תורה תמימה/שמות/י
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
שמות י
יד[עריכה]
ויעל הארבה. למה הביא הקב"ה עליהם מכת ארבה, מפני שעשאו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה וכלה כל מה שזרעו להם ישראל [א] [תנדב"א פ' ז'].
כא[עריכה]
וימש חשך. מגיד הכתוב דכשהיה המצרי עומד לא היה יכול לישב וכשישב לא יכול לעמוד, מפני שהוא מש באפילה שנאמר וימש חשך [ב] (מכילתא בשלח פ' ד').
כה[עריכה]
זבחים ועלת. זבחים לאכילה ועולות להקרבה [ג]. (זבחים קט"ז א').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ טעם הדבר שעשאו את ישראל לעובדי אדמה הוא כדי שלא יכנסו לבתיהם וימעטו בפו"ר. וע"ע בתנדב"א ובמ"ר טעמים ואסמכתות על תכונת כל מכה ומכה שבאה על המצרים. ויש להעיר בפסוק י"ז שאמר פרעה והעתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה, וקאי על מכת ארבה, ומה זו הכונה בלשון רק המורה בעלמא על מעוט, ואפשר לומר ע"פ מ"ש בתענית (ח' ב') בימי ר' שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא [רעב ודבר], אמרי, היכי נעביד, נבעי רחמי אתרתי לא אפשר [מפרש בגמרא דאינו מן הנמוס ודרך ארץ לבקש הרבה ויליף זה מקרא], אמר להו ר' שמואל בר נחמני, נבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב וכו', ר"ל אם יתן הקב"ה שובע ממילא יתן חיים, וא"כ אינו דרוש לבקש רק על העדר הרעב. והנה איתא במ"ר שעם כל המכות היתה שוררת מכת דבר, ולפי"ז גם במכת ארבה היתה מכת דבר ומכת ארבה היא מכת רעב, כמבואר לפנינו שאכל הארבה כל תבואת השדה, ואחרי שאין מן הנמוס לבקש על שתיהן, כמבואר, לכן אמר ויסר מעלי רק את המות הזה, ר"ל רק מכת הארבה שהוא מכת הרעב, ומכת דבר ממילא תסור וכמבואר דכי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, משא"כ בשאר המכות היה מוכרח לבקש סתם ולא בלשון מעוט, ודו"ק.
- ↑ ומבואר במדרשים שהחושך היה כעובי דינר, וכלל הענין מופלא מאד, דמה שייך להתפיס שיעור ממשות בחושך, וגם צ"ע דלפי פירש"י שהיה כל משך המעל"ע כולו לילה ולא היה יום כלל א"כ נשתנו סדרי בראשית, וזה קשה מאד שהרי הקב"ה הבטיח לנח ולבניו ויום ולילה לא ישבותו. ולולא מסתפינא להמציא דבר חדש מאד ה"א דענין החושך היה לא באויר רק בעיני האנשים. והיינו שהיה מתוח תבלול על אישון העין, ואמרו חכמים שאותו התבלול היה נמוש ביד וגם היה כעובי דינר, וניחא הכל.
- ↑ באור הדרשה, דאין הפירוש זבחים – שלמים משום דישראל עד מתן תורה לא הקריבו שלמים רק עולות כמו בני נח, ומה שכתוב ביתרו ויקח וגו' עולה וזבחים. מפרש בגמ' דזה היה לאחר מתן תורה [ולא נאמרה פרשה ההיא על הסדר], ובגמ' פריך מכ"מ דכתיב זבחים ועולות דמשמע זבחים שלמים, ומשני כהאי גונא זבחים לאכילה. וקצת צ"ע דלא פריך ממקרא מפורש בפ' ויגש דכתיב ביעקב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. ונראה בזה דהא דסתם זבחים שלמים הוא רק היכא דכתיב גבי עולות, אבל היכא דכתיב זבחים לבד הוי זה שם הכולל לכל מיני קרבנות, ולכן לא הביא מיעקב דכתיב ביה זבחים לבד. ונראה דלזה כוון אונקלוס, דבכ"מ תרגם על זבחים נכסת קודשין דהייני שלמים, ובפסוק דיעקב שהבאנו תרגם דבחין, ודו"ק.