ויט משה את ידו על הים והוא כי בים לא נאמר אלא על הים שגם על מי שהוא על הים הוא שר ושליט אשר כל מימות שבעולם תחתיו ועתה אגלה לך מי הכריחני בעצם אל פירוש זה הלא הוא כי לפיכך הקב"ה משבחו על הדבר הוי אומר כי הכל נעשה על ידו וזהו אומרו לפיכך הקב"ה משבחו שנאמר ויזכור כו' וכתיב כו'. ולא יתכן כל השבח הזה אם לא נעשה על ידו כי אם השבת המים בלבד:

עוד מעין מדרש הנז' אמרו ז"ל במכילתא. וז"ל ויט משה את ידו התחיל הים עומד כנגדו אמר לו בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ובא הלוקח ליכנס בתוכו ולא הניחו השומר א"ל בשם המלך ולא קבל עליו הראהו הטבעת ולא קבל עד שהתחיל המלך מנהג ובא כיון שראה השומר את המלך שנהג ובא התחיל לברוח א"ל הלוקח כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת ועכשיו למה אתה בורח כן אמר משה בשם המלך ולא קבל הראהו המטה ולא קבל עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו כיון שנגלה עליו בכבודו התחיל הים לברוח א"ל כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח בן עמרם אלא מפני אדון כל הארץ עכל"ה:

וראוי לשית לב לא ימנע או שר הים ידע כי מה' היה הדבר או לא ידע אם ידע למה סירב ואם לא ידע ממה ברח. ועוד למה עמד נגדו מה שלא עשה שום דבר מאשר נעשה נס על ידו. ועוד למה לא עשה משה כן כאשר צוהו ה' לנטות במטה כמ"ש הרם את מטך כו' רק אמר בשם ה'. ולא עוד אלא שהראהו המטה ולא כאשר נצטווה לנטותו על הים ולא יהיה כמבקש מהים כ"א יכה בו. ועוד מה צורך אל המשל ועוד שאין המשל דומה אל הנמשל ומה ענין הגנות כי אין בנמשל אפילו מעין גנה אחת ומה גם שנים ובאומרו במשל ובנמשל שאמר הלוקח או מרע"ה כל היום הייתי אומר כו' מה זו שאלה הלא למען המלך הוא עושה וגם אומרו בכבודו כי ודאי כשנגלה ה' הוא בכבודו. ועוד כי אין מכל זה בכתוב כלום ואין המאמר מדבר בכתוב דבר ותופס בו כאלו בא לבארו. ועוד אומרו לא מפניך בן עמרם ידוע הוא כי לא מפניו הוא עושה ולמה הוצרך לאומרו:

אך לבא אל הענין נקדים מז"ל בב"ר אשר זכרנוהו למעלה כי אמר לו הקב"ה למשה לא תהיה תפארתך להכות במטה על הים ויבקע. רק הרם והפרש את מטך ונטה את ידך:

ונבא אל הענין והנה כי הנה הוקשה לו בכתוב. (א) אומ' ויט בוי"ו כאלו מוסיף על מה שקדם. וגם אומרו את ידו מה ריבה האת. ועוד שהרי נאמר הים ראה וינוס שנראה שלא הוצרך נטיית ידו של משה ואיך יאמר פה ויט משה את ידו ויולך כו' ע"כ אמר התחיל כו':

והוא כי הנה משה לא נטה את מטהו כי כן צוהו ית' יטה ידו וטרם יטה ידו לא הספיק לנטותה עד שמיד התחיל שר הים לעמוד נגדו שלא ראה מטה בידו להכות בו וע"כ אמר לו כי ה' שלחו יעשה בידו ולא קבל שר הים אז הראהו את המטה ולא נטה אותו מהטעם הנזכר וע"כ לא קבל ושני הדברים ריבה הכתוב (א) באומרו ויט. (והב') באומרו את עד שאח"כ נטה ידו ושמא תאמר מה זה היה לים שלא קבל מאמר משה בשם הקב"ה גם בלי הכאת מטה לזה משלו משל אחד והוא כי הוא מחלוקת ר"ע ורבנן (ב"ב דף ס"ד) במוכר בור ודות והוא הדין במוכר הבית הפנימית לבד אם צריך לקנות לו דרך ליכנס בו. וגם דק"ל כר' עקיבא דאין צריך לקנות הנה זה היה ההפרש בין שר הים למשה כי לשר הים נראה לו שאם הקב"ה מכר הפנימית לישראל היא ארץ ישראל אין להם דרך בחיצון היא הים וע"כ לא קבל עד שראה הקב"ה וכל זה על בלי הכותו במטה כי בו יכנע ולא ישים לב אל שום טענה:

או יהיה באשר נעיר כי הלא תנאי התנה הקב"ה עם הים שיקרע בפני ישראל מאז נברא העולם וא"כ איך היה לו מקום למאן ויתכן כי להשיב על זה הובא המשל והוא כאשר נעיר בפסוק ולא נחם כו' כי אמר אלהים פן כו' ותיפוק ליה שעשה כן כדי לטובעם בים סוף אשר לא היה כן אם ילכו דרך ארץ פלשתים. אך הוא כי אשר עשה הקב"ה בים סוף החיצון במזרחה של מצרים היה עושה בים פלשתים במערבה הוא הים הפנימי בדרך א"י כנודע כי ב' ימים יש בסביבות מצרים. (א) חוצה במזרח הוא ים סוף. וא' במערבה הוא ים פלשתים פנימה בצד א"י והנה שר הים ראה והנה דרך לעבור גאולים לא"י הוא הים פלשתים הוא הגן הפנימי ואותו מכר ה' לישראל מאז התנה במעשה בראשית כי היא דרך ישרה וקרובה לבא לארץ ישראל ולא החיצון הוא ים סוף וכן היה לולא שויסב אלהים את כו' כי אמר אלהים פן ינחם העם כו'. ועל כן מיאן השומר הוא השר וגם שהראהו המטה אמר כי אולי אשר ניתן לו היה בעד הפנימי כענין השומר במשל בראותו הטבעת שחשבו שניתן לו הוא בעד הפנימי וכאשר במשל בראות השומר את המלך מרחוק טרם יראנו הלוקח בוש ויברח כן בנמשל וכאשר אמר שתחלה הראה לו המטה טרם יטה ידו נתיישב אומרו ויט משה את ידו כי הוי"ו תורה שעשה תחלה דבר אחר על אומרו בשם הקב"ה רבוי האת על הראותו המטה ואמר עד שנגלה עליו הקב"ה כו' כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"א) על אומרו מוליך לימין משה כו' שבנטות משה את ידו הוא ימינו בודאי שרתה שכינה על ידו ועל ידי כך הים ראה וינוס וז"א פה שנגלה עליו ה' ואמר בכבודו הוא בא שלא היה באופן יגלה לעיני משה אשר עיני בשר לו רק בכבודו דרך נסתר שלא הכיר בו כ"א השר הרוחני שהרי שאל הראני נא את כבודך ולא הודה לו הוא יתברך ואז ברח ובכן ענה משה ואמר כל היום הייתי אומר בשם הקב"ה ולא קבלת ועכשו ברחת אז אמר לו לא מפניך בן עמרם כי אם מפני אדון כל הארץ כלומר שלהיותו אדון כל הארץ הודתי לו כי מה לי היות בים פלשתים או בים סוף כי הכל שלו כי אדון הכל הוא ואחר כן נטה משה ידו ויבקע הים:

כד[edit]

ויהי באשמורת כו'. ארז"ל שכל השקפה לרעה ומה שנאמר השקיפה ממעון קדשך כו' ובירך כו' היא כי אפילו במדת הרוגז ייטיב להם. ובזה יאמר ראה גם עתה כי במה שהטיב לישראל. הרע למצרים כי הנה ע"י עמוד אש וענן היה מטיב להם לישראל ועתה וישקף ה' למצרים השקפה לרעה בהם וז"א בעמוד אש וענן ויהם כו'. והוא כי ע"י עמוד האש ויסר את אופן מרכבותיו כי שרפם אשו הגדולה. ובעמוד הענן לחלח קרקע הים שתחתיהם אחר היותו יבש בעבור בו ישראל. ועי"כ וינהגהו בכבדות ואז ויאמר מצרים אנוסה כו'. והנה או' נלחם להם במצרים יקשה כי לא במצרים היו כ"א בים:

אך הנה כתבנו למעלה בפסוק מה זאת עשינו כו' שאמר פרעה עד כה חשבנו כי כל אשר הכה ה' במצרים היה בעבור ישראל ולא על דבר כבוד שמו. אך עתה שהניחם נבוכים בארץ יורה כי תואנה היתה אומרו שלח עמי כי לא עליהם היה כעסו רק על דברת מי ה' אשר אשמע בקולו אשר דברתי ועל כן מלאו לבו לרדוף אחרי בני ישראל כמו שכתבנו על פסוק ויהפך לבב פרעה ועבדיו כו'. אך עתה בראותו כי ויסר את אופן מרכבותיו וכו' אז נהפך אל הקודם ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל עצמם כי עתה נתאמת כי ה' נלחם היה להם במצרים בעשר מכות הפך אשר חשבנו כי אשר נלחם במצרים לא להם היה רק על דבר כבוד שמו:

או יאמר בשום לב אל אומרו ויאמר מצרים אנוסה בלשון יחיד. וכן באומרו אופן מרכבותיו ולא אמר את אופני מרכבותיו והוא כמז"ל (שם) למעלה על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם שר של מצרים מצרים שמו וראו אותו בתקפו בא לקראתם לישע את עמו וכתבנו שצעקו אל ה' הפוקד על צבא המרום במרום יפילהו ויכשול עוזר ויפול עוזר:

ובזה יאמר כי כן עשה הוא יתברך כי הנה היחל ויסר את אופן מרכבותיו הוא השר שעליו יסובבו ויתנהגו כל מרכבותיו. ועכ"ז עדין לא נפל לגמרי כ"א שוינהגהו באופן הנזכר הוא השר את עמו. אך בכבדות בלי כח ושפע אלהי ואז ויאמר מצרים הוא השר ששמו מצרים אנוסה מפני ישראל כי הנה ה' נלחם להם לא בעם בלבד כ"א במצרים הוא השר ששמו כך ואחר שהיחל הוא ית' להסיר שררתו חזר והפילו כמ"ש ז"ל (שם פ' כ"ב) וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת הוא שרו של מצרים שמצרים שמו. וזהו יאמר מעתה ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים שהוא על השר ששמו מצרים כאשר היה כי וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואח"כ על רכבו ועל פרשיו:

גם כיוון שאמר לו הוא ית' נטה את ידך על הים ועם היות שמשה לא היה נוטה ידו על מקום הים שמצריים שם רק על מקום שהיו בו ישראל כי הוא היה יוצא לפניהם ועכ"ז לא ישובו המים אל המקום שתטה ידך רק על מצרים:

כז[edit]

ויט כו' וישב הים כו'. הנה אם אומרו לאיתנו הוא שחוזק המים שב למקומו. איך היו מצרים נסים לקראתו ונהפוך הוא וכמז"ל (ש"ר דף ז') על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה כי היו גלי הים נדמים לסוסיא נקבה בפני כל אחד מסוסי מצרים הנזכרים והיו מדלגים על גל המים היה מתיישב קצת. אך לא מצרים היו העושים כ"א הסוסים. ועוד שאחר שוב לאיתנו שהוא שוב המים למה חוזר ואומר וינער כו'. וגם אחר שניער אותם בים למה חוזר ואומר וישובו המים ויכסו כו'. ועוד אומרו לכל חיל פרעה כי למ"ד שבמלת לכל מיותרת ובלי הבנה. ועוד אומרו ובנ"י הלכו ביבשה כו' הרי נאמר למעלה:

ויתכן יאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו הוא רוח הקדים עזה להורות הוא ית' לעיני הכל כי לא רוח הקדים היה הקורע ומייבש הים כאשר חשבו מצרים טרם יכנסו כי הלא יראו כי באותו הרוח עצמו ישובו המים. והנה מצרים אשר היו משוקעים בטיט כאשר כתבנו על וינהגהו בכבדות שעמוד ענן לחלח הטיט תחתם בראותם עתה הרוח קדים בא אל הים היו חוזרים אחור אל היבשה ממקום שבאו לקראת הקדים באומרם כי מדי עברו משפת הים עד מקומם ייבש קרקע הים ויוכלו לנוס ולצאת חוצה כאשר בתחלה לפי דעתם שרוח הקדים היה מייבש הים ע"כ מה עשה הוא ית' בהיותם נסים חוצה לצאת מתחום הים טבעם ע"י אותו הרוח אל תוך הים בל ימצא אחד מהם משפת הים וחוצה בשוב המים על מצרים ולא ימלט איש מהם וע"י כן וישובו המים ויכסו באופן שלא נשאר בהם עד אחד משא"כ אם לא היה מנערם הוא ית' אל תוך הים שהיה גם להם נס וממלט את נפשו. ולהיות כי פרעה נשאר כקבלת רז"ל (ש"ר פ' כ"א) ע"כ אמר לכל חיל פרעה לומר שמה ששבו המים ויכסו את הרכב כו'. לא שבו בשביל הכל רק לכל חיל פרעה שהוא בשביל כל חיל פרעה. אך לא גם לפרעה עצמו כי הוא נשאר והוא אומרו עד אחד כמשז"ל עד ולא עד בכלל ולבל יאמר איש א"כ איפה מה בין פרעה לבני ישראל כי כהם כפרעה נעשה נס והוא רשע למות ולמה ישוה אותו להם הוא יתברך לז"א ובני ישראל הלכו ביבשה כו'. לומר אל תשוה האחד הנזכר לבני ישראל כי הלא ובני ישראל בלבד הלכו ביבשה בתוך הים כשהיו נשקעים המצריים. אך לא כן פרעה כי לא דרכו רגליו ביבשה ולא עוד אלא שהמים היו להם חומה שקפאו המים מימינם ומשמאלם לבל ישובו יתר המים הרעים עליהם מש"כ לפרעה כי אם היה שרוי תוך המים וכמעט נחנק כמו שכתבו ז"ל שלא עצר כח לאמר מי כמוך בכ"ף דגושה רק רפויה כמתחנק ונצטער צער גדול בים עד שחשב להשבר וא"כ הוי אומר שלא מאהבתו אותו הצילו הוא ית' כ"א למען יספר באזני העמים שמלאך רע יענה אמן ויתן עדותו ויצדקו מעשה ה' לעיני העמים:

והנה ארז"ל (ב"ר פ' ה') כי תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיקרע לפני ישראל הה"ד וישב הים לפנות בוקר לאיתנו מאי לאיתנו לתנאו הראשון וקשה שלפי זה היה ראוי ליכתב לאיתנו למעלה בקריעת הים ולא עתה בשוב המים למקומ'. אך לזה נשים לב למה הוצרך תנאי. אך הוא כאשר כתבנו במקומו בב"ר כי בכל דבר קשה לשר לשנות טבעו אשר הטביע בו הוא ית':

ובזה נבא אל הענין בשום לב שעל פי דרך רז"ל לא יצדק לשון וישב שמורה שקיים תנאו פעם אחת ושב לתנאו פעם שנית והנה אשר נקרע הים ליכנס בו ישראל קיים אז תנאו ויקרע חוץ מטבעו. והנה דעת רז"ל והסמכת ר' אבהו במדרש הוא כי כששבו המים על מצרים עדין היו כל ישראל תוך הים וכן נראה מפשט הכתובים ועל כן הנה היה מקום לשר הים לחלוק לומר די לי שנקרעתי וקיימתי תנאי פעם אחת. אך עתה בשוב הים על המצריים למה אצטער שנית שיהיו ישראל והמצרים בים ושישובו המים על מצרים בצמצום ולא על מקום שישראל שם ומה גם שבשוב המים שנצבו כמו נד לפני ישראל תחלה פוגעים במחנה ישראל ויצטרך השר לשומרם בבואם בתוקפם כמשמעות לאיתנו כי גם שדרשו לתנאו פשוטו לא זז ממקומו אלא שדרשו גם על דאפקיה בלשון זה כי הנה קשה זה על השר מהקודם וטוב טוב היה יצאו ישראל לגמרי ואחרי צאתם טרם צאת המצריים מהים ישובו המים עליהם בכל מקום שנעשה יבשה כאחת. לז"א וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאי הראשון אשר קיים באשמורת בעת הקריעה כי גם עתה הוא כשב ומקיים שנית התנאי שגם בשוב כל הימים היה יבשה כל מקום שישראל שם כי השיב המים טרם צאת ישראל משם מהים ויהיה כמשז"ל ששבולת המים בא בזעף על המצריים ומצמצמין עצמן ע"י השר בהגיע אל מקום שישראל שם והמה קריבים מאד אל המצריים. כמו שארז"ל (ש"ר פ' כ"ב) כי כשגמר רגל אחרון שבישראל התחיל הראשון שבמצרים ליכנס בים ולפ"ז אומרו ומצרים נסים לקראתו אינו חוזר אל התנאי כי הוא משולל הבנה כ"א אל הים הנז' ויאמר כי היה הים שב ומתחיל להתנועע לשוב ומצרים אשר היו משתקעים בטיט קרקע הים כמפורש על וינהגהו בכבדות התחילו נסים לקראת מי הים המתחילים לבא כי טוב להם המים מהטיט כי המים ירומום וישוטו עליהם המה וסוסיהם עד צאתם אל היבשה. אז מה עשה הוא ית' נעירם וחיבטם תוך הים להתיש כחם בל יוכלו לשוט על פני המים בשובם ואח"כ וישובו המים על מצרים ולא העלום המים למעלה לשוט בם כ"א אדרבה כיסום המים וז"ש ויכסו את הרכב וכו'. ואחר אשר רמז באו' לתנאו הראשון פירש ואמר ובני ישראל הלכו ביבשה וכו'. לומר כי בהיות המצריים משתקעים היו בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים ולא יצאו ישראל מהים תחלה עד וישובו המים על כל שטח קרקעות הים כא' והמים להם חומה שבהיות המים נתכים ושבים על המצריים אשר היו כמו נד לפני ישראל והיו שבים מצידי ישראל על המצריים שאחרי ישראל ומדי עברם בצדדי ישראל היה אפשר יציפו קצת מישראל לזה אמר כי המים להם חומה שהיו מימי צדדיהם נצבים כמו נד נקפים כחומה בעת שהיו שאר המים נתכים ושבים על המצרים ואשר שבצדי ישראל היו חזקים נקפים ועומדים כחומה ולא היה זה אלא מימינם ומשמאלם אבל מה שהיו מהלכין בים רחוק מצדיהם היו הולך ונסוע ראשון ראשון והיה מתמלא מים אחריהם וכן החומות מאשר היה נשאר אחריהם בהלכתם הלך ונסוע היה נמס באופן שלא היה כחומה אלא מימינם ומשמאלם בצמצום וכל זה היתה טירחא יתירה אל השר וטוב היה לו שלא ישובו המים על מצרים עד צאת בני ישראל מתוך הים לגמרי אלא ששב לתנאו הראשון כמדובר. ובמה שכתבנו למעלה כי הוא ית' היחל להשפיל גאות השר כי ויסר את אופן מרכבותיו ואז הרגיש כי מההתחלה הזאת יבא שבר לו לגמרי אמר אנוסה מפני ישראל כו'. ובמה שכתבנו כי שרו של מצרים מצרים שמו יאמר כי אח"כ טרם ישובו המים לכסות את הרכב וכו'. המית את השר כי פקד ה' את צבא המרום תחלה. וזהו וינער ה' את מצרים מרוממותו שהיה בא על ישראל מלמעלה ניערו וחבטו אל תוך הים תחלה. וז"א וינער ה' את מצריים בתוך הים כי מצרים שמו וע"כ הוצרך להזכיר פעם שנית ולא אמר וינערם ה' בתוך הים ואחר שפקד על צבא המרום במרום תחלה אחרי כן וישובו המים כו' לכל חיל פרעה. כי עד כה דבר על השר ואח"כ מה שבאו לפקוד לכל חיל פרעה וע"י מפלת השר שהיה מקטרג על ישראל באו' משוא פנים יש בדבר הללו עע"ג והללו וכו' עתה שנסתלק המקטרג שבו המים אל הרכב וכו' ובני ישראל הלכו ביבשה וכו' שאל"כ גם ישראל היו נטבעים בים כי הלא והמים להם חומה כי חמה כתיב כמשז"ל כי בחמה שפוכה היו המים באים על ישראל ורמז בהיות חמה במסורת וחומה במקרא לומר כי זה וזה היה כי לפי האמת היתה חמה ועתה נהפך לחומה בחולם כמקרא ולא כמסורת וזה לא על מה שזוכים עתה רק כמשז"ל על זכות תורה שמימינו אש דת למו ומשמאלם אלו תפילין ואפשר דרך זה הוא דעת רז"ל ע"פ ב' מאמרים אלו:

ל[edit]

ויושע ה' וכו'. ראוי לשית לב כי אחר שובני ישראל הלכו ביבשה וכו'. מי לא ידע' שהצילם ה' מיד מצרים שרדפו אחריהם להורגם ועוד אומרו מיד הול"ל ממצרים. ועוד או' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים מי הביאם לשפת הים וידוע מאמרם ז"ל שכדי שיתנקמו ישראל מהם פלטתם הים ואם נאמר כי את השר ראו מת כמז"ל (שם) מתים לא נאמר אלא מת וכו' את השר שמצרים שמו הלא כמו זר נחשב עיני בשר יראו מיתת שר רוחני. ועוד כי או' ויראו ישראל את היד כו' הרי כבר אמור. ועוד או' ויאמינו בה' וכו' האם עד כה לא היו מאמינים והרי מקרא מלא כתיב ויאמן העם וכו'. וגם הוא ית' כעס על משה באו' והן לא יאמינו לי ומה גם עתה בה' ואיך יאמר עתה שע"י קריעת הים האמינו בה' ובמשה עבדו:

אמנם הנה על מאמר הכתוב באו' וארד להצילו מיד מצרים כתבנו על אומרו מיד ולא אמר ממצרים כאומרו שם בסמוך והוציא את עמי בני ישראל ממצרים וגם על אומרו בפסוק ראשון לשון הצלה ובשני לשון הוצאה. וגם שבראשונה אמר וארד להצילו שמורה כי הוא ית' בעצמו יציל ואח"כ מצוה את משה כאו' ועתה לכה כו' והוציא וכו'. אך הוא כי הנה שני דברי' היה צריך. (א) להציל מיד השר שנקרא מצרי' התופס בם (ב) להוציא' מפרעה ומעמו ואומר הוא ית' מה שארד אני בעצמי לעשות הוא להציל מיד השר האוחז בם ששמו מצרים שזה אינו עתה כ"א אח"כ אך ועתה לכם וכו' אל פרעה והוצא וכו'. שהוא מפרעה ועמו והנה לא פירש מתי היה מה שעשה הוא ית' בעצמו להציל מיד השר שנקרא מצרים ע"כ בא הכתוב והודיע ואמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים לומר כי ביום ההוא נתקיי' מה שעל ידו ית' הושיעם מיד השר שנקרא מצרי' כי היה מקטרג ואומר הללו עע"ג וכו'. ולא עוד אלא שהראם מפלתו כי וירא ישראל את מצרי' מת והוא כי ישראל בייחוד ניתן למו כח לראות בשר הרוחני אך לא לערב רב ודומיהם כי לא ראו כלום. וז"א וירא ישראל וכו'. ומה גם למאמר ספר הזוהר (פ' בשלח דף נ"ג) ששפת הים הוא ים העליון ואמר כי בהדרגה עלתה השגתם מלמטה למעלה כי מתחלה היחל לראות את מצרי' הוא השר הרוחני. אך לא מלאך קדוש הוא כ"א חצוני וקל להשיג ראייתו מראיית מלאך קדוש ומזה עלו יותר וייראו את היד הגדול' אשר עשה ה' כי לא בלבד השגת ראות את השר מת כ"א גם את היד והוא הכח הקדוש משכינתו ית' שהאציל והמשיך הנמשל לפשיטת יד שהוא יותר ממלאך קדוש אשר בו המיתו היא היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים גם את זה ראו וז"א וירא ישראל את היד וכו'. אמנם הערב רב לא ראו את המראה ושמא תאמר א"כ איפה מה יתרון קנו הערב רבעל יד נס קריעת ים סוף לז"א וייראו העם הוא הערב רב את ה' ויאמינו בה' והוא הכלל בידינו מרז"ל בספר הזוהר כי במקום שנזכרו ישראל ועם הוא זה על ישראל וזה על ערב רב. אך ישראל לא הוצרכו לכך כי מתחלה יראו את ה' ויאמינו בה' ית' ובמשה עבדו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.