אלשיך/שמות/יז

אלשיך שמות יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' הנה יקשה. (א) אומרו למסעיהם הוא מיותר ומשולל הבנה. (ב) אומרו תנו לנו מים ונשתה היתכן יתן להם משה מים והוא אדם ולא אל. (ג) אומרו מה תנסון את ה'. מה ראה שאמר שהיו מנסים את ה'. (ד) אומרו ויצמא שם העם וכו' כי הלא בכלל אומרו ואין מים לשתות העם הוא וגם אומרו למים הוא מיותר. (ה) אומרו וילן העם על משה וכו' כי הלא כבר נאמר וירב העם ואם הוא שחזרו שנית לריב עמו מה הפסק היו בנתים שמחלק הדבר לשנים. וגם משנה הלשון מריב לתלונה ועוד כי נהפוך הוא כי תחלה היה תלונה ואח"כ ריב בהכביד הצמא. (ו) למה שינו עתה מהקודם כי תחלה אמרו ל' רבים תנו לנו ועתה ל' יחיד באומרו למה זה העליתנו וכו'. (ז) אומרו ויצעק משה על ה' לאמר כי אומרו לאמר הוא בלתי מובן שאינו לאמר לזולת. (ח) כי הלא כמו זר נחשב ילמד קטיגוריה באומרו עוד מעט וסקלוני וכן (ש"ר פ' כ"ו) כי הקפיד הוא ית' על הדבר ואמר לו עבור לפני העם הזה וראה אם יסקלוך. (ט) אומרו וקח אתך מזקני העם למה הוצרך ללקחם. (י) מה צורך להזכיר שהכה בו היאור והנה ארז"ל (שם) שהוא אחד מג' דברים שאמרו ישראל שהיו עושים רעה ולא טובה שהם מטה וקטורת וארון כי במטה הוכה יאור ומצרים והקטורת את הר"ן איש וארון בעוזה ואנשי בית שמש על כן צוה ית' שבמטה שקלקל מימי היאור המציא מים לשתות וכן בקטורת עצר המגפה ובארון בירך את בית עובד אדום (יא) אומרו ויקרא שם המקום כו' מה צורך אל קריאת השם. (יב) למה פירש על ריב כו'. כי יובן מעצמו. (יג) אומרו לאמר שהוא מיותר ובלתי מובן:

אמנם הנה ארז"ל שהיו ישראל חוששין פן משה ידע מקום יש בו מבוע מים והיה אומר שעל דרך נס יצאו מים ועל כן יתכן יאמר ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי ה' והוא כי מאז הסיען משה מים סוף וכל שאר מסעות היו על פי ה' ולא על פי משה לבדו באופן כי לא יוכלו לומר כי הוא הביאם אל מקום ידוע לו והצמיאם עד אחר ריבם עמו ואמר למסעיהם על המסעות שבנתים ממדבר סין עד רפידים שהיו דפקה ואלוש וזהו ממדבר סין למסעיהם שהם שנים ואח"כ ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה ואחר שרבו עמו אמרו תנו לנו מים ונשתה והנה משה ראה ב' דברים. א' כי תחלה לא בנחת שאלו מים כי אם רבו עמו בחזקה כאומרו וירב העם עם משה ואחר כך דברו בנחת דרך שאלה תנו לנו מים ונשתה. ב' ראה והנה המריבה היתה עמו ל' יחיד. והשאלה שאחרי כן בל' רבים ע"כ אמר בלבו אם אומרם ל' רבים היה לכלול עמי גם את אהרן למה בדברם עמי עשו מריבה ובשתפם את אהרן היתה שאלה בנחת אך אין זה כ"א שתחלה רבו עמי ועוד גבר יצרם בם לכלול גם את השכינה ולא לריב ממש אתו ית' חלילה רק לנסות אם ה' בקרבם לתת להם מים וזה מאמר משה אם מה שאמרתם ל' רבים הוא לכלול את אהרן למה בדברכם עלי לבדי תריבון וזהו מה תריבון עמדי לבדי ובשתפכם את אחי עמי לא תריבו רק בנחת דרך שאלה איך אין זה כ"א לכלול גם את השכינה לנסות וע"כ לא ערבת' אל לבכ' לריב אתו חלילה רק נסיון וזהו מה תנסון את ה' במה שתכללו את השכינ' עמי. והוא כי אפשר הנסיון את ה' יהיה בא' מב' פני' או לנסות אם השכינה אתכם או לנסו' אם מים יוכל תת במדבר חליל' וזאת היא שאלתי לו' מה תנסון כלו' באיזה דרך הוא הנסיון. והנה אחר שומעם זה ממשה תהו וישובו מאמרם. וזהו ויצמא שם העם למי' לו' צמא לשמוע את דבר ה' אם יש סיפק בשכינה לתת מים. כ"א צמא למים בלבד ומאז לא שתפו את השכינה כ"א וילן העם על משה ויאמרו למה זה העליתנו בל' יחיד לו' לא על ה' תלונותינו חלילה כיהאם עליך כי לא מה' היתה מה שהעליתנו ממצרים כי אם ממך למה זה העליתנו ממצרים כו' כי אם היה מאת ה' אם אנו חטאנו הטף והמקנה מה חטאו ואדם בזכות בהמה יושיע ה' אך אין זה כי אם מידך והראיה כי מידך זאת כי הלא על כן ואת בני ואת מקני תמות גם הם מה שאין כן אם מאתו ית' היה אך אתה הבאתנו במצודה אז בראות משה כי שבו מהנסיון ונתקוטטו עמו לבדו מה עשה ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה כו'. עשה עצמו כצועק עליהם שמצירים לו ולא עם ה' מתקוטטים חלילה כאשר היה נרא' מלשונ' והגזים הדבר ויצעק ואמר עוד מעט וסקלוני כלומר מה שהוסיפו עוד מעט אחר ריבם לא היה שעוד מעט ובאו לנסותך כי אם עלי הוסיפו סרה שעוד מעט וסקלוני ועשה כן למען יאמר לו ה'. למה תוציא דבה עליהם כי הלא כלם צדיקים וזה היה בלב מרע"ה שיהיה הוא ית' מליץ בעדם. וז"א לאמר כי מה שצעק הוא כדי לאמר שהוא כדי שיאמר הוא יתברך מה שאמר שהוא עבור לפני העם הזה לו' על בני את או' שיסקלוך אינו כן ח"ו כי נס נא ועבור לפני העם הזה. וראה אם דרך עוצב בם ויסקלוך ועל אומרם כי יודע אתה מקום מים לכן קח אתך מזקני העם למען יראו כי על ידי הכאת המטה יוצאים המים ולא ממבוע ידוע למשה בחורב אשר שם היה רועה את צאן יתרו חותנו ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור כו'. לבא אל ביאורו נשים לב כי הלא קיימו וקבלו רז"ל כי זה היה בארה של מרים ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא ומה גם הכאה ועוד היתכן יהיה צור שיצטרך להכות בו והלא רוח חיים היה בו והיה מהלך אתם בכל מסעיה' ומעלה להם אברי האמוריים ואיך היה צריך יכו בו לתת מימיו:

אמנם הנה דרכו יתב' להריק לנו שפע רב טוב אלא שהעון מבדילו וכן היה שהוא ית' השפיע להם באר מים חיים והנה העון שנברא בכח הטומא' נעשה כקליפה מפסקת ומבדלת בין ישראל למימי הבאר והוא הצור שעל פי הבאר המפסקת ועל כן לישבר הקליפה ההיא הוצרך המטה להכות בה. ועל כן יתכן היו זקני ישראל הם תופשי התור' שזכותם תגן על ביטול תורה שבשאר ישראל וז"א ומטך אשר הכית בו את היאור שהוא כח חצוני הוא שר יאור מצרי' שבו יכה את כיוצא בו ומפני שביאור לא היה עון ופה יש עון. אל תירא כי גם עתה יכנע למה שהוא ית' בפניו. וז"א הנני עומד לפניך שם על הצור וגם להיות בחורב ששם זכות התורה שעתידה לינתן שם. והנה היה אפשר לומר כי מה שנקרא המקום מסה ומריבה ולא נקרא מריבה ומסה. שהוא על נסות ישראל את ה'. באומרם תנו לנו מים כמדובר למעלה ואומרו מריבה הוא על אשר ריב הוא ית' עם משה. על שאמר שישראל יסקלוהו לז"א ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל שהוא שרבו עם משה ושמא תאמר למה לא נאמר מריבה ומסה. כי מריבה עם משה קדמה. לז"א ועל נסותם את ה' לאמר שהוא להקל את הדבר. להזכירו אחר ריב משה לומר שהוא עון קל מאשר רבו עם משה. ופירש הטעם שהוא כי לא היתה הכונה לנסות. אם יכולת ביד ה' אם לאו חלילה. רק אם ישנו בקרבם אם אין ומסתפקים אם היה להם זכות שיהיה ה' בקרבם אם אין וז"א לאמר כי היה לאמר אם יש ה' בקרבנו ולא בדרך האחרת חלילה:

עוד יתכן באומרו ויצעק משה אל ה' לאמר. כי למה שנסתפק באיזה דרך היה נסותם את ה' אם על היכולת או אם הוא בקרבם. ע"כ אמר אגזים על הנוגע אלי. כדי לאמר שיגלה לי הוא ית' כונתם כי אם הוא שנגעו ביכלתו חלילה לא יליץ בעדם אך אדרבה ירעם ברוגז קולו והנה אדרבה הוא הקפיד על משה שאמר עוד מעט וסקלוני אז הבין משה הדבר וגלתו התורה באומרה ויקרא שם המקום כו' לומר אם תראה שלא הפליג הוא ית' לקצוף עליהם הוא כי לא היה נסותם את ה' בבחינת היכולת. רק היש ה' בקרבנו שאנו כדאים לכך ולא עשה אלא לפנים. ולא יאחר לתת לנו מים אם אין כ"א שנסתר ממנו וצריך תשובה גדולה ובדרך הזה נגעו קצת אל אשר קרא פה צור. ופ' חקת קראו סלע. אך בשלמות יתבאר שם בס"ד:

ח

ויבא עמלק וילחם עם ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה היה שמינה משה את יהושע שר צבא מלחמה זו. מכל שאר ישראל. ועוד או' בחר לנו אנשים מה היא בחינת בחירה זו. (ב) מלת לנו שהיא מיותרת. (ג) למה חרד את כל החרדה ההיא לו' אנכי נצב וכו' ומטה האלקי' בידי ומה צורך מטה האלקים לדבר הזה. (ד) מה ענין אהרן וחור עם משה. (ה) או' והיה כאשר ירי' משה את ידו כו' מה ענין הרמת יד להגביר ישראל והנחתה להגביר עמלק. (ו) כי עתה הורה כי ידו א' היתה מספקת ואח"כ אמר וידי משה כבדים כו' ואהרן וחור תמכו בידיו. יורה כי ב' ידים היה צריך. (ז) למה יגיד לנו ששמו תחתיו אבן. (ח) מי שלקח רומח בידו אחר מ' שנה מזמן זה וקפץ למעלה עשר אמות להרוג את עוג והרגו יהיו עתה ידיו כבדים מלהגביהם שהוצרכו שני בני אדם להגביה כל א' יד א' וגם מהראוי יאמר כבדות ל' נקבה. (ט) מה צורך לתמיכת הידים מזה ומזה. (י) או' ויהי ידיו אמונה כי מה ענין היות הידים אמונה וגם היות עד בא השמש (יא) או' ויחלוש כו'. איך היה חולשה בלבד אם הוא לפי חרב. (יב) או' כתוב זאת זכרון בספר. מה ענין הכתב זאת זכרון בספר יותר מנסים רבים שלא נצטוה לכך וגם שים באזני יהושע. (יג) או' כי מחה אמחה מה הוא הכפל הלז וגם או' מתחת השמים. (יד) מה ענין בנין המזבח וקריאתו ה' נסי. (טו) או' כי יד על כס יה. מה יחס דרך שבועה זו על דבר עמלק מבזולת. (טז) או' מדור דור שהל"ל לדור דור ועוד קושיא עצומה עולה על כלנה והיא כי לו חפץ ה' להמית את עמלק למה יאריך לו ויצוה לנו לזכור ולא נשכח לדורות ונשבע למחותו ולא יעשנו בפועל וישלח חרונו יאכלמו כקש. כי מה הוא עמלק הכלב המת שבהרף עין לא יבערנו כאשר יבאר הגלל עד תומו ולא יבאירנו לדור דור אמנם לבא אל הביאור נקדים תחלה. כי הנה ידענו מרז"ל שאין אומ' נופל' עד שתפול שרה תחלה כד"א (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ מלכי האדמה כו'. וכאשר כתבנו בספר חבצלת השרון כי זה מאמר נבוכדנצר באומר (דניאל ד׳:ל״ב) וכמצבייה עביד בחיל שמיא ודארי ארעא כי תחלה עביד בחיל שמיא הוא השר ואחרי כן בעם והם דארי ארעא והוא מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"א) על פסוק קל מן שמיא נפל שר של בבל קל שמו. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק והניחו מדור דור והוא כי אין דבר קשה לפני הקב"ה כ"א ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה ככתוב אצלינו על מאמרם ז"ל באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף. וכן אומרים קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי לזאת יחרד כל לב האם יש דבר קשה לפניו יתברך. מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין יקשה לפניו קריעת ים סוף או לזווג זווגים או לפרנס את כל האדם אך הוא כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שר של מצרים משוא פנים יש בדבר כו' וגם המרו על ים בים סוף כו' ע"כ היה קשה לפניו ית' לעשות ניסא לשקרי עד פשפש ומצא עזר כנגדם ועל דרך זה הוא בזווגים. כי יתפרדו הזוגות במעשיהם ונמנע זווגם להיות א' צדיק וא' רשע וכן במזונותיו של אד' הוא מקפח' על ידי מעשיו כאשר הארכנו במקומות זולת זה. ונבא אל הענין והוא כי מהטעם הלז כי אויב הוא ית' לעמלק ויאהב את ישראל. הנה עשר ידות לו הוא ית' ברצונו להפילו אך הנה צריך להפיל את שרו תחלה. ואנו מעכבים בידו והוא כי אין שרו כיתר שרי האומות מ"ה כי הלא זה סמאל הוא שטן הוא יצה"ר. והנה בכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ואיש מישראל הוא מוסיף כח בו כנודע ואם אנחנו מאשרים ומחזקים אותו איככה יפילהו הוא יתברך למעננו ועד ממהר יעקב שעם שנצח את שרו של עשו בהאבקו עמו עם כל זה הקע כף ירכו על מוצאו בו ענין שתי אחיות מה גם עתה כאשר בעלי דיניו של עשו יהיו אשר בידם דברי עונות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבכל פעם שנזכר גאולתנו העתידה שהוא מגלות הזה נאמרה שם תשובה והיה כי יבואו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וכו'. ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה נביאים ובכתובים. והוא ענין חבלי משיחנו כי למה ששרי המלכיות זולת זו ברוב זכיות מספיק אך להפיל שר עמלק צריך נרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו. וע"כ אם נשוב מעצמנו יחישנו ית' ואם לא יהיה בעתה ולמען נשוב יהיו חבלי משיח לזככנו עד גדר שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו ולכן מפלת עמלק הניחה הוא ית' מדור לדור עד בא דור שכלו זכאי. או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותו בחבלי משיחנו עד שובנו עד ה'. ויותש כח שרו של עמלק ויפול עוזר כאשר יתבאר עוד בשלהי הפרשה בס"ד:

עוד הקדמה שנית גלויה ומפורסמת לכל הלא היא כי שוט שוטף להכות את ישראל על ביטול תורה הוא אדום ועמלק וארז"ל (ב"ר פ' ס"ז) כי צוה לו יצחק ע"ה אם בני יעקב יתרפו מן התורה גזור עליהם גזרו' וכו'. ופירשו על זה פ' (בראשית כ״ז:מ׳) והיה כאשר תריד וכו' ופסוק הקול קול יעקב וכו'. כי כשהקול קול יעקב אין הידים וכו' ואם לאו והידים ידי עשו ובשום לב אל היות הקל חסר ואו' ל' קולות לו' שכשהקול קול תורת יעקב אז והידים ידי עשו ובכלל הדבר הוא כי ליעקב ניתנה ברכת הקול זו תפלה ולעשו ברכת החרב כאו' ועל חרבך תחיה ויתכן יהיה פירושו בשביל חרבך שתהיה היא רצועת מלקות לישראל על עזבם את תורת ה' תחיה להיות מוכן ליסרם. ונבא אל הביאור והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל שעל עון שרפו ידיהם מן התורה בא עליהם עמלק כענין שנאמר והיה כאשר תריד כו'. וגם אמרו מרבותינו ז"ל (ש"ר פ' כ"ו) שהוא על אומרם היש ה' בקרבנו כו'. משל למלך שהיה נושא את בנו על כתפו והיה שואל על אביו וכו'. ויתכן כי זה וזה גרם. וע"כ מה עשה משה לקח את יהושע אשר לא ימיש מתוך האוהל בלתי מרפה ידיו מן התורה נוסף על היותו מצעירי הצאן שבא מיוסף וכמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ע"ג) שכאשר ילדה רחל את יוסף שהוא שטנו של עשו כד"א ובית יוסף להבה ובית עשו לקש מיד אמר ללבן שלחני וכו'. כלומר כי כבר בטלה יראתו מעשו. וע"כ אמר משה אין מיוחד לכך כיהושע ואמר לו בחר לנו אנשים כלומר צדיקים כנודע מכל אנשים שבמקרא ויהיה לנו כלומר מתייחסים לנו תופסי התורה הבלתי מתרפים ממנה ויהיה לעומת אשר בחר עמלק באצטגנינות שלו אנשים הבלתי מתים באותה שנה כמ"ש ז"ל ויאמר לו הנה צריך להלחם עם אנשים ועם השר כי אין אומה נופלת אם לא יפול שרה תחלה כנודע כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום תחלה והנה להפיל שרו של עמלק היה בלתי אפשר בעת ההיא כי הלא בא ע"י עון ועונותינו מוסיפים כח בשרו של עמלק הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות וע"כ על עמלק ועמו היה אתה לעם וזהו וצא הלחם בעמלק ולהכניע השר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה כ"א יבא בחרב ברכת עשו אני בא נגדו בקול קול יעקב בתפלה. ועל שאני לא אספיק לשר על אשמת העם. ע"כ ומטה האלהים בידי להפיל עליו בו אימתה ופחד להכניעו והיותו בראש הגבעה בחורב יהיה לרמוז מאמרו ית' על חורב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה שהוא מתן תורה וע"כ בהיותכם אז שם כאומרו למעלה מזה הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב עלה לגבעה למען אז הזכיר מתן תורה שיקבלו לעומת ביטול תורה שברפידים ועל כן משה ואהרן וחור עלו עמו כי התורה ניתנה ע"י שלשה הנותן ית' ומשה הסרסור וישראל המקבלים מעין קריאת התורה בתיבה כמ"ש ז"ל דוגמה לנותן יתברך ולמשה ולסיני. עוד עשה והוא כי לעומת הידים ידי עשו ראה להרים ידיו שיהיו זכר אל ב' לוחות העדות בידו להתיש כח ברכת ידי עשו אך תחלה היחל להיות מטה האלהים בידו אחת והיה מרים השנית וירא והנה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר כו'. והוא כי קרה לו כענין ר' חנינא בן דוסא (בברכות דף ל"ד) כשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת א"ל מנין אתה יודע א"ל אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ועל דרך זה יאמר והוא כי הנה אין ספק כי בשמים היו אז מיימינים ומשמאילים אמר כי כאשר ירים משה ידו בתפלה ולא היה נלאה בזה היה מכיר כי למעלה גבר ישראל ומן השמים היה נעזר מעין אם שגורה תפלתי בפי כר' חנינא בן דוסא אך וכאשר יניח ידו שהיה נלאה ומניח אותה לנוח אז היה מכיר כי וגבר עמלק שהיו למעלה מטים אזן לאיזה קטרוג שעל כן היה כבדות בידיו וגם מאמרם ז"ל (ר"ה דף כ"ט) באומרם וכי ידיו של משה עושות מלחמה כו'. אלא כשלבן של ישראל וכו'. והוא כי לפי הכנת ישראל בהתבודדו' תפלה והכנעה היה למעלה עת רצון להעזר משה וההפך בהרפותם. בראות משה כך אמר הנה עד כה הרימותי ידי הא' ואין בה די הכניע את הידים ידי עשו אך גם ארים את יד ימיני אשר בה מטה האלהים ויהיו שתי ידי פרושות השמימה. וייטב למו אז ראה כי גם אחרי כן וידי משה שתיהן כבדים. והוא שעל העדר זכות ישראל היה שם כבדות בידים בל יעצר כח להציבן פרושות השמים על דרך הכתוב למעלה שהעון מכביד כי ימעט עזר משדי. ע"כ נאמר כבדים ולא כבדות למה שאין כבדותן מפאת עצמן כי גבור היה רק כבדים שכבדותן מפאת ישראל אשר ישראל בשם זכרים יקראו או מפאת עונותיהם המכבידים ובראותו כך אמר אין תקנה זולתי על ידי צירוף זכות אבות על כן נועץ לחברם אליו. ולבא על הענין נזכיר מאמרנו על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' ככתוב אצלנו במקומו. שהתחיל מלמטה למעלה ואמר זכירה בכל אחד מהם ואמר אף בשניהם הלא הוא כי אמר ה' אם אתחיל מאברהם אין די בער הקטיגורים בעצם כי שם ישמעאל וכן ביצחק יש עשו. לכן אתחיל מיעקב שמטתו שלימה ואחר שהקטיגור אינו מוצא פתחון פה ביעקב הנזכר ראשון מועיל שגם בהזכיר אח"כ את יצחק ג"כ אזכור ואף את בריתי אברהם שנוסף ישמעאל על עשו עכ"ז אזכור ועל דרך זה עשה משה כי לעומת יעקב צוה ויקחו אבן רמז לאבן ישראל וישב ויסמוך בעצם עלי' כי מטתו שלימה. וירמוז גם כן אומרו וישימו תחתיו מאמר ספר הזוהר כי תחת בחינת משה הוא יעקב כמאמרם דא מלגאו ודא מלבר. ואח"כ שתי ידיו שהן לזכור זכות אברהם ויצחק כי גם שניהם בבחינת ידי משה ע"כ לתקן ולהשלים מה שמעכב ישמעאל בימין חסד לאברהם יבא אהרן שהוא כהן מצד החסד ויתמוך הכבדות שביד ימין משה שמפאת ישמעאל שמאברהם ואשר הוא מעכב ביד שמאל ושהוא זכר ליצחק מיד עשו יבא חור ויתמוך כי זכותו שלים וכל זה הוא בזכות תורה ע"י משה שעתיד לקבלם בידיו ובסעד זכות אבות כמדובר. אך דבר קוטן אמנה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין לז"א כי גם זה נתקן כי הנה ויהי ידיו אמונה כי כאשר ראו ישראל בענין ידי משה כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וכו'. שהוא כי בהחזיק לבם לשמים היו רואים ההשגחה כמדובר למעלה על ידי משה בזה קנו הויית אמונה כי ה' בקרבם צופה רעים וטובים בפרטות ואמר כי מה שהוצרכו להיות ידי משה אמונה הוא עד בא השמש כי אחרי כן השמש הקנה להם אמונה והוא מאמרם ז"ל שבא השמש הוא שהעמיד משה את השמש כיהושע בגבעון ולא אץ לבא כיום תמים אז החזיקו באמונה בעצם. כי כבא השמש ספרו השעות שהשמש עמד ותגדל אמונת' לפניו ית':

או יאמר לפי דרכנו אשר כתבנו כי שתי ידיו של משה היו זכר לאברהם ויצחק שהם ימין ושמאל. יאמר ויהיו ידיו אמונה על דרך מאמרנו על פסוק תתן אמת ליעקב וכו' והוא שאומר הנביא הנה בחינת אברהם היא חסד ומדת יצחק דין ומדת יעקב אמת ואם אתה ה' נותן לכל א' כפי בחינתו הלא ייצר לנו בתתך רוגז ודין ליצחק ע"כ אשאלה ממך תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אך דין ליצחק אל תתן לו כמדתו ואם תאמר נא ה' למה אמנע בחינתו ממנו הלא ממך למדתי. והוא אשר נשבעת לאבותינו וכו' והוא כי הנה הוא יתב' לא נשבע רק לאברהם וליעקב אך ליצחק לא אמר רק והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ולמה עשה כן ולא נשבע ליצחק בפני עצמו הנה אין זה רק לבל תהיה בחינת השבועה וההבטח' לפי מדתו שהוא דוקא על פי שורת הדין ואולי יעדר זכות לישראל על פי תוקף הדין על כן אמר לו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שהוא לפי מדתו בתורת חסד לאברהם לומר לפי בחינתו אני מבטיחך. ולא לפי בחינתך וזה אצלי אומרו (תהילים ק״ה:ט׳) אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כי ונשבע ליצחק לא נאמר אלא ושבועתו שהוא שבועתו של אברהם ליצחק. וז"א אשר נשבעת לאבותינו וכו'. לומר מה שאמרתי שתתן לאברהם וליעקב לכל א' כפי בחינתו ולא ליצחק אינו מן התימה כי הלא כן הוא אשר נשבעת לאבותינו שלא ייחדת שבועה ליצחק רק נגררת אחר אברהם לבל תת לו כמדתו ועד"ז יאמר כי זה כיוון משה בכוונתו כי ב' ידיו שהן זכר לאברהם ויצחק שתיהן היו אמונה מתייחסות לאברהם הנקרא אמונה. כד"א (בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה' והוא כמעשהו ית' בייחס שבועת יצחק אחר אברהם והוכרח לעשות כך כי הלא כל כח עמלק היה מפחד יצחק אשר ברכו ואשר צוהו יגזור גזירות וצרות על בני יעקב בהרפות ידיהן מן התורה ואמר כי זה עשה עד בא השמש והוא כי הנה אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית אמר כי בהתפלל משה כל היום היו ידיו אמונה שהיא בחינת אברהם של תפלת שחרית עד שעברה שעת תפלת מנחה של יצחק. עד בא השמש והגיע זמן יעקב. כי אז רחמים של מדת יעקב יגינו על בניו וז"א ויהי לשון יחיד וידיו לשון רבים. שהוא שייחד מדת יצחק למדת אברהם:

יג

ויחלוש יהושע את עמלק וכו'. אמר כי מה שהספיק תפלת משה לא היה רק להחלישו על ידי יהושע בלבד. והטעם הוא לפי חרב. כלומר להיות ע"י חרב שהוא ברכת וכח עשו. וזהו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב:

יד

ויאמר ה' אל משה וכו'. הוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש ומה גם ישראל שבאותו הדור. ויותר מהכל יהושע. באמור האם כ"כ רע בעיני ה' עמלק למה אינו מחריבו כמו רגע. ועל כל ההכנות לא הספיק רק להחלישו. ע"כ כתוב זאת וכו' ושים בעצם באזני יהושע. בל יתמה איך כל הכנות משה ואהרן וחור וגם היות ע"י מי שלא ימיש מתוך האהל. ומזרע יוסף שטנו של עשו עכ"ז לא כלה אותו ויחלוש בלבד והוא כי הלא כל שרי עם ועם קל לפניו ית' להפילם כמו רגע. ומיד נופלי' אומותם אך שר עמלק אין מפלתו כ"א ביד ישראל כי איככה יפיל הוא ית' את שרו הצריך ליפול תחלה אם הוא שטן הוא סמאל הוא יצר הרע ובכל חטא ועון אשר נחטא אנו מחזיקים ומאשרים אותו כנודע. באופן. שאי אפשר להפילו ארצה. אם לא ע"י שזכינו מכל עונותינו בכל מכל כל כי אז יכנע וימחה מן העולם. ואמר שיפילהו מלמעלה הוא ית' יפילהו מלמטה וז"א כי מחה אתה את השר על השמים ואחרי כן אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. הפך יתר אומות שהוא ית' מפיל השר משמים. שהוא צבא המרום במרום ואח"כ ויאמר לנו השמד מתחת השמים את העם אך בזה נהפך הוא כמדובר. והוא כי מלחמת השר הזה היא מלחמת היצר הרע והיה מוטלת על האדם ושל העם היא לה' איש מלחמה ועל כן צריך זכירה זו בלב כל איש ישראל. למען ידעו כי בדבר הזה תלויה גאולת' וטובתם לעולם וע"כ במשנה תורה הוא או' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כי הלא לכאור' יראה כסותר מאמרו פה כי בזה מייחס המחאה מתחת השמים אליו יתברך ושם אל ישראל ופה נאמר מחה אמחה שהוא כפול. ושם מחאה אחת בלבד. אמנם הנה פה יאמר. כי מחה אתם את השר ע"י תשובתכם. ואח"כ אמחה את זכר עמלק שאהיה עמכם למחותו למטה אך אח"כ אומר בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב שבאו' מסביב יכוין אל האויבים המסבבים את האדם הם אשמותיו כחות טומאותיו אשר עשה אמר ה' בהניח ה' אותך מהם כאשר היו בדורו של שאול אז לא תצטרך למחות רק מתחת השמים בלבד כי יהיה כבר מחוי מלמעלה ואתה מאליך תמחה אותו כי אהיה עמך ואמחנו אתך. ובזה מצא טעם יהושע אל מה שלא כלה את עמלק כי אין הדור ראוי כי רפו ידיהם מן התורה:

טו

ויבן משה מזבח וכו'. ראה והנה כל ישע ישראל תלוי בכבוש את יצרם והכניע אותו כי אז יבא יום נקם בלבו יתב' ושנת גאולת ישראל יבא והנה זה קשה מאד וקל להצמיח יאוש תשועה חלילה בלב בני האדם באו' מתי נראה נס כי מי יוכל הפילו ארצה כי פתה יפתה ויכול יוכל גם לשלמים וכן רבים ע"כ היה חלילה כמעט יאוש גאולה ע"כ ויבן מזבח לה' יעזור את ישראל מיצרם לזבוח אותו ויקרא שמו ה' נסי כלומר ייחוד ארבע אותיות אלה יחד הוא הנס אשר לי להעזר נגד יצר לבבות ישראל להגאל הלא הוא כי הנה יד על כס יה וכו' והוא מז"ל כי נשבע שלא יהיה לפניו ית' השם שלם ולא הכסא רק השם י"ה בלא ו"ה והכסא בלא אל"ף עד ינקם מעמלק נמצא כי יש לנו משכון גדול כי לא יניח היא יתברך את שמו נפרד חלילה קצתו מקצתו. וא"כ בהשלימו שמו במהרה בימינו יתקנננו ויגאלנו נמצא כי השם הנזכר מלא בד' אותיותיו ית' הוא נסי ודגלי כי ישועתו של הקב"ה ישועתן של ישראל ועתה בא ופי' כל מאמרו שלמעלה באו' מלחמה וכו' לאמר מה שתראו שייחסתי המלחמה לה' בעמלק אל תהרהרו כי גדול עמלק שמשים הוא ית' עצמו לאיש מלחמתו כי כקש נידף הוא לפניו ית' ומה גם שיפלא הדבר בהיותו נמשך עד סוף הדורות הוא יום נקם בלבו ית' כאשר אפשר רמז באומרו כי מחה אמחה שהוא בזמן שימחה ה' דמעה מעל כל פנים אז אמחה וכו'. לז"א תדעו מתי יצא החוזק הזה לעמלק הלא הוא נמשך מדר דר שהם חסרים שעל כן אין מילוי וי"ו בא' מהם כי אם היה דור טהור ושלם הוא כדאי לשימחה בו עמלק במהרה לגמרי בכל מכל כל. כן יהי רצון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.