אלשיך/שמות/יח

אלשיך שמות יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישמע יתרו כהן מדין וכו'. הנה ידוע כי תחלה היה כהן מדין ועדין לא היה שמו יתרו כי הנה שבעה שמות נקראו לו ולא נקרא יתרו עד שנתגייר ונקרא תחלה רעואל וחובב שחיבב את התורה וכשיתר פרשה אחת בתורה נקרא יתר ועל מה שאחרי כן הוסיף מצות ומעשים טובים הוסיפו לו וי"ו יתירה ונקרא יתרו ואיך יאמר וישמע יתרו שקורא אותו קודם שיתגייר בשם שקנה אחר כל השלמות שאחר הגרות ועוד שאחר כל המעלה הזאת שקראו יתרו מפילו עד תהום רבה וקורא אותו כהן מדין הוא שם הבעלים שהיה כומר לע"ג ועוד אומרו חותן משה שהרי נודע היה שהרי נאמר למעלה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין:

אמנם הנה ראש דבר הכ' מלמד לאדם דעת איככה יאחז צדיק דרך ה' להיות בטוח ההגעה אל תכלית השלמיות הלא היא השמיעה כי ע"י שמיעה שאדם נותן לב לשמוע אל דברי ה' ומוסריו ולמודיו עולה במעלות האושר קו לקו כמז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם וז"א וישמע יתרו כי ע"י מה ששמע ששת לב אל מעשה ה' כי נורא הוא זכה ליקרב אליו ית' קו לקו עד הגיעו אל סוף השלמות עד הקרא יתרו. עוד שנית למדנו כמה מעלות טובות למתחבר לצדיקים כי הלא כמה וכמה שמעו קריעת ים סוף וכמאמר רחב (יהושע ב׳:י׳) כי שמענו את אשר הוביש ה' וכו'. ומה גם למה שארז"ל (ש"ר פ' כ"ח) כי נשמע בכל העולם. ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים וכו'. וא"כ איפה מה היה כי הבלתי אדוקי' בע"ג לא שתו לב אל קריעת ים סוף להתגייר וזה שהיה כומר לע"ג שמע ונתגייר אך אמור מעתה כי אין זה כ"א על התחברו למשה. וז"א וישמע שנתן לב לשמוע עד גדר הקרא יתרו. מי שהיה כהן מדין כלומר לע"ג מה שלא נתגיירו הבלתי אדוקים בה. אין זה רק להיותו חותן משה כי בהתחברות אליו נדבק בה'. כי נתן לב בעצם את כל אשר עשה ה' וכו'. והנה ראוי לשים לב. (א) אל אומרו למשה ולישראל שנכנס בשניה' ויצא בא' בישראל לבד באו' כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. (ב) לדרך רש"י ז"ל. והוא מרז"ל שאומרו את כל אשר עשה ה' וכו'. הוא מן ובאר וענני כבוד למה התחיל במאוחרי' ואח"כ אמר כי הוציא ה' את ישראל שקדם לכל. (ג) שלפי זה הל"ל וכי הוציא כי ענין אחר הוא. (ד) אומרו תחלה תואר אלהים ואח"כ כי הוציא ה'. (ה) אומרו ויקח יתרו חותן משה כי מהראוי לא יאמר רק ויקח את צפורה וידוע כי יתרו חותן משה היה (ו) אומרו אשת משה ולא אמר את צפורה בתו כי ידוע שהיא אשת משה. (ז) הזכירו פה שלוחיה בלי צורך. (ח) אומרו שני בניה ולא אמר בניו. (ט) אומרו שם האחד גרשום כי אמר וכו' כי הלא שמו בטעמו נאמר במקומו למעלה פרשת שמות. (י) אומרו ושם הא' אליעזר כי הנה הראשון היה ראוי יקרה כה והשני גרשום כסדר המאורע. (יא) אומרו ויבא יתרו חותן משה שגם תואריו אלה מיותרים פה ומן הראוי יאמר ויבאו אל משה. (יב) אומרו אל המדבר אשר הוא חונה שם כי מי לא ידע שבבואם אליו יבאו אל המדבר אשר הוא חונה שם וגם אומרו הר האלהים. (יג) אומרו אני חתנך יתרו בא אליך כי אומרו יתרו מיותר וכן אומרו ושני בניה עמה כי אומרו עמה מיותר. וגם לא אמר עמי וגם אומרו בניה ולא אמר בניך כ"א בניה. (יד) או' איש לרעהו מה ענין אומרו רעהו ולא אמר וישאל לו לשלום. (טו) או' ויספר משה וכו' כי הלא מעצמו ידע כי הוא זה כאומרו למעלה וישמע יתרו את כל אשר עשה וכו' ומה ענין תלאת הדרך שבא לספר. וגם מלת מצאתם. (טז) אומרו ויחד כו' למה חזר לפרט אשר הצילו מיד מצרים. (יז) אומרו ברוך ה' וכו' למה נכנס לנוכ' באומרו אתכם ויצא בעם באומרו הציל את העם. וגם באומרו מיד מצרים ויצא באומרו מתחת יד כו'. (יח) אומרו עתה ידעתי כי גדול וכו' כי הלא לזאת יחרד כל לב כי יראה כי אלהים המה האחרים כ"א בה' גדול מהם והוא הפך דת האמת חלילה חלילה אלף פעמים כי אם שכל אלהי העמי' אלילים הבל המה ואין אלוה מבלעדי אלהינו (יט) אומרו ויקח יתרו שהל"ל ויקרב או ויזבח (כ) אומרו חותן משה הוא מיותר. אמנם הנה כתבנו למעלה כי פרעה ראה מתחלה את מעשה ה' בעשר מכת בעבור ישראל עמו אך אחרי ראותו אותם נבוכים בארץ אמר בלבו לא ה' פעל כל זאת כ"א בעבור שמו הגדול אשר לא החשיב פרעה ואמר מי ה' כו' לא ידעתי את ה' שאם היה בעבור ישראל למה הניחם נבוכים בארץ אחרי צרתם אך אחרי ראותו ענין ים סוף חזר והודה ואמר אנוסה מפני ישראל כי מאשר עושה בים בשבילם יורה למפרע כי ה' היה נלחם להם במצרים בעשר המכות ולא עשה על דבר כבוד שמו כאשר חשבנו בשובם אחור וזה יאמר פה כי וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו שהוא כולל יציאת מצרים ומן ובאר וענני כבוד שהיה בזכות משה וישראל ולא על שנגע בכבוד שמו יתב' כי זה נתאמת לו ע"י קריעת ים סוף שהציל את ישראל ושמא תאמר אולי היה בשביל משה ואגבו זכו ישראל. לז"א מה שאמרתי ולישראל הוא מוכרח כי הלא הוציא ה' בלבד את ישראל ולא את משה כי מי הכניסו שיצא הרי כי בשביל ישראל עשה גם הם וזהו כי הוציא ה' וכו'. או שיעור הכ' וישמע יתרו. כד"א (בראשית כ״ג:ו׳) שמעני אדוני שהבין את כל אשר עשה אלהים שכולל כל ענייני יציאת מצרים ובמה שאח"כ שהכל היה על אודות ישראל. וזהו למשה ולישראל עמו ולא על כבוד שמו אשר חילל פרעה והוא כדרכו יתברך לקנא על כבוד בניו מעל כבוד עצמו והראיה כי הנה הוציא ה' בעצמו וכבודו את ישראל ממצרים ובמה ידע הוא שהיה על ידו ולא על ידי מלאך לזה אמר ממצרים הלא הוא כי היו עבדים והיה במצרים שמזלם גוזר בל יצא עבד לחירות והוא יתב' שידד המערכות הנה עשה שני דברים. (א) כי הוציא ה' את אשר חילל פרעה את ישראל שחס על כבוד ישראל מעל כבוד שמו. (ב) היות ממצרים ששידד המזל ובשמוע משה ענו מאד ענין יתרו אמר הלא דבריך טובים שלא חס על כבוד עמו אך הגהה אחת אני עושה בדבריך כי אמרת שעשה למשה ולישראל שתחשבני בפני עצמי כאלו אני שקול כהם בשבילי לבדי כאשר בשבילם אך אשר תאמר הוא על אודות ישראל דרך כלל כי אהיה נכלל בכללם ולא ליחשב בפני עצמי וז"א ויספר משה וכו' לו' הנה דעתך הוא כי כל אשר עשה ה' הי' למשה ולישראל דע איפה כי הן אמת שכיון לטובת ישראל יותר מעל כבוד שמו אך לא תאמר כי כל אשר עשה היה למשה ולישראל כי למעני שאני יחיד איני כדאי לכך אך כל אשר עשה וכו' היה על אודות ישראל והראיה שלא היה חש על כבוד שמו אשר חילל פרעה כי הלא כל התלאה והוא כי אלו היה כאשר חשב פרעה בשובם על פי החירות כי עזבם ה' כי גם עד כה לא למענם היה עושה כי אם על דבר כבוד שמו לא היה מצילם מתלאות הדרך אחרי כן כ"א אדרבה מעת שמצאם התלאה כבר ויצלם ה' כענין תלאת בשובם אחור שהי' להם חלאת פחד המצריים ופחד המדבר ופחד הים שמאז היו נצולים כי היתה תלאת הכנה אל ההצלה או יאמר פן יאמר איש אולי מה שבא יתרו להתגייר לא היה רק כי ראה את הערב רב שנתגיירו שהטיב ה' להם בהנצל בקריעת ים סוף ובאר ומן וע"כ נתן אל לבו להתגייר גם הוא לזה אמר כי לא כן הוא כ"א וישמע וכו' את כל אשר עשה אלהים כי לא בעד הערב רב היה כ"א למשה ולישראל עמו והראיה כי הנה כי הוציא ה' את ישראל בלבד ממצרים כי האחרים הם הערב רב לא הוציאם הוא יתברך כ"א שמעצמם יצאו כאומרו וגם ערב רב עלה אתם. והוא ג"כ מאמר משה לחותנו למען יחזיק בזה ולא יתגייר על מה שהטיב ה' לגרים כ"א את אשר עשה אלהים היה על אודות ישראל וכן כל התלאה ויצילם ה' את ישראל עמו ולא לערב רב ועכ"ז שת לבו להתגייר וודאי שהוא לשם שמים. או יאמר לכל אחד משני הדרכים הכתובים למעלה שעשה בשביל ישראל ולא על כבוד שמו שחילל פרעה בין לפירוש השני שלא עשה יתרו על שחשב שעשה טובה לגרים כי אם שהכל נעשה בשביל ישראל מביא ראיה באומרו כי הוציא ה' וכו'. והוא ענין מז"ל ועברתי בארץ מצרים וכו' משל לכהן שתרומתו בבית הקברות אמר אם אכנס הוא מקום טומאה ואם לאו אפסיד את תרומתי כך הקב"ה היה קדש ישראל במצרים מלאה גלולים אם אכנס וכו' ואם לאו אפסיד את תרומתי וכו'. והוא מה שכתבנו במקומו שאם לא היה הוא ית' נכנס לא היה אפשר להוציא את ישראל ע"י מלאך וע"כ על הכנסו במצרים לא חש שהיה מקום טמא. וזה יאמר תדע איך הכל היה בשביל ישראל כי הוציא ה' את ישראל ממצרים כי הוא מקום טומאה ולא חש על כבודו לאהבת ישראל ומזה נלמד כי הכל עשה למענם להיותם תרומתו ית'. עוד כיון הכ' כי הנה זה דרכו ית' שבשביל הצדיקים החביבים לפניו מהפך מדת הדין למדת רחמים אך לא כן הרשעים כ"א אדרבה מדת הרחמין למדת הדין. וזה מאמר הכתוב כי גם ע"ז פקח עיניו יתרו. וז"א וישמע יתרו וכו' את כל אשר עשה אלהים וכו' הוא מדת הדין למשה ולישראל עמו כענין מכת הדם שממנה העשירו ישראל וההיקש בשאר כמן ובאר וענני כבוד אך למצרים אפי' מדת רחמים מתהפך להם לדין כי הוציא ה' הוא מדת רחמים את ישראל ממצרים שהיה במדת רחמים כאומרו ועבר ה' לנגוף את מצרים כי אז היתה ההוצאה. וז"א כי הוציא וכו' ממצרים. או יאמר וישמע לבל יעלה על לב שעיקר כוונתו היתה להוליך בתו ובניה לבעלה אך בראותו שם את ישראל בכבודו של עולם מי וענני כבוד ובאר וחתנו מלך עליהם נתן אל לבו להתגייר ע"כ הקדים הכתוב ואמר וישמע וכו' לו' כי הן אמת שבעת שמיעתו היה בו בחי' יתרו שהוא תואר יהודית ותואר כהן מדין שהיו שתי הבחינות מקשקשות בלבו כדרך כל ע"ג השם בלבו אל מעשה ה' כי נורא הוא לעקור עצמו מהבלו אל תורת ה' כי בהתחיל רוח ה' לפעמו להגישו אל האמת עודנו שוקל בלבו ב' הבחינות עד התיישבו בעצם וגו' בלבו כי ה' אמת ותורתו אמת ואין זולתו. וזה יאמר וישמע יתרו כהן מדין שהם ב' הבחינות בעת השמיעה בלבד אך כשנדבה רוחו אותו ליקח את בתו כבר נטהר בדעתו להיות ראוי ליקרא יתרו ולא כהן מדין. וז"א ויקח יתרו לו' כי לקיחתו היתה אחר היותו ראוי ליקרא יתרו שהוא תואר שלמות יהודתו כמפורש למעלה וזהו כי בשמיעה אמר כהן מדין ואחר כך אמר יתרו לומר כי כששמע היה כהן מדין אך כשלקח את צפורה לא היה רק יתרו שכבר קיבל יהידות בעצם ולהורות כי לא היתה עיקר כונתו על שחמל על בתו כי היתה בעצבות רוח עמו כל ימי נעוריה ומה גם כי הוא מלך על עם רב ועצום וירבה להיטיב עמו בהוליכו אותה אליו. וגם להטיב עם בני ביתו שייטב להם עם אביהם. לז"א שלא על היות צפורה בתו כיוון רק למה שהוא חותן משה וצפורה אשת משה לעשות נחת רוח למשה למצוא חן בעיניו שיקבלהו וידריכהו בדרכי ה' ולהורות החסד שעשה עמו שע"כ בטח לבו ידריכהו גם הוא בדרך אמת אמר שלוחיה. כלו' שאחר שמשה לא חש לכבוד בתו ולכבוד אביה להחזירה בעצמו למדין כי לא היה ממאן הוא יתברך מהניחו לשוב עמה למדין. ואח"כ יחזיר לשליחותו. כ"א שלחה ע"י אחר. לא שלח לו יתרו לשלחה ע"י אחר. כי עתה חמיו מפני כבוד חתנו מביאה אליו בעצמו. וז"א ויקח את צפורה וכו' למה שהיא אשת משה עם היות אחר שלוחיה ששלחה משה ע"י אחר:

ג

ואת שני בניה וכו'. לבל יאמר איש איך יחזיק לך טובה כי תביא לפניו אשה מדינית ואולי לבו בל עמה כי טוב לו אחרת. יקח לו מזרע ישראל. לז"א ואת שני בניה כנודע כי הנה האשה מוצאת חן בעיני אישה ע"י בניה. וז"א בניה ולא בניו ועדיין אפשר שעכ"ז לא יאהבנה להיותה בת יתרו. על כן להורות כי לא יגעל בה להיותה בתו כ"א יחשיבנה. אמר טעם שמות בניה והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי אומרו גר הייתי הוא הודאה לה' שמצא אשה מצא טוב מנוחה ואכסניא טובה. והנה את השני קרא אליעזר על כי אלקי אבי בעזרי ויצילני וכו'. והן אמת כי מהראוי היה שיתהפך הענין כי את הראשון יקרא אליעזר על מה שהצילו מאז מחרב פרעה שהיה קודם. ואת השני גרשום על מה שאחר הנצלו מחרב פרעה היה גר בארץ נכריה. אך זה היה הרואה כי גדלה מאוד ההטבה אשר הטיב עמו כ"כ לתת חנו בעיני יתרו. מאשר הצילו מחרב פרעה שע"כ הקדים הענין ההוא כי על דחביב ליה אקדמיה. וז"א אשר שם האחד וכו'. לאמר ראו עתה כי טוב אני בעיניו למצוא חן. כי הנה את שם הראשון קרא על שם האכסניא ואת השני על שם ההצלה מחרב פרעה שהוא ההצלה ממות וגם קדומה לאכסניא ולתת לו אשה. אך אין זה כ"א שחביבה עליו אכסניותי שעל כן הקדים עניינה. או יאמר הנה שם האחד קרא גרשום להחזיק לי טובה כי טוב אני בעיניו. ושמא תאמרו הנה אח"כ קרא את הב' אליעזר על שעזרו ה' כי הלא הדעת נוטה שכיון כי אחר לידת גרשם עזרו ה' ממי שהוא מיצר לו ומי היה אצלו אלא אתה ומי יודע אם עליך אמר שעזרו ה' מצרה שהיית מיצר לו לזה אמר מה שאת שם השני קרא אליעזר. לא על מה שהיה אחרי כן ולא על שעזרו נגדי. כ"א שהצילו מחרב פרעה. ולא נאמר כי אמר אלהי אבי בעזרי כאומרו כי אמר גר הייתי וכו' כ"א אלהי אבי כו' יהיה כי בעת ששם שמו אליעזר לא אמר הדבר בפי' ויצלני מחרב פרעה פן יתפש מחמת המלך כי פרעה היה מושל במדין. וע"כ לא ערב אל אל לבו לדברו וזהו שלא אמר כי אמר כי לא היה רק בלבו ויצדק בזה מה שלא נזכר במקומו לידת אליעזר. ולא טעם שמו כי קרוב היה הדבר ויירא מלפרסם ענין בריחתו מפרעה עד כה:

והנה ארז"ל (במדבר רבה פ' י"ט) על אומרו האחד ולא אמר השני שמצאו משה להקב"ה אומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים כו' א"ל אתה אומר הלכה משמו של ב"ו. א"ל הקב"ה עתיד צדיק א' לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה אמר לפניו יה"ר שיצא מחלצי. א"ל חייך שיצא מחלציך הה"ד ושם האחד ושם המיוחד ע"כ:

והלא כמו זר נחשב. כי הלא בעת לידת אליעזר עדין לא עלה משה למרום אם לא שנא' כי פשטו של מקרא אינו יוצא ממקומו אלא שמצא ית' מקום לרמוז מה שעתיד לו' למשה ששם המיוחד העתיד אליעזר יהיה מחלציו כזה:

והנה עדיין היה אפשר לו' כי מאשר יבא יתרו אל משה בפרטות כי כל ישעו וכל חפץ עליו היה בעבור בתו שתהיה עם בעלה ולא לבקש את ה'. לז"א ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה לו' כי לא כן הוא. כי מה שבא אל משה לא היה רק למה שהיה חותן משה. וכן הבנים. להיותם בניו באו אל משה. אך כל ישעו וכל חפץ יתרו לא היה רק לבא אל המקום שהיה משה חונה שם למה שהוא הר האלהים גם אם לא היה שם משה. וז"א ויבא יתרו כלומר ויבא לשם יהידות הנרמז בשם יתרו כי נקרא כך. על שלמות גרותו אלא שלמה שהוא חותן משה ובניו למה שהם בניו. וגם אשתו למה שהיא אשתו ע"כ באו אל משה. אך עיקר יתרו לא היה על משה בעצמו רק על בחינת המדבר אשר הוא חונה שם ולא להיותו הוא שם רק למה שהוא הר האלהים. גם אלו לא היה שם משה יתרו בא שמה כי את ה' היה מבקש וע"כ נאמר פה בניו ולא בניה כמ"ש למעלה וז"א בדברו אל משה אני חותנך יתרו בא אליך כלומר למה שאני חותנך בא אליך שאם לא כן אין דעתי אלא אל הר האלהים כי אני הנה בשם יהידות נקרא יתרו אני בא. וגם לא יעלה על לבך כי להביא את בתי ואת בניה היתה כונתי ואין העיקר על היהידות כי דע איפה כי העיקר הוא על עצמי כי נעשתי יתרו שהוא שם יהידות שאשתך שהיא אשתך והבנים למה שהם בניה באים עמה ולא או' שבאים עמי רק עמה. כי באים עמה שהיא באה לאישה אך אני לא באתי להביאם כי אם אל הנוגע אל עצמי על כן בראות משה כך אמר הנה חמי בא לבקש את ה' ואשתי ובני לבקש אותי ואם כן את מי ראוי להקביל פניו את המבקש את ה'. או את המבקש אותי שאני בשר ודם על כן ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו כי אמר הנה עתה אתה אנוש כערכי משא"כ עד עתה. וזה או' וישאלו איש לרעהו לשלום שהוא על כי עתה נעשו רעים זה לזה באשר הם יהודים שניהם כאחד. מה שאין כן עד עתה. וזה אומרו איש לרעהו כי עד כה גם שמשה קרוי איש ויתרו גם הוא כאומר ויואל משה לשבת את האיש עם כל זה לא יתחברו בסוג. אך עתה יצדק לומר איש לרעהו כי שני האישים לרעים יתוארו:

ח

ויספר משה לחותנו כו'. הנה כתבנו למעלה שהכריחו היות מה שעשה ה' למצרים על אודות ישראל ולא על כבוד שמו אשר אמר פרעה מי ה' וכו'. מאשר כל התלאה וכו' ויצילם ה'. ולא הניחם למקרה כאשר יצאו ממצרים. עוד יתכן. שהכריח הדבר באו' ולמצרים והוא במה שאז"ל (ש"ר פ' כ"א) על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ופסוק ומצרים מת על שפת הים כי שרו של מצרים מצרים שמו. ובזה יאמר הנה אתה לא ידעת רק צאת ישראל ממצרים על ידי הכות את פרעה ואת עמו ומזה הוצאת מה שעשה ה' בשביל ישראל. גדולה מזו אספר לך למען תדע יתר שאת ישראל לפניו ית'. כי הנה גם בשרו של מצרים שלח ידו הוא ית'. כי זה יורה בעצם כי לא על כבוד שמו עשה ית' אשר חילל פרעה. כ"א על אודות ישראל. וזהו ויספר משה את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים הוא השר. כי ראוהו מת על שפת הים ואין זה רק על אודות ישראל שאם על כבוד שמו ית'. אם חטא פרעה אל יאשם שרו אך הוא על ישראל כי היה השר מעכבם כנודע מרז"ל עוד יתכן ע"ד זה שמצרים הוא על השר והוא כי סיפר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים בכבודו ובעצמו ולא ע"י מלאך או שליח שלא היה זה רק על אודות ישראל לכבודם. ולא תאמר שעל גדולת שר מצרים כי רב הוא עשה על ידי עצמו שלא יעצר כח זולתו ית' עליו. ואגבו עשה ג"כ לפרעה בעצמו כי הלא את כל התלאה אשר מצאתם בדרך עם שלא היה שר מצרים שם ועם כל זה ויצילם ה' על ידי עצמו הנה כי הענין איננו רק על כבוד ישראל:

ט

ויחד יתרו על כל הטובה וכו'. ארז"ל (סנהדרין דף צ"ד) מדאפקיה בלשון ויחד. שנעשה בשרו חדידין חדידין על צרת מצרים. ואפשר שזה גם הוא ענין פשט הכתוב עם היותו לשון שמחה והוא כי מה שויחד ששמח יתרו לא היה על רעת מצרים רק על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל אשר הצילו כו'. אך לא על אשר הוכו מצרים בדבר. והנה רז"ל (בתנחומא) אמרו ויחד יתרו שייחד שמו של הקב"ה וכו'. וע"פ דרך זה שאו' ויחד הוא לשון ייחוד יתכן במה שנשים לב אל אומרו לשון הצלה ולא הוצאה. וגם אומרו מיד מצרים ולא אמר ממצרים והוא במה שכתבנו על פסוק וארד להצילו מיד מצרים וסמיך ליה לכה ואשלחך אל פרעה כו' ממצרים שהוא כי אמר הוא ית'. הנה שרו של מצרים הוא החזיק בישראל וצריך הצלה מידו שאוחז בהם. וזה אעשה על ידי. אך אינו עתה ונתקיים על הים. והוא אומרו שם ויושע ה' כו' מיד מצרים. אך ועתה לך והוצא ממצרים שהוא הוצאה מהארץ. ובזה יתכן כי אומרו מיד מצרים הוא מיד השר שנקרא מצרים. ונבא אל הענין והוא כי ננקוט מיהא מרז"ל כי ויחד לשון ייחוד. ויאמר כי אחר כל מיני הנסים אמר כי מה שויחד יתרו לדבר מיוחד ורשום על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל הוא אשר הצילו מיד מצרים. מיד השר שנקרא מצרים. וזהו ויחד כו' אשר הצילו כו':

י

ויאמר יתרו ברוך ה' כו'. אמר הנה בהצלה מן השר שנקרא מצרים הנה שתי כתות אני רואה נצולים ממנו. (א) ישראל. (ב) הערב רב ואיזה מהם הי' יותר קשה לינצל מידו. ישראל שמעולם לא היו תחת יד מצרים. כ"א דרך גניבה כמלך הגונב נפשות מעם אחר או הערב רב שהם עמו מתחתיו ממש מחלאת טומאתו בו. הוי אומר הערב רב. וע"כ אמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם עם בני ישראל מיד מצרים הוא השר ומיד פרעה כי גניבה הייתם בידו והוציא ית' את בלעו מפיו. אך יותר מזה. הוא אשר הציל את העם הוא הערב רב מתחת יד מצרים כי היו תחתיו ממש מאיכותו וחלאת טומאתו. או עד"ז יתכן לפרש העם על בלתי כשרים וראוים מישראל לינצל שהיו עע"ג גוי מקרב גוי. שכבר היו תחתיו של השר בדין. כמשז"ל (ש"ר פ' כ"א) שהיו כבר מסורים בידו. ויאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם הצדיקים. הם משה ואהרן ובניו וכל הזקנים שיצאו להקביל פניו. אך היה מיד מצרים שהיה השר אוחז בידו. אך יותר מזה הוא אשר הציל את העם הוא ההמון בבלתי כשרים שכבר היו תחת ידו של מצרים ומתחת ידו הצילם ה' והוא מאמרם ז"ל שכבר היו מסורים לולא חסדו יתברך שעצמו מאד:

יא

עתה ידעתי כי גדול ה' וכו'. הנה הקשינו כי אין כפירה גדולה מזו. שיורה כי גם אלהי העמים גדולים הם. כי אם שה' גדול מכלם והלא אשר יאמין כי יש אלוה מבלעדי ה' כופר יקרא בלי ספק. ורז"ל האשימו את יתרו בזה שנתן ממש בע"ג ויתכן להפך בזכותו והוא כי הנה ארז"ל (עיין בתנחומא) שלא הניח ע"ג שלא עבדה ומזה ידע ההפרש על כולה ויתכן זה יאמר פשט הכתוב עתה ידעתי כי גדול ה' כלומר הוא גדול לבדו והאיך ידעתי זה הלא הוא מכל האלהים שמהם למדתי כי גדול ה' כי את כלם עבדתי ולא ראיתי כח בהם. ומה ראיתי בה' שהורה גדולתו בו הוא כי בדבר אשר זדו. הביא עליהם:

יב

ויקח יתרו חותן משה כו'. הנה דרך העולם בלכת איש אצל קרובו כחתנו או חמיו להביא לו דורון אמר כי יתרו הדורון שהביא לא לחתנו הביא כי אם לאלהים. ועל כן בראות אהרן וכל הזקנים כי לא עשה עיקר רק מה'. אז אמרו הנה איש כזה אלהים עמו ובאכלנו לחם עמו. הוא כאכלנו לפני האלהים וזהו ויבא אהרן וכו' לאכל לחם וכו'. לפני האלהים מאז לקח העולה וזבחים לזבוח לאלהים. וזהו שלא אמר ויזבח זבחים או ויקריב עולה וכו' אך אמר ויקח כי מאז לקחם טרם יקריבם ראו טוב רצונו עם ה' שאמרו כי סעודת מצוה תקרא וכי אלהים עמו כאמור ושיעור הכתוב ויקח יתרו עם היותו חותן משה. והיה ראוי יביא לו דורון. ועם כל זה לא לקח רק עולה וזבחים לאלהים ועל כן ויבא אהרן וכו':

יד

וירא חתן משה וכו'. הנה יקשה. (א) מאומרו אשר הוא עושה לעם נראה שהוא מצער את העם והתלונה היא עליו. ומאומרו מדוע אתה יושב לבדך נראה כחס עליו. ומאומרו וכל העם וכו' נראה כמתלונן עליהן. (ב) כי מה השיב באומרו כי יבא אלי העם וכו'. כי גם יתרו ראה זה והוא מתלונן ומה משיב על תוכחתו. (ג) באומרו כי יהיה להם דבר. מה חידש לו כי גם יתרו יודע כן כי בהיות להם דבר שבאים אליו ועם כל זה הוכיחו. (ד) שהול"ל באים אלי ולמה אמר בא אלי וכן אומר בין איש ובין רעהו. שהול"ל בין איש לרעהו. ומה בין בין. (ה) אומר והודעתי את חקי וכו' מה זו תשובה אל דבר המשפט. (ו) באו' לא טוב הדבר אשר אתה עושה. למה חוזר ואומר התלונה אחרת שהשיב עליה. וגם אומר נבל תבול יורה כמיצר עליו ועל העם. והוא הפך אומר לא טוב הדבר וגו' שמורה שעושה דבר רע. (ז) אומרו עתה שמע בקולי וכו' מה ענין אומרו עתה. (ח) אומר ויהי אלהים עמך שמורה שבעצתו יהי אלהים עמו והלא אלהים עמו תמיד. (ט) מה ענין היה אתה לעם וכו' אצל הדיינות וכן אומרו והזהרת כו' אינו מענין המשפט. (י) באומרו ואתה תחזה כי מלת ואתה מיותרת וגם ל' תחזה ולא אמר תראה או תבחר. (יא) אומרו ושפטו את העם בכל עת כי הלא גם עתה משה היה שופט את העם בכל עת. (יב) אומרו ונשאו אתך כי בכלל והקל מעליך הוא. (יג) אומר אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים כי הנה היה לו לומר אם יצוך אלהים הדבר הזה תעשה. (יד) אומרו איש על מקומו יבא בשלום למה מייחס הדבר אל המקום. (טו) באומרו אח"כ שעשה כן משה ומשנה הלשון. כי יתרו אמר הדבר הגדול יביאו אליך ואח"כ אמר הדבר הקשה:

אמנם הנה יתרו ראה שלשה דברים. (א) היותו מטריח את הצבור שהיו כלם נצבים לפניו. וזהו מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. (ב) חס עליו שהוא יושב לבדו וילאה. וז"א מדוע אתה יושב לבדך. (ג) התמדה מבקר עד ערב והוה די חלק מהיום. וזהו וכל העם נצב עליך מבקר עד ערב. והשיב על הא' כי יבא אלי העם וכו' והוא (סנהדרין ד' י"ט) מאמר שמעון בן שטח לינאי המלך בעמדו לפניו לדין. לא לפני אתה עומד כ"א לפני מי שאמר והיה העולם. וזה מאמר משה אשר אמרת שאני מטריחם שבאים כלם עומדים לפני. לא לפני הם באים כ"א לפניו ית'. וז"א כי יבא אלי העם אינם באים אלי בעצם. כ"א לדרוש אלהים כי לפני מי שאמר והיה העולם הם באים כי אלהים נצב בעדת אל. והאלהים נצב בדיינות עמדי ואשר חסת על טרחי ואמרת מדוע אתה יושב לבדך הנה הוא כי אין זולתי יוכל לדון כמונו כי הנה אני. כי יהיה להם דבר שעבר ביניהם ואין עדים. כי אין גלוי הדבר רק להם. אותו הדבר בעצמו בא אלי. ומתגלה לפני המעשה שהיה כאשר היה. (ב) שאם במרמה יטעון איש דבר ויסתיר האמת בלבבו. אני ברוח קדשי אדע מצפוני לבו. ואשפוט לפי מה שבקרב לב איש ולא לפי מה שמוציא מפיו. וזהו ושפטתי בין איש. שהוא מה שבין איש בקרבו ובלבו. ומה שבין רעהו בקרב לבו גם הוא עם שאין כן בפיו ואין זולתי יוכל לדון כן. ועל הג' שהיו מבקר עד ערב. אמר והודעתי את חוקי וכו' לומר אם לא היה ענין רק למשפט את העם לא היה צריך כל היום. אך גם והודעתי את חוקי וכו' כי כשבאים ללמוד והודעתים. ולזה צריך זמן רב. ויאמר חותן משה אליו מה שאתה אומר שלא לפניך הם באים אלא לפניו יתברך כן הוא. אך לא נאמר זה רק בסנהדרין או לפחות בב"ד של שלשה שהם רבים אך אתה א' בלבד. וזהו לא טוב כו' אשר אתה עושה. שמא תאמר כי אין הפרש זה אלא לזולתך. אך אתה לבדך שקול כדיינים רבים באשר ה' אתך לזה אני אומר כי גם יש טעם אחר והוא נבל תבול. והכפל הוא נבל העם גם תבול אתה. וזהו גם אתה גם העם הזה אשר עמך וכו':

ועל הב' אמר. אמת הוא שאין כמוך לדון אך לא תוכל עשיהו לבדך. ועל כן לתקן שתי אלה מה שאתה עתיד לעשות אחר זמן כשנבול תבול עשה מעתה. וז"א מעתה שמע בקולי איעצך. ולא תאמר כי אהיה סבה. אם אפרישך מלדון שלא יהיה אלהים עמך. כאשר בהיותך דיין כי אלהים נצב עם הדיינים כי הנה איעצך ויהי אלהים עמך באופן אחר. והוא כי היה אתה לעם סרסור לענייני בקשותם. בין המלך הקדוש ובין העם. והבאת אתה את הדברים אל האלהים וע"י כן לא יחסר לך עת. שלא תעמוד לפניו ית'. ועל הג' שאמרת. ושהוא שאתה מתמיד מבקר עד ערב הוא להודיעם את חקי האלהים ואת תורותיו הנה אין למנוע זה כי אם והזהרת אתהם את החקים ואת התורות. אך עשה זאת איפה לבלתי תצטרך לכל כך זמן והוא כי והודעת להם את הדרך ילכו בה. שלא תצטרך יום יום ללמדם פרטי חקים ותורות רק תודיעם את הדרך ילכו בה כוללות יתנהגו על פיהם וגם כאחת את המעשה אשר יעשו. ולא קצת מהמעשה בכל יום ויום שיצטרכו בכל עת לבא לשאול פרטים. והנה העצה אשר אמרתי. היא כי ואתה תחזה במחזה שדי אשר אתך ברוח קדשך מי הם אנשי חיל וכו'. והוא שיהיו אנשי חיל שלמים במצות עשה. וזהו אנשי חיל כי מכל מצוה יעשה כח קדוש פרקליט ומלאך נמצא אשר לו מצות עשה הרבה יש לו חיל ומלאכים. ויראי אלהים ממצות לא תעשה. וגם אנשי אמת לבלתי נשוא פנים לכסות האמת לגדול. וגם לא מפני הממון. וזהו שונאי בצע וכו'. שע"י צדיקים כאלו לא תאונה תקלת עוות הדין מתחת ידיהם. באופן שאין פחד צאת עוות הדין מתחת ידי הדיינים. על שאין דבר שביניהם בא ומתגלה אליהם כמוך ועל בלתי יודעים מה שבקרב איש כי הלא בהיותם בעלי תארים אלו אנשי אמת שונאי בצע גם יעזרם ה' שיתגלה להם האמת ולא יהיה בצע בדיניהם כי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים ונרויח עוד בזה כי ושפטו את העם בכל עת כי הנה לא יבצר מהצטער כמה בעלי דינין המקוים יגמר דין הקודמים אליהם עד בא עתם גם הם. ואם יקרה יהיה בכל המון ישראל אלף או אלפים בעלי דין וכי דיין אחד יעצור כח לדון כלם ביום א' ולפעמים יום או יומים יעמדו מקצתם מהשמע דברי ריבותם ויאריכו בין בני ישראל סלעי מחלקותם. אך עתה שירבו ביניהם הדיינים. יהיה אפשר לשפוט כל העם כלו בעת אחד יתחלקו בעלי דינים הנה והנה. וזהו ושפטו את העם בכל עת שבכל איזה עת מעתות היום יוכלו לשפוט את העם כלו ושמא תאמר כי הן אמת שלא יצא משפט מעוקל. אך עדיין אפשר יטעו משגגת תלמוד שיסכלו איזה דין מהעדר לימוד או משכחה על כן אמר את הדבר הגדול יביאו אליך. ובזה ייטב לגופך ולנפשך. לגוף כי והקל מעליך ולנפשך כי ונשאו אתך כל אחד שיבא מכשורא. והוא מאמרם ז"ל במדרש רבה ספר אלה הדברים (פ' א') שאמר משה איכה אשא לבדי כו'. אמר משה יכולני לסבול אלף אלפים כיוצא בכם אלא שהקב"ה הרבה עונשיכם על גבי דייניכם הרי שמזה היה מצטער וזה יאמר לו פה יתרו. ונשאו אתך כמדובר אם את הדבר הזה תעשה שאתה תחזה אנשים צדיקי' הכדאים לבלתי צאת תקלה מתחת ידיהם מובטחני בה' שיצוך אלהים ויסכים בדבר ותרויח שויכלת עמוד ולא תבול. וגם עוד ריוח גדול והוא כי וכל העם הזה על מקומו יבא בשלום. והוא כי הנה בהיותך אתה לבדך ויבואו יום א' ק' בעלי דינים מריבים כל א' עם בעלי דינו וישארו כמה בעלי דינים שלא היה שהות ביום לדינם נמצאו חוזרים למקומם בקטטה ומחלוקת עד המחרת שישובו לעמוד בדין ויתווך שלום ביניהם. אך עתה ע"י דיינים רבים. לא יבואו איש על מקומו כ"א בשלום שטרם שובם למקומם יעשו משפטם וישובו למקומם בשלום משא"כ אם יצטרכו לידון ביום השני שנמצאו ששבו איש על מקומו בהעדר שלום פעם אחרת

עוד יתכן בכונת הכתובים וירא חותן משה וכו'. כי כל תלונת יתרו לא היתה רק על טורח צבור העומדים לפניו מבקר עד ערב כפרש"י ז"ל. והשיב לו משה אין עיקר ביאת העם כ"א לדרוש אלהים שאהיה להם לפה לפני הקב"ה בענייני שאלותיהם. וזהו כי יבא אלי העם הוא לדרוש אלהים כי על דבר המשפט לא היה הטורח הזה הכולל כי הלא כי יהיה להם דבר בא אלי התובע וע"י דרישתו ואשלח אחרי איש ריבו ימשוך שושפטתי אח"כ בין איש ובין רעהו כלומר אין דברי ריבות תמיד כ"א לפרקי' כי יהיה להם דבר ואם כן לא על זה הייתי צריך עמוד מבקר עד ערב יום ויום. ועוד כי הנה ושפטתי בין איש ובין רעהו שהם שני בעלי דין העומדי' לפני בלבד. וא"כ אין טורח לשאר ההמון הרב זולת שני אנשים להיות בעמידה לפני וא"כ אין טורח לשאר העם כי מי יכריח ליתר ההמון הרב להיות בעמידה בפני בשפטי בין איש ובין רעהו. אך אין עמידתם רק לדרוש אלהים שהוא מי שחפץ אדרוש אלהים על הנוגע ליחיד או לרבים שאהי' להם מול האלהי':

ועוד שנית ללמוד. כי והודעתי את חקי האלהי' גם כן ואת תורותיו. ולזה היה עמידתם והתמדתם לפני והשיב לו יתרו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כלומר בענין המשפט שאתה הוא העושה ואינו תלוי בהם כאשר בבואם לדרוש אלהי' וללמוד תורה לכן שמע בקולי איעצך וידעתי יהי אלהי' עמך בקחתך עצתי. ולא יחשיבך להקל מעליך עול מצוה והוא כי על מה שאמרו שקצתם יבאו לדרוש אלהים גם אני אודך שאין זולתך לעשותו. ואל תרף מעשות הדבר כ"א היה אתה לעם מול האלהי' אמצעי ביניה' כי אין זולתך כי הנה והבאת אתה בלבד את הדברי' אל האלהים ולא אחר וגם על הג' הדין עמך כי מי יודיעם תורת ה' כמוך ואין זולתך וגם מזה אל תנח ידך רק והזהרת וכו'. אך בזה תודיעם דרך כוללת יתנהגו על פיו. ע"ד שכתבנו למעלה. אך על דבר המשפט ואתה תחזה וכו' שאפשר להעשות ע"י אחרים בעלי מצות הגונות המגינות בל יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידיהם והשאר כדלעיל:

כה

ויבחר משה אנשי חיל וגו'. אומרו למעלה הדבר הגדול יביאו אליך. ופה הוא או' הדבר הקשה. הוא כי העולה על רוח יתרו שאינו דומה דין ממון רב. שאם יעות משפט יהיה ההפסד מרובה. לדין של שוה כסף או פרוטה שהפסדו מועט. וכל שוגה בו לא יפסיד אל המעוות. כי אם מעט מזער וע"כ אמר הדבר הגדול יביאו אליך שהפסדו רב. אך הדבר הקטן שההפסד מועט ישפטו הם. שגם כי יטעו ההפסד מועט אך בהגיע הדבר אל הפועל לימדם משה האמת והוא כי כך הוא דין פרוטה כדין אלף ככר זהב. ומה גם לאיש עני שפרוטה אצלו כהון רב לעשיר אך אין ההפרש רק בין קושי וחומר הדין לדבר הפשוט כי הדין הפשוט וידוע לכל אפי' הוא של הון רב הוא קל. אך יקרה והיה דין של שוה פרוטה, קשה מלדעת היכן הדין נוטה. ויהיה נבוך בו. ע"כ הוא אומר והדבר הקשה יביאון אל משה שהוא הקשה לדעת מה דינו יביאון אל משה והדבר הקטון להשיג מה דינו. ישפטו הם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.