אלשיך/שמות/ה

אלשיך שמות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואחר באו וגו'. ארז"ל כי מפחד פרעה היו הזקנים נשמטים בדרך עד שלא נשאר בהגיעם לחצר המלך כ"א משה ואהרן. וע"ד הפשט. אמר כי הנה משה מיראתו פן תעדר הצלחה מהשליחות אולי לא יאמינו כי נראה אליו ה' או לא יחשיבוהו להיות ערל שפתים וכיוצא מטענות אלו. ע"כ בחר בעצת ה' היה אהרן המדבר וזהו וידבר אהרן וגו' לעיני העם. והנה ראה משה הצלחה בשליחות כי הנה ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. מיד נתיעץ משה לבלתי פרוש עצמו מהזכות מהיות גם הוא מדבר עם אחיו אל פרעה ומיד שיתף עצמו עם אהרן וזהו ואחר באו משה ואהרן כי אחר ראות כי ויאמן העם באו משה ואהרן ויאמרו שניהם יחד אל פרעה. כה אמר וכו' ולא רצה לפרוש עצמו מדבר אל פרעה. וזה ויאמרו כי שניהם כא' אמרו השליחות ולא אהרן לבדו:

ב

ויאמר פרעה וכו'. הנה היה ראוי יסמוך אומרו לא ידעתי את ה'. אל אומרו מי ה'. ועוד כי אומרו מי ה' נראה שהוא לא ידע מי הוא ומאומר אשר אשמע בקולו נראה שיודע אותו. אלא שלא יחשוב חלילה לשמוע בקולו ואם הוא שהכל גזרה אחת מי הוא שיהיה חלילה כדאי ולשמוע בקולו הוא הפך אומרו לא ידעתי את ה': ועוד אומרו לשלח את ישראל הוא מיותר כי בכלל בלתי שמוע בקולו הוא. ועוד שמורה שלשלח את ישראל לא ישמע בקולו אך לדבר אחר ישמע ואיך יאמר לא ידעתי את ה':

ועוד אומרו וגם את ישראל לא אשלח הרי נאמר לשלח את ישראל. ועוד מלת וגם בלתי צודקת כלל. אמנם הנה אמרו לו שלשה עיקרים. (א) כה אמר ה' שהוא מציאותו ית'. (ב) אומרו אלהי ישראל שהוא בפרטות אלהי ישראל ובכלל הדבר הוא השגחת הפרטים. (ג) שאינו ככל אלהי העמים או שר שעל כל אומה ואומה כענין שרו של מצרים. שלא יהיה נגיד ומצוה לאומים זולת אומתו כ"א שעה היותו אלהי ישראל ביחוד. הוא גוזר על כל מלך רב ושליט כי יוצר הכל הוא וזהו שלח את עמי וכו' כי יגזור על פרעה יעשה מצוותו. והשיב ואמר על הא' מי ה' כיחש המציאות ולא יונח כי ישנו. ושהוא אלהי ישראל. ושעל כן לא ידעתיו אנכי שהוא העיקר השני גם אם אודה בשני אכחיש השלישי כי לא אתחייב אני לקיים מאמרו כי לא אלהי מצרים הוא וז"א אשר אשמע בקולו כלומר ישמעו העברים. כי אלהיהם הוא ולא אני:

והנה עשותי מאמרו אפשר בא' משלשה פנים. או כמלך משתרר וגוזר על עבדיו ויקום לו. או על דרך חן שאעשה בקשתו בטובתי. כמלך העושה רצון מלך זולתו להפיק רצונו כי פעם אחרת יגמול לו כחסדו. או דרך פרעון והשבת גמול לאשר גמל לו טובה. אמר פרעה אם כמשתרר על עמיו ובעבדיו יגזור עלי איני אלהי שאשמע בקולו וזהו אשר אשמע בקולו. ואם דרך טובת חן. זה היה אפשר על דבר קטן. אך לשלח את ישראל שהם ס' רבוא עבדים לבד מטף והנשים והמתים בימי החשך הוא דבר גדול. וכן לא יעשה בטובת חן וזהו לשלח את ישראל כמתמיה. ואם על שגמל לי טובה ע"י יוסף כדבר שנאמר (בראשית מ״א:ט״ז) אשר האלהים עושה הראה את פרעה אלהים יענה את שלום פרעה. הנה לא ידעתי את ה' הוא שם ההוי"ה. כי אשר ידעתי היה שם אלהים. ועוד שלו הונח כי ה' הוא האלהים ואעשה לו גם אני טובה כאשר עשה לי זו היא יותר מהטובה ההוא. וזהו וגם את ישראל וכו'. לומר וגם שאודה כדבריכם כי ה' הוא האלהים את ישראל לא אשלח כי רב מאד מחנה ישראל. על טובת הגלות אלי פתרון חלומי אשר גלה לי ע"י יוסף:

ואמרו על מה שאמרת שלא ידעת שם זה שעל כן אמרת מי ה' ולא ידעתי את ה' אל תתמה כי הנה אלהי העברים נקרא. כי שם הוי"ה לא היה שגור בפי העולם רק אלהי העברים שהוא ל' אלהים. ואשר שמעת ואשר חשבת שבהיותו אלהי העברים לא ישתרר על אומה אחרת. דע כי לא מבלי היותו אדון הכל מכנה עצמו לאלהי העברים. כי הלא יוצר הכל הוא אלא שנקרא עלינו ולא על אומה אחרת שאינו מקריא ומכנה שמו רק עלינו באופן שמשתרר גם עליך. וגם על שתי הבחינת אשר אמרת. כי השאלה היא גדולה ואין לעשות בתורת הטבת חן. ולא דרך שילום גמול שהוא בהכחשת היותך עבד לו כי הוא בראך גם זו אינה טענה. כי אדרבה השאלה היא קטנה כי הלא נלכה נא דרך שלשת ימים וכו' כלומר ואחר נשוב. ושמא תאמר שאפסיד שרותיכם כמה ימים עכ"ז הלא טוב לך לשלך. מלאבד את כלם כי הלא נירא פן יפגענו בדבר או בחרב ותפסיד כל העברים לגמרי: או יאמר שמא תאמר אלו ידעתי שתחזרו היתה השאלה קטנה. אך אולי לא ישובו עוד על כל זה טוב לך. כ"א לא נלך יקלוף ויפגענו בדבר וטבעו לידבק וימותו מהמצריים עם רב אגב ישראל וכן אי בחרב. פן בחרב אויבים ישלח עלינו במצרים שאין ספק ימיתו מהמצריים עד אין מספר:

ד

ויאמר אלהם וכו'. ראוי לשים לב למה בפסוק זה אומר מלך מצרים. ובפסוק שאחריו אומר ויאמר פרעה עם שהכל אחד:

ועוד למה חוזר ואו' ויאמר פעם שנית בתוך דבריו: ועוד למה בפסוק זה אומר תפריעו את העם ממעשיו. ובפסוק שאחריו אומר והשבתם אותם מסבלותם ולא נאמר ממעשיו. ועוד אומר הן רבים עתה מה יתן ומה יוסף היותם רבים אצל ההשבתה מסבלותם. וגם אומרו עתה לבלי צורך:

אמנם פסוק זה ידבר על המצריים ושאחריו על ישראל והענין כי אין ספק כי בבא משה ואהרן להתיצב לפני פרעה בשם שליחותו יתב' יתעתדו המון עם מהמצרים לבא לשמוע השאלה תמיהא הזאת. ויתבטלו איש איש ממעשיו. והן בהם יתועדו לדבר על הדבר. כל עבדי המלך ועמו יתיצבו אף ידברו על דבר חדש כזה. כי באו אנשים בשם ה' ישלח עבדיו מלעבוד. ויהיה כל משאם ומתנם מה דברו מלאכי אלהים אל מלך ומה ענה אותם. ומה המה האותות אשר עשו לפניו. ומה גם עתה ישראל שירפו ידיהם מסבלות מצרים ויעשו כיתין וחבורות חבורות. לדבר על הגאולה ועל התמורה מעבדות לחרות: ועל הבחינה הראשונה אשר על המצריים אמר ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ולהורות כי על הנוגע אל המצרים ידבר אמר מלך מצרים כחס אליהם ואמר למה תפריעו את העם ממעשיו ולא אמר סבלות כי על המצריים ידבר משוללי סבלות וכהתימו לדבר על הנוגע אל עמו נעתק לדבר על עם ישראל. וזהו ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ. לומר הנה מה ששמנו על העם שרי מסים למען ענותו בסבלותם היה מדאגה פן ירבה ויתקומם על המצריים ועל זה יאמר פרעה הנה הן רבים עתה בבר עם הארץ. הם ישראל המשועבדים לארץ ואם קודם ירבו מדאגה פן ירבה העמדנו עלינו סבלות עתה שהם רבים השבתם אותם מסבלותם למה תעשו כן ועל כן צוה לענותם אז יותר. ואמר תבן לא ינתן להם וכו'. והוא כמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ה') שהיו הולכים מפוזרים בגרנות ולוקחים תבן ובאים בעלי הגרנות ומכים בהם מכות גדולות:

ו

ויצו פרעה וכו'. הנה ארז"ל (שם) כי על כל עשרה מישראל היה שוטר א' ישראל ועל כל עשרה שוטרים היה עליהם נוגש א' מצרי. וע"י הנוגשי' היה ניתן התבן מאת המלך ללבון הלבנים. ונבא אל הענין והוא כי הנה גם שכל חפץ המלך לענותם בסבלותם רע היה עליו המעשה ובתחלה בוש מלומר שהוא לא היה רצה לתת תבן. רק צוה אל הנוגשים לא תוסיפון לתת תבן. כאלו מאליהם עושים וגם לא רצה ידברו הנוגשים אל העם שהם ילכו וקוששו להם תבן. כי אם שהשוטרים יאמרו להם וזהו אומרו ויצו פרעה אל הנוגשים בעם צווי אחד ואל שוטריו הישראלים צווי לאמר וזהו את שוטריו לאמר ופי' מה שצוה על הנוגשים היא לא תוסיפון לתת תבן וכו'. ומה שצוה על השוטרים לאמר הוא הם ילכו וקוששו להם. שלא רצה שנוגשים מצרים יעיזו פנים. לדבר אל העם הדבר הרע הזה כדרך פרעה בכל הדברים להיות תחלתו רך וסופו קשה. ולהחל לעשות פתגם מעשה הרעה ע"י ישראלים עצמם כאומרו למילדות העבריות שהן ימיתו בעצמן הילדים ואח"כ ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וכו'. כן בזה בתחלה תלה הענין בנוגשים שלא יוסיפו לתת תבן כמעצמם וגם עמו יהיה בשב ואל תעשה. ועל השוטרים העבדים צוה שהם יהיו האומרים לעם. שהם ילכו וקוששו וכו' ואת מתכונת הלבנים וכו' ונתן להם טעם באו' כי נרפים הם ע"כ הם צועקים לאמר נלכה וכו'. והנה יקשה כי לא היו הם האומרים נלכה נזבחה. כ"א משה ואהרן ע"פ ה'. ועוד אומר לאמר שהיל"ל צועקים ואומרים נלכה נזבחה או צועקים נלכה: אך יאמר שהם צועקים כדי לאמר משה ואהרן נלכה וכו' והוא מאמר משה. ואהרן כך בל' הזה אלהי העברים נקרא עלינו נלכה דרך ג' ימי' במדבר ונזבחה וכו'. וזהו לאמר שהם צועקים כדי לאמר משה ואהרן נלכה וכו' על פי צעקתם. ושמא תאמרו כי לא טובה עצתי זאת כי הלא הוא בלתי אפשר לתת מתכונת הלבנים ולא השליש או רביע בהתבטלם לקושש קש לתבן והיה זה נזק המלך שיפסיד מלאכת עבודתם שני שלישי הלבנים. אשר היו עושים בהיות התבן לז"א איני חושש על ריוח מלאכתם. עד הנאתי בהכנעם כי כל ישעי וכל חפץ אינו כי אם תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה כלומר גם שלא יעשה את כלה. כ"א שיעשו בה שיהיו עסוקין בעבודה הן רב הן מעט וארויח שאל ישעו בדברי שקר ע"י הבטלה שפונים אל דברי משה ואהרן שאומרים להם שיגאלין ומרפי' ידי עושי המלאכה אז ויצאו נוגשי העם ושוטריו וידברו אל העם לאמר כה אמר פרעה וכו'. והוא כי הנה המלך הטיל מעשה הרעה אל הנוגשים. שלא יוסיפו לתת תבן לעם כמעצמם כאמור למעלה שלא יאמרו בשם המלך. אך הנוגשים והשוטרים לא רצו לייחס הרע אלא אל המלך הגוזר כי רע בעיניהם המעשה ע"כ אמרו לאמר כלומר מה שראוי לאמר הוא כה אמר פרעה ולא אמרו איננו נותן כ"א אינני נותן להעתיק לשון פרעה כאשר יצא מפיו למען ידעו כי ממנו נהיה הדבר הרע ההוא ולא מהם ע"כ אמרו ראו לשון המלך כי כה אמר פרעה כמדובר בעצמו לנוכח אתכם ואומר לכם אינני נותן לכם תבן וז"א לאמר ובלעדי זה הוא בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת:

יא

אתם וכו'. הנה אומר כי אין נגרע יראה בלתי צודק והל"ל ואין נגרע מעבודתכם שהיא הודעה כי היות נתינת טעם לא יתכן כי אין הטעם רק מה שאין ניתן להם תבן שעל כן הם ילכו וקוששו אך יאמר אתם לכו וכו' ולא תאמרו נעשה הלבנים בלא תבן או בפחות מהשיעור כי מאין לנו כי הלא אין נגרע מעבודתכם דבר לא מהתבן ולא מהסכום:

יג

והנגשים וכו'. הנה אומרו לאמר הוא בלתי צודק והראוי יאמר אצים ואומרים וכו'. וכן בפסוק ויוכו שוטרי בנ"י לאמר מדוע לא כליתם חקכם או' לאמר לא יתכן לאמר לזולת ועוד אומרו מדוע לא כליתם כו' הלא השוטרים לא היו עושים במלאכה ואיך יאמר עליה למה לא כלו את חקם וכן בפ' הג' ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר למה כו' כי הנה פרעה לא הל"ל לזולת ואיך יאמר לאמר ועוד כי מפסוק זה יראה שעל פרעה היה תלונתם באומרו למה תעשה כה ואומרו אחר כך תבן אין ניתן וכו' וחטאת עמך יראה שעל עמו הוא החטאת ובתשובת המלך אליהם נרפים אתם נרפים על מה זה כפל הרפיון וגם לא אמר נרפים נרפים אתם אלא שהפסיק בנתים ובאו' ועתה לכו עבדו מה ענין מלת ועתה לבלי צורך: ועוד באומרו ויראו שוטרי בנ"י אותם ברע שהיל"ל אותו ברע ויחזור אל פרעה שהקשה לדבר ולומר לכו עבדו וכו'. וגם אומרו לאמר הוא בלתי צודק:

אמנם הנה כתבנו כי על כל עשרה מישראל היה שוטר עברי ועל כל י' שוטרים נוגש מצרי להכות את השוטרים הבלתי כופין את ישראל לעבוד עבודה. כמשז"ל (שם) וסיפרה תורה חסידות שוטרי בנ"י שאין צ"ל שלא היו מכים את הישראלים על בלתי עשותם מלאכה כ"א גם דבור קל לא היו מדברים להם. וזה יאמר והנוגשים אצים על השוטרים כדי לאמר להם לישראל העושים במלאכה כלו מעשיכם. והנה בעוד היום גדול היו אצים לאמר כלו מעשיכם ולא רצו אך לא היו מכים את השוטרים על הדבר אך לעת ערב שלא כלו את חקם בקשו הנוגשים מהשוטרים שגם שלא יכו את ישראל על מה שלא כלו את חקם לפחות יאמרו להם מדוע לא כליתם והיו מכים את השוטרים לשיאמרו לעושה המלאכה מדוע לא כליתם ולא רצו לאומרו. וזהו ויוכו שוטרי בנ"י כדי לאמר השוטרים אל ישראל מדוע לא כליתם חקכם מה שלא עשו כן להכות בהיות שהות ביום כדי לאמר ישראל כלו מעשיכם כ"א אצים ודוחקים בלבד. וזהו אצים לאמר כלו כו' אך בסוף בערב שגם לא רצו לאמר מדוע לא כליתם חקכם בזה כלתה אליהם הרעה ויכום ואז ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר כו'. והנה באו' לאמר היה אפשר לומר כי להפליג בהוראת הצרה ואשר המה מרי נפש לא היחלו לדבר טרם יצעקו בראותם כי לא יסכון למו תלונתם כ"א טרם ידברו צעקו וזהו ויצעקו אל פרעה לאמר כי צעקו כדי לאמר למה כו': והנכון ליישב כל מה שהערנו בפסוק זה ובשאחריו הוא כי התנכלו אותו לדבר בחכמה כדרך איש חכם לב הקובל לפני מלך על דבר רע הנעשה בעיר מאת המלך כ"א האיש ההוא מגלה דעתו כי ידע כי מהמלך יצא הדבר ויד המלך במעל לא ישוב המלך ההוא לתקן את אשר עותו ואדרבה יחרה אפו על הדובר נגד גזרתו כי האמור למלך בליעל וישוב לחזק גזרתו במסמרים לא תמוט לכן האיש ההוא יעשה בערמה כי יראה עצמו כבלתי יודע כי מהמלך יצא הדבר ואומר אליו גם כי יראה כי אתה עשית לא יעלה על לב כי מלך זך וישר כמוך יעות צדק רק כי אנשים בלתי טובים בדו מלבם פתגם מעשה הרעה הזאת ועליך המלך לבטלה וזה הדבר בדמותו עשו בני ישראל ושוטריו פה שהתנכלו להראות כבלתי יודעים כי גזרת מלך הוא וז"א לאמר למה תעשה כה כלומר הנה לפי הנראה היה ראוי לאמר לך למה תעשה כה לעבדיך לומר כי אתה העושה אך לא יתכן ולא יאמין חלילה כי אתה פעלתו כי הלא הדבר רע ומר כי הנה תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו. והנה עבדיך מוכים שהוא דבר שכל מלך רב ושליט מלה כדנא לא שאל ומה גם להכות על הדבר ע"כ אנו גוזרים אומר כי לא מאתך יצא הדבר רק וחטאת עמך ולא חטאתך כי חלילה לך: והשיב ואמר נרפים אתם נרפים כלו' על מה שאמרתם. והנה עבדיך מוכים הדין עם הנוגשים כי אשמת הבלתי עושים במלאכה עליכם השוטרים היא כי למה שנרפים אתם מלדחוק אותם לעשות מלאכה. ע"כ הם נרפים מלעשותם ולא תאמרו כי משה ואהרן הם המרפים ידיכם כי הלא היה לכם להשיב להם כי פה תזבחו לה' ולמה תלכו המדברה כי הלא ה' נמצא בכל מקום אך אין זה כ"א למה שאתם נרפים וחפצים בבטלה וז"א על כן אתם אומרים נלכה נזבחה וכו' ועל מה שאמרתם על חסרון התבן לכו עבדו שלא גזרתי אני דבר זר כזה אם הוא כדבריכם שלא אמרתי אני כך אלא שהוא חטאת עמי עתה אני אומר וגוזר מחדש וזהו לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ולא בלבד מה שאמרתם תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו אלא אמרתם ותכן לבנים אומרים לנו עשו כ"א ולבנים שאפילו מציאות לבנים אפי' מעט מזער קשה בעיניכם כי אם גם ותכן לבנים תתנו: והנה היה אפשר לפרש שאומרו תכן לבנים אינו כמספר הראשון בהיות התבן רק תכן ומספר לבנים שקצבו עליהם עתה או הוא מתכונת הלבנים כאשר בתחלה והיה מקום לפירוש הראשון מאומרו סתם ולא אמר ותכן לבנים כאשר בהיות התבן אך הם אמרו כי מי יתן והיה הפירוש הראשון אך ויראו שוטרי בני ישראל אותם שהוא את ישראל ברע לאמר כלו מעשיכם כי המה ראו את ישראל ברע וצרה לאמר כי יוצרכו לאמר השוטרים לישראל עושי המלאכה לא תגרעו מלבניכם וכו'. כי פירוש אומרו ותכן לבנים הוא כאשר בהיות התבן: או יאמר ועתה לכו עבדו וכו' לו' על אמריכם שאין עולה על רוחכם גזרתי שבלי תבן תכן לבנים תתנו תמיהא היא אך עתה אני אתקן והתקנה הוא כי ועתה לא יהיה כאשר עד כה כי אתם השוטרים אינכם עושים מלאכה כ"א כנגידים ושרים ורודים על עושי המלאכה אך ועתה לכו עבדו אתם גם אתם השוטרים לעשות לבנים ככל המון ישראל וע"י כן ותכן לבנים תתנו כי יתוספו ס' אלף אנשים עושי מלאכה כי לס' רבוא עולים ס' אלף שוטרים ויהיה לאחרים עושי המלאכה עזר מעט כי מתכונת עשרה יעשו אחד עשר כי יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי. והנה אם היו הנוגשים עושים כך להחסיר מכל אחד מישראל עשירית מתכונת קצבתו על דבר כי מלאכת השוטר שעל כל עשרה מישראל תמלא חסרונן התנחמו על עבודתם ועל משאם. אך הנה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע כי גם שעתה יראה שחפצים להכניס בחשבון לבני העם עבודת השוטרים ראו עתה בעין שכלם רוע כוונה כי לא כן לב הנוגשים שיהיה מלאכת כל שוטר בכלל מתכונת הלבנים המוטל על כל עשרה למלאת חסרונן התבן רק עדיין היה עם לבבם שלא ינכו רק כל איש יתן את מתכונת הלבנים בשלמות ולא היה צר לשוטרים מלאכתם שיעשו מעתה רק מה שיצטרכו עדיין על פי הנוגשים לאמר כל שוטר ושוטר אל כל עשרה מהם לאמר להם לא תגרעו מעשיכם וכו' כל אחד בשלמות כאשר בהיות טרם יעזרום השוטרים בעבודה וזהו ויראו שוטרי בני ישראל אותם את הנוגשים ברע שהוא שיצטרכו גם עתה לאמר לישראל לא תגרעו וכו':

כ

ויפגעו וכו' ויאמרו וכו'. הנה משה ואהרן היו נצבים ממתינים את השוטרים יבשרום תשובה טובה מאת המלך ונהפוך היה כי אדרבה אמרו להם ירא ה' עליכם וכו' לומר הלא אמרתם כי ראה בעניינו ה' ופקד העשוי לנו במצרים ואדרבה אנו אומרים כי ירא ה' עליכם וישפוט על אשר הצרתם לנו ולא מה' היה שהרי אמרתם שני דברים. (א) שפקד אותנו ויגאלנו. (ב) שיתן את חן העם בעיני מצרים ונהפוך הוא הכל כי על דברי החן אדרבה הבאשתם את ריחינו כי נבאשנו בעיני פרעה וכו' ועל הפקידה אדרבה באתם לתת חרב בידם להרגנו כי עד כה היו מעבידים אותנו בלבד אך עתה באמור להם נלכה נא כו' ניתן חרב בידם כי בזה מצירים אותנו כי כה אמר פרעה נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה. הנה כי ע"י זה אמר שהי' מעמיס עליהם שהיה כחרב בידם: או יהיה ענין הבאשתם וכו'. כי עד כה מריח טוב שלמות אבותינו היו יראים לשלוח ידם בנו כ"א מענים ע"י עבודה. אך עתה הבאשתם את ריחנו שערבו אל לבם להכות בידם אותנו ועוד מעט גם יקחו לכם חרב להרגנו ונמות תחת ידם כי לא תמנע בחירתם וזה אמרו לתת ל' עתיד:

כב

וישב וכו'. ראוי לשים לב על מה זה כפל שמו ית' לומר ה' למה הרעות וכו' הל"ל וישב משה אל ה' ויאמר למה הרעות וכו'. ולמה שם הראשון של הוי"ה והשני אדנות. וגם אומרו וישב הוא מיותר. ועוד איך מתקשר למה זה שלחתנו אל הקודם. וגם או' מלת זה מיותר. ועוד ומאז באתי שמורה שעל פרעה היתה תלונתו. ולא על ה' ואיך אמר ה' למה הרעות. ועוד אומרו והצל לא הצלת אחר אומרו יתברך אליו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך וכו'. ואני אקשה את לב וכו'. ועוד למה כפל והצל לא הצלת. וגם לא אמר לשון הוצאה כלשונו ית' ואשלחך אל פרעה והוצא וכו':

אך הנה ארז"ל פרשת וארא על פסוק לכן אמור לבני ישראל שהוא לשון שבועה ולמה נשבע אלא שנתיירא משה שמדת הדין תעכב הגאולה הרי גלו לנו להיות למשה דאגה מדבר זה:

ובזה נבא אל הענין. והוא כי חשש משה בראות גודל הבטחתו ית' ומאז בא לדבר בשמו הוכפלה הצרה אמר בלבו. הנה אין זה כ"א שעל פי מדת הרחמים היתה ההבטחה וע"י התעוררת מדה זו להצילם נתעוררה מדת הדין ונתבקר פנקסם כענין פסוק בתוך עמי אנכי יושבת וכענין (יחזקאל ט') והתוית תי"ו שנתעוררה מדת הדין וקטרגה. עד שאמרה גם מדת רחמים וממקדשי תחלו וממקודשי תחלו. וזה היה עם לב משה שקטרגה מדת הדין ונתבקר פנקסם. ונמוקו בעונם כי ה' הסגירם ביד מדת הדין ע"כ וישב אל ה' הוא מדת הרחמים שבה נשתלח והשיבה היתה אל בחינה זו. אך האמירה היתה אל שם האדנות הוא מדה"ד בחשבו כי ה' הסגירם בידה על מה שקטרגה. וע"כ שם פניו אל מדה זו שבשם אדנות תכונה. ויאמר אדנ"י למה הרעות וכו'. ואם הוא כי השופט כל הארץ יעשה משפט והם נמקים בעונם. א"כ למה זה שלחתני כלומר בשליחות זה האחרון שהיה אל פרעה והיה די מה ששלחתני אל ישראל ותצום אותם ישובו בתשובה ואחרי שובם אדבר אל פרעה אחר זמן גמר תשובתם ושמא תאמר כי גם בשליחות ראשון שהיה לישראל שהיה אפשר לקטרג מדת הדין ויכבד עולם לא כן הוא. כי הנה ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה ולא מאז באתי אל ישראל:

או יאמר ומאז באתי כו'. כי אחרי דברו שם אל שם אדנות בחשבו שקטרג אמר בלבו אם לא היה שם הרחמים מסכים לא היה כלום. ע"כ הפך פניו אל שם ה'. ואמר הנה עד כה דברתי אל שם הדין. כי מדת הדין קטרגה והנני שב אל שם הרחמים. ואומר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך שהוא שם הרחמים אשר הזכרתי לפרעה הרע כו'. ואין זה כי אם שגם שם הרחמים מסכים עם מדת הדין כאשר בזמן החרבן שמיד שגזרה חכמתו ית' ואמר (יחזקאל ט') והתוית תי"ו מיד קטרגה מדת הדין והסכימה מדת רחמים. וז"א ומאז באתי וכו' לדבר בשמך הוא שם הרחמים הרע לעם הזה. ואין זה כי אם שגם מדת הרחמים מסכים. ושמא תאמר שלא אתמה על החפץ כי אדרבה זו היא סימן גאולה כי כמו הרה תקריב ללדת שאז יבא חבל לה והמליטה זכר כן בעת ההצלה יצר למו הרבה להעביר איזה מעיק וימלטו הנה זה אינו כי הנה והצל לא הצלת את עמך. והוא כי הנה כתבנו למעלה כי הפקידה כפולה היא על פקידת שכינה ופמליא שלמעלה והפקידה השנית היא על פקידת ישראל ועל שניהם יאמר והצל לא הצלת ב' הצלות על ב' הסוגים. וזהו את עמך האת מרבה את השכינה ועמך הוא ישראל והיה לך לפחות להציל שכינתך:

או יאמר במה שכתבנו למעלה בשנותו ית' את טעמו באו' למעלה וארד להצילו מיד מצרים שאמר לשון הצלה ואחר כך הוא אומר והוצא את עמי לשון הוצאה שכתבנו כי לשון הצלה הוא מכח השר או מזל והוצאה הוא מהמצריים וזהו מיד מצרים כי שרו של מצרים מצרים שמו. ובזה יאמר הנה להוציא מיד פרעה כבר ידעתי כי תחזק את לבו אך גם מהשר ומהמזל לא הצל הצלת כי לא פקדת על צבא המרום במרום מעתה ועל מלך האדמה לאחר המכות וז"א שני הצלות על שר ועל מזל והשיב לו הוא ית' ואמר עתה תראה במה שהרע פרעה לעם הזה מאז באת אליו לדבר בשמי של רחמים תראה אשר אעשה לפרעה בשם זה כי יהיה פתחון פה לחזק לבו ולהביא עליו מכות גדולות ונאמנות עד תומם. ועוד נכתב בפסוק זה בתחלת פרשה הבאה בסייעתא דשמיא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.