מראי מקומות/ברכות/ה/ב
דין גרמא דעשיראה ביר
בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי שמת רש"י][1]
וברש"י (ד"ה ביר) פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש.
והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה. ובתשובות הגאונים (הרכבי, סימן תט) מובא שנטל רבי יוחנן אצבע קטנה שלו.
ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך (ערך גרם) שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא{{הערה|כמבואר באהלות (פ"ג מ"ג) כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן. וכ"כ הרשב"ם (ב"ב קטז.).
עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר המהר"צ חיות שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות (ערך רבי יוחנן).
אם השאיר רבי יוחנן בן או בת
תוספות מביאים דברי הגמרא בקידושין (עא:) שרבי יוחנן היו לו בנות.
ונחלקו המפרשים האם אחר עשר בניו שמתו נותרו לו בנים אחרים. דעת הרשב"ם (ב"ב קטז.) שלא הניח רבי יוחנן עוד בן. אמנם בתשובות הגאונים (שם) מבואר שנותר לרבי יוחנן בן אחד והוא רב מתנה, ושלחו רבי יוחנן ללמוד תורה אצל שמואל בבבל.
לימוד ספר איוב
בתורה תמימה (קהלת ז א הערה י) ביאר על פי מעשה זה את דברי הגמרא לקמן (יז.) רבי יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסף בהמה לשחיטה וכו', שהלשון 'כד הוי מסיים' מורה שהיה זה חזון נפרץ אצלו לסיים ספר איוב, ויתכן לומר שהסיבה לזה לפי שהיה לו הרבה בנים ומתו ולכן היה רגיל ללמוד ספר איוב.
- ↑ בתשובות הגאונים (הרכבי, סימן תט) מובא שבנו העשירי נפל לתוך יורה רותחת ונתחתכו אבריו, ונטל ריו"ח אצבע קטנה שלו וצררה בסודרו שהיה מתנחם בה ועליה אמר כך. ולשון 'שהיה מתנחם בה' משמע שלא רק ניחם בה אחרים אלא הוא עצמו היה מתנחם בה.