סדר הדורות/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות הקדמה

הקדמת הגאון המחבר ז"ל
בס"ד
אבקש עזר מאל העוזר, יצילנו מגלגל החוזר.

הנני מבקש, לכל עומד בפתח השער לנקש, ורוצה לכנוס לפני ולפנים חבורי זה, יבין וישכיל יציץ ויביט בהקדמה זו אשר ערכתי, כי זולתה כרפואת תעלה בלי חולה, וכפתרון בלי חלום:

אתה הקורא ידידי וצבי חשקי. דע לך כי תועלת ידיעת הדורות רב הוא כאשר בסמוך יתבאר. ואם תורתנו הקדושה שאין בה יתור אות וקוצי התחיל מבראשית שלא היה צריך אלא בשביל רנון אומות שלא יאמרו לסטים אתם, כ"ש ידיעת הדורות ממש כל גופי התורה והלכה פסוקה יתבררו עי"ז, שמן הצורך להיות רשום בלב כל נבון. אם הראשונים שלבם היה פתוח כפתחו של היכל ואולם, וטובה צפרנן של ראשונים מכרסן של אחרונים, כאשר יוכיח מן בירה במסכת יומא (ט' ב'), ולסברא כקירא ולשכחה כאצבעתא בבירה, כמו שאמרו חז"ל בעירובין (נ"ג), עכ"ז ר' יוסי שנימוקו עמו עשה חבור על זה וקראו סדר עולם. אלא שקיצר מאד כי היה די לדורות ההם, אבל בדור העני בדעת, מחמת נגע צרעת, מרבוי הצרות, זו לזו צרורות, מלחמות תעצומות, ומסים וארנוניות, וטרדות המזונות, וקרמי בעגמת נפש, והורקנו מגולה אל גולה, כל ראש לחולה, וטובות הזמן חלפו עם עניות איבה ונסתמו מעינות חכמה ובינה, לא די בצרה שנחתם ונסתם שבילי ים הש"ס, כי גם בתורה ונביאים וכתובים אשר למקרא בן חמש, אם הוא בן שבעים אין בו ממש, וכעור באפלה ימשש, ואם תאמר לחברך שהמן, קדם לכלכל והימן, כפתי לכל דבר יאמן, ויענה אחריך אמן, וזרח קדם לתרח, יאמר מצאתי אגוזי פרח, וידותון ליהונתן, יאמר ברוך המדע נותן. ובדור העני בעו"ה בדעת אם יודע אותיות לחבר, הוא הראוי לסמכו בחבר, והמורה שהאיסור בטל בששים, נחשב לחכם בישישים, ולחכם חרשים, ומנבוני לחשים.

על כן ערכתי לפניך סדר הדורות בחלק א' מאדה"ר עד תחלת התנאים וכל התנאים ואמוראים ורבנן סבוראי והגאונים וכל מחברי הפוסקים דור אחר דור, ובחלק ב' סדר התנאים ואמוראים ומי הם הרב ותלמידו או חברו ובן גילו. ואם אתה כבן חכם תשאל, הלא בקדרה ישנה תבשל, ומי כמוך, הלא כבר קדמך, איש מאד נורא, בעל המורה, בספרו המפואר, מיימוני מתואר, ובהקדמתו למשנה. אך ראיתי כי הרב המגיד, בהרבה מקומות כתב עליו דברים קשים כגיד, עכ"ז חלילה לי מחוות דעי בשכלי ומדעי, להכריעה, אחר הקידה והכריעה, רק לפעמים אראה פנים בראיות מפורשות מים הש"ס. ואתה המעיין תבחר ותקרב, אשר לחכך יערב.

ועל בעל שלשלת הקבלה שפכתי סוללה, להסיר סולת מן הפסולת, כי רובו ככולו ממש מלא טעיות, ראה ושמע מה שכתב הג"מ יוסף קנדיא בס' מצרף לחכמה (דף ז') ז"ל ר' גדליה בן יחייא בעל שלשלת הקבלה כתב כו' אין מביאין ראיה מן השוטים כו' שקלקל חבורו בכזבים עד שהאמת שבתוכו אינה ניכרת עכ"ל, ועשיתי להועיל לך לתקן המעוות כאשר תראה בחבורי זה. גם בעל צמח דוד אם כי הלך בדרך ישרה בסדר דורות הנזכרים בתנ"ך, אבל בסדר תנאים ואמוראים הלך בקצרה, נקט חד בדרא. והחכם בעל היוחסין, ישועות חוסן, הפליא לעשות באסיפת חכמי המשנה ואמוראים מהתלמוד, ראה וחכם בעין שכלך ותציץ מן החרכים, תן לחכם ויחכם, כי לא דרכיהם דרכי, ותהלה לאל לי עשר ידות, להלל ולהודות, כי נר קטן כמוני יותר טוב לחפש בחורין ובסדקין מהמאור הגדול והאבוקה, ומקום הניחו לי כי הרב היוחסין השמיט רבים מן התנאים ולא העלה זכרם, כלה קרנם קרן בן שמן, ופשיטא מן האמוראים תמימי דעים, ככהן לקח תרומה בעין רע אחד מן הששים, אשר בילקוטו שם, מתלמוד בבלי, ופשיטא מן תלמוד ירושלמי א' בתתק"ס כבריה בטל, והנזכרים במכילתא וספרא וספרי ותוספתא ותנחומא ורבה ושח"ט וזוהר ומדרש הנעלם ופרקי ר"א הגדול ומדרש כונן, ברוך דעת חונן, על שפתו לא העלה, אפי' כדמסיק מכרבי הדין תעלא.

ע"כ ראה וחכם כי כל דברי מים הגדול תלמוד בבלי וירושלמי משיתים. ומספיר ספרא וספרי יסדתים, ומנופך המכילתא משחתים, ומברקת רבה ותנחומא סמכתים, ומדברי הגאונים ובעלי התוס' רבצתים, וכן הרבה טעיות מצד הסופר לא יסופר, וכן מצד השגיאה, על הכל לבי שמתי לתקנם כראוי. גם זאת כי היוחסין כתב שם התנאים ואמוראים בערבוב שמותיהם עד כי צריך נרות לחפש, לא כן אנכי סדרתי ע"פ א"ב להיות בראש כפי השורש, שולחני יהיה ערוך, מכירו ברוך, להקל הטורח, לעת הצורך. גם לא השגיח לסדרם כסדר הדורות, והקדים המאוחרים, ואני סדרתים בכל האפשרי כתולדותם ודורותם על מתכונתם. והרב בעל שארית יוסף, על היוחסין הוסיף, והראה כחו במוחו, לחבר מי היו תלמידי רב ור' יוחנן, א"ך נ"א פתח פיך ותן תודה, כי הניח ד' ידות, וחלק חומש, ידו מש, ובאותן אשר זכר הראיתי בראיות ברורות, לא ידעתי ספורות, וכי טעות הוא בידו, גם דבריו כספר סתום וחתום, וראיה לא הגיד מנ"ל שפלוני הוא תלמיד רב או ר"י. לא כן אנכי הראיתי מקום מוצאו בתלמוד באי זה מקום ודף מוכח שהוא תלמיד או רבו וחברו של פלוני. גם היוחסין כתב הרבה פעמים פ' תלמיד פ' או בדור פלוני בלי טעם וראיה, ואני הראיתי בראיות הכרחיות כי לא כן הוא. וא"ת הלא סמכו עצמם על הכללים שהביאו בעלי תוספות ורמב"ם ורשב"א ושארי מחברים שמהן למדו מי הרב ותלמידו, הנה אנכי אערבנו ומידי תבקשנה סתירה לקצת כללים:

גם זאת פעלתי ועשיתי כמלקט גרגרים מפי ספרים המקובלים, כל אחד מהתנאים ואמוראים גלגול מי היה וכן דורות ראשונים מאדם הראשון ואילך ובנביאים ומלכים, בכדי שתבין ותשכיל נפלאות ה' כל עניניהם לפי גלגולם שתקנו נשמות הראשונים או שהחזיקו מעשה ראשון בידיהם, ועיין אבוה דשמואל ואביי. ועיין שו"ת רלב"ח סימן ח' ז"ל, אמונת הגלגול היא אמונה אמיתית ועיקר מעיקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו כו'. וכתב רמב"ן בפי' איוב ז"ל. ואם תחפוץ להבין הסוד הגדול הזה, לבך תשית לדעתי וכליותיך ישתונן, ועל חטא תתאונן, ותסיר מעל פניך הענן תראינה עיניך המלך והמלכה ותצפה לגאולה, תראה שני עפרים תאומי צביה והגזרה והבניה עכ"ל. רמז במלות תתאונן לאונ"ן, המלך והמלכה יהוד"ה ותמ"ר כלתו, תצפה לגאולה בוע"ז שהיה גואל, תאומי צביה פר"ץ וזר"ח, והגזרה מיתנא דאיתגזר, והבניה בנין היבום ע"ש. רמז לגלגול מחכמי התלמוד, דאיתא בנדה פ' המפלת (ל:) שמשביעין הולד תהא צדיק כו' שנאמר לך תכרע כל ברך זה יום המיתה, תשבע כל לשון זה יום הלידה, הקדים יום המיתה ללידה ללמדנו חידוש שבועה שניה כשנולד פעם ב' אחר המיתה, וכ"נ מת"י יחי ראובן ואל ימות מותא תניינא, ובפ' אם יכופר העון עד תמותון, מותא תניינא, ובפ' לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם, ואמסור למותא תניינא ית גויתיהון, (בס' לקט הקמח בא"ע דרי"א. ועיין בס' מצודת דוד לרדב"ז סי' קכ"ח קכ"ט, וכ"כ החדא"ג שם בנדה):

תועלות ידיעת הדורות מי הרב ומי תלמידו רבים הם

א) כי זה נתיב הישר אשר דרכו קדמונים הרב האלפסי והמורה הגדול רמב"ם והבאים אחריהם להבין ולהורות, קורא הדורות, מים הש"ס מים שאין להם סוף דבר הכל נשמע במקום שלא נאמר כתוב מפורש הלכה כפלוני נגד פלוני החולק עליו, סתמא כפרושו שאין הלכה כתלמיד נגד רבו ואחרון נגד ראשון שלפניו, ומאביי ורבא ואילך כבתראי. ועשיתי עמך חסד שהבאתי מאלפסי ובעלי תוס' והרא"ש בכל אחד ואחד פסק הלכה כפלוני נגד החולק עליו. ובמקום שלא נאמר ומפורש עליו בדברי הגאונים הנ"ל הלכה כמי, תדין ותקיש מעצמך כשתדע הדורות מי הוא הרב ומי הוא תלמידו. וכ"פ בתשובות בית חדש (סי' נ"ה) הלכה כרבא נגד רב חייא בר אבין דר"ח ב"א תלמיד לרבא דבנדרים (דף ל"ד ב), בעי ר"ח ב"א מרבא עכ"ל:

ב) שאז תוכל להקשות מדבריו על דברי רבו. כמ"ש התוס' שבועות (מב א') פריך מר' חייא על רבי שתלמידו היה. ובשבת (קכח.) פריך על רב הונא דאמר מותר לטלטל בשר תפל והא רב הונא תלמיד רב ורב כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה. ובב"ק (קטו א') וסבר רב לא עשו תקנת השוק והא רב הונא תלמיד רב הוה וכו'. ובבבא בתרא (קנ"ג א') בתוס' דפריך על רב הונא מרב רבו. וביומא (ד' א') בתוס' רא"א כו' מסתמא ר' יוחנן רבו אמרו אעפ"י שלא אמר משמיה דר"י, במנחות (ע"א ב') ובכמה מקומות מסתמא התלמיד כרבו ס"ל, עיין זרע ברך סוף חגיגה :

ג) אם תדע הדורות, והסדרן רב אשי הקדים דעת המאוחר, להורות שאין הלכה כמותו, כמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק (סי' ה') מדקבע רב אשי שינויא דרב הונא באחרונה ואיהו קדים לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע חשיב לי' עיקר לפסוק כוותיה. ובתוס' ר"פ אין מעמידין ובאשר"י שם הקדים דברי רבינא לדברי ר' פדת, ור' פדת קדם לרבינא ימים רבים, כי ר"פ היה בנו של ר"א בן פדת כדאמרינן בפ"ק דבכורות (וברכות י"א ב' ונ"ו א', ועיין תוס' נדה ח' א') אורי ר"א לר"פ בריה וחבירו של ר' זירא כדאיתא בנדה ח' אר"ז לר' פדת חזי דמינך ומאבוך כו' ואותו ר"א תלמיד ר"י היה, ורבינא בתראה, ומדקבע רב אשי לדברי ר"פ לבסוף ש"מ שהם עיקר עכ"ל. וכ"כ ס' כריתות ללשונות הגמ' (סי' קל"ו) סידר דברי ר"פ אחר דברי רבינא הטעם שכ"א מוסיף על דברי חבירו או משום דהך דר"פ עיקר ואמת סדרה באחרונה עכ"ל. וכ"כ בס' הליכות עולם שער ב"י, ועיין בית לוי חולין (י"ז) פסק הרמב"ם כפירוקא בתרא דגמ' שהוא תמיד העיקר להוראה (ע"ל הפסק הלכה סימן ע'):

ד) דרך משל שיהיו נראין דברי רב הונא שסותרין למ"ש במ"א אכן כשפליג ר"ה עם שכנגדו ואותו החולק עמו לא היה בדור רב הונא שהיה תלמיד רב, ע"כ תדין לומר כי אין רב הונא זה תלמיד רב אלא רב הונא אחר כמו שתראה הרבה כיוצא בזה:

ה) ובזה תוכל להבין לתקן הרבה טעיות בש"ס ותמצא למאות הצריכין תקון:

א) במעילה (ט' א') מתיב אבוה דשמואל ור' אבין לרב הונא, ובש"ס חדשים מוחק ור' אבין, וס"א ל"ג לרב הונא, הטעם שמחקו כי לפי סדר הדורות איך אבוה דשמואל אשר רב היה חבירו דשמואל ורב הונא תלמיד רב ישאל ממי שלא היה בדורו, ובערכין (ט"ז ב'), ר"ה יתיב קמיה דשמואל הרי ר"ה תלמיד שמואל.

ב) בשבת (ל"ב ב') פליגי ר' חייא בר אבא ור' יוסי, הטעות ניכר כי סתם ר' יוסי הוא בן חלפתא חבירו של ר"מ שקדם לרבי שהיה רבו של ר' יוחנן ור' חייא ב"א תלמיד ר' יוחנן, ע"כ צ"ל ור' אסי דמצינו בשבת (קמה ב') רחב"א ור' אסי, או צ"ל ור' אמי דמצינו בזבחים (פ"ה ב') אמר ר' אמי לרחב"א, וכן במ"ק (כ' א') יתיב רחב"א ור' אמי.

ג) ביבמות (כ"ה ב') אמר רב אמר ר' חייא בר אבין ורב קדם הרבה לרחב"א דוק ותשכח. ונראה דצ"ל אמר רבא אמר רחב"א דאי' בס"פ שמונה שרצים אמר רבא אני וארי שבחבורה תרגימנא ומנו רחב"א, וכן בקידושין (מ"ח ב') וסנהדרין (ח' ב'), ואף דכתבתי לעיל תועלת א' דרחב"א תלמיד רבא מדבעא מרבא וא"כ איך אמר ארחב"א, ע"ל בכללים שמצינו שהרב אומר משום תלמידו, או שאין הכרח כהב"ח לומר שהיה תלמיד רבא, מדבעא מיניה, דמצינו שהרב בעא מתלמידו.

ד) בפ' החובל (פ"ד א') רב זביד משמיה דרב, ולדעתי זה גרם שבעל שארית יוסף הביא את רב זביד בתלמידי רב ובאמת טעות הוא וצ"ל משמיה דרבא וכ"ה בפ' החובל (פ"ה א') וב"ב (צ"ט ב') ושבת (צ"ג א') ור"ה (ו' סע"א) סוכה (מ"ד א') ב"ק (ה' סע"א, כ"א ב', קי"ח ב') בכלם משמיה דרבא, ובברכות (מ"ו ב') משמיה דאביי, ובסוטה (ל"ב ב') אמר לאביי שהיה חבירו של רבא, ורב פפא שהיה תלמיד רבא איתיביה לרב זביד בפ' המגרש (פ"ט ב').

ה) בביצה (ז' סע"א) רב גמדא משמיה דרב, וזה גרם טעותו של בעל שארית יוסף שמנה את רב גמדא בתלמידי רב, אבל נראה שצ"ל משמיה דרבא, דכן מצינו בב"ק (ע"ב א') אמר רב אשי הכי אמר רב גמדא משמיה דרבא, ושם (ק"ו סע"א) אמר רב גמדא לשמעתיה דרבא קמי' דרב אשי, ובכתובות (ס"ג ב') אמר רב גמדא לאמימר ולרב זביד ולמר זוטרא הא אמר ר"כ בעי לה רבא ולא פשיט כו'.

ו) וכן מה שמנה הש"י רב אחדבוי בר אמי בתלמידי רב, טעה ע"ש.

ז) בקידושין (ע"א סע"א) הונא בר תחליפא משמיה דרב, גם זה גרם לש"י שמנאו בתלמידי רב ובאמת צ"ל משמיה דרבא כי ביבמות (ח' ב') ונדה (כ"ו א') וב"מ (ל"ה א') אמר משמיה דרבא. וגדולה מזו מצינו שאפילו אביו רב תחליפא אמר משמיה דרבא ביומא (ו' ב') וכריתות (כ"ה סע"ב).

ח) בשבועות (מ"ט א') אמר רב גידל אמר רבא צ"ל אמר רב כי תלמיד רב היה, וכ"ה בש"ס חדשים.

ט) בתענית (י"ב ב') ר' יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי, ואותו ענין בשבת (י"א א') איקלע לבי רב אסי, ראה איזה גירסא נכונה, אכן באשר מצינו כי ר' יהושע ברי' דרב אידי היה במות רב כהנא (השני רבו דרב אשי) כדאיתא בפסחים (ג' ב') ורב כהנא היה תלמיד רבה ורבה תלמיד רב יהודה ורב יהודה תלמיד רב, א"כ איך איקלע לבי רב אסי שהיה תלמיד חבר לרב, א"כ רב אסי ט"ס וצ"ל רב אשי.

י) בזבחים (ס' ב') כי סליק ר' אמר לשמעתא (פרש"י: הא דאביי) קמיה דרב ירמיה, העור ימשש כי ט"ס הוא כי ר' ירמיה היה תלמיד רב הונא ורב הונא תלמיד רב וגם אביי תלמיד רבה ורבה תלמיד רב יהודה ור"י תלמיד רב ורב תלמיד רבי ואיך יאמר רבי לשמעתיה דאביי קמיה דר' ירמיה, ע"כ צ"ל כי סליק רבין, וכ"ה בהדיא בבכורות (כ"ה ב') וכן מצינו רבין שהיה בימי אביי דא"ל אביי אבין תכלא בפסחים (ע' ב') ובחולין (קיא ב') וברכות (מז ריש ע"א) רבין ואביי הוו קאזלי באורחא.

יא) בזבחים (סה ב') ובפלוגתא דר' זירא ור' שמעון בר רב יצחק דוק ולא תשכח בכל הש"ס ר' שמעון בר רב יצחק וצ"ל רב שמואל בר רב יצחק, וכן מצינו בפסחים (ע"ב ב') רב שמואל בר רב יצחק ור' זירא.

יב) בשבועות (יח א') אמר רב הונא משמיה דרבא ט"ס, עיין תוס' בכורות (יד א') שרבא לא ראה את רב הונא דרב הונא מת קודם ר"י ורבא נולד כשמת ר"י, וכ"כ תוס' מנחות (ל"ו א'), א"כ צ"ל משמיה דרב שהיה רבו, או צ"ל משמיה דרבי דמצינו ביצה (י"ו ב') פסחים (ג' ב') קידושין (ס' ב') כתובות (סח ב') משמיה דרבי.

יג) בזבחים (קיח ב') א"ר שמעון בן אליקום לר' אלעזר אסבר לך כו' פרש"י אסברא לי הראני דוגמא לדבר עכ"ל. נראה ממשמעות רש"י כאלו רשב"א אמר לר"א שיסביר לו היפך לפי הנראה ממשמעות לשון הגמרא, ואין הכרע איזה גירסא נכונה אם גי' הגמרא א"כ ברש"י ט"ס, וצ"ל אסברא לך אראך דוגמא, ע"כ פקח עיניך וראה בכתובות (נ' ב') ר"ש בן אליקום קרא את ר"א רבי, ובזבחים (סה ב') אר"ש ב"א אר"א בן פדת דהוא סתם ר"א, הרי רשב"א אמר משום ר"א א"כ ר"א רבו של רשב"א. וכן בב"ב (פא א) אר"ש ב"א לר"א כו' א"ל ר"א תשאלני בביהמ"ד כדי לביישני. וא"כ אחר שזכינו לדין דר"א רבו דרשב"א א"כ גירסת רש"י נכונה דר"ש ב"א אמר לר"א אסברא לי הראני דוגמא וק"ל.

יד) בביצה (ז' א') א"ר יונתן בן שאול אמר רב, ולדעתי זה גרם לשארית יוסף שמנאו בתלמידי רב ולא מצינו בכל הש"ס שאמר בשם רב, ונ"ל שצ"ל אמר רבי דבפ' חלון (פא א') ובשבת (נ' א'; קכה ב'), ובמ"ק (כב א') ור"ה (כ"ד א', ל' א') וביצה (י"ד ב', כ"ז א') ויומא (סט) ותמיד (כ"ז ב') א"ר יונתן ב"ש אמר רבי, ובע"ז (נ"ב ב') בעא מרבי וא"ל רבי ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי, ובנדה (כו ב') בעא מרבי, וכן מוכרע ממקומו שט"ס הוא בביצה (שם) כי שם ע"ב וא"ר יונתן ב"ש אמר רבי כו' דדבר ההוא אין לו מקום שם אלא ע"כ שמביאו בתורת אגב דכיון דאמר שם (ע"א) בשם רבי אמר גם זה הנזכר (ע"ב) בשם רבי, ובעל ש"י סמך עצמו על משמעות קנה רצוץ למנאו בתלמידי רב.

טו) וביוחסין הביא יוסי בן שאול תלמיד רב יוסף בר אדא, ולא מצאתי זכר רב יוסף בר אדא בש"ס.

טז) בחגיגה (כ"ו א) ר' פנחס משמיה דרב וכן הביאו בש"י תוך תלמידי רב, אבל ט"ס וצ"ל משמיה דרבא דבפ' כירה (מ"ו ב') ובפ' המגרש (פ"ג ב') ובנדרים (ע"ג ב) ובפ' א"נ (סב א') ונדה (מו ב') משמיה דרבא, ואח"כ מצאתי ברש"י פ' הנחנקין (פ"ה סע"א) כדאמר ר' פנחס בסוף חומר בקדש משמיה דרבא והנאני.

יז) בשבת (לט סע"ב) א"ר יוחנן א"ר ינאי אמר רב, וכן הש"י הביאו בתלמידי רב, אבל טעה כי ט"ס הוא וצ"ל אמר רבי, דהרבה פעמים בש"ס אמר ר' ינאי אמר רבי, ולדעת הרמב"ם היה רב תלמיד ר' ינאי והראב"ד השיג עליו דלא היה רב תלמידו, ועכ"פ דר' ינאי לא היה תלמידו דרב.

יח) וביומא (י' א') אמר ריב"ל אמר רב עתידי מחריבי בית ב' (היינו אדום) שתפול ביד פרס, פרש"י אמר רבי גרסי', וכתב הרי"ף בע"י אפשר דגרס אמר רבי ולא רב לפי שלקמן אמר רב עתידה פרס שתפול ביד אדום והכא אמר להיפך לכן גרס אמר רבי ולקמן גרסינן רב עכ"ל. וכתב בס' תאוה לעינים מלבד ההכרח של הרי"ף א"א לגרוס אריב"ל אמר רב דכל מקום שאמר אמר פ' אמר פ' תלמידו היה (א"כ משמע דרב היה רבו דריב"ל) וזה אינו דאדרבא רב היה תלמיד ריב"ל דהא אשכחן רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דרבו של רב היה, ומצינו אמר ר' יוחנן אמר ריב"ל סוכה (לב א') לכן לא גרס אריב"ל אמר רב עכ"ל. ובאמת היו נראין דברי התאוה לעינים, דמכח הוכחת הרי"ף, דאל"כ יהיו דברי רב סותרין זא"ז, לק"מ דלמא לקמן גרסינן אמר רבי עתידה פרס ומנ"ל דגרסינן הכא אריב"ל אמר רבי, (וז"א דא"א לגרוס לקמן אמר רבי לפי ששם אמרו רב כהנא ורב אסי לרב, אבל לר' לא מצינו שיאמרו ר"כ ור"א) אבל מכח הוכחת התאוה לעינים א"א לגרוס אמר ריב"ל אמר רב דרב לא היה רבו דריב"ל וק"ל. ומ"ש בס' תאוה לעינים דריב"ל היה רבו דר' יוחנן, באמת כן ראיתי בס' יוחסין בשם הרמב"ם פ"ק דגיטין, אבל בס' כריתות (ימות עולם שער ב') כתב ריב"ל תלמיד ר' יוחנן, ועיין פסחים (ק"ג א') ברשב"ם רב ולוי ושמואל חברים עכ"ל, א"כ אין תמיה מ"ש ריב"ל בשם רב שהיה חבירו של אביו לוי, אכן לא מצאתי בכל הש"ס שיאמר ר' יהושע ב"ל בשם רב, ובירושלמי פ"א דמגילה הלכה ז' רב ור' חנינא ור' יונתן ובר קפרא וריב"ל, הרי הקדים את רב לבר קפרא ולריב"ל, וביומא (מט א') איתא דר' חנינא היה קשיש מריב"ל (ע"ש) ואפ"ה הקדים את רב לר' חנינא, א"כ כ"ש שרב קשיש מריב"ל, ובר קפרא היה רבו דר"י (ע"ש), ור"י היה רבו דר"ל, ומצינו אריב"ל אר"ל מכות (ב' א'), א"כ דברי התאוה לעינים אין מוכרחין וק"ל, ובפ' א"ע אריב"ל משום בר קפרא. וכאלה תמצא למאות לתקן ע"י ידיעת הדורות ועיניך יראו בחבורי:

ועוד אראך לדוגמא שלשה גדולים טעו מחמת חסרון ידיעת סדר הדורות:

א) בעל המחבר ברית שלום בספרו פ' נח בנה בנין הורדוס, בבור ודות, וכלל דבריו שהקב"ה לוקח הצדיק קודם זמנו לא תימא שהקב"ה מקפח שכר הצדיק אלו היה קיים ולא מת היה מסגל במצות ומע"ט, דאלו כן לקתה מדת הדין, אלא באמת שנידון במשויר שהקב"ה משייר צדיק אחד בדורו כמותו כדי לשער כמה מע"ט ומצות שיעשה הצדיק הנשאר ליתן כאותו שכר לצדיק זה שנסתלק קודם זמנו כו', ומצינו חנוך ונח היו שוים במעלות החסידות כו' והקב"ה סילק את חנוך קודם זמנו כנודע לכן נשתייר נח כדי שיהיה חנוך נידון במשוייר, דאלו נסתלקו שניהם לא היה אפשר לשלם לחנוך שכרו מה שהיה ראוי חנוך לסגל במצות אלו היה חי מאחר שלא נשתייר בדור ההוא שום צדיק כמותו, לכן נסתלק חנוך ונשתייר נח כדי ליתן שכר לחנוך כסך אותן מצות שיעשה נח. אלא דקשה מה נשתנה זה מזה כיון דשניהם שוין במדרגה א"כ למה מת חנוך ונשאר נח, ימות נח וישתייר חנוך ויהיה נח נידון במשוייר של חנוך, ולז"א ונח מה שנשתייר ולא עביד איפכא היינו משום שמצא חן בעיני ה', וזה שדרשו נח נח, נח לאבות הוא חנוך, כי מע"ט של נח נייחין לעצמו ונייחין לאבות היינו חנוך שיהיה נידון במשוייר, ולפי שלא היה עוד צדיק בדור הזה רק נח לכן נשתייר שיהא חנוך נידון במשוייר, ע"ש באריכות שכפל ושלש דחנוך ונח היו בדור אחד, ומיישב הרבה פסוקים ומדרשים בענין חנוך ונח, כי כן הדין שנידון במשוייר באותה שדה ובאותו זמן דוקא. אך חלילה פה קדוש יאמר דבר זה, כי חנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז לאלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף השני אשר בין מיתת חנוך ללידת נח ס"ט שנים כאשר מפורש בכתובים בפסוקי התורה. ולדעתי יצא לו טעות זה, כי ראה בש"ך (ס"ז ב') ז"ל חנוך לקח אותו אלהים תתקפ"ז קי"ג לנח, ובאמת ט"ס וצ"ל קי"ג ללמך, או שראה בפר"א פ"ח ובילקוט בראשית אדה"ר מסר סוד העבור לחנוך וחנוך מסר לנח עיין ח"א אלף נ"ו מ"ש שם שטעות הוא, והג"מ משה חאגיז בהקדמה לס' המצות העתיק הפר"א כלשונו ולא הרגיש כי טעות סופר הוא.

ב) ועיין בס' צדה לדרך וזוודין לאורחא בתחלת ההקדמה (יג א) ז"ל נח ישב עם אדם ואברהם עם נח הרי אברהם שלישי לאדה"ר כאשר מבואר בחשבון שנותיהם ויעקב שימש את שם עכ"ל, חלילה פה קדוש יאמר דבר זה כי אדה"ר מת תתק"ל לאלף הראשון ונח נולד נ"ו לאלף ב'.

ג) ובס' ארבע חרשים ח"ב פכ"ח (נ"ה ע"ד) כתב טעם על מ"ש בילקוט ר"פ תשא כי כופר נפש אדם ככר כסף לפי שידוע דעד כ' שנים אין אדם בר עונשין וא"צ כפרה, לכן אין נותנין שקלים מי שהוא פחות מבן עשרים, וימי חיי אדם ע' שנים א"כ כל אדם נותן שקלים נ' שנה ובכל שנה חצי שקל א"כ בנ' שנים שוקל כ"ה שקלים שהוא מנה של חול שהוא חלק ס' מככר. ואי' בזוהר פנחס עשצ"ז שהיו ראויים לקבל התורה בימי נח והיינו בסוף ימי נח דתפסת מרובה לא תפסת, ואדה"ר היה בן תרנ"ו שנים כשנולד נח ונח חי תתק"נ שנים א"כ סוף ימי נח היה אלף תר"ו שנים לב"ע, וידוע דו' אלפים הוי עלמא וראוי להוסיף מחול על הקדש הוא אלף השביעי שהוא שבת שעה אחת של הקב"ה שהוא פ"ג שנים ד' חדשים, א"כ עולה ד' אלפים ורי"א שנים פחות ד' חדשים מקבלת התורה שהוא אלף תר"ו לב"ע עד התחלת פ"ג שנים ד' חדשים הנ"ל והם ד' אלפים ורי"א שנים פחות ד' חדשים הנ"ל עולים ס' דורות דהיינו כל דור ע' שנים, נמצא ס' פעמים ע' הוא ד' אלפים ר' ונשאר י"א שנים שאין מגיעין לשנות דור, א"כ אם היו מקבלים התורה בסוף ימי נח, ואז היו נצטווין על השקלים, אלו היה אז נהרג אדם אחד היה הרוצח גורם שלא יצאו ממנו ס' דורות שהיו שוקלין בכל שנה חצי שקל שהיו כל השקלים עולין ככר כסף, לכן נתנה התורה שיעור זה לכופר נפש אף אם הורג עכשיו שיצאו מה שיצאו שלא יעלה עד סוף העולם ס' דורות ולא שקלו ככר כסף מ"מ הואיל ונקבע מתחלה כך כו' ע"ש באורך. הנה ראה איך טעה בדבר שהתינוקות יודעין דכתב דאדה"ר היה בן תרנ"ו שנים כשנולד נח, דהא נח נולד נ"ו לאלף הב' וחי תתק"ן. א"כ מת ו' שנים לאלף השלישי א"כ מן ו' לאלף הג' עד פ"ג קודם התחלת אלף ז' עולה ג"א תתקי"א שנים אשר אין בהם אפי' נ"ה דורות דוק ותשכח. וא"כ טעמו בטל ובחנם שפך דיו, ולא ידעתי איזה ספר אטעי'. גם מ"ש שהקב"ה רצה ליתן התורה בסוף ימי נח זה היה אחר המבול יותר מש' שנים, אבל בזוהר פנחס עשצ"ו ובש"ר פ' ל' אי' בדור המבול רצה ליתן התורה ולא רצו שהיו רשעים. וכהנה רבות בקונטרס מיוחד כניתי שמו אבן הטועים הראיתי באצבע טעות כמה מאורות הגדולים. ואם ארזי הלבנון טעו במה דמפורש במקרא מה יעשו אזובי קיר בדור יתום, אשר ים הש"ס כנבואת דניאל סתום:

והנה אראך עוד כמה מחברים טעו בפירושם מחמת חסרון ידיעת הדורות:

א) דאי' בס' תורת חיים הנדפס מחדש בסנהדרין (ג' ב') על מ"ש בברכות (כ"ז ב'). מעשה בתלמיד א' (הוא רשב"י) שבא לפני ר' יהושע א"ל ר' תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל רשות. בא לפני ר"ג א"ל ערבית רשות או חוב א"ל חוב, והלא ר' יהושע א"ל רשות כו', וכשבא לבית מדרשו אמר ר"ג יש אדם חולק עלי לומר שערבית רשות א"ל ר"י לאו א"ל והלא משמך אמרו רשות וא"ל יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך כו' היה ר"ג יושב ודורש ור' יהושע עמד על רגליו כו' ועברוהו לר"ג כו' ואוקמוהו לראב"ע ור"ג לא מנע עצמו מבית המדרש ובא יהודה גר עמוני ואמר מה אני לבוא בקהל אר"ג אסור ור' יהושע אמר מותר כו', ומיד התירו כו' לבא בקהל אר"ג איכו השתא (הואיל והכי הוא שהלכה כר"י ובחנם צערתיו) איזיל ואפייס לר' יהושע אזל כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתי' דמשחרן א"ל מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה. א"ל אוי לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של ת"ח במה הן מתפרנסים א"ל נעניתי לך מחול לי (דברתי למולך יותר מהראוי) לא אשגח ביה עשה בשביל כבוד אבא איפייס כו'. וכתב בת"ח מ"ש עשה בשביל כבוד אבא היינו דרבי היה אביו. ואי' דר' הוא ר' יהודה הנשיא ר"ת הוא נשמתו של יעקב אבינו. א"כ אם אמרת דערבית רשות ותפלת ערבית יעקב תקנו. קשה הא יעקב מובחר שבאבות ולמה תפלתו רשות. אע"כ צ"ל דיעקב לא היה מובחר ולא זה כבודו של אבא שהיה נשמת יעקב ע"כ עשה בשביל כבוד אבא הוא ר"י הנשיא וחזור בך לומר ת"ע חוב מיד נתפייס עכ"ל, ובס' שמ"ל מצאתי שכ"כ בדרוש להספד פ"ה ר"י הנשיא ניצוץ יעקב ויעקב לא מת לכן צוה רבי שיהיה נר דלוק ושלחן במקומו ואל תזוז אלמנתו, וכל ערב שבת בא לביתו להראות שלא מת לכן היה בידו למחול נשיאותו לבנו דנשיא שמחל על כבודו כבודו מחול כדאיתא בקידושין (לב) בפרט לגבי בנו דבכל מתקנא חוץ מבנו. משא"כ אם רבי מת אין הנשיאות בירושה א"כ אם יעקב מת גם רבי מת ואם יעקב לא מת ערבית רשות כדאי' בב"ש פ' וארא כי טעם התפלות של אבות שיהיו שפתותיהם דובבות בקבר. ומה"ט ערבית רשות, דיעקב לא מת (ע"ש). לכן ר"ג הנשיא היה אומר ערבית חוב א"כ יעקב מת גם ר' מת ואין בידו להנחיל הנשיאות ורשאין להעבירו מן הנשיאות עכ"ל. הנה צללו במים והעלו חרס ולא ידעו איזה דרך ישכון אור חשך בעדם לא ידעו נתיב הישר דורות עולם, כי הם הבינו, דר"ג שהעבירוהו במעשה דר' יהושע ומנוהו לראב"ע ואח"כ כשנתפייס ר' יהושע חזר ר"ג ודרש ב' שבתות כו' הם הבינו שזה ר"ג היה בנו של ר' הוא ר' יהודה הנשיא שאמר ר' אע"ג ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא. וחלילה לומר כן, כי ר"ג דמעשה הנ"ל עם ר' יהושע וראב"ע הוא ר"ג דיבנה, ור"ג דיבנה דמעשה הנ"ל בנו היה ר' שמעון אביו של ר' יהודה הנשיא, ור"ג בן ר' יהודה הנשיא היה בן בן בנו של ר"ג דמעשה הנ"ל עם ר' יהושע, וא"כ איך נתפייס במ"ש עשה בשביל כבוד אבא ר' יהודה הנשיא שהיה בן בן בנו. ועוד כי אותו תלמיד רשב"י היה רבו של ר'. ובר מן דין אינו מקום לדבריו, דמ"ש ר"ג עשה בשביל כבוד אבא היינו על שביישו ואמר מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה, ועל ביוש זה פייסו ולא נתפייס עד שהזכיר חסדי אבות, ולא בקש שיחזור לומר שערבית חוב. יהיה איך שיהיה כי דברי רוח והבל הם. וע"ק במ"ש שמ"ל למה לר"ג שהוא בן ר' לדעתו לומר שערבית חוב ופגע בכבוד יעקב ובכבוד אביו לומר שמתו כמו כל אדם וגם עי"ז יכולין להעבירו מנשיאות, מה לו לצרה זו שיעבירו אותו מנשיאות וק"ל ובחנם טרח.

ב) וכתב עוד בת"ח במ"ש במעשה הנ"ל שהעבירו את ר"ג ואמרו נוקמי לראב"ע דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא, אמרו לו ניחא למר למהוי ריש מתיבתא אמר איזיל ואימלך באינשי ביתאי כו' אמרה לו דביתהו לית לך חיוורתא כו'. וכתב בת"ח הנ"ל ע"ד דאיתא בסנהדרין (יד) אין נסמכין לבית עלי (פרש"י שאין זוכין להיות נסמכין) שנאמר לא יהיה זקן בביתך כו', אילימא זקן ממש והכתיב וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (כשבאין לכלל אנשים בן י"ח שנה ל"ל למיהדר ולמיכתביה), אלא סמיכה (לא תהא זקנה עליהם להיות ראוין לסנהדרין. רש"י). ע"ז אמר לית לך חיוורתא ואתה כהן א"כ אפשר אתה מבית עלי שאין להם סמיכה, בשלמא אם יהיה לך חיוורתא היה מוכח דלאו מבית עלי אתה, א"כ היית ראוי לסמיכה, אבל מאחר שאין לך חיוורתא א"כ דילמא מבית עלי אתה ואין אתה ראוי לסמיכה לכן מיד נעשה לו נס והיה לו חיוורתא א"כ לאו מבית עלי הוא א"כ ראוי לסמיכה עכ"ל. הנה אזניו לא שמעו מה שהוציא מפיו דהא אמרו שם נוקמי לראב"ע דהוא עשירי לעזרא, א"כ הוא כהן מצד שהיה מעזרא. ומפורש בעזרא (ר"ס ז') יחוס עזרא, עזרא בן שריה בן עזריה כו' בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. הרי ראב"ע שהוא מעזרא בא מן אלעזר בן אהרן ועלי הוא מן איתמר בן אהרן כמ"ש רש"י (שמואל א' ב' ל'). וא"כ למה נסתפקה אשת ראב"ע שמא מן עלי הוא שאין למשפחתו סמיכה וק"ל. הרי עיניך רואות כי לא ידעו בס' יוחסין. בין שמאל לימין. לא נכד ולא נין. להורות ולהבין:

ועוד אראך ע"י ידיעות הדורות תבין ותשכיל כמה גירסאות ברש"י ובתוספות, ואגדיל המדורה על כמה גאונים ובראשם בעלי התוס' בענין אשר אזכיר למטה. גם הרב בעל ס' מלא רצון ובעל ס' יוחסין שגו ברואה. ואלהים אמת ינחני בדרך אמת אם שגיתי אתי תלין. דאיתא בברכות (כ"ה ב') גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק"ש כנגדן כו' ומי רגלים עצמן (בכלי שאין מיוחד להם. רש"י) יטול לתוכן מים כל שהוא. ר' זכאי אומר רביעית בין לפני המטה (שאין המטה מפסקת בינו לבינם אסור) רשב"ג אומר לאחר המטה קורא לפני המטה אינו קורא כו' רשב"א אומר אפילו בית ק' אמה לא יקרא. איבעיא להו כו' ת"ש דתניא רשב"א אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ד' אמות. רשבג"א אפילו בית ק' אמה לא יקרא כו' מתני' קשיא אהדדי (שהחליפו שיטתן, ומתרץ) איפוך בתרייתא, ומאי חזית דאפכית בתרייתא איפוך קמייתא (ומתרץ) מאן שמעת לי' דאמר כולי בית כד' אמות רשב"א היא. וכתב בס' מלא רצון שם וקשה בברייתא ראשונה הקדים את רשב"ג לרשב"א ובברייתא ב' ת"ש דתניא רשב"א אומר כו' רשבג"א. וכתב שבאיזה גמרות הגי' בברייתא שניה ת"ש דתניא רשב"א אומר כו' רבן גמליאל אומר אפי' בית ק' אמה זה רבן גמליאל הוא (ר"ג דיבנה) בן רשב"ג הזקן שנהרג וזה ר"ג (ר"ל ר"ג דיבנה) היה אחר החורבן, בעל פלוגתא של ר' אליעזר סתם. ולפ"ז לא שייך קושיא אהדדי של רשב"ג (הנהרג) ור"ג (דיבנה בנו). וצ"ל מ"ש בגמרא קשיא אהדדי רק על ר"א (צ"ל רשב"א). ובזה מתורץ קושיא הנ"ל דברייתא ראשונה תני רשב"ג (ר"ל רשב"ג הנהרג) קודם ר"א (צ"ל רשב"א) אבל ר"ג (דיבנה) שייך אחר ר"א (צ"ל רשב"א) ע"ש. והנה אראך כי הגי' שהביא בשם איזה גמרות בברייתא שניה רבן גמליאל במקום רשב"ג הוא טעות, וא"כ דבריו ממילא נתבטלו. צא וראה בסדר ברייתא ראשונה ר' זכאי אומר רביעית כו' רשב"ג אומר כו' רשב"א אומר כו' הרי הקדים את ר' זכאי לרשב"ג ולרשב"א, והיוחסין כתב ר' זכאי בפ' המוציא יין תנא דברייתא תלמיד ר' שמעון ברבי עכ"ל, גם הוא טעה דהא בפ' המוציא יין (ע"ט ב) איתא ז"ל א"ר שמעון בן יהודה משום ר' שמעון כו' ר' זכאי משמו (ר"ל של ר"ש) אמר כו' וסתם ר"ש הוא רשב"י כמ"ש רש"י שבועות (ב' ב'), וכן בהרבה מקומות אמר ר"ש בן יהודה בשם ר"ש, ר"ה (טו א) נזיר (מ' א') בכורות (י' א') תמורה (י"ט ב') נדה (נ"ב ב') ב"ק (צ"ג ב') ב"ב (קב א') שבועות (יט א') ובמשנה רפ"ק רש"א כו' ר"ש בן יהודה אמר משמו (פרש"י משמו של ר"ש) וכ"כ בר"ש מס' ידים (פ"ג ג'), ובספ"ב דשבועות ר"ש בן יהודה ור"א ב"ש אמרו משום ר"ש, זבחים (כ"ח א'), ובחולין (נ"ה סע"ב) (קכב ב) בש"ר שמעון, ובמשנה פ"ג דמכות ופ"י דנגעים בש"ר שמעון, ובירושלמי חלק בש"ר שמעון, ומכילתא יתרו (כ"ג ג') ובב"ר (פי"א) וספרא קדושים וכן הרבה פעמים, ועוד דהא ר"ש בן יהודה אמר במשנה בשם ר"ש וברייתא פ' המוציא יין הנ"ל א"ר זכאי ור"ש בן יהודה בשם ר"ש ואלו היה ר"ש זה ר"ש ברבי הא מעולם לא נזכר ר"ש ברבי במשנה כ"א במכות (כא א') ורשב"י היה רבו דרבי כמ"ש תוס' במכות (ט' ב') ורש"י שבת (ל"ב ב') ובשבת (קמ"ז ב') ובעירובין (צ"א) אמר ר' כשהיינו לומדים תורה אצל ר' שמעון כו'. ומנחות (ע"ב) רבי תלמיד ר"ש, ובירושלמי פ' המצניע וברש"י פ' א"צ (כ"ו סע"א) והרמב"ם כתב לא נזכר ר"ש בן יהודה במשנה כ"א פ"ק דשבועות, הרי הראיתיך שנזכר גם פ"ג דמכות ופ"י דנגעים, ועוד נזכר פ"ג דמע"ש בש"ר יוסי, וכבר ידוע כפי שהארכתי בחבורי בהקדמה בכללים אחר שר' שמעון בן יהודה אמר בש"ר שמעון א"כ תלמידו היה ור' היה ג"כ תלמיד ר"ש א"כ ר' ור"ש בן יהודה היו חברים ור"א ברשב"י היה חבירו דרבי שלמדו יחד קמי רשב"ג וריב"ק עיין פ' הפועלים . וכן פליגי ראב"ש ורבי מנחות ס"פ ר' ישמעאל , ור' חבירו דרשב"א כדאי' בנדה (מ"ה ב') דברי רבי רשב"א אומר כו' וכתבו התוס' הלכה כרבי לגבי רשב"א דהלכה כר' מחבירו, ורשב"א מצא פתח לר"ש ברבי לנדרו ע"ש. ור' יוחנן שהיה תלמיד רבי שמע שרשב"א היה שונה. יצא לך מכל הנ"ל דר' זכאי היה חבירו של ר' שמעון בן יהודה תלמידי רשב"י כמו רבי וראב"ש, ואיך כתב היוחסין ר' זכאי תלמיד ר"ש ברבי, אלא האמת יורה דרכו דר' זכאי היה תלמיד ר"ש בן יוחאי, וטעה במה שהבין שאמר ר' זכאי בש"ר שמעון ברבי, ראה גם ראה דר"ע רבו של רשב"י היה כדאי' מנחות (ע"ב א') ובע"פ (קי"ב א') גם ר"מ תלמיד ר"ע הוה כדאי' בעירובין (י"ג א') ר"מ שימש לפני ר"ע ואח"כ לפני ר' ישמעאל ואח"כ לפני ר"ע, ובפ' היה נוטל בסוטה ובחולין (ו' א') ר"מ שדרי' לרשב"א לאתויי חמרא, ובתוס' מנחות (ל"א ב') כתבו רשב"א תלמיד ר"מ דהרבה פעמים אמר בשם ר"מ ע"ש, גם ר"מ רבו של רבי היה כדאי' בירושלמי פרק משילין ובעירובין (יג ב') א"ר הא דמחדדנא מחבראי דחמיתי לר"מ מאחורי', נמצא כי רשב"א חבירו דרבי ולמד מרבותיו של רבי רשב"י ור"מ, ואיתא בפרק עשרה יוחסין יום שמת ר"ע נולד רבי, ובזה תגדל המדורה בתמיה קיימת באלף מחילות מעצמות קדושות ועפר אני תחת כפות רגליהם של בעלי התוס' בפ"ק דב"מ (ד' ב') סלעים דינרין רשב"א אומר כו' רע"א. כתבו התוס' לספרים דגרסי ר"ע קשה הא ר"ע ס"ל כו' וי"ל כו' (ע"ש דוחק הי"ל ההוא) ואע"ג דרשב"א היה תלמיד ר"ע אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם. דכעין זה מצינו לקמן דפליגי רבי עם רשב"ג אביו, ויש ספרים דגרסי ר' יעקב עכ"ל, וכ"מ בתוס' ב"ב (קכ"ח ב') דגורס ר' יעקב ול"ג ר"ע וטעם וראיה לא הגידו, ותמוה איך נתנו מקום לגי' ר"ע, גם מ"ש דרשב"א תלמיד ר"ע היה לא נשמע ולא נראה בכל הש"ס שיאמר רשב"א בשם ר"ע [רק בתוספתא דמעשרות (ספ"ב) אמר בש"ר עקיבא, ובפ"ב דגיטין , ובתמורה (רפ"א) דברי ר"ע רשב"א אומר, וכבר כתבתי בכללים דהרבה מצינו דאחרונים אמרו בשם קדמונים שלא היה רבם, הגה"ה]. גם הראיתי לך כי רשב"א היה תלמיד רשב"י ושל ר"מ שהיו תלמידי ר"ע, א"כ רשב"א היה תלמיד תלמידיו של ר"ע, גם היה חבירו של רבי שנולד כשמת ר"ע, ואפשר שלא ראה רשב"א את ר"ע מעולם ואף אם תאמר שראה אותו עכ"פ קטן היה ואיך יפלוג עם ר"ע, ובאשר"י פסק כר"ע נגד רשב"א דהלכה כר"ע מחבירו, גם זה צ"ע דאיך יהיה חבירו דר"ע, וראיתי בס' אסיפת זקנים ב"מ (דף הנ"ל) ז"ל, בכולי נוסחא וכ"ה גי' הגאונים ר' עקיבא אומר אינו אלא כו' ולא אשכחן ר' יעקב בעיקר נוסחא, וטעמא דר"ע משום דמסייע ליה שטרא כו', והר"ן הקשה במ"ש א"נ משום דהוי שטר שעבוד קרקעות שאין נשבעין כו' וא"ת איך אמרינן הכי לר"ע הא ר"ע דרש כל התורה ברבוי ומעוט כדאיתא בפ' שבועות שתים בתרא ומאן דדריש ברבוי ומעוט לא ממעט שטרות ומשמע דה"ה שבועה, וי"ל כו', וכן הקשה הרא"ש ותירץ בע"א כו' ורשב"א תירץ בע"א ע"ש באורך, ובריטב"א בב"מ ז"ל ואיכא מאן דגרס הכא משום הך קושיא ר' יעקב וא"כ דבכלהו נוסחי אשכחנא ר"ע כו' ונ"מ לדינא, אכן לבי לא כן ידמה כי א"א לגרוס ר"ע כמ"ש ואין מקום לתמיהתם ותירוצם. וגי' ר' יעקב נראה אמיתית דאיתא ביומא (ס"א סע"א) אמר רבי שנה לי ר' יעקב, ובגיטין (י"ד ב') ר' יהודה הנשיא אמר בש"ר יעקב שאמר בשם ר"מ, וכן מביא בס' אסיפת זקנים בשם כמה גאונים שהיה הגי' לפניהם ר' יעקב, וטעם וראיה לא כתבו, ולדעתי הגי' ר' יעקב מוכרחת, הרי ר' יעקב היה תלמיד ר' מאיר כמו רשב"א, וכבר זכרנו דר' זכאי חבירו דר"ש בן יהודה תלמידי ר"ש בן יוחאי וכן ראב"ש, ורשב"א תלמיד ר"מ, ורשב"י היה תלמיד בימי ר"ג דיבנה כדאי' בברכות אותו תלמיד ששאל תפלת ערבית רשות רשב"י הוי, וכן ר"מ נראה שהיה קטן בימי ר"ג דיבנה דהא בימי ר"ש בן רבן גמליאל דיבנה אביו של ר' גזר עליו שיקראו אותו אחרים על שרצה להיות אב"ד כדאיתא בסוף הוריות ובסנהדרין (יד א') ר"ע סמך לר"מ ולא קבלו דהוי יניק, וא"כ הגי' שהביא בס' מלא רצון בברייתא ב' רבן גמליאל ר"ל ר"ג דיבנה שהיה חולק עם רשב"א א"א לקיימה, ובברייתא ראשונה שפליג רשב"ג עם רשב"א לדעתו הוא רשב"ג הזקן הנהרג שהיה אביו של ר"ג דיבנה, פשיטא טעות גדול הוא בידו דהא מן רשב"ג הנהרג עד רשב"א יהיה ה' דורות, רשב"ג הנהרג, ר"ג דיבנה, בני רשב"ג דיבנה, ר"מ, רשב"א, אלא האמת דרשב"א פליג עם רשב"ג דיבנה שהיה אביו של רבי, וא"כ כל דבריו נסתרין, ויתר הדברים שכתב הם כקורי עכביש אין מן הצורך להשיב עליהם, דמה שהקשה למה בברייתא שניה הקדים דברי רשב"א לדברי רשב"ג, כבר תי' בגמ' איפך ר"ל מ"ש דתניא רשב"א אומר אחר המטה כו' צ"ל ארשב"ג אחר המטה, ומ"ש רשבג"א אפי' בית ק' אמה צ"ל רשב"א אומר אפי' בית ק' דהא בברייתא ראשונה ושניה לעולם מקדים בבא לאחר המטה כו' ואח"כ בבא אפי' בית ק' אמה אלא שצריך להפוך תיבת רשב"ג במקום רשב"א, ומקום הניחו לי ודוק, עוד כתב בס' מלא רצון ביומא (ע' ב') ר' יהודה ור' אלעזר ב"ר שמעון תלמידי ר"ע היו, ז"א כי ראב"ש היה תלמיד ר"ש אביו וחבירו דרבי שנולד כשמת ר"ע וק"ל, ועיין ר"א בן יעקב מש"ש שטעו בעל כ"מ ובעל באר שבע בפסק הלכה מכח שלא ידעו סדר הדורות, ועיין ר' יוסי ב"ר חנינא ונתיישב תמיהה רבה, וכיוצא בזה תראה בחבורי זה הרבה:

ע"כ אחר כי ידעת הדורות מי הוא הרב ומי הוא תלמידו. וכן הזכרתי באיזה מקום היו, זה תועלת לידע ההלכה, כמ"ש סוף גטין על ענין דמבטלינן קלא אם יהיה הלכה כרב ששת כיון שהיה שוכן בנהרדעא מקום שמואל (ע"ל רב ששת), כמ"ש ס' יוחסין בהקדמה ובס' כריתות כי מהפנות הגדולות ההכרחיות לדעת דרכי התלמוד הוא לידע התנא או האמורא מי הוא ובאיזה מקום היה, (וע' רב המנונא מ"ש דע"י ידיעת המקום מוכרח לומר דב' רב המנונא היו), ויען כי ידיעת הדורות לידע מי הוא הרב ומי הוא תלמידו הוא יתד תקוע גדול לתלות בו לפסק הלכה, העמדתי בכ"א מתנאים ואמוראים עם מי דברו שהיה בזמנו. ואז תבין מן הלשון אם היה תלמידו, דעל הלשונות המורים שהוא תלמיד שכתבו הקדמונים אין לסמוך כאשר שדיתי נרגא לסתור הכללים ההם, שכתב בס' שארית יוסף (נתיב ז') הלשונות שיורו מי הוא הרב ומי הוא תלמידו שקבל ממנו: א) אמר פלוני משום ר' פלוני (וכ"כ רמב"ם). ב) אמר פלוני אמר פלוני (וכ"כ תוס' ע"ל). ג) בעא פלוני מפלוני. ד) יתיב פלוני קמי' פלוני. ה) שאמר בגמ' מפורש הא דידיה הא דרביה (תראה ג"כ שאין הכרח):

א) כשאומר אמר פלוני בשם ר' פלוני דע שהוא תלמידו, (וכ"כ התוס' מנחות (ל"א ב') תימא דמשמע דר' שמעון בן אלעזר תלמידו של ר"מ היה שאמר הרבה דברים משמו) וכתב היוחסין בסוף סה"ד לפעמים לא היה רבו ושדי גברא בינייהו כדאי' בפ' כ"ג ונזיר (נו ב) כל שמעתתא דאיתאמרא בבי תלתא קמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן שר' אלעזר אמר משום ר' יהושע בן חנניא והוא לא גמר אלא מר' יהושע בר ממל והוא מר' יהושע בן חנניה, אמר רב נחמן אף אנן נמי תנינן (משנה פ"ב דפאה) נחום הלבלר קבל מר' מיאשה שקבל מהזוגות ומהנביאים הלכה למשה מסיני ואלו כלב שהוא מהזקנים וכן יהושע שקבל ממשה לא קאמר עכ"ל, ובירושלמי פ"א דקדושין הלכה ז' ושבת פ"א מתני' א' א"ר חייא בשם ר' יוחנן אם תוכל לשלשל שמועה עד משה שלשלה אם לאו תפוס או ראשון או אחרון, ועיין זית־רענן בילקוט במדבר (דר"ג) למדנו שצ"ל השמועה בשם אמרו עד השלישי, ועיין זית־רענן פ' ואתחנן (דר"ד) לשלש השמועה ע"ש מ"ש בשם ב"א, ובר"ה (יט ב') דרש רב נחמן בר חסדא העיד ר' סימאי משום חגי זכריה ומלאכי ויש יותר מת"ק שנים ביניהם דוק ותשכח, ובפרק ע"פ (קי"ד א') א"ר בב"ח א"ר יוחנן בש"ר יהודה ב"ר אילעאי ור"י ב"א קדם הרבה לרבי יוחנן, ובבכורות (כ"ב א) א"ר יהודה אמר שמואל משום ר"א בר' צדוק וזמן רב ביניהם, ובפרק א"ט (נ"ג ב) ובנדה (ה' א') אמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנוס, ובכתובות (נ"א ב, ע"ד א') ונדה (כ"ב ב') אמר שמואל משום ר' ישמעאל, ובמכות (כ"ג א') ובפ' הדר (ס"ד סע"ב) וע"פ (קיח א') אמר רב ששת משום ראב"ע, ובסוכה (ט' א') ביצה (ל' ב') אמר רב ששת משום ר"ע, ובסוכה (ל"ב ב') אמר רבה בר מרי (שהיה בזמן רבא) משום ריב"ז, ובסנהדרין (ע"ו א') רב כהנא משום ר"ע, ובקדושין (ל' ע"א) רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניה. וזמן רב ביניהם וכן תמצא הרבה, מלא מזה בש"ס, רבה א"ר חייא (ע"ש) רב יוסף א"ר הושעי' (ע"ש) ולא ראו זא"ז אעפ"י שזמן הרבה ביניהם ולא שמעו מפיו אמר משמו. ר"א בשם ר' ישמעאל ב"ק (כ"ט ב') ובב"ב (קי"ד ב') א"ר יוחנן משום ר"י בר"ש, וכתב הרשב"ם לפי שלא היה רבו מובהק אומר משום שלא הורגל ר' יוחנן לומר משמיה דר' יהודה אבל מרביה אומר אמר ר' יוחנן א"ר ינאי עכ"ל, וכ"כ הרדב"ז בכללי הגמרא, בס' מהררי נמרים כשהוא אומר אמר פ' משמיה דפ' לא קבלה מפיו אלא אחר אמר בשמו, ובש"י נתיב הנ"ל כתב ואפשר לומר כיון דעל הסתם כל תנא רביה דאמורא הוא אומר משום אע"פ שלא למד ממנו, א"נ כל משום רבו הוא, וההיא דחולין (קי"ג ב') הנ"ל מצד הכרח המציאות יצא מכלל זה בהרבה כללים שבגמרא עכ"ל, אבל כבר הראיתיך ביטול דברים אלו דאף שבבירור אינו רבו אומר משום, וביוחסין (שם) כתב ובחולין (י"ז ב') א"ל רבינא לרב אשי אמרת משמיה דרבא, פרש"י דהא רב אשי לא ראה את רבא דיום שמת רבא נולד רב אשי כו', ובחולין (קי"ג ב) אמר שמואל משום ר' אליעזר ואמר שם הא דידיה הא דרבו פירש"י כל היכא דאמר משום פלוני לא שמעו מפיו אלא אחרים אמרו מפיו, ושמואל לא ראה את ר' אליעזר שהיה בזמן החורבן תלמיד ריב"ז, ושמואל מדורות אחרונים סוף שנותיו של רבי, ובפי"נ (קט"ז א' וקמ"א רע"א) ובפ' הדר (ס"ד ב') ופסחים (פ"ז ע"ב) א"ר יוחנן ארשב"י ואמר שם הא דידיה הא דרביה ור' יוחנן לא היה תלמיד רשב"י כי לא ראה אותו כי אפי' בזמן רבי שהיה תלמיד רשב"י היה ר' יוחנן קטן עכ"ל, וביומא (ג' ב') ומי א"ר יוחנן הכי כו' ומשני הא דידיה הא דרביה דאמר משום ר' ישמעאל, ופשיטא שלא למד ממנו ולא ראה אותו ואמר הא דידיה הא דרביה ואמר משום (ע"ל ר' יוחנן מש"ש):

והנה מ"ש הרשב"ם ב"ב (קי"ד ב') הנ"ל לפי שלא היה רבו מובהק אומר משום, גם לזה מצאתי סתירה בשבת (צ"ב א'; צ"ח א') ובעירובין (ק"ב א') אמר רב משום ר' חייא, וידוע דרב תלמיד מובהק דר' חייא היה ואמר משום, וביומא (מ"ג ב') ר"י אפי' לרבו לא ציית דאר"י משום ר"ש בן יהוצדק שחיטת פרה בזר פסולה ואני אומר כשרה, ובע"ז (ל"ו ב') ערכין (י' א') סוכה (כ"ז) המדיר (ע"ב ב') נדרים (מ"ה א') פסחים (צ"ה ב') ר"ה (ל"ד ב') תענית (כ"ח ב') יומא (כ"ב ב') אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, הרי אף שהוא רבו מובהק אומר משום, ובברכות (מ"ח סע"ב) ר' חמא בר נחמני (וע"ש מ"ש) תלמידו של ר' ישמעאל אומר משום ר' ישמעאל, ברכות (ט"ו א') ובמגילה (כ' רע"א) ר"י אומר משום ראב"ע, ואמר שם שרבו היה, ובשבת (קל"ד א'; קנ"ד סע"ב) ר' שמעון בן אלעזר משום ר"מ, והתוס' שזכרתי לעיל כתבו שהיה ר"מ רבו. הרי נראה סתירה לדברי הרשב"ם הנ"ל, ע"כ נראה כדעת הרדב"ז הנ"ל אם אמר משמיה דפלוני לא קבלה מפיו אלא אחר אמר בשמו, א"כ י"ל אף שהוא רבו מובהק אלא שלא שמע מפיו אמר משום, ומצינו א"ר יוחנן א"ר בנאה, בעא ר"י מר"ב, אר"י משום ר"ב (ע"ש):

עוד כתב בס' שארית יוסף וראיתי ראש ישיבה שמחלק בין משום פ' למשמיה דפ', ולפי שלא מצאתי בס' מפורסם לא כתבתי ההבדל עכ"ל, גם לזה מצאתי סתירה בב"ק (קט"ו רע"א) רב משמיה דר' חייא, ר' יוחנן משמיה דר' ינאי, ובשבת (צ"ג ב') רב פפא משמיה דרבא ותלמידו היה ואמר משמיה, עירובין (י"ד סע"ב) מנחות (ל"ה ב') רב יהודה ברב שמואל בר שילת משמיה דרב, ובשבת (מ"ג ב'; קכ"ג א') ובנדה (ס"ה א') ר' חיננא בר שלמיא משמיה דרב, וכולם תלמידי רב היו ואומר משמיה, ואראך גם שלא היה תלמידו אומר משמו, בב"מ (נ"ד ב') קדושין (י"ד ב') רב טביומי (הוא מר בר רב אשי ורב אשי נולד כשמת רבא) אמר משמיה דאביי (שמת קודם רבא) ובב"ק (מ"א סע"ב) אמר רב טביומי משמיה דרבא, הרי אביי ורבא לא היו רבותיו ואמר משמיה, גם תמצא אף שלא היה רבו אומר אמר פ' משמיה דפ' ומשום פ', בע"פ (קי"ח א') אמר רב שיזבי (שהיה בימי רבא) אמר ראב"ע, ובע"ז (י"ט א') רב שיזבי משמיה דראב"ע, ובעירובין (נ"ד ב) רב שיזבי משום ראב"ע:

ב) כשאמר אמר פ' אמר פ', תלמידו הוא. כתב בעל הליכות עולם ואינו מוכרח שיהיה רבו ממש אלא גדול ממנו וראוי להיות רבו. וז"ל התוס' פ' א"ע (ל"ד א') רב הונא כתלמיד לגבי רב אסי שהרי בכמה מקומות אמר רב הונא א"ר אסי עכ"ל, הרי כתבו כתלמיד ולא תלמיד ממש, אבל מקטן ממנו אין מביאין שמועה לכן תמהו התוס' ריש חולין (די"ד שהביא רב הונא ראיה ממה שדרש רב חייא בר רב והוא קטן מן רב הונא ע"ש). ובירושלמי פ"ו דסנהדרין (הלכה ו') איקלס ר' בא בר זבדא דאמר שמועה משום דזעיר מיניה, ובתוס' פסחים (ק' רע"א) ד"ה והא"ר ירמיה כו' ל"ג א"ר יוחנן א"ר אבהו דר' אבהו תלמידו היה. הנה אראך סתירות מפורשות דאף דאמר אמר פ' לא היה תלמידו:

א) בב"ק (ל"ח ב') א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע ב"ק ור' חייא ב"א היה תלמיד ר' יוחנן ור"י היה קטן בימי רבי כמ"ש לעיל ור' יהושע ב"ק כשברך את רבי שיגיע לחצי ימיו לא היה ריב"ק פחות מבן ק"מ (ע"ש) ובמגילה (י"ד א') גיטין (נ"ו רע"א) נזיר (כ"ג סע"ב) ובהרבה מקומות א"ר חייא בר אבין אמר ריב"ק ורחב"א היה תלמיד רבא ונולד רבא כשמת רב יהודה שהיה תלמיד רב, א"כ לא היה רחב"א תלמיד ריב"ק ואמר אמר ריב"ק.

ב) ובב"ב (קס"ז ב') שבת (נ"ז סע"ב) אמר אביי אמר רב ורב מת קודם ר' יוחנן (ע"ש) ואביי לא ראה את ר' יוחנן (עיין רב דימי) כ"ש שלא ראה את רב ואמר אמר רב.

ג) ובשבת (ק"ט א') ע"ז (כ"ח א') א"ר אדא בר מתנא אמר רב, והא רב אדא ב"מ בעא מאביי שבת (מ"ח א') ועיין שם (ק"ז ב') ואיתיב לרבא שבת (ח' א') עירובין (ח' סע"ב; ל"ד ב') א"כ לא ראה את רב ואמר אמר רב.

ד) ובברכות (מ' א') אמר רב מרי א"ר יוחנן ואמר שם כמה דברים בשמו. ומזה יצא להש"י שמנאו בתלמידי ר' יוחנן. ובאמת טעה כי (ברכות כ"ד א') אמר לרב פפא שהיה תלמיד רבא. ובזבחים (כ"ט ב') אמר ליה רב אשי ורב אשי נולד יום שמת רבא ורבא היה בן גילו של אביי ואביי לא ראה את ר' יוחנן כנ"ל כ"ש שלא ראה רב מרי את ר' יוחנן ואמר א"ר יוחנן.

ה) ובברכות (כ"ו א') אמר רב מרי ברב הונא בר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן. ומה"ט י"ל שמנאו הש"י בתלמידי ר' יוחנן, גם בזה טעה כי אבי אביו ר' ירמיה ב"א היה תלמיד רב חבירו של ר' יוחנן.

ו) ברכות (מ"ב ב'; מ"ד א') סוכה (ל"ב ב') אמר רבה בר מרי אמר ר' יהושע בן לוי ורבה בר מרי דבר עם רבא כנזכר במקומו ור' יהושע בן לוי קדמו טובא.

ז) ועוד ראיה שאין עליה תשובה אף שאמר אמר פלוני לא היה תלמידו ולא שמע ממנו דהרב בעל ש"י כתב ר' אבא בר זבדא תלמיד רב. ומי הגיד לו נבואה זו אלא ודאי שסמך עצמו על הכלל שכתב הוא עצמו אם אמר אמר פלוני הוא תלמידו. ומצינו ברכות (יא א; ט"ז ב') ובשבת (ק"כ א'; קי"א סע"א) סוכה (כ"ה) כמה דברים. ובב"מ (ל"ז ב') כתובות (ז' א') א"ר אבא בר זבדא אמר רב. והנה כתוב מפורש בירושלמי פ"ק דשבת ובס"פ שמונה שרצים א"ל זעירא לר' בא בר זבדא מכיר רבי לרב דאת אמר משמיה א"ל רב אדא בר אהבה א"ל משמיה עכ"ל, אף דבספ"ב דשקלים אמר לרב אסי מכיר אתה כו' זה תמוה דרב אסי היה תלמיד חבר לרב ואיך לא הכירו וצ"ע, גם צ"ע דבירושלמי פ' אלו מציאות (הלכה ד) רב אדא בר זבדא שאל לרב וצ"ע (ע"ש).

ח) ועוד סתירה לכלל זה אף שאמר אמר פלוני אין ראיה שהיה תלמידו. במכות (כ"ג ב') אמר רב אדא בר אהבה אמר רב, ובכריתות (טו א) אמר רב אמר רב אדא בר אהבה.

ט) ב"ק (כ"ד א) אמר רב אדא בר אהבה אמר רב נחמן. ובקדושין (נ"ד ב') ב"ק (כ"ד א') אמר רב נחמן א"ר אדא ב"א. וזה יש לדחות כי ב' רב אדא היו א"כ י"ל א' רבו ור"נ אמר בשמו וא' תלמידו שאמר בשם רב נחמן.

י) ברכות (ל"ב ב') שבת (כ"ח ב') ע"פ (ק"ג ב', קט"ו סע"א) יומא (מ"א א' ב') פא"ד (י"ז א') מ"ק
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (]]בבלי/מועד קטן/ח/ב) א"ר אלעזר א"ר אושעיא. ובע"פ (ק"ח א') א"ר אושעיא אר"א.

יא) בגיטין (לא א) ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום ר"א בר ינאי. וביצה (ל"ד א) ר"א בר"י משום ר"א בן אנטיגנוס.

יב) ברכות (לא א) אמר רב הונא א"ר זעירא (י"א ב') א"ר זעירא אר"ה (ע"ש).

יג) עירובין (ע"ז א) אמר רב הונא אמר רב נחמן וב"ק (ט' א') איתיביה ר"נ לר"ה.

יד) אמר רב אדא ב"א א"ר מלכיה ולהיפך (ע"ש).

טו) בירושלמי פ"ג דסנהדרין רב הונא בשם ר' חונה, ובירושלמי ברכות פ"ב רב חונה בשם רב הונא.

טז) פ' א"צ (כח ב') א"ר חייא בר אשי אמר רב הונא, ובחולין (קיא ב') קראו זא"ז יתמי פרש"י בלא דעת, ואילו היה רבו איך קראו יתמי.

יז) וכן א"ר חנינא בן גמליאל אר"י ב"ג וכן להיפך אר"י ב"ג אר"ח ב"ג.

יח) ע"ז (ל"א א') א"ר חסדא אמר זעירא, ובירושלמי פ"ק דקידושין (נט א) ופ' כלל גדול (הלכה א) אמר זעירא אמר רב חסדא.

יט) רב יהודה אמר רב אסי ולהיפך (ע"ש).

כ) אמר זעירא א"ר אסי וכן להיפך (ע"ש).

כא) ואין לומר דאלו היו חברים לכן אמר א' בשביל חבירו אבל הרב אינו אומר בשם תלמידו. וכן נראה מתו' פ' ע"פ (ק' א') ז"ל ל"א גרסינן ר"י א"ר אבהו דר' אבהו תלמיד ר' יוחנן הוי עכ"ל, ובס' באר שבע בכריתות (ה' א') א"ר ינאי א"ר יוחנן ל"ג דהא ר' ינאי רבו מובהק של ר' יוחנן היה עכ"ל. ובתו' גיטין (לב א) ל"ג אמר רבה בר אבהו אמר רב ששת דרבה ב"א רבו של רב נחמן ורב נחמן חבירו של רב ששת. צא וראה סתירה לזה כתובות (ז' א') אמר רב הונא א"ר אבא בר זבדא. וביבמות (סד ב) ר' אבא בר זבדא איתעקר מפרקיה דר"ה. הרי אמר משמיה דתלמידו.

כב) בע"פ (קב ב') אמר רב הונא אמר רב ששת. ורב ששת תלמידו היה דאתעקר מפרקיה (יבמות שם).

כד) בירושלמי פ' נערה שנתפתתה ופ' אע"פ אמר זעירא א"ר יוחנן. ובבכורות (ל סע"א) ר' יונה ור' זעירא תלמידי ר' יוחנן. ובפ' אחרון דכלאים (הלכה א') א"ר יוחנן בשם ר' זעירא.

כה) בשבת (לא ב) א"ר יוחנן משום ר' אלעזר. ומפורש בהרבה מקומות בש"ס דר' אלעזר תלמיד ר' יוחנן היה.

כו) ובכתובות (כא סע"א) ר"ה שאל מר' חייא בר רב. א"כ למה תמהו התו' חולין (יד א) דרב הונא הביא ראיה מהא שדרש ר' חייא בר רב שקטן ממנו. ולמה מחקו הגי' ר' יוחנן א"ר אבהו ול"ג אמר רבה ב"א אמר רב ששת:

ג) כשאמר בעי מיניה פלוני מפלוני תלמידו הוא. ואינו מוכרח אלא גם על גדול ממנו יאמר זה, בתוס' גיטין (י"א ב') ר' ירמיה חבירו של ר"ז, וקטן ממנו מדאמר בעא מיניה ר' ירמיה מר"ז שבת (ע"א א') נדה (כ"ג א'), וכתב היוחסין כתב ה"ע שני רב הונא הוו כיון שמצינו בעא מיניה שמואל מרב הונא חולין פ"ק (ר"ל אלו לא היה רק רב הונא זה שהיה תלמיד שמואל לא היה שמואל בעא מיני')G ולא נהירא דכיון דהוי כייפי ליה אע"ג דהוא תלמידו בעא מיניה. ומצינו הרבה פעמים שהרב שואל לתלמיד, בזבחים (כ"ו א') בעא אבוה דשמואל משמואל, וכן בפ' ר' ישמעאל בעא מיניה ר' ינאי מר' יוחנן, ובהוריות (י"א ב') בעא ר' מר' חייא, א"כ אפשר שהוא אחד ואין שני עכ"ל, (ובהוריות שם בעא מיניה רבי מרב) ובשבת (קי"ג ב' וקיט א') בעא מיניה רבי מר' ישמעאל בר' יוסי שהיה תלמיד רבי, ובע"פ (ק"ז א') בעא רב הונא מרב חסדא ותלמידו היה ועיי"ש כי י"א תלמיד חבר היה. ב"ק (מ"ט ב') רב ייבא סבא (תלמיד רב) בעא מרב נחמן וא"ל רב נחמן עני מארי, פרש"י ענני אדוני כלומר רבי, הרי רב ייבא רבו של רב נחמן היה ובעא מיניה מרב נחמן:

וכן מצינו איתיביה פלוני לפלוני שהרב אותיב לתלמידו: א) זבחים (ל"ו ב') איתיביה רב הונא לר' אבא, ובגיטין (מ"ו סע"ב) א"ר אבא לרב הונא למדתני רבינו, הרי אותיב הרב לתלמידו. ב) בחולין (קל"א א') איתיביה רב אידי בר אבין לרב פפא. ובפסחים (ל"ה א') ויבמות (פ"ה א') קרא את רב פפא דרדקי, (עיין מ"ש סתירה זו אצל ר' אילעאי). ג) יומא (נ' א') איתיביה ר' יצחק נפחא לר' אמי ויומא (מ"ט ב') איתיביה ר' אמי לר' יצחק נפחא. ד) וגדולה מזו דמצינו דאותיב לתלמיד תלמידו במעילה (ט' א') מתיב אבוה דשמואל (שהיה רבו דשמואל) לרב הונא (שהיה תלמיד דשמואל) ע"ל מש"ש, ובערכין (ט"ז ב') רב הונא יתיב קמיה דשמואל (כתלמיד יושב לפני רבו):

ד) יתיב פלוני קמי פלוני י"א שהוא תלמידו. וראיה מריש פסחים הנהו תרי תלמידי דיתבי קמי הלל וא' מהם ריב"ז שהיה תלמידו, ובחולין (ט"ז א') יתיב רב אחוריה דר' חייא ור' חייא קמי רבי (רבו) וכ"כ תו' חולין (י"ג א') היכא דאמר יתבי קמי' כמו יתבי ר"ה ור"ח קמי' דשמואל משמע כתלמיד לפני רבו, ובתוס' כתובות (נ' ב') יתיב רב יוסף קמי רב המנונא משמע דרב יוסף היה קטן מרב המנונא, ובקידושין (כ"ה א') משמע דרב המנונא תלמיד רב חסדא שהיה חברו של רב יוסף, אצ"ל דב' רב המנונא הוו עכ"ל, ובתוס' ב"ב (ל"ד א') הוי יתיב ר' אבא קמיה דר' אמי משמע דר' אבא היה תלמיד ר' אמי, וק' הא בשבועות (מ"ז א') א"ר אמי רבותינו שבא"י היינו ר' אבא, ואור"י דאשכחן בשבת (קמ"ו ב') דקרי רב לרב כהנא ולר' אמי רבותינו אע"ג שהיו תלמידיו, ועיין תוס' חולין (י"ד א') ד"ה א"ר הונא. ב"ק (ק"ב א') יתיב ר' אבא קמיה דרב הונא כי רב הונא היה רבו, ובתוס' בריש גיטין כתבו רב הונא יתיב קמיה דר' ירמיה פי' ר"ח שאין זה רב הונא שמוזכר בגמרא (ע"ש) דאותו היה גדול מר' ירמיה ולא הוי יתיב קמיה, אכן במנחות (פ"א סע"ב) יתיב ר' ירמיה קמי ר' זירא וא"ל ר' זירא רבי אתה אומר כן הרי אף דהיה ר' ירמיה רבו אמר יתיב קמיה דר' זירא תלמידו, ובשבת (ז' א') ופסחים (מ' א') א"ר זירא א"ר ירמיה, [ואגב אכתוב מ"ש תוס' ע"ז (ס"ג ב') כ"מ שאומר ויתיב פלוני נבייהו מזכירו כן לפי שהוא הורה להם דבר חידוש, ובה"ע כתב דיתיב קמיה ויתיב וקאמר היינו שחולק עליו או הוא היה האומר], וכן תמצא שב' כללים הנ"ל סותרין זא"ז, בפ' כירה (ל"ז סע"ב) רב אשי (ר"ל הקדמון) קמיה דרב הונא (מדקאמר קמי' נראה שתלמידו היה), ובשבת (ס' ב') רב הונא בעא מרב אשי, פסחים (מ' א') א"ר זירא א"ר ירמיה ור' ירמיה קראו ברי, ובשבת (ע"א א') בעא ר' ירמיה מר' זירא, ובמנחות (פ"א סע"ב) יתיב ר' ירמיה קמיה דר' זירא, ושבת (י' א' וקמ"ז א') בסוכה (נ' א') א"ר ינאי א"ר זירא, ובשבת (קכ"א ב') ר' זירא בעא מר' ינאי, ובפ' במה טומנין א"ר זירא משום חד דבית ר' ינאי. ור' ינאי היה רבו של ר' יוחנן ור' יוחנן רבו דר' זירא, ובתו' חולין (י"ג א') ר' ירמיה חבירו של ר' זירא, ובתוס' גיטין (י"א ב') ר' זירא גדול מר' ירמיה:

כתב הש"י פי' מורי הבדל אחר, כשאומר אמר פלוני אמר פלוני שוים הם באותה סברא אבל כשאומר משום פלוני לא ס"ל. ומביא ראיה מההיא דמגילה (כ' רע"א) אמר הא דידיה הא דרבו דתניא א"ר יהודה משום ראב"ע, ואי לא מסתפינא אמינא דהתם משום קושיא הוא דקאמר הכי הא בכ"מ סתם שניהם שוין עכ"ל:

הנה עלה בדעתי ורעיוני לומר אם תמצא שקראו מר בודאי לרבו אמר כן, דהתוס' בחולין (ק"ל ב') כתבו רבה גרסי' דאלו רבא היה מדבר לרב חסדא לא היה אומר ואת אמרת אלא היה אומר ומר אמר עכ"ל. ובתוס' ערכין (ה' א') רבה גרסי' שלא היה אומר אביי מר לרבא חבירו אע"ג דאשכחן דאמר רב יוסף לתלמידו אביי מר דגברא רבה בזבחים (ס"ב א') שאני התם שהבין אביי מה שלא הבין אחר. ובתו' נדה (י"ד ב') מדאמר ר' חייא לרבי אף אתה עשיתו ולא אמר אתה רבי ש"מ שתלמיד חבר היה לרבי, כמו בפ' מי שמת דאמר בן עזאי תלמיד חבר היה לר"ע דא"ל שב אתה ולא אמר שב מר עכ"ל, גם לזה יש סתירה. א) דהא מצינו אמר רבה אמר עולא מעילה (ג' ב') יומא (נ"ד א') ורבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא, ור' זירא קמי' דעולא פסחים (ל"ז ב') הרי מוכח דעולא היה רבו דרבה, ומצינו בפסחים (צ"ג ב') א"ל רבה לעולא לדידך קשיא ולא אמר למר קשיא. ב) ובעירובין (ג' ב') אמר ליה רב פפא לרבא תניא דמסייע לך, ורב פפא תלמיד לרבא כדאיתא בתוס' שבת (צ"ג א') ורש"י עירובין (כ"ו א'). ג) ובעירובין פ' מי שהוציאוהו (מ"ט ב) א"ל אביי לרבה לדידך קשיא, ובדף (מ"ד סע"ב) א"ל אביי לרבה ואת לא תסברא, ואביי היה תלמיד רבה ולא אמר למר קשיא ומר לא תסברא, ומצינו אפילו להיפך דרבה אמר לתלמידו מר ביומא (ג' סע"ב) א"ר יוחנן לר"ל מר מהיכא יליף ור"ל היה תלמיד ר' יוחנן. ד) ובחולין (קל"א סע"ב) איתיבי' רבא לעולא כו' א"ל רבי מטונך כו' והרי רב חסדא רבו דרבא ור"ח אמר רבותינו ומנו עולא ברכות (ל"ח ב'), והרי אם עולא רבו דרב חסדא כ"ש שהיה רבו דרבא וא"ל רבי. ה) ובסוטה (ל"א א') הנהו תרי תלמידי דקיימו קמי רבא חד אמר אקריון בחלמאי כו' וח"א כו' א"ל תרווייכו צדיקי גמירי אתון מר מאהבה ומר מיראה, הרי קרי לתלמידיו מר. הרי שאין ראיה מכח שקראו מר שהוא רבו, דגם אף שלא קראו מר רבו הוא:

הנה מצד הסברא היה נראה היכא דפליגי יחד לא היה תלמידו, אבל מצינו דר' יוחנן היה תלמיד חזקיה כדאיתא בשבת (קי"ב ב') ובעירובין (כ"ד א') ובתו' סוכה (מ"ד א') ובתוס' מנחות (כ"ג סע"ב) ומצינו דפליגי זבחים (נ"ו ב') וחגיגה (ט' א'), ועיין תשובות מהרא"י בפסקיו (סי' רל"ח) שכתב שמותר לתלמיד לחלוק בפסק והוראה על רבו שכן מצינו רבינו הקדוש חלק בכמה מקומות על אביו ועל רבו רשב"ג (עיין מ"ש במקומות ר' יהודה הנשיא) ורבא חולק על רבה שהיה רבו מובהק, ובתוס' ב"מ (ד' ב') אע"ג דרשב"א תלמיד ר"ע אין לחוש מה שחולק עמו והוזכר קודם כמו שמצינו בשנים אדוקים בשטר פליג רבי עם רשב"ג אביו, וכבר כתבתי לעיל על זה ע"ש, ובשבועות (ל"ז ב') פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר כו' הרי ר' יוחנן רבו של ר' אלעזר ופליגי:

עוד נראה אם מקדים א' לחברו בודאי שהיה גדול ממנו בשנים או שהקדימו לפי שהוא רבו. א) בתוספות קידושין (י"ח ב) אין דרך הגמרא להקדים ר"ע לדברי ר"א רבו. ב) ובתוספות ב"ק (ט"ז רע"ב) הכא גרסינן ר' אלעזר שהוא מזכירו אחר ר"מ והתם גרסי' ר' אליעזר שהוא קודם ר"ע דרבו של ר"ע נקרא ר' אליעזר ביו"ד. ג) ובתוס' גיטין (כ"ו א') גרסינן רבה ולא רבא מדאיירי אביי בתרי', ובתוספות שבת (כ"ג ב') ובתוס' סנהדרין (ס"ב א') רבה גרסינן דעני אביי בתרי', ובתו' שבת (ע' סע"ב) רבה גרסי' שמזכירו לפני אביי. ד) ובתו' שבועות (ה' ב') יש מוחקין רב אשי בתירוצו דלעיל דהש"ס לא היה קובע דברי רבא אחר רב אשי דביום שמת רבא נולד רב אשי, ובס' באר שבע רפ"ק דהוריות מדקבע רב אשי דברי אביי קודם ר' אבא אלמא ב' ר' אבא סתמא היו, ע"ש באריכות וע' ר' אבא. אך גם לזה יש סתירה. א) בתו' מנחות (ק"ו א') רבה גרסי' אף על פי שאומר אחר רב חסדא (תלמידו). ב) ובתוס' מנחות (ס"ה סע"ב) ואין לחוש במה שהזכיר את ר' יהודה בן בתירא בתר תנאי בתראי דהכי נמי תני מילתא דר' יוסי בתר ר' יוסי בר' יהודה אף שרבי יהודה היה חבירו של ר' יוסי בסנהדרין (י"ד א'), וע"ל דמצינו שמקדים תלמיד לרבו ובנו קודם לאביו בתוספתא רפ"ז דכתובות עד ל' יום יעמיד פרנס ובכהנת ג' חדשים דברי ר"מ, ר' יהושע אומר בישראל חודש א' יקיים ב' יוציא, הקדים את ר"מ לר"י שקדם לו טובא:

וכמה טעמים למה מקדים המאוחר. בתו' ב"מ (ל"ה ב') הקדים רבא לאביי ורבה משום דאדרכתא (שמדבר ממנו רבא) קודם לאכרזתא (שמדבר בה אביי ורבה), ובסוטה (ד' א') שיעור סתירה כדי הקפת דקל דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר אומר כדי מזיגת הכוס, ר' יהושע אומר כדי לשתותו, ובתו' תימא למה מקדים לרבי ישמעאל למילתי' דר"א ור"י, מיהו י"ל דסדר אכילה ושתיה סמך עכ"ל, ושם בגמרא בן עזאי אומר שיעור סתירה כדי לצלות ביצה, ר"ע אומר כדי לגמעה, כתבו התו' הקדים את בן עזאי לר"ע רבו שסדרם כסדר המציאות צליה קודם לגמיעה, ודומה לזה כתבו התוס' בכתובות (כ' ב'), וע"ש בתוס' ישנים בחלופי גרסאות אחד חדשות ואחד ישנות כו', נקט שאינו פשוט תחלה (כסדר המציאות) לפי שתחלה הוא חדש ואח"כ ישן. ואירוסין קודם לנשואין, ובתולות קודם לבעולות כו', ע"ל סוגיות מש"ש:

ובזה תבין רוחב לב רש"י במכות (יוד א') רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה דכתיב חרב אל הבדים העוסקים בד בבד, רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה כו' כי מתלמידי יותר מכלם, כתב רש"י ברב אשי גרסי' ללמוד ובדרבינא גרסינן ללמד, וכן בגמרא סימן רב אשי ללמוד רבינא ללמד, כוונתו לפי שקשה למה הקדים הסדרן דברי רב אשי לדברי רבינא דהא רבינא קשיש מיניה כמו שאכתוב בסמוך וא"כ ה"ל להסדרן להקדים דברי רבינא לדברי רב אשי, לזה כתב כי דברי רב אשי הוא ללמוד ורבינא ללמד וסדר המציאות בתחלה לומד ואח"כ מלמד לאחרים וסדר כסדר המציאות, וראיתי בחדא"ג בב"מ (פ"ו א') ז"ל רב אשי הוי קשיש מן רבינא עכ"ל, וקשה הא מצינו רבינא שהיה בזמן רבא ורב אשי נולד כשמת רבא כדאיתא בפ' עשרה יוחסין, דאיתא בזבחים (ב' ב') אמר רבינא לרב פפא (תלמיד רבא) לא הוית גבן בתחומא דרבא רמי מילי מעליותא אהדדי ושני, ובברכות (ט"ו א') ובפא"ט (מ"ו ב') א"ל רבינא לרבא, א"כ קשה איך כתב החדא"ג דרב אשי קשיש מרבינא, וצ"ל דס"ל לבעל חדא"ג דרבינא שהיה בזמן רב אשי אין זה רבינא שהיה בזמן רבא, עפ"י מ"ש תוס' חולין (מ"ח א') רב יוסף משיב על דברי רבינא, אין זה רבינא חבירו של רב אשי דרב יוסף משיב על דבריו, וכתב שם הרא"ש וכן בב"מ (כ"ח א') רבינא אמר גלימא מכריז רבא אמר כו' והקדים את רבינא לרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי שהיה רבינא תלמיד חבר שלו עכ"ל, וכ"כ בסמ"ג ל"ת קצ"ג א"כ י"ל דלכן הקדים הסדרן דברי רב אשי שהיה קשיש מרבינא ואותו רבינא בימי רבא הוא רבינא הקדמון, אבל כשתעיין היטב תראה כי רבינא חבירו של ר"א היה גם בזמן רבא, דאי' בברכות (ל"ג ב') אמר רבינא לרבא הלכתא מאי, ושם (ל"ח א') יתיב רבינא קמיה דרבא, ובפסחים (י"ב ב') איתיביה לרבא, ושם (י"ד א') ובב"ק (י"ד סע"א) אמר משמיה דרבא (ע"ל רבינא ראיות ברורות), ובבאר שבע בשו"ת (סי' י"ב) אשכחן בפא"ט (מ"ו ב') ובברכות (ט"ו א') ובס"פ נגמר הדין א"ל רבינא לרבא, ובב"מ (כ"ח א') נראה שאין זה רבינא חבירו של ר"א שנולד יום שמת רבא. עי"ל דרבא הנ"ל לאו רבא ברב יוסף בר חמא חבירו של אביי אלא רבא בר יצחק חבירו של רבינא כדמוכח בהדיא פ' ע"ע , מיהו בס"פ נגמר הדין א"ל רבינא לרבא היינו חבירו של אביי כדמוכח שם עכ"ל. ובל"ז תראה כי רבא בר' יצחק בפ' ע"ע היה חבירו של רבינא הקדמון ע"ש וטעה בעל הב"ש. ולדעתי ברור כי רבינא שאמר אמר רבא ויתיב קמיה דרבא נראה שהיה תלמיד רבא כנ"ל בכללים, ובפ"ק דב"ב (ט"ז ב') רבינא ור' חמא בר בוזי יתבי קמיה דרבא ע"ש וקרא להן רבא דרדקי ואלו היה רבינא שבדור רבא הקדמון לא היה קרי ליה רבא דרדקי וק"ל, וא"א לומר שזהו רבינא שהשיב רב יוסף על דבריו, דנראה שקדם לרב יוסף רבו של רבא, אע"כ דרבינא תלמיד רבא היה חבירו של ר"א ור"א נולד כשמת רבא, ורבינא קשיש מרב אשי, דלא כחדא"ג דרב אשי קשיש, וצדקו דברי בפרש"י דמכות הנ"ל דוק היטב, ואח"כ מצאתי כתוב מפורש בש"י וה"ע דרבינא שאמר לרבא הוא חבירו של רב אשי, וטעם וראיה לא אמרו, ולדעתי מוכרח כנ"ל, וצ"ע במכות (כ"ב א') מתקיף לה אביי כו' מתקיף לה רב אשי כו' מתקיף לה רבינא כו' הקדים רב אשי לרבינא ואולי הוא מן הטעמים שאכתוב בסמוך:

ועפ"י הנ"ל שסדר כסדר המציאות תבין במ"ש פ"ק דברכות (ח' א') א"ר חנינא לעת מצוא זו אשה, ר' נתן אומר זו תורה, רב נחמן בר יצחק אמר זו מיתה, ר"י אמר זו קבורה, הקדים את ר' חנינא שהיה תלמיד רבי וישב בראש אחר מיתת רבי לר' נתן שהיה אב"ד בימי רשב"ג אביו של רבי. ור"נ בר יצחק שהיה תלמיד רבא לר"י שקדמו הרבה, ועפ"י הנ"ל בתוס' נכון שסידר כסדר המציאות, תחלה נושא אשה ואח"כ לומד תורה בטהרה כדאיתא מנחות (ק"י) ואח"כ מיתה ואח"כ קבורה, אך צריך טעם דמר זוטרא אמר זו בית הכסא, ולפי סדר המציאות הו"ל להקדימו, וי"ל דאמר התם אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו, פרש"י דוקא בבבל שאין יכולים לחפור בית הכסא, ע"כ לפי שאין שייך כ"א בבבל לא הקדימו כי כל הנך שייכים בכל המקומות, או עפ"י מה שאכתוב בסמוך בשם התוספות דמה שהוא עיקר סדרו לבסוף, וק"ל:

טעם אחר שדרך הסדרן להקדים המאוחר להורות כי אותה דעה שהיא בסוף היא עיקר, או שכל אחד מוסיף על דברי חברו, (ע"ל תועלת ג' כתבתי באריכות), ועפי"ז תבין במ"ש פ"ק דברכות (ו' סע"ב) ושבת (ל' ב') את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מאי כי זה כל האדם, אמר ר' אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה, ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כלו, ר' שמעון בן עזאי אומר כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה עכ"ל, הרי הקדים את ר"א ור' אבא בר כהנא לר"ש בן עזאי שקדם להם הרבה אלא לפי שכל אחד מוסיף על דברי חבירו:

באשר"י ספ"ק דקידושין [סימן נ"ו] סמך רב אשי דברי ר' אלעזר בתר מימרא דר' ינאי לאשמועינן דפליג עליה והא דלא אמר ור' אלעזר אומר לפי שלא היה בדורו של ר' ינאי (ע"ל מ"ש בזה כי ר"א תלמיד ר' יוחנן ור"י תלמיד ר' ינאי), והרי"ף לא הביא דברי ר' ינאי ופוסק כר"א והא דפסק כתלמיד נגד רבו לפי שאזל בשיטת ר"ע, ע"ש באשר"י:

כתב הרלב"ח סימן י"ב אהא דחולין (מ"ה א') אע"ג דר' יוחנן ור"ל קדמאי טובא לרבא כו' י"ל שאותו הדין גם בימי ראשונים נאמר עליה דר' חייא ועלה אסיקו ר"י ור"ל שמעתא, ומסדר התלמוד הקדים מימרא דרבא להיות שהדבר יצא מפיו מפורש ואפשר שלא נודע שם מי שקדמו בזה המאמר, כדאשכחן ר"א דמקשה לרבא אע"ג דר"א קדם טובא לרבא כדאיתא בפ' חרש (קי"ג), ואביי ורבא דמתרצי מה דמקשה רב אשי בפ"ק דחולין אע"ג דהוי בתראה טובא עכ"ל, ובס' ב"ש בהוריות (דף י"ג) על מ"ש רבא האידנא דחלשא עלמא כו' לכאורה היה נראה דל"ג רבא דאיך יקבעו דבריו אדברי תלמידו רב פפא. אמנם מצאתי כה"ג ע"ז (כ' ב') אר"פ ובמכיר בעליהם אמר רבא דיקא נמי דקתני כו'. וגדולה מזו מצינו ביבמות (ל"א ב') שעושה אביי תירוץ על מה שהקשה הגמרא על רב אשי אע"ג דרב אשי לא ראה את אביי דנולד יום שמת רבא (ואביי מת קודם רבא כדאיתא בפ' הרואה) אלא ודאי דגם אביי ידע דברי רב אשי והוצרך לו לתרץ, ה"נ י"ל דרבא ידע דברי תלמידו ר"פ בלי שהוא שמעם מר"פ, ואמר האידנא דחלשא עלמא. אך קשה בעיני דאשכחן ביבמות (ק"ז א') שקבע רב אשי דברי רב פפא קודם רבא, והרי"ף והרא"ש פ"ק דקידושין לא הזכירו כלל הך מימרא דרבא עכ"ל. ובתוס' ע"ז (נ"ד רע"א) א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן בימוס כו', אמר חזקיה מאי קרא בשומו כו', צ"ל דחזקיה קאי אברייתא ולא על דברי ר"י תלמידו, מיהו ביבמות (ל"א) הנ"ל עושה אביי תירוץ על מה שהקשה התלמוד על רב אשי, אלא ודאי דגם אביי ידע דברי ר"א והוצרך לו לתרץ והתלמוד סדר כן עכ"ל:

כתב הש"י (נתיב המתרץ כלל י"ח), תשובה לגאון דלפעמים האמורא מתרץ מה שהקשו לאמורא אחר שלא ראהו ולא היה בימיו, ותירץ שבני הישיבה הביאו סברת אותו אמורא לפני רבן והקשו עליה והרב השיב למה שהקשו הם. (עיין בש"ס חדשים בהקדמת זרעים דצ"ד א'). א) ובתוס' נזיר (יו"ד ב') כל התירוצים שתירץ הש"ס בשם רבא לא תירץ רבא מעולם אלא משום דהקשה רבא על רמי ב"ח הזכיר הש"ס בשמו, וכה"ג אשכחן בהחולץ. ב) ובתוס' שבועות (כה א') אין זה מדברי שמואל אלא הש"ס מפרש כן אליביה וכן יש בכמה מקומות עכ"ל. ג) ובב"ב (נא א') אמר רב כהנא לרב הדר מר משמעתיה א"ל מסתברא איירי כרב יוסף, פרשב"ם גמרא הוא שקיצר דברי רב, אבל רב לא הזכיר את רב יוסף שהרי קדם לו הרבה דורות עכ"ל. ד) ובתו' חולין (ה' ב') ר"ג וב"ד כר"מ ס"ל, משמע דהוא ר"ג בן ר"י הנשיא שהיה אחר ר"מ, וקשה דה"ל לפרושי בהדיא ר"ג בן ר"י הנשיא, ע"כ צ"ל דהוא ר"ג דיבנה, והא דאמר ר"ג וב"ד כר"מ ס"ל (הא ר"ג דיבנה קדם לר"מ) משום דר"מ ס"ל הכי בהדיא עכ"ל. ה) דוגמא לזה בביצה (כז א') ר"ש בן מנסיא אומר הלכה כר"מ, ופריך הא קשיש מיניה טובא אלא אמר בשיטת ר"מ עכ"ל. ו) ובתמורה (טו א') הא ר"י אליבא דר' ור"י קדם לו. ז) ובסוכה (מא סע"א) ריב"ז בשיטת ר"י אמרה פרש"י ר"י שהיה מתלמידי תלמידיו דורש אחריו דרש גם הוא בימיו. ח) בתו' עירובין (לח רע"ב) מוחק תיבת דתניא דאי ברייתא היא האיך אמר רבה לטעמיה כו', ואין זו קושיא דנקט לטעמיה משום דרבה הביא הברייתא תחלה לבהמ"ד. ט) ושם בתוס' דאמר ברגלו ברייתא היא והא דקאמר מילתא דרב יהודה לפי שלא היתה ידוע. תדע דאמר על מילתא דרב יהודה דאמר שמואל ובאותו פת. והיכי מפרש שמואל מילתא דר"י תלמידו אלא ודאי דר"י ברייתא קתני עכ"ל. י) בב"מ (מ' רע"א) וכן אמר רבה כתב רש"י רב גרסי' שאין זה לשון הגמרא להביא דברי אמוראים סיוע למשנה, ועוד רבה תלמיד ר"ח והאיך אמר רב חסדא משמי' דתלמידו. אלא ודאי גרסי' אמר רב שהיה רבו דרב חסדא, והתוס' כתבו דגרסינן רבה ולא מדברי ר"ח הוא אלא שהגמרא מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק כרב חסדא עכ"ל. יא) בחולין (צא ב') שאל ר"ע את ר"ג ור' יהושע כתיב ויזרח לו השמש לו זרחה לבדו, א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו כו', והקשה בשנות חיים (פ' ויצא דל"א ג') למה לא השיבו ר"ג ור"י כמו שמצינו בכריתות ששאל ר"ע לר"ג ור"י, ואמר שם אמרו ליה ע"ש תירוצו בדוחק, אבל לפי הנ"ל ניחא. יב) ובזה תבין במ"ק (טז ב') רבי גזר שלא ישנו התלמידים בשוק דכתיב חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר, יצא ר' חייא ושנה לב' בני אחיו לרב ולרבה בב"ח בשוק ואקפיד רבי וא"ל מ"ט עבדית הכי א"ל דכתיב חכמות בחוץ תרונה, א"ל אם קרית לא שנית, ואם שנית כו', חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה בפנים התורה מכרזת עליו בחוץ, וקשה איך יאמר רבי כדרבא שהיה אחריו כמה דורות, ועפ"י הנ"ל ניחא. יג) וכן במגילה (כח א') שאל ר' את ריב"ק במה הארכת ימים א"ל מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע דאמר ר' יוחנן ארשב"י אסור להסתכל כו', וק' הא ריב"ק קדם לר' יוחנן, ועפ"י הנ"ל ניחא. יד) וביבמות (קב ב') א"ל רב כהנא לשמואל ממאי כו', ואמר ר"א כו' ואמר רבא כו' והא ר"א תלמיד שמואל היה ואיך מביא ראיה מתלמידו ולא ראה את רבא, ע"כ צ"ל כנ"ל. טו) בסנהדרין (יט א') מלך לא דן ולא דנין, א"ר יוסף ל"ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי ב"ד דן ודנין ומלכי ישראל לא דנין משום מעשה דינאי המלך, והק' בכ"מ רב יוסף היכא קאי אי בבית ראשון עדיין לא היה ינאי המלך אי בבית שני לא היו מלכי ב"ד, ותי' דקאי אבית ראשון והב"ד עשו תקנה זו שלא ידונו כמעשה דינאי, כמ"ש דר' צוה לבניו אל תשב על מטה ארמית משום מעשה דר"פ אעפ"י שר"פ היה זמן רב אחר רבי עכ"ל. טז) ובב"ב (ז' ב') ר"י נשיאה כו' א"ל ר"ל כתיב אספרם כו' א"ל מ"ט לא אמרת ליה כתיב אני חומה כו', ור"ל סבר כדדרש רבא אני חומה כו' הרי רבא לא ראה את ר"ל אלא שר"ל נמי דרש כן אלא שהסדרן כתב כדרבא שהיה מפורסם שרבא פי' הפ' כן. יז) ובמ"ק (כח ב') כשהספידו בני ר' ישמעאל נענה ר"ע ואמר ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון כו' ואמר רב יוסף אלמלא תרגום דהאי קרא כו' ור"ע קדים לר"י טובא, אלא שהסדרן הביא דבריו שר"י היה מפורסם שבקי בתרגום שהיה סגי נהור. יח) וכן תמצא ברבה חזית פ' סמכוני, ר"מ דרש ונביא אחד כו' בעון קומי רשב"נ כו' ומסיים דרשתו של ר"מ אחינו בני אושא כו' עאכ"ו, נכנס ר' יוסי ודרש וישב ארון ה' כו' חבריא בעון קומי ר' יוחנן מה דין כו' שהיה מדליק נר אחד ומסיים דרשות ר' יוסי והלא דברים ק"ו כו' שהדליק נר אחד, וכן כל שארי הדרשות שם כיוצא בזה איך דרשו הקדמונים מה שדרשו האחרונים אלא עכצ"ל כנ"ל. יט) בהוריות (ג' ב') ואמר רב אדא בר אהבה מאי קרא במארה אתם נארים, והק' בס' באר שבע למה תלה זה ברב אדא ב"א הא ר' יהושע שהוא תנא אמרה בס"פ חזקת הבתים עכ"ל, ועפ"י הנ"ל אפשר דהוא הביא הברייתא תחלה לבהמ"ד כנ"ל. כ) ובזבחים (פ"ז א') אמרי בי רב מ"מ דרב חסדא, כתבו תוס' אעפ"י דאמרי בי רב הוא ר"ה ור"ח תלמידו, שמא גם ר"ה נמי אמרה ופי' טעמו והש"ס קבעה בלשון זה מ"ט דר"ח:

