רש"י/שמות/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות יח

א

וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קטז.):

יתרו. שבע שמות נקראו לו: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחֱזה". יתרו, לכשנתגיר וקים המצוות, הוסיפו לו אות אחד על שמו. חובב, שחבב את התורה. חובב הוא יתרו שנאֱמר מבני חובב חתן משה (שופטים ד'), ויש אומרים רעואל אביו של יתרו, ומהו אומר ותבאנה אל רעואל אביהן", שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. בספרי:

חתן משה. כאן היה יתרו מתכבד במשה, אני חותן המלך, ולשעבר היה משה תולה הגדלה בחמיו, שנאֱמר וישב אל יתר חותנו (שמות ד):

למשה ולישראל. שקול משה כנגד כל ישראל (מכילתא):

את כל אשר עשה. להם בירידת המן ובבאר ובעמלק:

כי הוציא ה' וגו'. זו גדולה על כלם (שם):

ב

אחר שלוחיה. כשאמר לו הקב"ה במדין לך שב מצרים ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' ויצא אהרן לקראתו ויפגשהו בהר האֱלהים (שמות ד), אמר לו מי הם הללו, אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני, אמר לו והיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים, אמר לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם אמר לה לכי לבית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה (מכילתא):

ד

ויצלני מחרב פרעה. כשגלו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרג את משה נעשה צוארו כעמוד של שיש (שם):

ה

אל המדבר. אף אנו יודעים שבמדבר היו אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו לשמע דברי תורה (שם):

ו

ויאמר אל משה. ע"י שליח (שם):

אני חתנך יתרו וגו'. אם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך, צא בגין שני בניה (שם):

ז

ויצא משה. כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה, יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא, (תנחומא):

וישתחו וישק לו. איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש", משה, שנאֱמר והאיש משה (במדבר י"ב):

ח

ויספר משה לחתנו. למשך את לבו לקרבו לתורה (מכילתא):

את כל התלאה. שעל הים ושל עמלק:

התלאה. למ"ד אל"ף מן היסוד של תבה, והתי"ו הוא תקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים. וכן תרומה, תנופה, תקומה, תנואה:

ט

ויחד יתרו. וישמח יתרו, זהו פשוטו. ומ"א נעשה בשרו חדודין חדודין, מצר על אבוד מצרים, הינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה":

על כל הטובה. טובת המן והבאר והתורה, ועל כלן אשר הצילו מיד מצרים. עד עכשו לא היה עבד יכול לברח ממצרים, שהיתה הארץ מסגרת, ואלו יצאו ששים רבוא (מכילתא):

י

אשר הציל אתכם מיד מצרים. אמה קשה:

ומיד פרעה. מלך קשה:

מתחת יד מצרים. כתרגומו, לשון רדוי ומרות. היד שהיו מכבידים עליהם היא העבודה:

יא

עתה ידעתי. מכירו הייתי לשעבר ועכשו ביותר:

מכל האלהים. מלמד שהיה מכיר בכל ע"ז שבעולם, שלא הניח ע"ז שלא עבדה (מכילתא):

כי בדבר אשר זדו עליהם. כתרגומו, במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:

אשר זדו. אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו (סוטה י"א):

יב

עלה. כמשמעה, שהיא כלה כליל:

וזבחים. שלמים:

ויבא אהרן וגו'. ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם (מכילתא):

לפני האלהים. מכאן שהנהֱנה מסעודה שתלמידי חכמים מסבין בה, כאלו נהֱנה מזיו השכינה (ברכות ס"ד):

יג

ויהי ממחרת. מוצאי יום הכפורים היה, כך שנינו בספרי ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים, שהרי קדם מתן תורה א"א לומר והודעתי את חקי וגו'", ומשנתנה תורה עד יה"כ לא ישב משה לשפט את העם, שהרי בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלחות ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביה"כ. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאֱמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קדם מתן תורה בא, שלוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאֱמר כאן וישלח משה את חתנו, ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה נסעים אנחנו אל המקום וגו'"(במדבר י כט), אל נא תעזב אתנו (שם לא), ואם זו קדם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר, ואם תאמר, שם לא נאֱמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתוב מבני חבב חתן משה (שופטים ד'):

וישב משה וגו' ויעמד העם. יושב כמלך וכלן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאֱמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים:

מן הבקר עד ערב. אפשר לומר כן, אלא כל דין שדן דין אֱמת לאמתו אפלו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו עוסק בתורה כל היום וכאלו נעשה שתף להקב"ה במעשה בראשית, שנאֱמר בו ויהי ערב וגו' (שבת י'):

טו

כי יבא. כמו כי בא, לשון הוה:

לדרש אלהים. כתרגומו למתבע אלפן", לשאל תלמוד מפי הגבורה:

טז

כי יהיה להם דבר בא. מי שהיה לו הדבר, בא אלי:

יז

ויאמר חתן משה. דרך כבוד קוראו הכתוב חותנו של מלך:

יח

נבל תבל. כתרגומו, ולשונו לשון כמישה, פלייש"טרא בלעז, כמו והעלה נבל (ירמיהו ח'), כנבל עלה מגפן (ישעיהו ל"ד), שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח וכחו תש ונלאה:

גם אתה. לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים:

כי כבד ממך. כבדו רב יותר מכחך:

יט

איעצך ויהי אלהים עמך. בעצה. אמר לו צא המלך בגבורה (מכילתא):

היה אתה לעם מול האלהים. שליח ומליץ בינותם למקום ושואל משפטים מאתו:

את הדברים. דברי ריבותם:

כא

ואתה תחזה. ברוח הקדש שעליך:

אנשי חיל. עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים (שם):

אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:

שנאי בצע. ששונאין את ממונם בדין, כההיא דאמרינן: כל דינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דינא הוא (בבא בתרא נ"ח):

שרי אלפים. הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:

שרי מאות. שש אלפים היו:

שרי חמשים. י"ב אלף:

שרי עשרת. ששים אלף:

כב

ושפטו. וידונון, לשון צווי:

והקל מעליך. דבר זה להקל מעליך: והקל. כמו והכבד את לבו (שמות ח), והכות את מואב (מלכים ב ג'), לשון הוה:

כג

וצוך אלהים ויכלת עמד. המלך בגבורה, אם מצוה אותך לעשות כן, תוכל עמד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמד (מכילתא):

וגם כל העם הזה. אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך (שם):

כו

ושפטו. ודינין ית עמא:

יביאון. מיתין:

ישפוטו הם. כמו ישפטו, וכן לא תעבורי (רות ב'), כמו לא תעברי, ותרגומו דינין אינון. מקראות העליונים הם לשון צווי, לכך מתרגמין וידונון, ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשיה:

כז

וילך לו אל ארצו. לגיר בני משפחתו (מכילתא):

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף