רש"י/שמות/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות יז

ב

מה תנסון. לומר היוכל לתת מים בארץ ציה:

ד

עוד מעט. אם אמתין עוד מעט וסקלני :

ה

עבור לפני העם. וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני, (שמות רבה):

וקח אתך מזקני ישראל. לעדות, שיראו שעל ידך מים יוצאים מן הצור, ולא יאמרו מעינות היו שם מימי קדם:

ומטך אשר הכית בו את היאר. מה ת"ל אשר הכית בו את היאר", אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפרענות, בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים, לכך נאֱמר אשר הכית בו את היאר, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן (מכילתא):

ו

והכית בצור. על הצור לא נאֱמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפירינון, והצור נבקע מפניו (שם):

ח

ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה, לומר, תמיד אני ביניכם ומזמן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טל חפץ זה ותן לי והוא נותן לו, וכן שניה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו (תנחומא יתרו):

ט

בחר לנו. לי ולך, השוהו לו. מכאן אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך. וכבוד חברך כמורא רבך מנין, שנאֱמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני", והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים מנין, שנאֱמר אדני משה כלאם", כלם מן העולם, חיבין הם כליה, המורדים בך כאלו מרדו בהקב"ה:

וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו:

מחר. בעת המלחמה, אנכי נצב:

בחר לנו אנשים. גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסיעתן. דבר אחר, בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו:

י

ומשה אהרן וחור. מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבר לפני התבה, שבתענית היו שרויים (מכילתא):

חור. בנה של מרים היה וכלב בעלה (סוטה י"א):

יא

כאשר ירים משה ידו. וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בר"ה:

יב

וידי משה כבדים. בשביל שנתעצל במצוה ומנה אחר תחתיו, נתיקרו ידיו:

ויקחו. אהרן וחור:

אבן וישימו תחתיו. ולא ישב לו על כר וכסת. אמר: ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהם בצער (תענית י"א):

ויהי ידיו אמונה. ויהי משה ידיו באֱמונה, פרושות השמים בתפלה נאֱמנה ונכונה:

עד בא השמש. שהיו עמלקים מחשבין את השעות באיצטרולוגיאה, באיזו שעה הם נוצחים, והעֱמיד להם משה חמה וערבב את השעות (תנחומא):

יג

ויחלש יהושע. חתך ראשי גבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם, ולא הרגם כלם, מכאן אנו למדים שעשו ע"פ הדבור של שכינה (שם):

יד

כתב זאת זכרון. שבא עמלק להזדוג לישראל קדם לכל האמות:

ושים באזני יהושע. המכניס את ישראל לארץ, שיצוה את ישראל לשלם לו את גמולו. כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ (שם):

כי מחה אמחה. לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:

טו

ויקרא שמו. של מזבח:

ה' נסי. הקב"ה עשה לנו כאן נס. לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו:

טז

ויאמר. משה:

כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לשבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאֱמר כסא, ואף השם נחֱלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאֱמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט'), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א'), וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב — הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו — הרי כסאו שלם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.