ולפעמים מקדים דברי הבן לאב ותלמיד לרבו והדורות שלא כסדרן.

א) בעירובין (לב א') דברי רבי רשב"ג אומר כו', א"ר נראין דברי מדברי אבא. פרש"י רבי בנו של רשב"ג הוי, עיין רבי שכתבתי שם אעפ"י שאביו רבו היה אח"כ נתחכם רבי יותר, וכן בתענית (יד ב') דברי רבי רשב"ג אומר.

ב) ובתו' ב"ב (נט א') הקדים את ר' אושעיא לאביו ר' חמא במחלוקת שהיה גדול יותר מדאי.

ג) ובתו' ב"מ (ד' ב') רשב"א תלמיד ר"ע וחולק עמו והוזכר קודם (ע"ל מש"ש בזה), ובס' כריתות (לשון למודים ש"ב סע"ג וסע"ו). מצינו במשנה תלמידים חולקים על רבם והתלמידים נזכרים בתחלה לפני רבם.

ד) בפ"ק דעדיות בש"א רובע עצמות כו', והטעם דהתלמידים קבלו כך מרבם תחלה בילדותו ושוב חזר בו בזקנותו ואפ"ה משנה ראשונה לא זזה ממקומה עכ"ל.

ה) ברכות (ט' ב') רמ"א משיכיר בין זאב לכלב, רע"א בין חמור לערוד, אחרים אומרים משיראה מרחוק ד"א. הקדים את ר"מ לר"ע רבו.

ו) בברכות (סב א') רבא אמר. רבב"ח אמר. ר"ל אמר. רב נחמן בר יצחק אמר.

ז) בשבת (כה ב') רמ"א כו' ר"ט אומר כו' רע"א ר' יוסי אומר. הקדים ר"מ לר"ט שהיה רבו של ר"ע ור"מ תלמיד ר"ע.

ח) שם (כו א') ר' ישמעאל אומר כו' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר כו' ר' טרפון אומר כו' עמד ר' יוחנן בן נורי.

ט) ושם (פ"ו א') דברי ראב"ע ר' ישמעאל אומר כו' ר"ע אומר, ור' ישמעאל קשיש מראב"ע, ומה שמקדים ראב"ע לר"ע ע"ש.

י) ושם (כה ב') נשיתי טובה א"ר ירמיה זו מרחץ ר' יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין, ר' יצחק נפחא אמר זו מטה כו' ר' אבא אמר כו', הקדים ר' ירמיה לר' יוחנן, ובאשר"י הגי' נשתנה.

יא) שם (כא א') רב יצחק בריה דרב יהודה אמר כו' ר"ל אמר כו' ארבב"ח. הקדים ר"י בר"י לר"ל.

יב) בפ' במה אשה במשנה לא תצא אשה במחט נזכר ר"מ לפני ר"א שהיה קדמון ממנו.

יג) שם (לב א') מ"ש בשעת לידתן אמר רבא כו', אביי אמר. רב חסדא אמר. מר עוקבא אמר. רב פפא אמר. ראה ערבוב דברים שלא כסדרן, והל"ל תחלה מר עוקבא, רב חסדא, אביי ורבא. רב פפא.

יד) שם (נו א') ויטו אחרי הבצע רמ"א, רי"א, ר"ע אומר, ר' יוסי אומר. ור"ע רבו של ר"מ ור"י.

טו) בעירובין (נה סע"ב) מ"ט עולא אמר. ר' יוחנן אמר. ועולא תלמיד ר' יוחנן.

טז) פסחים (צג א') רבי אומר. ר' נתן אומר. ר' חנניא בן עקביה אומר. ר' חנניא קודם לכלם ור' נתן קודם לרבי.

יז) ושם (ח' ב') אמר רב יהודה ר' יוחנן אמר. רב יהודה תלמידו.

יח) בע"פ (קיז א') ר"א אומר, ר' יהודה אומר, ר"א המודעי אומר, ראב"ע אומר, ר"ע אומר, ר' יוסי הגלילי אומר.

יט) שם (קיט רע"ב) רבי כו', ר"א בן פרטא כו'. ור"א בן פרטא קדמו.

כ) בר"ה (ד' רע"ב) ר"ש אומר. ר"מ אומר. ר"א בר"ש אומר. ראב"י אומר כו', והתוס' יבמות (צג ב') כתבו ר"מ תלמיד ראב"י (עיין ראב"י).

כא) ר"ה (ל"ב א') רבי אומר. רב יוסף אומר, ר' יוחנן אומר.

כב) ביומא (כה ב') ר' יוסי אומר, ר"ע אומר. ר' יוסי הגלילי אומר, ור"ע רבו של ר' יוסי.

כג) שם (יב ב'; כג סע"ב) הקדים את ר' יהודה לרבי דוסא.

כד) שם (נט ב') עולא אמר. ר"ש אמר. ר' יוחנן אמר. הקדים את עולא אפילו לר"ש שהוא רשב"י.

כה) סוכה (יב א') הקדים רב אשי לרב חסדא, אולי הוא רב אשי הקדמון.

כו) שם (כח ב') דבי ר' ינאי אמרי ר"ש אומר.

כז) ב"ק (נח א') הקדים רב כהנא לר' יוחנן.

כח) בסוטה (כב א') ר' אליעזר אומר (ובע"י ר' אלעזר) ר' שמואל בר נחמני אומר. ר' ינאי אומר. רב אחא בר יעקב אומר. דוק שכ"א מוסיף.

כט) ושם רמ"א (ובע"י ר' אליעזר ור' יהושע) וחכ"א בן עזאי אומר ר' יונתן בן יוסף אומר אחרים אומרים.

ל) ביבמות (סה ב') א"ר אילעאי בשם ר' אלעזר בר"ש מותר לשנות מפני דרכי שלום שנא' כו' ר' נתן אומר מצוה כו'. והרי ר"א בר"ש חבירו דרבי היה ור' נתן רבו של רבי ושל אביו רשב"ג (עיין במקומו), ואיך הקדים את ר"א ב"ש לר' נתן, אכן הוא עפ"י הנ"ל לפי שמוסיף לומר על דברי ראב"ש שאמר מותר והוא אמר מצוה.

לא) ב"ק (פד ב') הקדים רבי לבן עזאי.

לב) זבחים (נב א') לימד על פר יו"כ שטעון מתן דמים ליסוד דברי רבי א"ר ישמעאל ק"ו כו' א"ר עקיבא ומה מי כו', וצ"ע שהקדים רבי לר"י ור"ע, ועוד דנראה כאלו ר' ישמעאל משיב על דברי רבי, ועיין ר' טרפון דכתב היוחסין דר"ג נקרא רבי. או תראה ליישב עפ"י הכללים הנ"ל.

לג) מנחות (כב א') ר"א בר"ש אומר. ר"א בן שמוע אומר.

לד) תמיד פ"ב (כט ב') הקדים דברי רב פפא לרב אחא בר יעקב, וכן תמצא הרבה פעמים מאד בש"ס וכתבתי רק קצתן לדוגמא, ועפ"י הכללים הנ"ל תראה ליתן טעם לשנוי סדר הדורות:

היה נראה לומר אם מצינו שקילס פלוני את פלוני א"כ הלכה כמותו, אך גם לזה יש סתירה. סוף פ' גט פשוט אעפ"י שקילס ר' ישמעאל את בן ננס הלכה כר' ישמעאל, ובפ' כיצד מברכין ובפ' בכל מערבין אע"ג דקלסי' שמואל לרב יהודה הלכה כשמואל, ובפ"ק דגיטין אע"ג שקילס ר' יוסי את ר' שמעון הלכה כר' יוסי, ומצינו להיפך שאמר לאפוקי מפלוני אפ"ה הלכה כמותו, בתוס' ר"ה (ט' א') לאפוקי מדר' יהודה אפ"ה הלכה כר"י. וכן מצינו בהרבה מקומות:

עלה בדעתי כשאמר אמר פלוני ואיתימא פלוני מסתמא בדורו היה, אך מצאתי שזה אינו, בב"ב (קלח א') ובחולין (פט א') אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן וכמה דורות ביניהם, ובשבת (לג רע"ב; קיט רע"ב) אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן לוי:

ומי שאומר דבר בשם א' ומזכירו בשם רבי מוכח דלא קשיש מיניה, ביומא (מט א') ריב"ל לא היה קשיש מר' חנינא מדאמר לי התיר ר' חנינא. פרש"י דאין דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא הל"ל לי התיר חנינא (עיין ריב"ל):

גם אנכי לא החלטתי הדברים לסמוך על הכללים לכתוב בפירוש פלוני תלמיד פלוני יען כי קצתם יוצאים מן הכלל כנ"ל בכללים, דרך משל רב מתנה ומר עוקבא אמרו משום אבא אבוה דשמואל, לא כתבתי שהם תלמידיו, וכן רב יהודה אמר רב לא כתבתי רב יהודה תלמיד רב, רק אתה תבין ותשכיל אף כי רובא דרובא אם אמר בשמו תלמידו הוא. גם לא תדין ותקיש אם נזכרו בספרים שחברו הקדמונים מסתמא היו מדורותיהם. כי ז"א כי בפרקי ר"א הגדול וכן בס' הזוהר הק' נזכרו מן האחרונים (עיין ר' אלעזר הקפר), ובס' נובלות חכמה, וכן בירושלמי מביא מן האחרונים שהיו אחר ר' יוחנן המחבר תלמוד ירושלמי, ובאשר"י סוף ר"ה מביא מפר"א פמ"ו ריב"ק אמר כו' אשר ריב"ק לא היה בדורו ודוק, ובתוספתא שחברו ר' נחמיה מביא ר' זריקא ור' חייא ורבי. גם דע כי הירושלמי לפעמים לוקח תנא אחר ממה שנזכר בבבלי, דלא כדעת הרמב"ן שנסתפק אם ר' יהודה בן בתירא הוא ר' יהודה בן תימא בעבור שאמרו דבר אחד ע"ש (ועיין ר' טרפון ור' יוסי הכהן ור' יוסי הגלילי). גם דע כי מצוי הרבה פעמים נקרא ברב פ' ופעמים בן פ', כגון רב טוביא ברב מתנה ופעמים רב טוביא בר מתנה. רב נחמן בר חסדא רב חנן בר חסדא והם בני רב חסדא (עיין מ"ק כה א') רבה בר הונא והוא בן רב הונא (שם סע"א). גם כתבתי דרך משל אבא וכתבתי אצלו שיש ר' חייא בר אבא ורב חנן בר אבא ור' ירמיה בר אבא ורב חסדא בר אבא, ויוכל להיות כי אחים הם כלם בני אבא, ואם תראה שכל אחד ואחד מהם דבר עם פלוני וזה עם פלוני וההכרח שפלוני ופלוני לא היו בדור א', תבין שע"כ לא אחים הם, אלא יש אבא אחר. ועיין ר' אבא ותראה דעת הבאר שבע כי ג' ר' אבא סתם היו, ואחד מגלה על חבירו, כמ"ש תוס' כריתות (י"ד א') דברי תורה עניים במקומם ועשירים במק"א, ודע כי היוחסין מביא הרבה פעמים דרך משל ר' יוחנן בן שאול ור' יונתן בן שאול, והאמת שאחד הוא, כי ראה בר"ת ר"י בן שאול וסבר לפעמים שהוא יוחנן או יונתן וכיוצא הרבה:

ודע כי כל שמות התנאים הם סודות הזוהר, בר"מ פ' פנחס דק"ג עת"י ובס' הבהיר שחבר ר' נחוניא בן הקנה שהיה בימי ריב"ז, מובא בסדרו רבי רחומאי רבי אמוראי ר' יוחנן רבי לויטס בן טברוס ר' ינאי ר' ישמעאל ר"ע ר' ברכיה ר"מ ר' אהלהא רבא ר' זירא וקצת מהם לא היו בדורו, ועיין תשובות נחלה ליהושע, בביצה בשיטה מקובצת (דל"ג) ר"נ ורב ששת תלמידי רב היו ורב ס"ל כר"י במוקצה, ויש מקשין דהא ר"נ תלמיד שמואל היה ושמואל ס"ל במוקצה כר"ש ומותר. ותירץ דהא חזינן דא"ר נחמן לרבה ברב הונא נפל בר חבריה ברברבתא, הרי רב הונא היה חברא דר"נ, ור"ה תלמיד רב היה, א"כ ר"נ ור"ה תלמידי רב היו וכשנפטר רב הלכו לפני שמואל והיו תלמידיו:

יחיאל בהרב הגאון המפורסם מוהר"ר שלמה היילפרין זצ"ל.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף ·