באר שבע/כריתות/ה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
תוספות ישנים
באר שבע
רש"ש

שינון הדף בר"ת


באר שבע TriangleArrow-Left.png כריתות TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png א

דף ה' ע"א

אם כן נימא קרא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך כו'. פירוש נימא קרא לא תוכל לאכול בשעריך ותו לא וממילא ידעינן דקאי אמעשר הנזכר לעיל בפסוק כדכתיב מעשרותיכם א"כ מעשר דגנך תירושך ויצהרך למה לי ליחודי כו' ומדברי רש"י והרמב"ם וסמ"ג משמע דגרסינן אם כן נימא קרא לא תאכלם בשעריך למה פרט אותם לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו וכן גרסינן בהדיא בפרק בתרא דמכות :

נכתוב קלי ולא לכתוב לחם וכרמל כו'. בתורת כהנים תניא אלו נאמר קלי וכרמל לא תאכלו הייתי אומר אף הקטניות בכלל ת"ל לחם אין לי אלא חטים שקרויין לחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ומנין לרבות שעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון ת"ל וקלי וכרמל לא תאכלו וגו'. ואין להקשות א"כ מנא ליה לרבי יצחק לומר דמייתר קראי לחלק הא צריכי כדאמרן דיש לומר דמכל מקום קלי מיותר כדמסיק משום דאנו יכולין ללמוד דאיסור חדש אינו אלא באלו חמשה מינים בלבד מלחם וכרמל ועי"ל דיליף לחם לחם ממצה דהוי בחמשה מינים בלבד כדאיתא במנחות פרק רבי ישמעאל:

לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך. קשה לי מהיכא תיתי שתהא קלה ועוד מאי לעולם. ונראה לי משום דבריש איזהו מקומן ובפרק דם שחיטה אמרינן דלכולי עלמא הקישא עדיפא מג"ש ועוד דהא משיבין על ג"ש כשאינה מופנה משני צדדין ועל ההיקש אין משיבין ועל כרחך היינו משום דהיקש הוי כמאן דכתיב בהדיא בקרא ולפי שלפעמים אין התיבות דומות שוה ודן ג"ש מפני שהענין אחד כההיא דתנא ר' ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה דמייתי הגמרא בדוכתי טובא וגדולה מזו לפעמים לא יש תיבות לג"ש והוא מביא אותן ע"י תיבות אחרות ואח"כ דן מהם כאלו כתיבא כאותה שבפרק נערה גמר פתח מפתח ושער משער וכן בפ"ק דפסחים גבי אין בודקין אלא לאור הנר למדנו מציאה ממציאה וחפוש מחפוש מחפש את ירושלים בנרות וכהנה רבות והי' מקום להרהר אחריה הלכך אמר לעולם אל תהי ג"ש קלה בעיניך כלומר אע"פ שאינה מופנה משני צדדין ואע"פ שאין התיבות דומות שוה ואע"פ שהוא מביא אותן על ידי תיבות אחרות. כן נ"ל:

דאמר רבי יוחנן תני זבדא בר לוי כו'. קשה לי היאך קאמר רבי ינאי דא"ר יוחנן כו' דהא ר' ינאי רבו מובהק של רבי יוחנן הוה. לכן נראה לי דלא גרסינן ליה כאן אלא אח"כ גבי אמר ר' סימאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך כו' דאמר ר' יוחנן תני זבדא בר לוי יליף קדש קדש כו' וכן איתא בהדיא בפרק שני דזבחים :

נאמר כאן ואוכליו עונו ישא ונאמר להלן והנפש כו'. נראה לי דגרסינן להיפך נאמר כאן והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וגו' ונאמר להלן ואוכליו עונו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת דוק ותשכח וכן איתא בהדיא בפרק קמא דתמורה לענין מוקדשי הע"א דאין חייבין עליהם משום פיגול ונותר כו' דקאמר ויליף פיגול עון עון מנותר דכתיב גבי פגול והנפש האוכלת ממנו עונה תשא וכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא וגו':

דאמר רבא אמר לי ר' יצחק כו'. בפרק הנשרפין פריך הגמרא בתו מאנוסתו מנין שהיא בשרפה ומשני אמר אביי קל וחומר הוא על בת בתו עניש על בתו לא כל שכן ופריך הגמרא וכי עונשין מן הדין ומשני גלוי מילתא בעלמא הוא. רבא אמר אמר לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה כו' והקשו התוס' התם היכי קאמר אביי הכי שהרי בתו מאנוסתו לא למדה הכתוב אלא מגזירה שוה דמשמע דלולא הגזרה שוה לא ידעינן דבתו מאנוסתו בשרפה והלא אביי גופיה יליף לה התם בפרק הנשרפין מקל וחומר ולא תירצו כלום. ולי נראה לתרץ די"ל דאביי בתר דשמע ג"ש זו מרבא בשם רבי יצחק קבלה והדר ביה ממאי דיליף לה מק"ו והיינו דקאמר הכא דאמר רבא אמר לי ר' יצחק כו':

ללמד בו למוסרו לצבור כו'. נראה לי שצריך להגיה או למוסרו לצבור דכן איתא בהדיא ברמב"ם ובסמ"ג וכן הוא בהדיא בגמרא לקמן גבי המפטם את הקטורת:

או למוסרו לצבור. פטור נקט פטור בשביל הסיפא דקתני לסוך חייב אבל האי פטור אינו פטור אבל אסור:

שעשה משה בלבד כו'. מדברי הרמב"ם והסמ"ג משמע דגרסינן כאן שנאמר ואשר יתן ממנו מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי:

לא תעשו לכם לכם הוא דאסור אבל כו'. מכאן קשה לי על רש"י בחומש דמפיק הך דרשא מקרא אחר להריח בה וגו':

אלמה אמר רבא קטורת שפטמו לחצאין. לאו דוקא לחצאין אלא הוא הדין אם פטמו לשליש ולרביע לפי משקלות אלו חייב כרת כדמוכח בהדיא לקמן גבי תנו רבנן אחת לששים ושבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין וכו' וכדפרש"י שם:

קנמן בשם מחציתו חמש מאות. הכסף משנה מייתי ברייתא זו בלשון זה קנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וכן עיקר כי התנא לישנא דקרא נקט:

שמן המשחה משלקין העיקרין כו'. חסרון הניכר יש כאן וצריך להגיה שמן המשחה שעשה משה במדבר היו שולקין בו את העיקרים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר והלא לסוך את העיקרין אינו סיפק אלא שורין את העיקרין במים וכו' ויש עוד הרבה חסרונות בסוגיא זו בנוסחת הגמרא שבידינו וכן בפרק בתרא דהוריות ושם פירשתי יפה כל הסוגיא דהכא והרוצה לעמוד על עיקרן של דברים יעיין שם:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף