מראי מקומות/ברכות/ה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספות מרובות) |
(המשך) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
== דין גרמא דעשיראה ביר == | == דין גרמא דעשיראה ביר == | ||
בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי שמת {{ממק|רש"י}}]{{הערה|בתשובות הגאונים {{ממ|[[תשובות הגאונים (הרכבי)/תט|הרכבי, סימן תט]]}} מובא | בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי שמת {{ממק|רש"י}}]{{הערה|רב נסים גאון {{ממ|[[רב נסים גאון/ברכות/ה/ב|כאן]]}} שרב שרירא ורב האי חמודו שבנו העשירי נפל לתוך יורה גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק, ונמס בשרו ונמק, וכ"ה בתשובות הגאונים {{ממ|[[תשובות הגאונים (הרכבי)/תט|הרכבי, סימן תט]]}}. וברנ"ג מובא 'שהיה מנחם בה אחרים' ובתשובות הגאונים מובא 'שהיה מתנחם בה'. ולשון 'שהיה מתנחם בה' משמע שלא רק ניחם בה אחרים אלא הוא עצמו היה מתנחם בה.}} | ||
וברש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#ביר|ד"ה ביר]]}} פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש. | וברש"י {{ממ|[[רש"י/{{כאן}}#ביר|ד"ה ביר]]}} פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש. | ||
והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה. | והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה. ורב נסים גאון {{ממ|[[רב נסים גאון/ברכות/ה/ב|כאן]]}} הביא בשם רב שרירא גון ורב האיי חמודו, שנטל רבי יוחנן אצבע קטנה שלו{{הערה|וכ"ה בתשובות הגאונים {{ממ|[[תשובות הגאונים (הרכבי)/תט|הרכבי, סימן תט]]}}.}} | ||
ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך {{ממ|[[הערוך/גרם|ערך גרם]]}} שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא{{הערה|כמבואר באהלות {{ממ|[[משנה/אהלות/ג#ג|פ"ג מ"ג]]}} כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן.}} וכ"כ הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}} והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/חולין/קכב/א|חולין קכב.]]}}. וכ"כ בשיטת הקדמונים {{ממ|ב"ב קטז.}} ר' אברהם אב"ד בשם רבינו חננאל. וכ"ה הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב שם]]}} בשם י"מ, וביד רמה {{ממ|[[יד רמה/בבא בתרא/קטז/א|שם]]}}. ובשיטה מקובצת {{ממ|[[שיטה מקובצת/ברכות/ה/ב|כאן]]}} הוסיף ששן זו נתלשה ממנו מחיים{{הערה|וכמבואר במשנה באהלות שם: ובשעת חבורו הכל טמא.}}. | ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך {{ממ|[[הערוך/גרם|ערך גרם]]}} שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא{{הערה|כמבואר באהלות {{ממ|[[משנה/אהלות/ג#ג|פ"ג מ"ג]]}} כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן.}} וכ"כ הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}} והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/חולין/קכב/א|חולין קכב.]]}}. וכ"כ בשיטת הקדמונים {{ממ|ב"ב קטז.}} ר' אברהם אב"ד בשם רבינו חננאל. וכ"ה הריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב שם]]}} בשם י"מ, וביד רמה {{ממ|[[יד רמה/בבא בתרא/קטז/א|שם]]}}. ובשיטה מקובצת {{ממ|[[שיטה מקובצת/ברכות/ה/ב|כאן]]}} הוסיף ששן זו נתלשה ממנו מחיים{{הערה|וכמבואר במשנה באהלות שם: ובשעת חבורו הכל טמא.}}. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
תוספות מביאים דברי הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/עא/ב|עא:]]}} שרבי יוחנן היו לו בנות. | תוספות מביאים דברי הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/עא/ב|עא:]]}} שרבי יוחנן היו לו בנות. | ||
ונחלקו המפרשים האם אחר עשר בניו שמתו נותרו לו בנים אחרים. דעת הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}} שלא הניח רבי יוחנן עוד בן. אמנם בתשובות הגאונים {{ממ|[[תשובות הגאונים (הרכבי)/תט|שם]]}} מבואר שנותר לרבי יוחנן בן אחד והוא רב מתנה, ושלחו רבי יוחנן ללמוד תורה אצל שמואל בבבל. | ונחלקו המפרשים האם אחר עשר בניו שמתו נותרו לו בנים אחרים. דעת הרשב"ם {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/קטז/א|ב"ב קטז.]]}} שלא הניח רבי יוחנן עוד בן. אמנם בתשובות הגאונים {{ממ|[[תשובות הגאונים (הרכבי)/תט|שם]]}} מבואר שנותר לרבי יוחנן בן אחד והוא רב מתנה, ושלחו רבי יוחנן ללמוד תורה אצל שמואל בבבל. וכן הביא רב נסים גאון {{ממ|[[רב נסים גאון/ברכות/ה/ב|כאן]]}} בשם יש אומרים. | ||
=== לימוד ספר איוב === | === לימוד ספר איוב === | ||
גרסה מ־10:04, 7 בינואר 2020
ובנים לא כו' והא אמר רבי יוחנן דין גרמא כו'
בביאור שאלת הגמרא נחלקו המפרשים:
- רש"י (ד"ה ביר) ביאר, שגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה.
- התוספות מקשים על פירוש רש"י, שהלא למסקנת הגמרא היכא דלא הוו ליה בנים כלל אין זה יסורים של אהבה וכמה צדיקים היו שלא היו להם בנים. וע"כ שאינו תלוי בכך ואף הצדיקים מעונים לפעמים ביסורין.
דין גרמא דעשיראה ביר
בגמרא מבואר שרבי יוחנן היה מנחם את האבל על מיתת בנו בהראות לו עצם בנו שמת, אומרו לו דין גרמא דעשיראה ביר [זה עצם של בן עשירי שמת רש"י][2]
וברש"י (ד"ה ביר) פירש שצר עצם מבנו שמת בסודרו לעוגמת נפש.
והטעם שלא חשש לטומאה בנשיאת העצם, פירש רש"י שצר עצם פחות מכשעורה. ורב נסים גאון (כאן) הביא בשם רב שרירא גון ורב האיי חמודו, שנטל רבי יוחנן אצבע קטנה שלו[3]
ובמסורת הש"ס הביא דברי הערוך (ערך גרם) שפירש שאותו העצם שן היה שאינו מטמא[4] וכ"כ הרשב"ם (ב"ב קטז.) והרמב"ן (חולין קכב.). וכ"כ בשיטת הקדמונים (ב"ב קטז.) ר' אברהם אב"ד בשם רבינו חננאל. וכ"ה הריטב"א (ב"ב שם) בשם י"מ, וביד רמה (שם). ובשיטה מקובצת (כאן) הוסיף ששן זו נתלשה ממנו מחיים[5].
עוד הביא במסורת הש"ס שיש מפרשים שלשון "ביר" הוא סעודת הבראה לאבל, וביתר ביאור ביאר המהר"צ חיות שביר בלשון הירושלמי הוא סעודת הבראה וצריך שיהיה בה בשר, ונשא רבי יוחנן אצלו עצם מסעודת הבראה של בנו העשירי. וכ"כ בסדר הדורות (ערך רבי יוחנן). וכ"ה הריטב"א (ב"ב קטז.) בשם יש אומרים.
היכן צר את העצם
ברש"י ושא"ר מבואר שצר את העצם בסודרו. אמנם ביד רמה (ב"ב קטז.) כתב שקבע עצם זה בטבעת שבאצבעו.
אופן הניחום
ביד רמה (שם) ביאר אופן הניחום שהיה אומר רבי יוחנן, זה עצם בני העשירי בידי ואף על פי כן הצדקתי עלי את הדין ונחמתי ואף אתם עשו כמוני.
איסור הנאה בדבר שגזעו מחליף
הרמב"ן (חולין קכב.) מביא דעת האומרים שכל דבר מן המת שגזעו מחליף ואינו מטמא - אינו אסור בהנאה, והוכיחו כן מסוגייתנו שצרר רבי יוחנן עצם מן המת בסודרו, והיינו שן שאינה מטמאה ואינה אסור בהנאה.
אמנם הרמב"ן דחה ראייתם, שהרי כאן כלל לא נהנה מעצם זו ואין ראיה שדבר שגזעו מחליף כשם שאינו מטמא אינו אסור בהנאה[6].
אם השאיר רבי יוחנן בן או בת
תוספות מביאים דברי הגמרא בקידושין (עא:) שרבי יוחנן היו לו בנות.
ונחלקו המפרשים האם אחר עשר בניו שמתו נותרו לו בנים אחרים. דעת הרשב"ם (ב"ב קטז.) שלא הניח רבי יוחנן עוד בן. אמנם בתשובות הגאונים (שם) מבואר שנותר לרבי יוחנן בן אחד והוא רב מתנה, ושלחו רבי יוחנן ללמוד תורה אצל שמואל בבבל. וכן הביא רב נסים גאון (כאן) בשם יש אומרים.
לימוד ספר איוב
בתורה תמימה (קהלת ז א הערה י) ביאר על פי מעשה זה את דברי הגמרא לקמן (יז.) רבי יוחנן כד הוי מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסף בהמה לשחיטה וכו', שהלשון 'כד הוי מסיים' מורה שהיה זה חזון נפרץ אצלו לסיים ספר איוב, ויתכן לומר שהסיבה לזה לפי שהיה לו הרבה בנים ומתו ולכן היה רגיל ללמוד ספר איוב.
אי משום בני דין גרמא
אם היו לרבי אלעזר בנים
התוספות (נדה ח.) כתבו שמדברי רבי יוחנן לרבי אלעזר משמע שלא היו לו בנים, אך דבר זה נסתר מדברי הגמרא שם. ולכך יישבו התוס' או שנולדו לו אחר כך עוד בנים או שהיו לו בנים הרבה ומתו מקצתם ועל אותם שמתו ניחמו רבי יוחנן.
- ↑ ובביאור דבריהם יעויין ברשב"ם (ב"ב קטז.) בביאור ראיית הגמרא שם שרבי יוחנן אינו סובר שכל מי שאינו מניח בן הקב"ה מלא אליו עברה ועליו נאמר "ולא יראו אלקים", שכיון שהוא לא הניח בן אם אכן סבירא ליה שמי שאינו מניח בן נקרא לא ירא אלקים לא היה אומר לבריות דין גרמא דעשיראה ביר, שהרי אמרו (לקמן לד:) חציף עלי מאן דמפרסם חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. וזו כוונת התוס' שאם אין זה יסורין של אהבה לא היה מפרסם יסורין שנעשו לו על דבר חטא בנחמו אחרים.
- ↑ רב נסים גאון (כאן) שרב שרירא ורב האי חמודו שבנו העשירי נפל לתוך יורה גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק, ונמס בשרו ונמק, וכ"ה בתשובות הגאונים (הרכבי, סימן תט). וברנ"ג מובא 'שהיה מנחם בה אחרים' ובתשובות הגאונים מובא 'שהיה מתנחם בה'. ולשון 'שהיה מתנחם בה' משמע שלא רק ניחם בה אחרים אלא הוא עצמו היה מתנחם בה.
- ↑ וכ"ה בתשובות הגאונים (הרכבי, סימן תט).
- ↑ כמבואר באהלות (פ"ג מ"ג) כל שבמת טמא חוץ מן השיניים והשיער והצפורן.
- ↑ וכמבואר במשנה באהלות שם: ובשעת חבורו הכל טמא.
- ↑ וכן הובא מו"מ זה בדברי הר"ן (שם).