מראי מקומות/ברכות/ה/ב

מראי מקומות ברכות ה ב

ובנים לא כו' והא אמר רבי יוחנן דין גרמא כו'

בביאור שאלת הגמרא נחלקו המפרשים:

• רש"י (ד"ה ביר) ביאר, שגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה.

התוספות מקשים על פירוש רש"י, שהלא למסקנת הגמרא היכא דלא הוו ליה בנים כלל אין זה יסורים של אהבה וכמה צדיקים היו שלא היו להם בנים. וע"כ שאינו תלוי בכך ואף הצדיקים מעונים לפעמים ביסורין.

• התוספות (ד"ה והאמר) ביארו, שמכך שהיה רגיל לנחם אחרים בכך שמע מינה שהיו אלו יסורים של אהבה

דין גרמא דעשיראה ביר

בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי שמת רש"י].

וברש"י (ד"ה ביר) פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש.

אופן מיתתו

רב נסים גאון (כאן) כתב בשם רב שרירא ורב האי חמודו שבנו העשירי נפל לתוך יורה גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק, ונמס בשרו ונמק.

טומאה בנשיאת העצם

והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה. ורב נסים גאון (כאן) הביא בשם רב שרירא גון ורב האיי חמודו, שנטל רבי יוחנן אצבע קטנה שלו

ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך (ערך גרם) שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא וכ"כ הרשב"ם (ב"ב קטז.) והרמב"ן (חולין קכב.). וכ"כ בשיטת הקדמונים (ב"ב קטז.) ר' אברהם אב"ד בשם רבינו חננאל. וכ"ה הריטב"א (ב"ב שם) בשם י"מ, ביד רמה (שם) ובראבי"ה (ח"א מסכת ברכות סימן ו) בשם י"מ. ובשיטה מקובצת (כאן) הוסיף ששן זו נתלשה ממנו מחיים.

עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר המהר"צ חיות שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות (ערך רבי יוחנן). וכ"ה הריטב"א (ב"ב קטז.) בשם יש אומרים. וכ"כ הראבי"ה (שם) בשם י"מ.

קבורה בפחות מכזית

התוספות יום טוב (שבת פ"י מ"ה) הסתפק אם פחות מכזית מן המת טעון קבורה. ולכאורה יש להוכיח מסוגיין שאינו חייב קבורה, שאם לא כן כיצד יכל רבי יוחנן לשאת עמו עצם בנו העשירי.

ובעלי תמר (נזיר פ"ז ה"א) שכיון שהיה פחות מכשעורה לא חשש לקוברו כיון שאינו מטמא. אך הקשה להשיטות שהיה זה שן מדוע לא קברה וכן לדעת הגאונים שלא קבר אצבע קטנה שלו.

והחיד"א (שו"ת יוסף אומץ סימן ל אות ב) הוכיח אף הוא מסוגיין שאין שן צריכה קבורה. אך כתב שם שהעיד בו אחד מאוהביו שראה מעשה שחכמי המערב היו זהירין בזה.

היכן צר את העצם

ברש"י ושא"ר מבואר שצר את העצם בסודרו. אמנם ביד רמה (ב"ב קטז.) כתב שקבע עצם זה בטבעת שבאצבעו.

אופן הניחום

ביד רמה (שם) ביאר אופן הניחום שהיה אומר רבי יוחנן, זה עצם בני העשירי בידי ואף על פי כן הצדקתי עלי את הדין ונחמתי ואף אתם עשו כמוני.

במגיד מישרים (פרשת מקץ, מהדורא בתרא) תמה איך היה מנחם רבי יוחנן לאבלים על דרך צרת רבים חצי נחמה, הלא נחמה זו נחמת שוטים היא. עי"ש מה שביאר על דרך סוד.

איסור הנאה בדבר שגזעו מחליף

הרמב"ן (חולין קכב.) מביא דעת האומרים שכל דבר מן המת שגזעו מחליף ואינו מטמא - אינו אסור בהנאה, והוכיחו כן מסוגייתנו שצרר רבי יוחנן עצם מן המת בסודרו, והיינו שן שאינה מטמאה ואינה אסור בהנאה.

אמנם הרמב"ן דחה ראייתם, שהרי כאן כלל לא נהנה מעצם זו ואין ראיה שדבר שגזעו מחליף כשם שאינו מטמא אינו אסור בהנאה.

אם השאיר רבי יוחנן בן או בת

תוספות מביאים דברי הגמרא בקידושין (עא:) שרבי יוחנן היו לו בנות. וראה עלי תמר (קידושין פ"ג ה"ב) שנשא אשה בזקנותו והוליד בנים.

ונחלקו המפרשים האם אחר עשר בניו שמתו נותרו לו בנים אחרים:

דעת הרשב"ם (ב"ב קטז.) שלא הניח רבי יוחנן עוד בן.

אמנם בתשובות הגאונים (שם) מבואר שנותר לרבי יוחנן בן אחד והוא רב מתנה, ושלחו רבי יוחנן ללמוד תורה אצל שמואל בבבל. וכן הביא רב נסים גאון (כאן) בשם יש אומרים.

וכן הביא בספר ברכת אהרן (מאמר כא אות א) מדברי הגמרא בחולין (קלז:) לגירסתנו שם: כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה כו'. הרי שהיה לרבי יוחנן בן נוסף.

ובסדר הדורות (ערך רבי יוחנן) תמה על שיטה זו מדברי הגמרא בבבא בתרא המוכיחה שרבי יוחנן אינו סובר שכל מי שלא הניח בן הקב"ה מתמלא עברה עליו, מכך שאמר דין גרמא דעשיראה ביר ואם היה סובר כן לא היה מנחם באופן זה דהא חציף מאן דמפרסם חטאיה. ואם היו לו עוד בנים ראיית הגמרא תמוהה.

ובספר ברכת אהרן (שם) יישב, שאפשר שבן זה נולד לו לאחר זמן ופשטות הגמרא דאמר דין גרמא דעשיראה ביר היינו מיד אחר מות בנו העשירי עוד לפני שנולד לו בן אחר.

לימוד ספר איוב

בתורה תמימה (קהלת ז א הערה י) ביאר על פי מעשה זה את דברי הגמרא לקמן (יז.) רבי יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסף בהמה לשחיטה וכו', שהלשון 'כד הוי מסיים' מורה שהיה זה חזון נפרץ אצלו לסיים ספר איוב, ויתכן לומר שהסיבה לזה לפי שהיה לו הרבה בנים ומתו ולכן היה רגיל ללמוד ספר איוב.

אי משום בני דין גרמא

אם היו לרבי אלעזר בנים

התוספות (נדה ח.) כתבו שמדברי רבי יוחנן לרבי אלעזר משמע שלא היו לו בנים, אך דבר זה נסתר מדברי הגמרא שם. ולכך יישבו התוס' או שנולדו לו אחר כך עוד בנים או שהיו לו בנים הרבה ומתו מקצתם ועל אותם שמתו ניחמו רבי יוחנן.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף