אלשיך/ויקרא/ה

אלשיך ויקרא ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וכו' , הנה בהחילו בנפש שהוא לשון נקבה, ומסיים בלשון זכר באומרו והוא עד וכו', אפשר רמז כי שבועת העדות אינה בנשים, ועוד ראוי להעיר: (א) כי הנה מהראוי יאמר נפש כי תשמע קול אלה, אך אומרו כי תחטא מיותר: (ב) שיורה כי קודם שמיעת הקול אלה חטאה, אך לא כן הוא רק אחרי שומעו שלא יגיד: (ג) אומרו ונשא עונו והיה ראוי יאמר ונשא עון גם מלת ונשא יראה בלתי צודקת:

אך יאמר, הנה אמרתי למעלה כו' עבירה מטמאה את הנפש, וגורמת לבא תקלת אשמת שגגה מתחת ידו, אמר עתה כי עוד מעט ויעלה גם אל מזיד בשב ואל תעשה, שיכבוש עדות היא שבועת העדות, ומתעתד לעבור אם לא יגיד, ואז ונשא עונו, לא אמר ישא עונו כ"א ונשא, לומר זולת מה שגורם שיגזול ראובן את שמעון על בלתי הגיד מדות חובת ראובן. גם ישא עון עצמו, וז"א ונשא בוי"ו, לו' ונשא ג"כ עונו נוסף על עון זולתו, כי גם יש לו חלק מעון ראובן:

או יאמר אוי לעני הלז. כי אשר הפסיד ממון על כבוש זה עדותו, לא נשא עון, אך זה במה שלא יגיד ונשא עונו, או תחלה נקרא חטא שהוא בשב ואל תעשה, אמנם ימשך מזה. כי ושמעה קול אלה ועבר על השבועה, נמצא עתה שחטא ועשה עון, כי החטא של העדר הגדה שקראתיו חטא נעשה עון. וזהו אם לא יגיד ונשא עונו, שהוא עונו שקדם מאז כבש עדותו ואמרתי עליו נפש כי תחטא:

או יאמר גם אחר שכבש עדותו ונשבע לשקר, טוב לו שיגיד עתה שאם לא יגיד ונשא עונו על עצמו. משא"כ אם יודה ויגיד אפי' עתה שיסלק מעליו עונו ע"י מה שיביא אשמו, ובזה יתכן מה שלא אמר אם לא יגיד מתחילת הענין על שכבש עדותו:

או ירמוז, נפש כי תחטא, שיכבוש עדותו טרם ישביעוהו. עוד מעט שאחר השבועה ששמעה קול אלה גם כן. יתעתד שינשא עונו הראשון גם הוא נוסף על השבועה, ואחרי אומרו כי נפש כי תחטא, תגרום למעול בעמיתו, שעל יד כבוש עדותו גוזל ואוכל ראובן משל שמעון. זולת השבועה שאין בעברו הנאה ממשיית. אמר כי מזה ימשך, כי נפש כי תמעול מעל בה'. לומר כי מאשר תמעול תחלה באדם ימשך ג"כ מעל בה', שהוא למעול בקדשים לאכול מקדשי קדשים. וזהו כפל אומרו ומעלה מעל:

יז

ואם נפש כי תחטא וכו' : (א) הנה מהראוי היה יאמר. ואם נפש אחת תחטא וכו' או נפש כי תחטא. אך לומר ואם נפש כי תחטא הוא לשון בלתי מובן. (ב) אומרו ונשא עונו. כי זה לא יצדק רק בעון מזיד. כענין שבועת העדות שאמר למעלה ונשא עונו. שהוא על מי שכפר ונשבע בזדון. אך במי שלא ידע ושגג. איך ישא עון:

אמנם הנה ענין הכתוב ידבר. במי שהיו לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן. ואכל אחת מהן ולא ידע אם של חלב אכל אם של שומן אכל. וגזרה חכמתו יתברך. יביא איל מן הצאן תמים לאשם. והוא אשם תלוי שמגין עליו מן הייסורין עד שיודע אליו אם חלב אכל או שומן. ואם יודע לו אחר זמן כי חלב היה מה שאכל. מביא אח"כ קרבן חטאת ויכפר. והנה קרבן זה בדבר זה כל השומע יתמה. באמת באמור מריה דאברה' אם לא היתה רק חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ואכלו. ונעלם ממנו אם חלב או שומן אכל. עם היות שאח"כ נודע אליו שחלב אכל ודאי. עם כל זה קרבנו כשבה או שעירת עזים שדמיה קלים. אפילו פטרוזא בת דנקא. וכשהיו שני חתיכות לפניו וחשב ששל היתר אכל. ואח"כ הוא מסופק אם אכל היתר או איסור. מביא איל תמים מן הצאן שדמיו מרובים. ועדיין הדבר תלוי עד שיודע לו שאכל ודאי חלב ויביא חטאת. והלא כמו זר נחשב. והנה על זה אמר רבי יוסי הגלילי (כריתות כ"ו). הרי הכתוב ענש על מי שלא ידע. על אחת כמה וכמה על מי שידע שיענש. והנה לא יבצר שהתימה במקומה עומדת. למה ענש על ספק זה מבאחר. ומה גם כי ק"ו והוא מאשר לא היה לפניו רק חתיכה אחת ואכלה בחזקת שומן. ואח"כ נודע אליו כי חלב היה. בודאי שבשעיר' עזים מתכפר:

והנה אחשבה. כי הן אלה דברי מקרא שכתוב ואם נפש וכו'. לומר הלא כתבתי לך שהנהנה מן ההקדש בשגגה. מביא אשם איל תמים מן הצאן. וזהו מחומר ההקדש. שאלו שגג על איסור אחר היה מביא שעיר לחטאת. אמר עתה אודיעך. כ"א נפש כאשר תחטא יהיה ביתר איסורין. ולא ידע אם היה איסור. גם בו לעון יחשב לו. עם שאינו מן ההקדש. כ"א יתר מצות. ונשא עונו. ואמר עליו והביא גם היא איל תמים:

וזהו שעור הכתובים ואם נפש כאשר תחטא. יהיה שועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה. עם היות שאינו ענין הקד' וגם אינו איסור ודאי כ"א ולא ידע עם כל זה ואשם ונשא עונו יאמר עליו קרוב לזדון והביא איל תמיה וכו' ולא חטאת נקבה. וזהו והביא וכו'. והוא כמפורש בקבלה. כי על שתי חתיכות אחד של חלב ואחד של שומן. וחשב שהיו היתר ואכל מאחד מהן. ואח"כ נודע אליו שהאחד היה של איסור. ועדיין אינו יודע אם האיסור אכל. שמביא איל תמים והוא אשם תלוי כמדובר. והנה הלא על כל הדברים האלה תתחזק הקושיא. ע"כ להשיב עליה. אמר אשם הוא אשום אשם לה'. והוא לומר מה שיפלא בעיני כל שומע למה זה שנודע אליו שהאחד הי' של איסור ועדיין אפשר שמה שאכל היה היתר. יהיה חמור ממי שלא היתה לו רק חתיכה אחת ואכלה בחזקת היתר. ונודע אליו בודאי שחלב אכל. אינו קושיא. כי הלא אין תימה. רק בהביט אל מה שאחר שנודע אליו שהיה איסור. שעל זה יקשה למה אשר נודע אליו שודאי אכל חלב יהיה קל. מאשר לא נודע אליו רק שחתיכה אחת היה איסור. עם היות שעדיין אפשר שהיתר אכל. אך בהביט אל עת שאכל. שעדיין לא נודע דבר לא בזה ולא בזה. יותר יאשם אשר היו לפניו ב' חתיכות ואכל מבלי שום לב אם היתר או איסור היה. יותר מזה שיאשם אשר היתה לפניו חתיכה אחת בלבד וחשב שהיתה שומן ואכלה. והוא כי באחת אין לפניו דבר שיבחין בו חלב או שומן היא. ולכן לא תגדל אשמתו כ"כ. אך אשר לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן. אם היה שת לבו לעמוד ולהתבונן בשניהם. ודאי היה מכיר החלב. כי בהיות חלב ושומן לפניו סמיכות קל להבחין החלב מהשומן. כי ניכר למראית העין בהיות שניה' יחד מה שאין כן בהיות אחד בלבד שאין שכנגדו לפניו להבחין בו. ע"כ קרוב למזיד יחשב כאשר היו ב' חתיכות בעת שאכל אפילו שלא נודע אליו רק שאחד חלב. מאשר אכל חתיכ' לבדה שהיתה לפניו בחזקת היתר. וידע שאיסור היה באחד. וזה מאמרו ית' באומרו. אשם היא אשום אשם לה'. לומר אל תתמה להקל באשמות זה שהיו לפניו שני חתיכות. יותר מאשר לא היתה לפניו רק אחת. כי הלא דע כי אשם הוא בעצם. והטעם כי לא תביט אל עת שנודע מה שהיה אם חלב או שומן. כי זה ודאי שחלב אכל למפרע וזה ספק. כי אם אל עת אשמו' אכילתו. וזהו אשום אשם לה' לומר בעת האשום אז אשם לה'. כי אז היו לו במה להבחין ולא שת לבו וקרוב למזיד הוא מה שאין כן האחר' שחתיכה אחת היתה לפניו ולא היה לו במה יבחין:

כ

וידבר ה' וכו' . נפש כי תחטא ומעלה וכו'. יאמר אל ימעט בעיניך החוטא לחבירו. כי דע מאשר יחטא לחבירו יבא למעול מעל בה'. וזהו נפש כי תחטא. ולא לה' מזה יבא שומעלה מעל בה'. ופירש ואמר. שהוא כי וכחש בעמיתו בפקדון וכו' הרי חוט' לחבירו. מזה יבא למעול מעל בה'. כי מזה יבא יוסף לחטא בהנה שהוא כי ישבע על שקר. שהוא שבועות הפקדון והיא מעל בה', נוסף על חטא עכבו ממון חבירו אצלו. הנה כי מחטא איש לחבירו יבא למעול בה' לכן כאשר ישוב בתשובה. שאחר שכפר ונשבע הודה שנשבע על שקר על כן לעומת הדרגת חטאו תהיה הדרגת תשובתו. כי תחלה יתקן מה שהיה עושק את עמיתו. ושלם את הקרן וחמשיתו. ואחר כך ואת אשמו יביא לה' למד כי כאשר החוטא לעמיתו ימשך לחטא לה'. כי השב ומתקן מה שבינו לחבירו יתקן גם כן מה שבינו לשמים כי זה יביאנו לזה. באופן שלא ימעט לאיש תיקון מה שבינו לחבירו. כי השב ממה שבינו לחברו ישוב גם במה שבינו למקום. ולא עוד אלא שחפץ הוא ית' שבשל חבירו יתחיל האיש לתקן ואח"כ ואת אשמו יביא לה'. ואחרי הודיע אלהים לנו את זאת. אל תאמר בלבבך. בראותך אשר החמרתי במה שבין אדם לחבירו. ואו' אליך בממנו מתחיל לתקן. כי א"כ איפה מהנוגע אל חבירך תעשה עיקר. כי דע לך כי לא נגמר תיקון אשר היית חוטא לחבירך. עד אשר תקנת מה שנוגע לה'. כי הנה וכפר עליו הכהן לפני ה'. שהוא כקרבן שמביא על השבועה. ובזה ונסלח על אחת מכל אשר יעשה לאשמה. שהוא על חטא שחטא לחבירו. לאשמה אגבו גם בשבועת ה'. כי גם הקרבן גומר כפרת הראשון. כיון שעל יד האחד נמשכה אשמת השנית. וזהו לאשמה בה:

או בדרך אחרת. שאומר לא בלבד החמרתי לך במה שבינך לחבירך. מפני שהדבר קל ותבא לזלזל בו. כי אם שגם הוא חמור. כי הלא גם האשם הבאה על השבועה היא מצטרך. גם למה שהיחלת וחטאת בחבירך. וזהו וכפר כו' ונסלח לו. על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בשנית. היא השבועה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.