אלשיך/שמות/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ומשה כו'. הנה לא נקרא חותנו יתרו עד שחיבב את התורה. שע"כ נקרא חובב ונקרא ריע לאל. ונקרא יתר על שיתר פרשה א' בתורה. והוסיפו לו וי"ו בשמו על שהוסיף מצות ומעשים טובים ונקרא יתרו. נמצא כי שם זה הוא אחר גדרי שלמיותיו. שאחר התגיירו. ולמה מעתה קראו בשם זה. ועוד שאחר כל הכבוד הזה קורהו כהן מדין וכדי בזיון הוא לו ועוד כי מי לא ידע כי הוא היה כהן מדין:

אך יאמר. ההפרש שבין הדבר הנמשך לשלם בחברת הפכו. כי בחברת משה עם חמיו נמשך לו היות רועה צאן. אך חמיו קנה בחברת משה שנקרא יתרו. שהוא תכלית השלמות למה שהיה חותנו. עם שהיה כעת כהן מדין. וזהו ומשה היה רועה. כי למשה נמשך היותו רועה צאן ולחותנו נמשך לו ממשה. עד בא אל גדר היות נקרא יתרו. ולא בלבד נמשך שלמות לאיש המתחבר עם הצדיק כי אם גם לדומם כי וינהג וכו'. וע"י מה שויבא אל הר וכו' נמשך שעל ידי המצא בההר ההוא זכה אותו המקום ליקרא הר האלהים ע"י הנתן בו תורה. עם שכעת הוא חורבה על היותו מקום חרב ושמם. שעל ידי מה שהיה שם התבודדותו. וראשית נבואתו נאמר לו שם תעבדון את האלהים על ההר הזה שהוא במתן תורה:

ושיעור הכתוב. ומשה היה רועה את צאן מי שנקרא יתרו. ע"י היותו חותנו עם שכעת הוא כהן מדין. שקנה חמיו בהקרב השלם אליו. וגם ההר קנה מעלה בהתחבר משה אליו כי וינהג וכו':

ויבא אל המקום. שעל ידי ביאתו שם זכה המקום ליקרא הר האלהים. עם היותו כעת חורבה. ולהיות שעדיין לא נתגייר עד שמעו קריעת ים סוף. ומלחמת עמלק. יתכן שעל כן לבלתי היות דעתו מעורבת עמו. בחר במלאכה זו מזולתם. ועל כן נתרחק עד אחר המדבר וזהו אומרו כהן מדין וכו' כי על היותו כהן מדין ע"כ וינהג וכו'. עוד אפשר כיוון זה מראש הכ' ומשה היה רועה וכו' למה שעדיין הוא כהן מדין לכן בחר בהיות רועה. וגם וינהג את הצאן אחר המדבר להרחיק עצמו מהתערבות דעתו. והנה הקשו רז"ל (ש"ר פ' ב') אומרו היה ואמרו על שהיה מוכן לגאולה. וגם הודיענו היותו רועה. ארז"ל שהוא כי מהיותו מרחם בצאן לקחו יתב' לרעות בעמו. ויתכן בשום לב אל וי"ו שבומשה שרמז דבר ידוע מחכמי האמת כי משה הוא הבל וקין הוא יתרו הנקרא קני. ועל ידי היות רועה צאן הרגו. עתה על ידי היותו רועה צאן תקון. וזה ירמוז ומשה זה היה רועה צאן. כלומר אותו רועה צאן הכתוב בתורה שהוא ויהי הבל רועה צאן. ונרמז קין באומר כהן מדין שעולה כמספר זהו קין עם הכולל. אשר תיקן יתרו מה שהרג את הבל במה שהחיה את משה בברחו מחרב פרעה ונתן לו בתו. כנגד מה שחמד לו שני תאומותיו שהיו נשיו כן לתקן חמדת קין בנכסי הבל נהג את הצאן אחר המדבר. בל ירעו בשדות אחרים. ועל ידי מה שהיה משה עושה לזכות את זולתו עשה יתברך שיהיה מזכה את כל ישראל. והוא ענין המשך הכתובים:

ד[עריכה]

וירא וכו'. יקשה. (א) אמר שהמלאך לא דבר לו מאומה כי אם האלהים וכמאמר הכתוב ויקרא אליו אלהים וכו'. למה נתראה המלאך. (ב) אומרו וירא מלאך ה' אליו. כי אחר ששם אלהים הוא הדובר בו. מהראוי יאמר מלאך האלהים. (ג) למה הוצרכה לבת אש והיותו בסנה. וידוע מאמרם ז"ל (שם) שנראה אליו בסנה שעליו חמשה חמשה לרמוז על זכות אבות ומשה ואהרן. או להודיע שאין מקום פנוי משכינה (ד) למה הראהו ית' הסנה בוער באש ושאיננו אוכל ולא דיבר לו מיד ענין הנבואה. (ה) אומרו והסנה איננו אוכל. כי מלת והסנה מיותרת כי עליו ידבר ומהראוי יאמר והסנה בוער באש ואיננו אוכל. (ו) כי מהראוי יאמר מדוע לא אוכל הסנה אך באומרו לא יבער. הוא הפך אומרו למעלה בוער באש. (ז) אומרו כי סר לראות כי הוא מיותר. כי הרי נאמר אסורה נא ואראה והל"ל מיד אליו וכו'. (ח) שנראה כי על כי ראה כי סר לראות על כן ויקרא וכו'. איך מראותו כי סר לראות. נמשך שויקרא אליו ה' וכו'. ולא היה כן אם לא היה סר לראות. ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרו הגשה בל' הסרה. באומרו אסורה נא. ובאומרו סר לראות וכו'. (ט) אומרו אלהי אביך. למה הקדים את אביו קודם לאבות. שעל כן הוצרכו רז"ל (שם פ' ג') לומר שעל שהיה טירון לנבואה. הוצרך להשמיעו הב"ה בקול עמרם וחשב. שהיה אביו קוראו ואמר לו איני אביך אלא אלהי אביך. (י) למה הודיע אלהים לנו שהסתיר פניו. (יא) למה לא הסתיר פניו אחרי כן במה שהוסיף לדבר עמו. (יב) למה נאמר ויאמר ה' פעם שנית עודנו יתב' מדבר. (יג) כי למעלה נאמר אלהים. ואח"כ נאמר ויאמר ה'. (יד) ענין הכפל ראה ראיתי. וגם אומרו אשר במצרים. כי מי לא ידע כי במצרים היו עם ה'. ולא עוד אלא שנראה באומרו אשר במצרים ששולל את עמו אשר במקום אחר. (טו) כי אחר אומרו ואת צעקתם שמעתי מי לא ידע שהוא מפני נוגשיו ושידע מכאוביו. (טז) אומרו וארד. איך תצדק ירידה בו יתב'. והוא אל עליון. (יז) אומרו מיד מצרים. ולא אמר ממצרים. (יח) למה הודיע לו עתה שבח הארץ. אמנם הנה בשמות רבה ארז"ל (שם פ' ב') כי הסנה משל אל המצריים. והראהו הקב"ה שכמו שהאש אינו מכלה את הסנה כן מצרים לא יכלו את ישראל. והלא כמו זר נחשב ידמה את ישראל לקוצים. וטוב טוב היה מה שאמרו בפרקי ר"א (פרק מ'). שהסנה משל אל המצריים והלבת אש משל אל הקב"ה. ועוד איך היה עולה על לב משה. שיכלו שם ישראל שהוצרך הוא יתב' להראות לו שלא יכלו ואיה שבועת האבות וזכותם. אך הנה כתבנו למעלה בטעם גלות מצרים. כי למען מרק את בני ישראל מחלאת זוהמת נחש. גזרה חכמתו יתברך להגלותם מצרימה הוא כור הברזל. כהיתוך כסף בתוך כור ומתמרק ויוצא הכסף הטהור ופורשים סיגים מכסף. כן רצה הקב"ה יהיו ישראל בקרב חלאת טומאת מצרים מעין חלאת טומאת זוהמת נחש למען ע"י המירוק העבדות. יבעוט הבועט וידבק בטומאת מצרים ואותם הרג ה' בימי חשך אפלה וישארו הכסף הטהור אשר התעתדו לעמוד בנסיון פתח מצרים שמסרו עצמן על קדוש השם. לקשור את הטלה בכרעי מטתם לעיני כל מצרים. עם היותו אלהי מצרים ואותם הוציא משם. והיה על ידי רוב רחמיו יתברך. כי הלא עדין לא שלמו ימי טהרתם עד ספרו שבע שבתות תמימות שהיו להם כשבעה נקיים כי עד עמדם בהר סיני לא פסקה זוהמתן ומה גם עתה למ"ש ז"ל ז"ל כי עבדו ע"ג. ובאמור משה לישראל החדש הזה אתם נגאלים אמרו לו האיך אנו נגאלים ומצרים מלאה מע"ג שלנו. וכן אמרו רז"ל גוי מקרב גוי עם מקרב גוי לא נאמר מלמד שהללו עע"ג והללו עובדי ע"ג. וכן ארז"ל שאפי' מאז היה משה במצרים עודנו בן עשרים שנה. ארז"ל (שם פ' מ') שהיה אומר בלבו למה גלו ישראל ולא בני עשו וישמעאל עד שראה שגלו סוד הריגתו את המצרי אמר אכן נודע הדבר למה גלו כלל הדברים כי עם היות שהיו מוכנים ישראל ליטהר עדיין לא הטהרו לגמרי ולפי הדין לא היה ראויים לגאל כעת. ועוד שנית כי גם המוכנים לא היו כלם רק א' מחמשה או מחמשים או מחמש מאות או מחמשת אלפים למ"ד ועוד שלישית והיא אשר ידענו מספר הזוהר כי לולא גאלם ה' בעת ההיא היו הולכים ומשתקעים תוך טומאת מצרים ונעבדים חלילה. ונבא אל הענין והוא כי הנה לבלתי יאבדו שמה ביקש הוא יתברך למהר את הקץ ע"י האיש משה המוכן ושלם מכל האדם והוא כי הנה ראה הוא יתברך כי אין ראוי ליגאל את ישראל זך וקדוש כמשה אך הנה עדיין לא נתחנך בנבואה כמאמרם ז"ל (שם פ' ה') כי טירון היה לנבואה כי על כן בפעם הראשונה הזאת קראו בקולו של עמרם אביו ואמר הנני ואמר לו הקב"ה איני עמרם אביך כי אם אנכי אלהי אביך והנה על שלא נסה באלה לא היה שם לבו להתבודד להשיג נבואה. וגם להיותו בחוץ לארץ ומה גם בארץ מדבר משולל קדושה ומוכן אל הפכה:

והנה ידענו מרז"ל שהיה משה תמיד מהרהר בלבו אם צדיקים הם ישראל למה גלו הם ולא עשו וישמעאל וכשראה את דתן אומר הלהרגני אתה אומר אמר אכן נודע הדבר. וע"פ דרכם כי היה נדון בקרבו באמת באמור לא ימנע או הם כשרים ראוים ליגאל או הם בלתי ראוים על כי באלקי נכריים יספיקו אם הם ראוים למה לא ירחמם ה' מסבלות מצרים כי כבדו מאד ואם אינם ראויים הלא אם קלקלו מעשיהם מהמצרים למדו וטוב טוב היה יפרעו חוב אברהם כי גר יהיה זרעך וכו' בני עשו וישמעאל ולא ישראל שלא יתעתדו ליאבד על כן רצה הקב"ה לברר וללבן הדבר לפניו ולהעמידו על האמת וכללות הענין כאשר יבא בס"ד כי הוא יתברך העלהו גם עלה שלש מדרגות זו למעלה מזו. (א) ע"י מלאך להכינו לנבואה. (ב) לנבואת שם אלהים היא אספקלריא שאינה מאירה. (ג) להעלותה ממנה אל אספקלריא המאירה היא שם ה' הגדול. והנה ראשונה שלח מלאך למען הכינו על ידו לעוררו לפרוש מעניני העולם ולהתבודד לשידבר בו הוא יתברך שלח מלאך ונתראה אליו בלבת אש מתוך הסנה למען ע"י כן יסור מעניני העולם לראות בענייני' עליונים בראותו מה שמפליא לעשות וזהו אומרו אסורא נא ואראה כלומר אסורא נא מעסקי העולם ואתבודדה כדי שאזכה לראות מראות אלהים. ולהיו' שלא היתה הכוונה כעת רק למען יפרוש ויתבודד להשיג מראת ה' ודברו עמו לא היה על ידו ית' רק על ידי מלאך כי בלתי ראוי הוא תהיה ההכנה על ידי עצמו יתברך כי אם לשיסור לראות ועל כן כאשר ראה ה' כי סר לראו' שהוא כי סר מעסקי העולם להתבודד אז הוכן להשיג נבואת אלהים ויקרא לו אלהים עצמו יתברך מתוך הסנה. ועל דבר מבוכת משה רבינו עליו השלום שהיה מהרהר בלבו כמו שכתבנו לא ימנע או הם ראויים על כן באה מציאות מראה בלבת אש מתוך הסנה והוא הענין שכתבנו למעלה כי היו אז ישראל ככסף בתוך הכור הנתון באש להגו' סיגים מכסף וכמו שכתבנו שקצתם נבחרו ליגאל ורובם לישאר שם כסיגים דבקים אל חלאת מצרים ואפילו הנבחרים לולא רחמיו יתברך גם המה לא גמרו ליטהר כאמו' והיה מקום אחיזת שר מצרים בהם כאומרו הללו עובדי ע"ג והללו וכו' וזה הוא משל הסנה הלז בלבת אש והוא כי המצריים אש חלאת הממרקת את ישראל ככסף בכור הוא משל אל לבת אש וישראל עכירי הזוהמא הקלים לאחוז בם אש המצרי' כקוצים נמשלו לסנה שהוא קוצים כי קלים היו לאחוז בהם הפורענות כאש בקוצים כמאמר שרו של מצרים הללו עובדי ע"ג וכו' וכוונתו יתברך לומ' לו דע איפה כי בלתי כשרים הם כקוצים אך לא כקוצים כסוחים משוללי שורש כי אם כאילן קוצים הוא הסנה. וגם ששורשו נטוע עלי מים וכמו שאמרו בפרקי רבי אליעזר (פ' מ') כי נרמז לו בזה זכות תורה שנמשלה למים וגם שאש המצריים בוערה בם אל תתיאש מן הרחמים כי להבה לא תבער בם. וזהו אומרו מלאך ה' שהוא מלאך של רחמים על דרך אומרם ז"ל (במ"ר פ' כ') על אומרו בבלעם מלאך ה' שהיא מלאך של רחמים וע"כ לא נאמר מלאך האלהים. והראה לו הוא ית' לבת אש וכו'. שהוא להבה יוצאת מאש כי כן יורה סמיכות התי"ו. שאם לא כן הל"ל בלהבה מתוך הסנה אך הוא שהראהו דמות אש למטה בסנה כאש ממשיי. ומהאש ההוא יוצאת להבה ועולה בחלק העליון מהסנה בתוכו וירא והנה הסנה בוער באש כי חלק הסנה התחתון שבו האש. היה בוער באש ההוא. אך חלק שבו הלהב אשר שם נראה אליו מלאך ה' לא הי' בוער בלהבה. והסנה הנזכר שהיה בוער באש איננו אוכל כי היה בוער אך לא היה כלה אך חלק העליון שבו הלהב אפילו בוער לא היה בלהב וזהו יותר תמיה. שלא שלט הלהב לאחוז בקוצים שהיא בתוכם. גדולה מאשר אין הסנה כלה במקום שהאש בו. כי אולי עוד מעט יכלה. ולא מיד מפני לחותו למטה. ועל חלק זה אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. כי יש מראה קטן בלתי תמוה הרבה. שהוא חלק שהסנה. בוער באש ואיננו אוכל. ויש מראה גדול והוא חלק לבת אש. שאפילו איננו בוער ואמר כי על זה שהוא מראה גדל היה רוצה להתבודד לסור מענייני העולם לראות מדוע לא יבער הסנה בלבת אש כלל. ופשר דבר הוא כי בטומאת מצרים השורפת ומתדבקת בזוהמת ישראל למרקם היה בה עכירות ודקות העכירות הוא נמשל האש העב. והדק נמשל אל הלהב היוצא מהאש. ואשר היו בישראל עכורי הזוהמא נמשלים לשפלי איכות שבהם. כקוצי' שבשפולי הסנה ששלטה בהם עכירות טומאת מצרים. וזהו הסנה בוער באש כי כן בערה בם וימותו בימי אפלה. אך איננו אוכל לגמרי כי הוא יתברך חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח לעתיד. והוא דעתנו שעליהם אמר הכתוב והנדחים בארץ מצרים וכו'. ואשר היו בישראל קלי הזוהמא אשר לא היה כח בעכירות טומאת מצרים לשלוט בהם. אך עדיין היה אפשר תשלוט בהם אש הבלתי עכורה הנמשלת ללהבה הדקה. ואלהינו מרחם לא עזב את הלהבת אש ההוא לשלוט בקלי הזוהמא כלל עם היות בהם מקום זוהמא מה לאחוז לבל יאבדו שארית ישראל חלילה ואלו הם אשר יצאו ממצרים. ועל אלה היתה התמיהה. מדוע לא יבער הסנה וזהו משמעות הכ'. כי ראה ג' דברים (א) וירא אליו מלאך ה' מתוך הסנה. (ב) וירא והנה הסנה בוער באש שהוא שמה שהוא באש. הוא בוער. (ג) כי איך מה שהוא במקום הלבת אפילו בוער לא היה והסנה שבאש איננו אוכל כמדובר ואחר שראה ה' כי סר מענייני העולם הזה על יד מראות המלאך אז עלה אל נבואת אלהים ולבל יחשוב כי המלאך הוא הקורא אותו. ולא עלה עדיין אל נבואת אלהים על כן כפל ואמר משה משה. לומר משה היית במדרגה. א' והנך משה אחר כלומר במדרגה עליונה ממנה. כלומר דע והכן עצמך ויאמר הנני מוכן אז אמר לו של נעליך שהיא למען תדע כי גדר נבואת אלהים היא. אשר אינננה רק באדמת קדש. אז דבר לו ענין הנבואה ואמר אנכי וכו'. לומר אשר נוראות נפלאתה. מדוע לא יבער הסנה שהנמשל הוא איך אין לבת אש מצרים שולטת בישראל לבלתי הגאל אמר אל תתמה על החפץ. כי הלא על כן נגלתי אליך באילן קוצים גדל על מים וגם שיש לו שורש. לומר כי גם שישראל בלתי כשרים דומים לקוצים לא לקוצים כסוחים רק לסנה שעל מים ישלח שרשיו. לרמוז כי יש להם זכות תורה המשולה למים ושורש חזק להצילם מה שגדל על מים הוא כי יש להם זכות תורה שבמצריים. והוא מאמר ז"ל שכל שבט לוי היו עוסקים בתורה במצרים ועמרם היה ראש ישיבה שלהם וזה רמז לו באומרו אלהי אביך וכן ארז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק מ') שרמז לו הקב"ה במראת הסנה מה סנה גדל על מים כן ישראל יזכו ע"י תורה שבמצרים.

עוד יש להם שורש חזק ואמיץ. והוא זכות אבותו ז"א אל אברהם כו'. והנה רצה הקב"ה להעלות את משה ממדרגה אל מדרגה עד אספקלריא המאירה והוא כי ראשונה וירא אליו מלאך ה' למען הכינו כמדובר ואחרי כן ויקרא אליו אלהים היא שכינה אספקלריא שאינה מאירה ואחרי כן ע"י פעולות ענותנותו. כי ויסתר משה פניו כי ירא כו'. כי אמר בלבו שאינו כדאי להביט. ויירא פן לקוטן הכנתו יאשם. אז אמר הוא יתב' חייך שגדולה מזה אעלך גם עלה. שתנבא באסקפלריא המאירה. כי עד כה האלהים דבר בך. ומעתה בשמי הגדול. וזה החילי עתה באומר ויאמר ה' ראה ראיתי וכו':

ושמחתי לראות (ברכות ד' ז') מאמר ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן כי בשכר שלש זכה לשלש. בשכר ויסתר משה פניו זכה לקירון פנים. בשכר כי ירא זכה ויראו מגשת אליו. בשכר מהביט אל האלהים זכה ותמונת ה' יביט שקרוב לו' שהוא מה שכתבנו:

או יאמר. כי עד כה היתה מדת הדין מדברת בו. על כן זחל ויירא מהביט. על כן דבר בו מעתה מד"ר וזהו ויאמר ה' כו'. עוד כיוון. כי עד כה לא הזכיר לישראל שום זכות מצד עצמם. כי אם זכות אבות וזכות תורה של שבט הלוי בלבד. על כן נראה דבר קשה להיות הגאולה שלמה. ע"כ ויאמר ה' ראה ראיתי כו'. לומר עד כה דברה מדת האלהים. ולא ימצא להם זכות עצמם מספיק אל מדתו. אך אני בחינת מדת רחמים ראה ראיתי שתי ראיות הראיה ראשונה שהוא זכות זולתם האמורים בבחינת אלהים. וראיה שנית היא זכות עצמם. וזהו ראה ראיתי ראה הראיה האמורה מזכות זולתם. וגם ראיתי זכות עצמם שהוא את עני עמי אשר במצרים. כלומר את עני הניכרים היותם עמי. עם היותם במצרים. ויהיה מאמרם במכילתא שבזכות ארבע זכיות שאין כל העולם כלו כדאי להם נגאלו ישראל כי היה ניכר לכל שהיו עמו יתברך מיוחד שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם. שלא נחשדו על העריות ושלא היו דלטורין. וזה יאמר פה ראיתי את עני. מי שניכר שהוא עמי אשר במצרים. ואת צעקתם ג"כ שמעתי עם היות שלא צעקו אלי בלבם. שאענה על כי עמי המה כשבים עד המכה ירחמם כי אין בלתי רק צועקים מהעבודה. כמי שצועק מנהמת לבו על מכת מכהו. ולא חשתי יען כי ידעתי את מכאוביו. שאשר לו גודל מכאובות לבו בל עמו. לכוין בצעקו אל הבחינות הראיות. כי אין אדם נתפס על צערו. עוד אפשר כיוון אמר על דאגת משה אל תצר כי מה שאתה רואה עתה כבר ראיתי אני מתחלה את עני עמי אשר במצרים. ואת צעקתם שצועקים עתה. שמעתי מאז קודם נוגשיו. והוא כי מאז ידעתי את מכאוביו. כי כל העתיד גלוי לפניו:

ה[עריכה]

וארד וכו'. אחרי הודיע אלהים אותו תשובה על תמיהתו. מדוע לא יבער הסנה. באמרו לו כי גם שישראל כקוצים בלתי ראוים. עכ"ז להבת המצריים לא תבער בם עתה נמשכו למשה שתי תמיהות (א) על מה שהקדים ואמר לו של נעליך כו'. כי היתה שם שכינה. מה צורך שכינה להיות בח"ל. ומה גם באילן נמוך ושל קוצים שאינו לפי כבודו. (ב) על הדבר השני שהודיעו כי ישראל היו בלתי ראויים כקוצים אלא שמחפש להם זכיות כרוב רחמיו. כי הלא עתה תתחזק קושייתו. שארז"ל (ש"ר פ' א') שהיה מהרהר בלבו למה הגלה את ישראל ולא את עשו וישמעאל. לפרוע חוב אברהם כי גר יהיה זרעך. ולא את ישראל שנעשו כקוצים ולא יצטרכו לחזר אחר זכיות שיש בישראל פקפוק. ומה גם לקטרוג שרו של מצרים הללו עובדי ע"ג כו'. על כן על שתי אלה. חל עליו ית' חובת ביאור. ותת טוב טעם על כל אחד. ובראשון היחל שהוא על זה נתראה הוא ית' בח"ל. ובאילן הנמוך ושפל כסנה שאינו לפי כבודו ית' חלילה. ואמר וארד להצילו מיד מצרים וכו'. שהוא לרמוז לו ירידת שכינה למצרים עם ישראל הנמשלים לסנה להיותם נמוכים. ומחוסרי זכות כקוצים. והוא מאז ירד יעקב מצרימה כמד"א אנכי ארד עמך מצרימה. וזהו וארד כלומר מאז להיות במצרים אתם כדי להצילו כו' כנודע מז"ל (ב"ר פ' צ"ד) שאל"כ לא היו זוכים לצאת רמז ולהורו' לזה נתראה שם שעי"כ לא יכלה טומאת מצרים להחזיק בם בעצם לשקעם שם עד עולם וגם מה שארז"ל שע"י היות שכינה עמהם. עצרו כח לשמור הד' דברים שהיו בהם. שלא שינו את שמם כו' כמדובר. וזהו וארד להצילו וכו'. ועוד לנו דרך אחרת בדבר זה. נזכירהו בפסוק שאחר זה בס"ד:

ועל השנית והיא מבוכתו אשר ארז"ל שהיה תמיד מצטער ואומר למה לא גלו בני עשו וישמעאל. כי הנה עתה תגדל קושיתו. לאמר למה גלו אלו שנמשך היו אבודים לגמרי. לולא חרדת עליהם חרדות גדולות לבל יאבדו. וטוב היה לבלתי הביאם לידי כך. ולתת תחתיהם את אדום וישמעאל. לז"א ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ כו'. לומר כי מי שפורע חוב הגלות מטיבין לו ונוחל את הארץ. וז"א מן הארץ ההיא. שהיא של גלות אל ארץ וכו':

עוד טעם שני. כיוון באו' מן הארץ ההיא אל ארץ כו' לומר כי הנה העלייה היא. כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא מן הארץ ההיא שהיא ערות הארץ. תוקף טנופת הטומאה אל ארץ טובה מפני הקדושה כנודע. ועל כן לולא ירדה שכינה להעלותם. מי יעלה אותם העליה הגדולה הזאת ולגרש כמה עממין מפניהם הכנעני והחתי כו'. וזהו אומרו אל המקום וכו'.

וע"פ דרכנו רמז לו. כי גם שאין מעצור לה' להשפיע להם טובה במצרים כי הלא גם במצרים היה הוא ית' מבליע ילדיהן בארץ וממציא להם כעין ב' דדים להניק לכל אחד חלב ודבש. וא"כ מה צורך להשפיע להם טובה בארץ אחרת. לז"א אל ארץ טובה כו'. לומר שאינו דומה שפע שבא"י אל הבא במצרים. כי גם שגם שם היה הוא ית' מאכילן דבש וחלב. הלא היה באמצעות ארץ בלתי טובה מתוך ארץ טמאה וגם בצנורות זרים צרים משתלשלין מהקדושה וממעטין ע"י אמצעות האדמה ממאה. אך א"י היא טובה. לבא בה הקדושה דרך צנורותיה הקדושים בדרך רחבה בי שם שער השמים. וזהו טובה ורחבה. ועוד כי מה שגם במצרים היו יונקים חלב ודבש התינוקות. לא היתה הזיבה מאיכות הארץ. כ"א שהיה השפע מפלש מהקדושה ועובר דרך ארץ שאיכותה נגדיי. אך ארץ ישראל מצד עצמה היא זבת חלב ודבש. וכהנהו עובדי דגמרא. ולא על כח קושי מצרים ושרו אני עושה חלילה לבלתי הטיב להם שם. כי הלא נהפוך הוא. כי שם הוא מקום כמה עממין. משא"כ מצרים שהוא עם אחד ושר אחד. וז"א אל ארץ הכנעני זבת חלב כו' אל מקום וכו':

ט[עריכה]

ועתה הנה וכו'. הנה אומרו ועתה בין בפסוק זה בין בפסוק שאחריו הוא מיותר כי מי לא ידע כי עתה הוא הענין. וגם אומרו הנה צעקת וכו'. הרי נאמר ואת צעקתם שמעתי וכו':

ועוד כי הוא ית' אמר וארד להצילו מיד מצרים ואיך מייחס ההוצאה אל משה באו' והוצא את עמי וכו':

אך לבא אל הענין. נשים לב אל אומרו מיד מצרים ולא אמר ממצרים וגם אומרו פה לשון הצלה. ואח"כ במשה ל' הוצאה. באומרו והוציא וכו':

אמנם הנה ידענו מרז"ל כי היו המכות משמשות י"ב חדש. והנה הרד"ו שנה שבהם נשלמו ת' שנה. עם הק"ץ שנה שמלידת יצחק לא שלמו עד סוף שנה של מכות. נמצא כי בעת דברו ית' עם משה ושלח אותו היה שנה קודם תשלום הזמן:

עוד ידענו מרז"ל (ש"ר פ' כ"ב) כי שרו של מצרים מצרים שמו. על פ' והנה מצרים נוסע אחריהם ועל פסוק וירא ישראל את מצרים מת וכו'. ונבא אל הענין והוא כי הנה טרם עת צאת ישראל ממצרים לא התאמץ עוזא שרו של מצרים להחזיק בישראל עד שיצאו והיו בים סוף. כמאמרם ז"ל (שם) נוסעים לא נאמר אלא נוסע מלמד ששרו של מצרים היה בא אז נגד ישראל. וכן ארז"ל שצווח לפניו ית' משוא פני' יש בדבר הללו עובדי ע"ג והללו וכו' הללו מגדלי בלורית והללו וכו'. ושמהארבע מאות שנה עדין נשארים ק"ץ שנה. ושיעמוד מיכאל בדין במקומם והוא במקום המצרים בפני ב"ד של מעלה וראה הוא ית' כי אם אין הוא ית' לישראל מי להם. ונכנס בעובי הקורה ע"י עצמו וגאלם. כאשר האריכו רז"ל בדבר הנה כי לא התחזק שרו של מצרים רק בעת היציאה בים סוף. אך לא מעתה וע"כ כל עיקר צורך העשות ע"י השכינה. הוא בזמן ששרו של מצרים מתחמץ נגדם להצילם מידו אך לא מעתה. וזה מאמרו ית' וארד וכו' לומר מה שהוצרכתי לירד לעשות בעצמי הוא להצילו מיד מצרים האוחז בם הוא השר כי מצרים שמו ולזה צריך אני בעצמי. שהוא לסוף השנה בהשלים הת' שנה כשמחזיק בישראל וכמעט הם בידו להצילם מידו. ולהעלות העליה הגדולה מן הארץ ההיא וכו'. אלא שמה שמעתה אני מתחיל ליטפל בדבר. הלא הוא כי ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי ואין יכולין לסבול עד סוף השנה. וגם ראיתי את הלחץ וכו' וע"כ לכה ואשלחך וכו'. לומר מה שאני אעשה בעצמי יהיה אז בעת יהיו ביד השר. שהוא להצילו מיד מצרים. אך ועתה לכה ואשלחך וכו' ביני וביני. והוצא את עמי ממצרים שהוא היציאה כי בעת היציאה לא יחזיק השר בהם כי עדיין לא המרו על ים בים סוף אך ההצלה מיד השר אעשינה אני אחרי כן. שהוא בהיותם בים סוף. וזהו מקרא שכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים לומר כי עם שנדר הקב"ה וארד להצילו מיד מצרים אז נתקיים ביום ההוא:

או שעור הכתוב על דרך זה כי ראה הוא ית' כי יכול משה לומר לפניו הלא אמרת אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה את בניך מהגלות וא"כ למה תשלחני ולא תעשה בעצמך כאשר אמרת. ע"כ הקדים ואמד מה שוארד מאז אתם בגלות הוא כדי להצילו מיד מצרים הוא השר באחרונה כמדובר. אך ועתה הנה וכו' לומר ועתה בין כך ובין בך לכה ואשלחך והוצא. ככל הכתוב למעלה ובאומרו לכה ואשלחך וכו' מהראוי היה יאמר ואשלחך ולכה. אך לבל יאשם מרע"ה על סרבו בשליחות הקדים ואמר לכה. כלומר לכה בבבחירתך שתחפוץ ללכת ואחרי כן אשלחך. וע"כ לא נאשם בסרבו שבעה ימים מה שאין כן אם היה גוזר ואומר הנני משלחך ולכה. שאם ימנע היה עובר מצותו ית' חלילה. ובדבריו ית' רמז לו בטחון א' וב' זכיות להוציאן באומרו את עמי בני ישראל. והוא כי שכינה וכל פמליא של מעלה. היו ג"כ במצרים ויתעתדו לצאת יחד. כמ"ש ז"ל (שם פ' כ') שאמר משה לארונו של יוסף שהיה בין ארונות מלכים שכינה וכל פמליא של מעלה יוצאין עם ישראל אם תראה עצמך מוטב ואם לאו אנו פטורים. וזה היה בטחון גדול למשה ולישראל כי מי שיוציא שכינתו וחייליה יוציא את ישראל. וזה מאמרו לפנים באומרו והוצאתי את צבאותי כאשר יבא ביאורו בסייעתא דשמיא. וזהו רמז פה באומרו את עמי כי מלת את ריבתה והיא פמליא של מעלה. הבטחון לישראל. וזכיות הישראל רמז באומרו עמי. כלומר המיוחד לעבודתי ולכבודי שהוא אצל שבט לוי שבו זכות עסק התורה כ"א גם יתר ישראל. כי עם ה' המה. כי היו בהם ארבע מדות שלא שינו את שמם ורו'. וז"א עמי ובאומר בני ישראל רמז זכות אבות:

יא[עריכה]

ויאמר משה וכו' הלא כמו זר נחשב. ימאן בשליחות מי שאמר והיה העולם חלילה. ומה גם האיש משה ענו מאד:

ואפשר שקרה לו כענין שמואל בשלחו אותו ית' למשוח את דוד שאמר לפניו ית' איך אלך ושמע שאול והרגני. והקשו ז"ל (פסחים ח') איך לא בטח שיצילהו ה' בלכתו בדרך מצותיו ית'. ואמרו היכא דשכיח הזיקא שאני. וזה יהיה מאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה. שאמר שתים הנה טענותי. (א) מי אנכי שאהיה כדאי לשליחות זה. (ב) כי אלך אל פרעה שברחתי מחרבו הקשה והרגני ושכיח היזיקא. ומה גם להוציא את בני ישראל. שעתה יראה פרעה מעשה ויזכור כי אני הוא שהייתי עתיד להוציא את בני ישראל. שעל כן גזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ומן המים המשוני. באופן כי בן מות הייתי לו מאז על פי גזרתו. ונוסף גם זה על בריחתי מפניו ויהרגני באופן שכל עיקר טענתו היה מאימת המלך. וזאת תהיה כוונת המסרה כי ג' מי אנכי יש במקרא. זה. ומי אנכי ומי חיי ומי אנכי ומי ביתי. והוא טעם אומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה. היא על כי מי אנכי ומי חיי שיקפח חיי ממני. ושמא תאמר אולי לא יכירך אחר כמה שנים. או שכח את אשר עשית לו. לא יתכן כי הלא מי אנכי שישכחני. שמילדותי היה ירא ממני. ומה גם שאמרו ז"ל כי הסיר כתר מלכותו של פרעה מראשו ואמר פרעה הלא זה אשר נאמר עליו שעתיד לגאול את ישראל ולכובשני וכמ"ש ז"ל (ש"ר פ' א') כי שלשה היו באותה עצה. איוב יתרו בלעם וכו'. באופן שעתה יראה מעשה ויזכור נוסף ע"ד הריגת המצרי וזהו מי אנכי. וגם אין לומר שלא יכירני כי הלא ומי ביתי אם לא בית פרעה. כי שם נתגדלתי עד בן עשרים שנה. ולא אוכל להתנכר והוא הענין שכתבנו וע"כ הוצרך הוא יתברך להבטיחו כי אהיה עמך וכו':

עוד יתכן בהתכת כל תיבות שני כתובים אלו הבאים כאחד נשים לב. ראשונה באומרו מי אנכי כי אלך אל פרעה שנראה שאינו כדאי לדבר אל המלך. ומה הוא פרעה כלב המת ההוא כי אשר מלך מלכי המלכים מדבר עמו. לא יהיה כדאי לדבר עם מלך. והנה בדרך הקודם עלתה ארוכת קושיא זו. אך עדין יש תיבות בכתוב ודקדוקים אחרים יתיישבו יותר בדרך אשר נבאר בס"ד:

ועוד בתשובתו ית' כי אהיה עמך וכו'. למה צריך אות ולא יספיק דבורו ית': ועוד כי הלא נהפוך הוא אות זה מכל דרכי האות כי הלא האות ראוי יהיה. ממה שהוא עתה לאמת העתיד כענין אליעזר ויהונתן וגדעון. אך זה הוא שעל מה שיהיה עמו עתה. נותן לו אות ממה שיעבדון לעתיד את האלהים אחרי צאתם ממצרים:

אמנם הנה עלה על דעתו. כי לא יעשה ה' אלהים דבר. ולא יהיה עמה כעת עד הסוף כמפורש על וארד להצילו מיד מצרים. אך עתה זכות משה לבדו. יספיק עד מציאות הוצאה בעלמא. כמפורש על ועתה לכה כו'. על כן אמר הנני רואה חמשה עכובים. (א) מי אנכי מצד עצמי בלעדי ומה גם לרז"ל (שם פ' ג') פירשו האם אנכי הוא אשר אמרת. ואנכי אעלך גם עלה את בניך. (ב) כי אלך אל פרעה. שברחתי מחרבו והרגני. (ג) וכי אוציא את שהוא את לרבות שכינה ופמליא שלמעלה. כי מה אני לכך שרמז באת זה. מה שריבה לו הוא ית'. באומרו את עמי ברבוי אותו האת. (ד) בני ישראל שהיה נודע שהיו עע"ג כמצריים ובמה יזכו. (ה) היות ממצרים שצריך לשדד שר ומערכה המחייבת שעבד לא יגאל עוד. והשיב לו הוא ית' כי אהיה עמך. הרי נתקנו כולן זולת הרביעית ואם יתאמץ לבבך לומר במה אדע כי תהיה עמי כאשר אמרת כי אהיה עמך ולא יעכב איזה עון ישראל. על כן וזה לך האות כי אני בעצמי אהיה עמך. כי הנה גדול חשיבותך לפני. כי הלא אנכי שלחתיך בעצמי ולא ע"י מלאך כי כאשר נראה אליך מלאך מתוך הסנה. האם לא יהיה יכול המלאך ההוא לשלחך משמי ולא רציתי. רק שאנכי בעצמי שלחתיך כד"א ויקרא אליו האלהים מתוך הסנה ויאמר וכו'. ואין לך אות גדול מזה שאהיה עמך כי גדלת בעיני להיות אתך. וזהו וזה לך האות ומה הוא האות הלא הוא כי אנכי שלחתיך:

ועל הרביעית שישראל עע"ג אל תחוש כי הלא אין זה רק רע מודבק ממצרים להיותם בתוכם. אך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים לבדו ולא את ע"ג על ההר הזה כי אין חטאם זה שורשיי להם והוא מאמרנו על פסוק כשושנה בין החוחים. ומאמרם ז"ל (שיר השירים רבה) על פסוק שזפתני השמש:

יג[עריכה]

ויאמר משה וכו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו הנה אנכי בא אל בני ישראל מה צורך או' הנה אנכי בא ולא אמר בבואי אל בני ישראל ואמרו לי מה שמו וכו'. (ב) למה ימנע מלומר מעצמו שם המיוחד כה אמר ה' וידעו שמו ית'. (ג) היתכן שלא ידעו ישראל זקניהם וגדוליהם שמו ית' מסורת מאבותיהם שיצטרכו לשאול מה שמו. (ד) היחוייב שיאמרו לו מה שמו שהוצרך לומר מה אומר אליהם. (ה) מה השיב לו הוא ית' שיאמר להם אהיה ולא אמר שם ה' כמאמרו אחרי כן ה' אלהי אבותיהם. (ו) אומרו אח"כ ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני למה חזר מהקודם ואם היא כמז"ל (שם פ' ג') שמתחלה אמר אהיה בגלות זה אשר אהיה בגלות אחרת ואח"כ שלא לבשרם גלות אחרת מעתה חזר בו. מעיקרא מאי סבר ואם מתחלה כיון אני מודיע לך אהיה בגלות זה ואהיה בגלות אחרת אך לישראל לא תאמר רק אהיה שלחני למה הפסיק בו ויאמר באמצע. (ז) אומרו ויאמר עוד אלהים אל משה מה ענין אומרו עוד. (ח) אומרו כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם וכו'. איך חוזר בו מהקודם זה שלש רגלים תחלה אמר אהיה אשר אהיה ואח"כ אמר אהיה שלחני ואח"כ אמר ה' שלחני ואם הוא שיאמר זה וזה לא מצינו שאמר להם משה שם אהיה כלל ואיך יתכן יעבור ציוויו ית':

ועוד למה כלל האבות באומרו אלהי אבותיכם וחזר לפרטם אלהי אברהם וכו'. (ט) אומרו אלהי בכל א' ולא אמר אלהי אברהם יצחק ויעקב. (י) אומר זה שמי לעלם כו' מה ענינו פה ומהפעם הראשון שהודיע לו שם הקדוש הזה היה ראוי יודיענו שאינו נהגה ככתבו. (יא) אומר לך ואספת את זקני וכו' אם הוא שחוזר מהקודם ואומר שלא ידבר עם ההמון רק עם הזקנים למה לא אמר לו כן מתחלה ואם היא שידבר עם הזקנים לבדם למה לא ידבר עם כלם כא'. (יב) בשנותו את טעמו כי למעלה לא אמר לשון מראה רק לשון שליחות אהיה שלחני ואל הזקנים אמר נראה אלי וגם אל הזקנים אמר פקד פקדתי משא"כ למעלה. (יג) אומר אל הזקנים אלהי אברהם יצחק ויעקב ולא אמר אלהי בכל אחד משלשתן כדלעיל. (יד) אומר אעלה אתכם וכו' כי מלת ואומ' מיותרת והיל"ל ואעלה אתכם וכו':

אמנם הנה באומר הוא ית' למשה לכה ואשלחך אל פרעה וכו' ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה כמפורש אמר עתה גם שאמרת כי אהיה עמך עכ"ז לא אעצור כח לבא אל פרעה כי מה אני כי אם הנה אנכי בא אל בני ישראל כי לאלה אערב אל לבי אך לא אל פרעה וזה ירמוז טעם זרק"א במלת בא לרמוז כאו' כי דבר גדול הוא עושה כמתמיה ומגדיל ענין ביאה זו כי דבר גדול הוא בעיניו היותו בא אל בני ישראל והוא כי הלא אפי' בני ישראל יאמרו לי מה שמו כ"ש פרעה כאשר היה שאמר מי ה' באופן שיקש' עלי ללכת אל פרעה ע"כ אמר לו הוא ית' אח"כ ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים למען בחברתם לא ירך לבבו כ"כ. וכן אח"כ בסרבו שנית א"ל בלכתך לשוב מצרימה כלומר אגב אורחך לשוב לדבר אל בני ישראל התאמץ ובא גם אל פרעה כי ראה כל המופתים וכו' ועשיתם לפני פרעה. והנה היה מקום יאמר לו הוא ית' מה ראית לחוש שיאמרו לך מה שמו ומה היא החרדה שחרדת על בואך אליהם כאלו יפקפקו בשליחותך לזה אמר ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם וכו'. והענין מה שכתבנו למעלה כי כבר עלה אל מדרגה התנבא בשם ה' גדול היא אספקלריא המאירה מאומרו ויאמר ה' ראה ראיתי וכו' והוא מ"ש ז"ל (ש"ר פ' ו') ע"פ וארא אל אברהם וכו' שאמר הקב"ה לאבות לא נגליתי בשמי הגדול רק באל שדי ולך באספקלריא המאירה וזהו ושמי ה' לא נודעת להם והדבר הזה הוא יסוד אשר מקראי קדש הללו יסובבו בו:

ונבא אל הענין והוא כי בראות משה גדר נבואתו בשם הגדול הזה אמר בלבו הנה אם אומר לבני ישראל כי השם הגדול נראה אלי לא יאמינו בשליחותי באומרם אלי הטוב טוב אתה מהאבות שלא נגלה עליהם שם זה ויחשבו שאני בודה מלבי ומה גם שהיו נכוים בגחלת איש אפרתי שעשה עצמו גואל והוציא אל הרג בני אפרים ביד פלשתים. ואם אומר שם אלהים הוא כח דין ויאמרו אם ע"פ מדה"ד בא לגאלנו אין תקומה חלילה על כן אמר הנה לא אזכור להם שום שם כלל רק אומ' סתם אלהי אבותיכם שלחני וכו' ובזה יחויב שיאמרו לי מה שמו על בלתי הזכירי שם ומה אומר כי לכל צד יש דוחק כאמור ויאמר אהי' אשר אהי' לומר הנה אמרתי לך בשלחי אותך אל פרעה כי אהי' עמך גם עתה בבאך אל ישראל אהי' כאשר אמרתי שאהיה עמך בבאך אל פרעה כלומר ולא תירא יהרהרו עליך לשאול מה שמו ואם תירא להיות בחיריים ע"כ ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהי' שלחני אליכם כלומר אם אינך חפץ להזכיר שם. וגם שלא יבינו כי שם ההוי"ה נראה אליך ותירא פן יחשבו שהוא ע"י שם אלהים וייראו מבחינת הדין פן לא יזכו ליגאל על כן אמור אליהם אהי' שלחני כי תתקן השני דברים א' שהו' כנוי אל בחינה עליונה של רחמי פשוטים ולכן לא תאמר לשום מראה כי היא בלתי מתראית רק שלחני שאפשר שהיתה הנבוא' משתלשל על ידי בחינות תחתונות וע"כ נאמר ויאמר בין הענין כי אומרו אהי' אשר אהי' הוא ענין אל משה ואומרו אהיה שלחני הוא אל ישראל וגם לא בודאי רק אם יהיה כדבריך שישאלו על כן נאמר ויאמר באמצע ואמר הוא ית' הנה עד כה דברתי לך בהנחת הקדמתך שאמרת שבדברך אל ישראל לא תזכיר שום שם רק סתם אלהי אבותיכם והשבותי לך לפי שיטתך שאם יאמרו לך מה שמו שתאמר אהיה שלחני אך אעיקרא דדינא פירכ' מי הכניסך בתגר זה למה תשים בפניהם פתחון פה שישאלו מה שמו ולא טובה עצתך רק כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם. ובזה לא יאמרו מה שמו כי כבר הזכרתו אתה ועל כן אמר ויאמר עוד כלומר כי עד כה דבר ע"פ שטת מרע"ה ועתה מוסיף דבור לעקו' הקדמתו של משה ולסדר לו דברי' שלא יתעתדו ישראל לשאול מה שמו וע"כ נאמר ויאמר עוד שהוא תוספת הפך כל הקודם ועל מה שאתה חושש שיהיה כמו זר בעיניהם שנראה אליך ה' שלא נראה לאבות שלש תשובות בדבר א' כי תחל' הזכות הזה באבות עצמם שמתחברת זכות' בזכותך. וזהו בשתי בחינות א' במה שהוא אבותיכם ויהיה מז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ה) כי פסוק וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים הוא שכרת ברית לשבטים ועליהם יאמר פה אלהי אבותיכם שזכותן מסייען שנית זכות האבות מפאת עצמם שהוא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כי שזכות כל א' לא הספיק להראות אליו בשם זה כי נצטרפו עם זכותך זכות שלשתן: או יאמר במה שכתבנו למעל' בפ' לך כי שלש הדרגות היו באבות. (א) באברהם שנקרא הוא ית' אלהיו אך אחר מותו בלבד. (ב) ביצחק שנקרא אלהיו בחייו אך בהיותו סומא. (ג) ביעקב שנקרא אלהיו בחייו והוא בריא שלם בגופו כמ"ש על ויקרא לו אל כו':

ובזה יאמר אלהי אבותיכם שהוא בבחינת מעמד שלשתן הספיק להראות לי בשם זה ואל תתמהו איך נתוסף זה בהתחברות' כי הלא מהם תראו וכן תלמדו כי הלא נקרא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שנקרא אלוה על כל א' ולא ראי זה כראי זה כי הקרא אלהי הא' היה אחר מותו ואלהי השני עודנו חי בהיותו סומא ואלהי השלישי עודנו חי ובריא ואין זה רק שבשני יש זכות שנים ובשלישי זכות שלשה ואם כן גם עתה יצטרפו זכות שלשתן יחד עלי להגדיל נבואתי לגאולתכם וז"א אלהי אבותיכם דרך כלל ואומרו אח"כ אלהי בכל אחד מהאבות על בחינת כל אחד תוספת על הקודמת כראיה אל צירוף שלשתן עליו:

שנית שלא תאמר נראה אלי כי אם שלחני אליכם שאפשר כי השליחות הוא משם זה אך בהשתלשלות מראות שם אדנות כי שם מתעבה המראה:

שלישית כי הלא זה שמי לעלם וזה זכרי וכו' שהוא כי שם ההוי"ה מתעלם שלא תהגה אותו כככתבו רק בשם אדנות ובזה יחשבו כי לא על השם הגדול אתה אומר כ"א על שם אדנות שהיא אספקלריא שאינה מאירה ובהזכירך הזכיות הנז' לא תירא פן יפיל בם אימת היגאל בכח דין על העדר זכותם כי לא על זכות' נעשה הדבר רק על זכות אבות והנה כל זה הוא בדברך אל המון עם אך לך ואספת את זקני ישראל ואליהם תאמר בפירוש ה' וכו' נרא' אלי ולא תאמר שלחני כ"א שנראה בפירוש ואל תחוש פן יקשה עליהם הראותי בשם זה אליך משא"כ אל האבות כי מה שקשה על המון העם הוא על בלתי יודעים בודאי שאתה הוא הגואל האמיתי ויריאים פן כמקר' אשר קרה לאשר קם מאפרים גם אתה יקרך אבל לזקני ישראל אין פחד כי הלא תאמר להם בשם ה' שאמר לך פקד פקדתי אתכם וכו'. ובזה יתאמת להם כי גואל אתה באמת והוא כי הזקנים יודעים במסורת יוסף הצדיק כי הגואל שיאמר פקידה כפולה הוא הגואל האמתי. כנודע מרז"ל (ש"ר פ' ג') וז"א לאמר כלומר כי אל הזקנים יאות לאמר פקד פקדתי כי בידם הקבלה וע"ז שב משה ויאמר והן לא יאמינו לי וכו' כי יאמרו לא נראה וכו' לומר אשר אמרת ה' לאמר שלחני אליכם יראה טוב מאמור להם נראה אלי כי הלא הן לא יאמינו לי באמרי כן כי גם שאחר או' נראה אלי אני מסיים ואומר פקד פקדתי אתכם למען יאמינו בי אך הלא לא יעצרו כח לשמוע בקולי אל סוף מאמרי כי מיד בשומעם תחלת דברי פי ה' נראה אלי יאמרו לא נראה אליך ה' כי לא טוב אתה מאבותיך שלא נראה אליהם בשם הגדול הזה וע"כ מהחילי לומר נראה אלי ימנעו משמוע בקולי בפקידה הכפולה ודברי השליחות כי אפי' לשומעו לא יחפצו אחר הקדמתי זאת. וזהו לא יאמינו לי בתחלת מאמרי. ובזה לא ישמעו בקולי אל הסוף כי יאמרו על תחלת דבורי ה' שהוא ה' נראה אלי לא נראה אליך ה' באופן שאפי' יהיה אפשר שבשמוע סוף מאמרי בפקידה ההפולה היו מאמינים לא יאבו לשמוע בקולי שלא יניחוני לדבר עוד:

או שיעור הענין הלא אמרת שע"י אומרי פקידה כפולה יאמינו שנראה אלי ה' הגדול והנורא ואני או' כי נהפוך הוא כי אדרבה אומרי כי נראה אלי ה' מספיק שגם לא ישמעו בקולי בפקידה הכפולה כי הן לא יאמינו לי בשליחות ולא ישמעו בקולי בפקידה כפולה כי יאמרו לא נראה אליך ה' ובעקור המראה תפול מאמריה כי יאמרו כי היא מצות אנשים מלומדה ואמר אלהי אברהם יצחק ויעקב ולא אמר אלהי בכל א' משלשתן לרמוז אל התחברו זכות שלשתן שע"י כן נראה בזכותם ה' אל משה מה שא"כ לכל א' מהם בפני עצמו כענין מאמרם ז"ל בגמ' שאמר אליהו שהקים את האבות אחד אחד להתפלל שאם היה מקים יחד את שלשתן היו נענים בכל מה שיזכירו:

יז[עריכה]

ואומר אעלה וכו'. לבל יאמרו אליך הנה כמה זכיות וחרדות צריך לשנגאל ולא נאבד והלא אעיקרא דדינא פירכא. למה הביאנו ה' אל מחלת הגלות המר הזה כי נתעתד כמעט ליאבד ולא הגלה את עשו ואת ישמעאל והיא המבוכה עצמה שארז"ל (ש"ר פ' א') שהיה בה מרע"ה תמיד ע"כ סמוך ואמור להם ואו' אעלה וכו' לומר כי מאז אמרתי בלבי בהגלותו אתכם היה להטיב לכם כי מכאן תתלבנו לשתזכו שאעלה אתכם מעני מצרים שעלייה הוא לכם כור ברזל להזדכך לעלות אל ארץ וכו' וע"כ אל תחושו אל הצער הזה על גודל הריוח שתזכו אל ארץ זבת ונובעת קדושת חלב ודבש שהיא להיותה לעומת קדושת התורה העליונה שעליה נאמר דבש וחלב תחת לשונך וטוב תתי אותה לכם מתתי אותה לעשו וישמעאל כי פורע חוב הגלות הוא נוחל את הארץ:

או יאמר פן תאמרו וכי זו היא שומת עין שאמר שבעצמו יגאלנו באו' אעלך גם עלה ועתה משלח ב"ו לכן אמר מה שואומר אעלה אתכם שהוא בעצמי זה הוא מעני מצרים הוא השר ששמו מצרים שהוא בסוף על הים כמדובר למעלה בפ' וארד וכו' וגם יהיו ע"י עצמי להעלותן אל ארץ הכנעני וכו':

יח[עריכה]

ושמעו וכו'. ראוי לשים לב למה זה היתה הגניבת דעת הזה של פרעה לאמר נלכה דרך שלשת ימים וכו' וטוב טוב לומר האמת כה אמר ה' שלח עמי ולא ישובו לך עוד כי הלא אין מעצור לה' להוציאם ביד חזקה בלי התנכלות ועוד אומרו ולא ביד חזקה כי הלא אדרבה ביד חזקה ישלחם אמר ה' ואם כפירוש המתרגם שחוזר אל פרעה כאו' ולא מן קדם דחיליה תקיף הוא דחוק ועוד למה מעתה מודיע שיתן את חן העם וכו'. ושאלה אשה וכו' ולא יניח הדבר אל שעתו אחר י"ב חדש ומה גם כי אז היה עיקר הצווי כאומרו דבר נא באזני העם וישאלו וכו' ומה גם למז"ל שהחזיק טובה הוא יתברך לישראל על שומרם סוד זה י"ב חדש ולא היה מי שגלה הדבר למצרים וטוב טוב היה שלא להקדים כ"כ זמן פן ימצא מגלה סוד כי בחיריים הם:

אמנם הנה כוונת הכתובים להשיב על הקושי הא' והוא בהקדים כי רצה הקב"ה להוציא את ישראל ע"י אותות ומופתים למען ידעו ישראל גדולתו ית' להכינ' לקבלת התורה כענין ולמען תספר באזני בנך וכו' שע"י כן וידעתם כי אני ה' ומה גם למה שנכתב בס"ד בשערים כי בעשר מכות הודיעם הברא העולם בעשר מאמרות להשריש את ישראל באמונה:

ונבא אל הענין אמר הנה אני מצוה לאמר נלכה נא דרך שלשת ימים כמפייס אותם לומר שישובו אחרי כן ואני ידעתי שעם אמור שישובו לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואל תאמר כיון שאפילו באמור שישובו לא יתן להלוך יותר טוב היה שלא לדבר כמפייס רק ביד חזקה לדבר בכח שלא לחזור לעולם לז"א הנה ב' טעמים בדבר א' כי מה שתדבר בו ולא ביד חזקה לאמר שלחם על כרחך לעד לעולם הלא הוא כי הנה אם הייתי אומר ישלחם בהחלט בחוזק יד על כרחו לא יתכן כי הלא אני מעותד כי ושלחתי את ידו והכיתי את מצרים וכו' וע"כ אם הייתי אומר שישלח לעולם ביד חזקה לא היתה אשמת סרובו כדאי לכל המכות כי לא יפלא שימאן להפסיד ס' רבוא עבדים כא' לעולם על כן אמרתי דרך זה שעל כן בסרבו ראוי להכותו מכות גדולות להודיע את ידי וגבורתי לישראל שהוא כמדובר על פסוק ולמען תספר באזני בנך וכו' את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם כי אשר התעללתי וצחקתי בו לו' שאין הליכתם החלטית היה הכנה לשום את אותותי בם כמדובר.

ועוד טעם שני והוא כי ונתתי כו' לומר כי הנה לקיים נדרי שאמרתי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ע"כ צריך כי ונתתי את חן כו' ושאלה אשה משכנתה כו' ונצלתם את מצרים. וא"כ איפה א"א לומר שישלחם לעד לעולם לבלתי שוב עוד שא"כ לא ישאילום כלום ואיך ינצלו את מצרים ואיך יצאו ברכוש גדול:

ויען וכו' מפורש למעלה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.