אלשיך/שמות/י

אלשיך שמות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כו'. ראוי לשום לב (א) וכי האם עד כה משה לא ידע כי ה' הכביד את לבו אחרי שנאמר לו כמה פעמים ואני אחזק כו' והרבתי את אותותי כו'. (ב) למה שינה פה לאמר שיתי אותותי כו'. ולא אמר בלשון שאמר למעלה ויאמר למען הרבות אותותי כו' וכיוצא בלשון זה. (ג) באומ' אלה שאינו צודק רק במה שמונח לפניו. (ד) או' ולמען תספר כו' האם יכבוד לבו וילקנו למעו נספר שהיה משחק עליו. (ה) שאומ' התעללתי במצרים ואומ' ואת אותותי כו' יראה ענין אחד ולמה הוכפל ובשינוי הלשון. (ו) למה יקרא למכות שחוק. (ז) באומרו וידעתם כי אני ה' כי עד כה דבר בלשון יחיד וסיים בלשון רבים. (ח) באו' וידעתם כו' כי הלא מטרם יספר ידעו כי הוא ה'. אך לבא אל הענין נשים לב אל דברו ית' בפסוק ראשון בלשון יחיד באו' בקרבו ובפסוק שני בלשון רבים באומר אשר שמתי בם:

אמנם הנה לא יבצר מהיות משה במבוכה רבה או' בלבו מה זה היה לפרעה כי אחרי שובו ניחם מתשובתו כי מעולם לא נכנע כאשר בפעם הזאת שאמר חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד והנה חזר לסורו ומי יתן ולא היה יותר מהפעמים הראשונים כ"א הוכפלה הרעה כי עד כה היה הוא לבדו מכביד לבו ולא עבדיו ועתה הוכבד לבו הוא ועבדיו ולא יבצר מהיות אומ' בלבו לא ימנע או הוא מעצמו הכביד לבו או מאתו ית' אם מעצמו למה אלכה ואשובה אל עז מארי שכל מה שיוסיפו להכותו עד שאו' רוצה אני עוד יוסיף סרה ואיך נאמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם ואם הוא כי מה' יצא הדבר הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור השופט כל הארץ יחזיק לבב איש עד שיחטא ויענישנו על חטאתו ואם עד כה החרשנו כי לא שב עד המכהו אך עתה שנתן כבוד לה' והתודה ויאמר חטאתי כו' היתכן ירשיעון אלהים אותו בהכביד לבו ויחטיאהו תחת היותו פושט את ידו לקבל שבים וישוב יכנו עוד על ככה ומי יתן והיה מחטיא את אשר הכביד לבו עד כה זה כמה אך את עבדיו אשר עד כה לא חטאו ולא הוכבד לבם ולמה עתה יכביד גם את לב עבדיו ע"כ אמר לו הוא ית' בא אל פרעה ואל נא תמנע מהלוך אליו בחשבך כי עז הוא ולא ישוב עוד כי לא כן הוא כ"א אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו ג"כ ובל תתמה על החפץ כי מה שהכבדתי את לבו אחרי שובו הוא כי לא שב מלבו ואין צ"ל המכות הבאות כי איננו שם על לב כי אם גם את אותותי אלה אשר לפניו הם המכות אשר הוכה והתודה בהן לא היה רק מן השפה ולחוץ ולא היתה תשובה אמתית כי לא היו בקרבו אך מעתה למפרע אשית אותותי אלה שעברו בקרבי ועל דרך רבותינו ז"ל שפירשו אותותי יאמר אותותי כלו' אותיותי כמו אותיותי שהם דצ"ך עד"ש באח"ב שהיו חקוקות במטה ע"ד זה יחזור על אותיותיו יתברך הן אותיות שמו הגדול אשר כיחש ואמר מי ה' ואומרו אלה הוא על אותיות השם הנזכר בכתוב הזה שהוא ה' שיכפר בו ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו כו' כי מה שאמר ה' הצדיק עדיין אין אותותי אלה שהזכיר אשר כפר בהם באו' מי ה' בקרבו כי לא הזכירני בשמי מלבו באומרו ה' הצדיק עד שיתי אותם בקרבו ולבו ולא נגמר זה עד סוף כל הניסים בקריעת ים סוף שעליה נאמר וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וכן היה כי אז אמר בכל לבו מי כמוכה באלים ה' שאז הודה גם העיקר הג' הזה של באח"ב שהוא שאינו כשאר שרי אומות שאינו משתרר על זולת אומתו וזה מי כמוכה באלים ה' כי אז ראה אשר עשה ית' בשרו אשר בא לעוזרו. והנה זה הוא טעם אל מה שהכבדתי את לבו אך אשר הכבדתי את לב עבדיו הלא הוא ולמען תספר כו' והוא ע"ד מאמר הכ' באומרו הכרתי גוים נשמו פנותם כו' אמרתי אך תראי תקחו מוסר כן למען זכות את ישראל למען תספר כו' הכבדתי את לב עבדיו גם הם וע"כ פסוק הראשון שמדבר על מה שהכביד את לב פרעה מדבר בלשון יחיד ופסוק זה שהוא על אומר ואת לב עבדיו מדבר בלשון רבים כאומרו אשר שמתי בם וכו':

וענין הכתוב כי גם שעד כה ידעו ישראל את ה' הלא צריך יתגלה למו עיקר עליון וגדול באמונה הלא הוא כי ה' בעל הרחמים הוא עצמו בעל הדין והענין בל יתעו בבא עליהם טובה והמה הרשיעו להתיאש מן הפורענות כי לפעמים אותם הרחמים הוא דין וההקש בהפכו בהצר למו והם צדיקים ידעו כי צרתם היא רחמים ובזה תלויה האמונה לבלתי יחטאו וזהו אשר התעללתי כו' ואומרו ששחק בהם הוא בשום לב תחת מה נתן ה' הצלה לקצת מקנה מצרים מיד הערוב ולא כלו את הכל וכן במכת הדבר עד שנשאר ג"כ שהכה הברד וגם הברד למה ריחם ה' עליהם לאמר ועתה שלח העז את מקנך ולא הניחם באופן יכלה אותם הברד ועוד עשותו ית' פלאי פלאות לחטה ולכוסמת שלא יוכו והלא טוב טוב היה לבלתי השאיר להם ברד דבר. ואמנם הוא כי הוא יתב' משחק על הרשע ומנהלו כמרחם עליו והוא לרעתו לתת בו כח ודרך לקבל כדי רשעתו במספר ובמשקל והוא כי הנה גזרה חכמתו יתברך להביא על המצריים במצרים עשר מכות והנה אם היה הערוב מכלה כל המקנה במה יחול הדבר ואם הדבר מכלה את כל הנשאר במה תחול מכת הברד ואם לא היה מתרה הוא יתב' שלח העז את מקנך כו' איך היתה מתקיימת מכת הים שמרכבות פרעה וחילו ירה בים. והוא מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"ג) שכל מרכבות פרעה שירה בים היו מהירא את דבר ה' שהניס כו' ואם לא היה עושה פלאי פלאות להשאיר החטה והכוסמת במה תחול מכת הארבה אך המצרים מה שהיה הוא יתברך כמטיב ומרחם עליהם לרעתם היה סבת חוזק לבם בראותם כי היתה הרווחה והוא כי היה הוא ית' כמשחק בם מראה להם הרוחה והוא לתת מקום לחול אותיותיו וזהו אשר התעללתי צחקתי במצרים כדי שע"י כן את אותותי אשר שמתי בם כי לא היה מקום לשום אותם בם אלא בדרך הזו ואלו ידעו מצרים כי ה' הוא האלהים שהרחמים יהיה להם לדין ורוגז בבא עליהם טובה לא היו מתייאשים מן הפורענות ולא היו מחזיקים לבם בראותם כי הית' הרוחה כי אותה ההרוחה אפשר תביא עליהם רעה כי הרחמים הוא דין לפעמים וכן הפכו כי העמים ההם היו אטומים להשכיל האמת משא"כ ישראל שמהבא עליהם ישכילו וזהו וידעתם כי אני ה' וידעתם ישראל כי אני בעל הדין אני ה' בעל הרחמים ולא תתייאשו מהפורענות בבא עליכם טובה ורווחה וגם לא תבעטו ברעה בהיותכ' צדיקי' כי הדין הוא לרחמים כי ב' המדות אחת הנה וזהו וידעתם כי אני ה' והוא עיקר שכל הכשרון תלוי בו והוא ית' משגיא לגוים ומאבדם למען השריש בנו שורש האמונה לקיום העולם:

ג

ויבא משה ואהרן כו'. ולא אמר ויבאו למה שמשה היה מתקשה לבא אל פרעה עד שאמר לו הוא ית' בא אל פרעה כו' כמפורש למעלה אמר עתה כי קבל טעמו יתב' ויבא בלב שלם כאהרן שלא הקפיד מתחלה וז"א ויבא ל' יחיד ויאמרו אליו כו' הוא כי הנה מהג' עיקרים שהם מציאותו ית' והיותו אלהי העברים הכיר בדצ"ך ועד"ש ועל הג' והיא שעם היותו אלהי העברים משתרר על פרעה היחל סימן באח"ב והנה בברד שהיא הראשונה הורה הכנעה והתודה ויאמר חטאתי הפעם כו' אמר לו משה בשמו ית' כאלו פיו ית' המדבר עד מתי מאנת כו' והקדים ואמר כה אמר ה' אלהי העברים כו' כלומר שעל שני העיקרים שהודית בהם שהוא ה' ושהוא אלהי העברים עד מתי מאנת כו' להודות בג' שהוא לענות מפני ולעשות גזרתי האם תמתין עד מלאת כת אחרת של מכות ולא די לך בא' על עיקר זה עד יהיו ג' או ד' ככל א' מהעיקרים הקודמים וגם שנכנעת ואמרת חטאתי הנה היה בפני אדם הרואים לעינים אך לא מפני הרואה ללבב מקום שהוא בפני ולא בפני בשר ודם כלומר אל תאחר בעיקר זה ודי לך במכה א' וזהו שלח כו':

ה

וכסה את עין הארץ כו'. פרש"י שחסר מהפסוק מי הוא אשר לא יוכל לראות את הארץ ואחשוב שאין המקרא חסר והוא כי הנה יקרה בבא ארבה על הארץ וינוחו על דשא הארץ שיהיה בין כל א' לחברתה מעט ריוח והפסק באופן שגם אם יהיה האויר שבין זו לזו צר מאד שמגבוה בהתיצב איש אצלם לא יראה את עפר הארץ לא יבצר מהארבה עצמו מראות אותה כי קרוב הוא אצל האדמה אשר הם עליה ולא יעצרנו הקירוב מראות אותה כי יראה את הארץ ע"י מעט הפסק שביניהם אך לפעמים יהיה כ"כ רבוי עצום ורב שתהיה הארץ מלאה לה כל כך שתהיינה דבוקות זו עם זו וזו על זו עד שלא יעצר כח הארבה עצמו לראות את הארץ אשר הוא עליה והעשב אשר הוא אוכל. וז"א הנני מביא מחר ארבה וכל כך יכסה את עין הארץ עד גדר שלא יוכל הארבה הנז' עצמו לראות את הארץ:

וענין הכתובים לו' ראה נא השגחתו יתב' כי הנה דרך הארבה הבאה לעיר כי תבא בכל הזריעות דרך זרע זרוע והולך ומתפשט בארץ עד תום דשא מהארץ ואחר כך נוסע והולך לו אל מקום אחר אך זה יהיה שכהרף עין ביום מחר יבא בכל הגבול ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה. וז"א ארבה בגבולך מש"כ אם היה דרך טבע שצריך ימים רבים להתפשט בכל הגבול ההוא הרב ועוד כי וכסה כו' עד אשר לא יוכל הוא עצמו לראות את הארץ מרוב עביותם זו על גב זו ואין זה דבר טבעי כי זולת בואם בכל השיעור ביום אחד הרבוי מצד עצמו מהלך מ' יום על מ' יום מכוסה כל הארץ בעביות הנמרץ הזה הוא פלא עצום ועוד השגחה ג' שבכל הרבוי הזה לא יאכל רק הפלטה הנשארת לכם מן הברד אך לא הנשאר לישראל בשדותיהם בארץ גושן אף על פי שהיה בתוך גבול מצרים וכן כל העץ הצומח לכם דוקא. ועוד ד' כי אחר אכול כל עשב וכל עץ לא ילך ממצרים למקום אחר לבקש אוכל לנפשם כ"א שאחר שאוכל את יתר כפלטה ואכל את כל העץ כו' ומלאו בתיך כו' להצר לכם והפעם הזאת הודיעם יתברך את אשר התעלל בהם לעשות פלאי פלאות להשאיר החטה והכסמת בל יראה להם כי מזלם או שרם עמדו להם ע"כ אמר ואכל את יתר הפלטה לומר כי היתה פלטה מאתו ית' שהשאיר החטה והכסמת. והוא מאמרם ז"ל (שם פר' י"ב) כי פלאי פלאות נעשו בהן והוא מאמר הכתוב אח"כ באו' אשר השאיר הברד ולא אמר אשר נשאר לומר כי השאירו הכח אשר ברא אלהים בברד או יורקמי שר הברד בכוונה מכוונת מאתו יתב' והוא מן הטעם שכתבנו שנשארו לחול מכת הארבה בהם ולבל יקל הדבר בעיני פרעה לאמר כי בין כך ובין כך היו אבודין על ידי הברד לז"א ואכל את כל העץ הצומח כו' שהוא הפסד חדש ואומרו ויפן ויצא מעם פרעה מש"כ בשום פעם שיצא מלפניו כ"א בפעם הזאת ועוד כי גם מעם עבדיו יצא. אך יאמר כי הנה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי הטרם תדע כי אבדה מצרים אינו כבוד המלך לדבר חרפתם זו בפני משה עד יצא יצוא מבית המלך אמר כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו כ"א מיד כאשר פנה מעם פרעה בלבד ועודנו לפני עבדיו טרם יצא החוצה. מיד ענו עבדיו ואמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי גדל הכאב מאד:

ז

ויאמרו עבדי פרעה אליו כו'. ה נה ראוי לשית לב אל מלת זה כי לא תצדק רק במה שלפניהם. והנה במה שכתבנו כי באומרם דבר זה לפרעה עדיין היה משה לפניהם כי לא פנה רק מעם פרעה אך לא יצא עדיין מעם עבדיו אפשר יאמר מלת זה על משה שעדיין היה בפניהם:

או יאמר זה על העיקר הג' בכתבנו כי סימן דצ"ך היה על מציאותו ית' ועד"ש על עיקר היותו אלהי העברים שבהן הפלה בין מצרים ובין ישראל ומהברד התחיל בג' הוא להודיע שעם היותו אלהי ישראל משתרר על פרעה ומכריחו לשלח והנה משה אמר אליו עד מתי מאנת לענות כמפורש למעלה שאמר. הנה על העיקר השלישי שהוא למען תדע כי מחוייב לשלח לקיים מאמרו ית' כבר התחילה מכה אחת שהיא הברד עד מתי מאנת לענות והכנע ולעשות ציווי האם תמתין עד מכות אחרות ולא די לך הברד והן זה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה שאמר משה שלח עמי ויעבדוני שהוא העיקר השלישי שהוא לענות מפניו לקיים גזרתו ית' האם תמתין עד בא גם מכת אחרות הלא מעתה יהיה זה לנו למוקש והוא כי הנה במכות דצ"ך עד"ש היתה המכה במים ובארץ ובמקנה אך מן הברד והלאה התחיל באנשים אך בשתוף כי הברד הכה באדם ובבהמה ובמזון וכן הארבה מכלה המזון עד תומו והוא ג"כ בא באנשים שיהיו חללי רעב ע"כ אמרו אליו עד מתי תמתין כי הלא מעתה יהיה העיקר הזה לנו כלומר לעצמנו למוקש האם לא די מה שהיחל בברד ועתה יכלה המזון ועוד מעט יהיה בגופים ממש ע"כ שלח כו' כי הלא במה ידונו אם עוד נוסיף סרה הטרם תדע כי אבדה מצרים ממקנה ובהמה ומזון וא"כ מעתה כל חולי וכל מכה אשר תבא לא תהיה כ"א על עצמנו ועל בשרנו וע"כ מהרה חושה כלה גרש תגרשם:

או יאמר הנה לא יבצר מאחת משתים או מה שתמאן הוא מפני שלא די שילכו כי אם שגם תהיה אתה המשלחם או על עצמם שקשה עליך לפטור ס' רבוא עבדים ואולי לא ישובו אליך עוד אם הוא מפני הכבוד שאומרים לך שלח עמי שתשלחם בידך עד מתי יהיה זה הכבוד שאמר משה שלח עמי לנו למוקש שלח כו' לומר כי בין כך ובין כך תוכרח לשלח ונפול נפול במכות גדולות ויהיה הכבוד הזה כאבן נגף שכשול יכשל בו איש ויפול על הארץ וישבר ואין מרפא ואם מפני העבדים מצד עצמם עשה זאת איפה ושלח את האנשים בלבד והשאיר טף ונשים ממושכנים תחתם. וש"ת אולי לא יתרצו בכך הנה כוונתם הוא לזבוח ולעבוד את אלהיהם ואין דרך נשים בכך. וז"א ויעבדו את ה' ואם הוא שתתירא שכמו שעשו כל האנשים יעשו אח"כ גם כל נשים וטף וילכו ולא ישובו עוד ותתרוקן הארץ ותפסיד את ישראל מעבוד הלא גם זה טוב לך כי הטרם תדע כי אבדה מצרים ואחרי אבוד מצרים מה בצע בעבדים כי גם לך גם להן אין לחם ואין מקנה:

והנה עצתם זאת באמור שלח את האנשי' שהוא הזכרים מטעם שהעבודה על ידם בחר פרעה באו' לכו נא הגברים ועבדו כו' ובזה אינו מנגד להם כ"א שלא היחל בהתחלתם כאשר יבא והנה עבדי פרעה חששו פן יאמר המלך שאינו רוצה ועשו בערמה כי טרם יענה המלך השיבו את משה ואת אהרן אל פרעה כאלו פשוט בעיניהם שקבל עצתם ועשו מעשה להשיבה לפניו למען יבוש המלך מלעכב עוד וכמ"ש למעלה כי לא פנה משה ויצא כ"א מעם פרעה ולא מעם עבדיו היושבים מפרעה וחוצה יצדק אומר ויושב כו' אל פרעה כי הלא אומר אל פרעה הוא מיותר אך היא לומר כי מה שויושב את משה ואת אהרן לא היה רק אל פרעה ולא אל עבדיו והתחיל פרעה ואמר מי ומי ההולכים כלומר כי לעבוד את ה' לא הכל ראויים כ"א גדולי האיכות כלו' וע"כ ברו לכם אנשים רשומים וכוונתו היה בהתחלה זו כדרך התגרים שנותנים מעט על הסחורה בראשונה אשר בלבבם לתת כדי לבא לידי פשרה ואמר מי ומי כדי לאמר אחרי כן באמור משה שילכו כולם לא כן לכו נא הגברים כלומר לא כן כדברי ולא כדבריכם כ"א לכו נא כל הגברים כי אותה אתם מבקשים באמרכם בנעורינו כו' כדי שאודה בזה לכן בקשתם הרבה כדרך התגרים לבא לידי פשרה ולהורות להם שעל פשרה זו אין זולתה לומר שילכו יותר מהגברים על כן ויגרש אותם כלומר שלא ישמע להם יותר על זה דבר ולא גרשם מעם פרעה מפנימה ועודם בפני עבדיו כ"א מאת פני פרעה ולא מפני פרעה כלומר רחוק אפילו ממה שהוא מאת הפנים שהוא גם ממקום הקרוב אל פניו:

ט

ויאמר משה בנעורינו ובזקנינו כו'. והנה מלת נלך הראשונה מיותרת כי אומר נלך באחרונה היה חוזר אל כל החלוקות אך הנה משמעות אומרו בנעורינו ובזקנינו הוא כאלו הבינוניים מדברים ואומרים בנעורינו דרך משל אשר עד כ' שנה ובזקנינו שמבן נ' או ס' ולמעלה נלך אנחנו הבינונים שמבן עשרים עד בן חמשים או ששים וזה כל האדם והנה אם לא היה אומר נלך עד הסוף שהוא אנו הבינוניים בבנינו בנעורינו ובזקנינו ובבנותינו בצאנינו כו' היה נראה שכמו שאומר בנעורינו ובזקנינו הוא נערינו וזקנינו של הבינוניים כן אמרו בנינו בנותינו שהם הקטנים מגדר נערים וכן צאנינו ובקרנו ג"כ יהיו של בינוניים אבל בנים ובנות וצאן ובקר של נערים ושל זקנים לא ילכו על כן הפסיק בנתים ואמר נלך אחר אומר בנעורינו ובזקננו לעשות חלוקה בפני עצמה כדי שמה שאומר אח"כ לא יחזור אל הבינוניים:

ושיעור הכ' אנו הבינוניים בנעורינו ובזקנינו נלך וכלנו הכתות הנז' שהיא בינוניים ונערים וזקנים גם הם בבנינו כו' נלך ובזה נכלל הכל ושמא תאמרו כי אחר שהוא לעבוד את ה' וללכת דרך ג' ימים במדבר מה בצע בזקנים וטף לז"א כי חג ה' לנו ולכן צריך ילכו הכל כי איזו שמחה תהיה להולכים בהשאיר במצרים זקניהם וטפם בחג ה' והשיב פרעה ואמר יהי כן כו' כלומר הנה בשם ה' אמרתם שלח עמי ויחוגו לי במדבר הנה כי איננו חפץ רק לחוג ולזבוח ואין זה תלוי בטף באופן שאני או' יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח גם טפכם כי הנה אין זה רצוני אך ראו בזה שאתם שואלים יותר על מה שהוא רצונו כי אין נגד פניכם לחוג את חג ה' כ"א לעשות רעה שהוא לברוח ותואנה אתם מבקשים. וזהו כי רעה נגד פניכם מה שאין כן נגד פני ה'. רק שתזבחו לו ותשובו אלי אך נגד פניכם להולך גם הטף לבלתי שוב לעבדני עוד:

והנה ארז"ל (ש"ר פ' י"ג) כי רעה נגד פניכם הוא כוכב מראה דם נגד ישראל. וע"פ דבריהם אלה יאמר מה שאמרתי יהי כן ה' עמכם הלא תאמרו כי הנה עד כה היה ה' עמכם ולא עמי ע"כ פירש ואמר מה שאמרתי יהי כן כו' הלא הוא נגד הכוכב המנגד אתכם כי הנה ראו באצטגנינות כי כוכב רעה נגד פניכם ונגד הכוכב שהוא שמאתו ית' אמרתי שיהי כן ה' עמכם שכח הכוכב ההיא גדול מכחי:

או יאמר לפי דרכם ז"ל שאמר היתכן יהי כן ה' עמכם בלכתכם בלי טף כאשר בשלחי טפכם לא כן הוא כי הלא ראו כי כוכב רעה מראה דם נגד פניכם וגם שיעשה לכם נס לא תפטרו בלא כלום וטוב לכם השאיר פה הטף כי יכבדו עליכם ויסתכנו הטף ומה גם אם הוא דם חרב רבים לוחמים כי בלי טף תתאזרו ללחום או לנוס מה שאין כן ע"י טף באופן שגם שיהיה ה' עמכם אינו דומה ההשגחה שגם הטבע מסייע להשגחה שכולה נגד הטבע שצריך זכות רב וא"כ יותר תהיו מוכנים להעזר מדם הוראת הכוכב בלי טף אלא גברים בלבד ושעור הכתוב כמתמיה ואו' האם כן יהיה ה' עמכם כאשר הוא עתה פה כאשר אשלח אתכם ואת טפכם והענין הוא כי ראו כי כוכב רעה נגד פניכם ויותר תבטחו יהי כן ה' עמכם בלי טף כאמור:

יב

ויאמר ה' כו'. נטה את ידך כו'. אמר בארבה כאלו היה בארץ מצרים ונוטה ידו עליו אך הוא בשום לב אל אומרו השאיר הברד והיל"ל נשאר מהברד:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי מאז בא הברד היה בו כח לאכול גם חטה גם כסמת לולא פלאי פלאות שנעשו בו והיה הטעם כמו שכתבנו כדי שיאכלנו הארבה נמצא כאלו הברד השאירו בשבילו כמדובר למעלה:

ונבא אל הענין אמר כי לא היה הארבה כצפרדעים ודומה להם שאחר ההתראה נתהוו כאומרו ושרץ היאור צפרדעים כו' אך הארבה היה נברא מתחלה ולא היתה נטיית המטה רק להעלותו על ארץ מצרים ויהיה הטעם כי למה שמאז בא הברד השאיר חטה וכסמת להאכילו ע"כ מאז היה הארבה נברא לאכלו וז"א נטה ידך בארבה ולא שיהיה ארבה עתה רק שכבר הוא וז"א בארבה ואין נטיית היד רק כדי שויעל על ארץ מצרים והטעם שכבר הוא נברא כי למה שהוא מוכן לאכול אשר השאיר הברד כאלו השאירו לכתחלה בשבילו. וע"כ מאז נברא הוא כי לא יאות השאיר מזון טרם יברא מי שמוכן לו לאכלו. וז"א בארבה ויאכל כו' את כל אשר השאיר הברד:

יג

ויט משה את מטהו כו'. אפשר כי הוא ית' נתן כבוד למשה שבנטיית ידו יבא הנס בלי מטה כמו שכתבנו במכת הברד והוא כאשר עשה בקריעת ים סוף שבידו בלי מטה קרע הים כנודע מרז"ל ומשה חלק כבוד לקונו ויט את מטה ה' ולהורות שע"י כן בא הארבה נהג ה' רוח קדים בארץ מאז נטה המטה להורות כי מאז הוכן הרוח שישאהו אך למה שהייעוד היה לבא מחר ע"כ לא נשאו עד הבקר וזהו הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה ולבל יראה שהרוח הקדים עשה הדבר דרך טבע ע"כ אמר כי לא עשה רוח הקדים רק שנשא את הארבה ממקומו אך אח"כ ויעל הארבה מעצמו על ארץ מצרים וע"כ לא אמר ויעלהו על ארץ מצרים כ"א כאו' בפי' שאחר שנשא את הארבה נחה שקטה הרוח ועלה הארבה מאליו. ועוד סי' שני אל היות הדבר בהשגחה כי הלא וינח בכל גבול מצרים בצמצום ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה לא פחות ולא יותר כמאמרם ז"ל (ש"ר פ"י) כי מהארבה ידעו עד היכן מגיע גבול מצרים ומתחיל גבול כוש הה"ד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כל יושבי תבל וזהו וינח כו' כי אין רוח הקדים יוכל עשוהו כ"א כח אלהי עולם ה' עוד סימן שלישי והוא היותו כבד מאד לפניו לא היה כו' ואם בטבע מה נשתנה זה אלא ודאי כי מה' הוא:

טו

ויכס את עין כל הארץ כו'. הנה אחר אומרו וינח בכל גבול מצרים שמשמעו שנח על הארץ ועל המזון איך יאמר ותחשך הארץ שיורה שהיה כאוהל פרוס על האויר ומחשיך הארץ:

אמנם הנה למעלה אמר ב' דברים: א ויעל הארבה על כל גבול מצרים שהוא באויר: ב וינח כו' שהוא על הארץ ע"כ בא עתה ופיר' מה שאמר ויעל הוא שע"י כן ויכס כו' ותחשך הארץ ומה שוינח כו' הוא שע"י כן ויאכל כו' והוא מה שכתבנו בסדר ומספר המכות בשערים כי מכת הארבה היתה לעומת יהי רקיע כו' ע"כ רקע הוא ית' את הארבה על ארץ מצרים מעין הרקיע המכסה על הארץ כמפורש שם באר היטב:

יז

וימהר פרעה כו'. ועתה שא נא חטאתי כו' ראוי לשים לב כי אחר אומרו חטאתי לה' אלהיכם ולכם איך יאמר שא נא חטאתי ל' יחיד כאלו אליו בלבד חטא ואם יאמר לא' משניהם איך ימנע מלשאול מחילה מה' וישאל מבשר ודם וגם מהאנשים יניח א' וישאל מהא':

ועוד אומרו רק כו' מה בא למעט:

אמנם הנה ידענו מרז"ל כי יותר מקפיד הוא יתברך על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כי ירבעם היה מזבח ומקטר לבעל ולא יבשה ידו ובשלוח יד אל הנביא ותיבש ידו וכענין חיאל בית האלי (מלכים א ט״ז:ל״ד) שאמר אחאב לאליהו דברי הרב לא נתקיימו שאמר ועצר את השמים כו' ודברי יהושע שאמר בבכורו ייסדנה כו' נתקיימו שעל כן נשבע אליהו חי ה' אם יהיה טל ומטר כו' אך הוא כי על כבודו מאריך ועל כבוד הצדיק פוקד מיד. ע"כ יתכן חשש פרעה כי גם שעד כה שחטא לה' והיה מאריך לו עתה שחטא לנביאיו לא יאריך כי אמר להם יהי כן ה' עמכם וגם הם לא יחפצו להתפלל בעדו ע"כ מה עשה למשה הגדול שבהם אמר הנה חטאתי לה' אלהיכם ולכם ועתה שא נא חטאתי אך הפעם כלומר הנה מה שחטאתי לאלהיכם לא היה הפעם בלבד כ"א פעמים רבות ועכ"ז הוא מאריך לי ואתה לא תשא חטא אחד שהיה אך הפעם. וז"א שא נא חטאתי אשר היה אך הפעם בלבד כי הנה כאשר הוא ית' מחמיר על כבודכם יותר מעל כבודו כן גם אתם ראוי תחמרו על כבודו ותקבלו ק"ו למחול כמוהו:

או יאמר בשום לב אל מה שלא אמר שאו נא חטאתי ובתחלה שיתף שניהם ואמר העתירו כו'. אך יאמר אל נא תמנעו מלהעתיר עלי על אשר חטאתי לכם כי הלא חטאתי גם לה' וא"כ אם תקפידו יראה שמחשיבים עצמכם יותר מקונכם ית' חלילה כי כמה פעמים חטאתי לה' והאריך לי. ועתה שא נא חטאתי שהיה אך הפעם לבל תמנע מלבקש רחמים. ושמא תאמר כי אין ללמוד ממנו ית' בזה כי כך היא מדתו שמאריך אפו וגבי דיליה כי הכה אותך ועוד ידו נטויה עליך ואין מידו מציל מה שאין כן אני כי ב"ו אני לז"א א"כ למוד מאהרן כי לא אמרתי לו ישא חטאתי ועכ"ז אני אומר העתירו לה' בל' רבים ולא ימאן כי חפץ חסד הוא כלו' וגם אתה עשה נא כמוהו ומזה גם ה' יקבל מכם באומרו האם בני אדם שהם חומר ובהם יצה"ר מוחלים מה גם אלהי עולם בעל הרחמים והסליחות:

או יאמר חטאתי כו'. והוא כי ראה שלש מדרגות אשר חטא לכולם. (א) לאהרן והוא קטן שבכולם שלא היה רק לפה למשה. (ב) אשר חטא למשה שהיה לו לאלהים באומרו נתתיך אלהים לפרעה. (ג) העולה על כלן והיא אשר חטא לה'. אמר פרעה הנה לכל אחד צריך ליכנע לפניו לפי מעלתו והוא כי הנה תחלה אודה עלי פשעי לשלשתן יחד. לו' חטאתי לה' אלהיכם ולכם וזה מספיק הוא לאהרן שהתודתי בכללו עם וידויי לה' ולמשה. אך למשה צריך יותר והוא שאשנה לו ואו' ועתה שא נא חטאתי נוסף על הוידוי הכולל. אך לה' צריך יותר והוא כי יחד שניכם העתירו לה' אלהיכם לפייסו ויסר מעלי כו' ויש טעם לקבל התפלה והוא רק את המות הזה. והוא מה שכתבנו למעלה שאמר לו משה שאחר שויאכל את כל אשר השאיר הברד אמר לו ומלאו בתיך כו'. וזה קשה מחנק כי כרובם כן מחניקים אותם ולא ימצאו מנוחה והנה גזר עלינו מיתת רעב ע"י הארבה וזאת היתה עיקר הכונה והנה עתה מיתה אחרת שהבתים מלאים עד אפס מקום ומחניקים אותנו. וז"א ויסר מעלי ממש רק את המות הזה כי לא זו היתה עיקר הכונה להמיתינו בשתי מיתות כאחת:

עוד כיון באומרו ויסר מעלי רק כו'. הנה יראה מרז"ל (שם פ' י"ג) כי מלאו מהארבה כדי לאכול שתהפוך מכתם לחמם לנפשם. ובזה יאמר ויסר מעלי כו' כלו' אשר הם עלי מצירים אותי. אך לא אשר אינם מזיקים. וזה מיעט הרק כלו' רק את המות אך לא את המחיה שהם המלוחים אך הוא ית' לא עשה כן כ"א שלא נשאר ארבה אחד. וארז"ל שאפי' המלוחים הלכו כלם ומלבד שרצה הוא ית' שלא תהיה תקנתם קלקלתם גם כיוון להורות שלא כטבע נשאו הרוח כ"א בהשגחה. וזה בשני דברים אחד כי הלא ויתקעהו ימה סוף ואין דרך הרוח לתוקעם בים. ועוד כי לא נשאר ארבה אחד שהוא כמ"ש ז"ל אף המלוחים בכל גבול מצרים:

כא

ויאמר ה' כו'. ויהי חשך כו' המתרגם וימש חשך ל' הסרה שכתב בתר דיעדי קביל ליליא. שהיה סר החשך. הטבעי של הלילה ובא אח"כ חשך של גיהנם כמשז"ל ומחשיך למצרים. ובזה יתכן לשון וימש. וגם הוא מאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ק"ד) שלח חשך ויחשיך כו' שראוי לשום לב שמלת ויחשיך מיותרת וגם או' לא מרו ל' רבים:

אך הוא כי שלח הוא ית' חשך הלילה ואח"כ ויחשיך חשך אחר וזה וזה לא מרו את דברו זה להלוך וזה לשמש. אך הנה רז"ל (ש"ר פ' י"ד) פירשו לשון מישוש שהיה חשך ממשיי עב מתמשש בידים ואמרו ששימש החשך ששה ימים השלשה הראשונים היושב היה יכול לעמוד והעומד היה יכול לישב והשלשה אחרונים העומד לא היה יכול לישב והיושב לא היה יכול לעמוד הכריח' לזה אומרו שלשת ימים זה פעמים ובא' אומר לא ראו ובשני אומר לא קמו איש מתחתיו וראוי לשום לב למה נשתנה החשך הב' מהא' והנה במציאו' טעם אל מכת החשך דרך כלל יש מרז"ל (שם) אומרים שהיה על כי נמצא בעמנו רשעים הבלתי חפצים לצאת ממצרים. וה' חפץ להמיתם להגו סיגים מכסף וימיתם ה' בימי החשך לבל ירגישו המצרים. ויאמרו כמות זה כן מות זה. ויש אומר שהיה כדי שיכנסו ישראל בבית כל מצרי ויחפשו כל כלי כספם וזהבם ושמלותם חשובים וסמכו הדבר אל פסוק ולכל בני ישראל היה אור במושבתם בארץ גושן לא נאמר אלא במושבותם הוי במושבותם של מצרים שהיה ישראל נכנס והאור עמו ומחפש כל מטמוניו ותיבותיו כדי לשאול מהם בנסעם. והנה גם שכל א' דבר על כללות כל ו' ימי החשך הנני בא אחריהם ומשניהם אקח ואומרה כי צדקו יחדו שניהם ויאמרו אמת ובג' ימים הראשונים מתו כל הרשעים ובשניים חפשו בתיהם ועל כן בג' ימים הראשונים שלא היה רק לקבור פושעי ישראל הספיק חשך אפלה שימנע מהמצריים אורם שתחשכנה עיניהם מראות במתי ישראל אך בג' ימים שניים יתכן כדי שיחפשו את בתי המצריים ותיבותיהם והמצרים אתם בבית ואם לא היו לוקים רק בהיזק ראיה ומניעת אורם לא יבצר מהמצרי מהרגיש את איש הישראלי על ביתו במדרך כף רגל ופתיחת תיבותיו ונענוע מפתחותיו ותיבותיו וכליו ויתן אל לבו כי גנבים באו לו ויתחמץ לבבו וכליותיו ישתונן וירוץ כצבי במר נפשו לעומת שבא ממשש בצהרים עד יתפס כגנב במחתרת ע"כ מה עשה הוא ית' כבשם ואסרם כאשר בסוהר ויעבה חשך ביתו עד בלתי יחוגו וינועו אנה ואנה היושבים כרפאים בל יקומו והעומדים כעמודים אשר הבית נכון עליהם באופן יהיה בטח בדד עין יעקב רואה ומביט כל אשר בביתם ותיבותם ומחמדיהם הטובים והיה איש הישראלי יוצא ובא לפניהם ומורא לא יעלה על ראשו פן יפגענו המצרי באבן או באגרוף כי יארוב לו וקם עליו כי היה לאבן לא ירים את ידו ואת רגלו ועקירת גופו כעקירת חפץ ממקומו מעצמו ויורה היות זאת כוונת ג' ימים האחרונים דסמיך ליה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שדרשוהו רז"ל (שם) על חקירת ישראל מצפוניהם שהיה להם אור במושבות המצריים:

ובזה יתכן איך היה אור לישראל בבית הנכרי והנכרי לא יראנו כי למה שהיה החשך ממשיי בהכנס ישראל והיה ניצוץ האור נוקב בממשות ההוא ולא יתפשט כאלו משני צדיו היה גדר מזה וגדר מזה.

וזה אחשוב כיוון אליפז התימני באו' (איוב ה׳:י״ד) לוכד חכמים בערמ' כו' יומם יפגשו חשך כו' ויושע כו' ותהי כו'. והוא כי בא להוכיח את איוב העולה על רוחו כי דעת וכי שיג לו להבין מעשיו ית' ולהתלונן על הנהגתו והוכיח באו' לוכד חכמים בערמם כו'. לומר מי חכם ויבן מעשיו ית' והלא הוא לוכד חכמים בערמם במה שהם מתחכמים כנגדו ית' בה יפילם כענין קריעת ים סוף שאמרו נתחכמה למושיען כו'. ובזה נפלו כמאמר הכתוב כי בדבר אשר זדו עליהם וזה מאמר אליפז לוכד חכמים כו'. הם האומרים הבה נתחכמה בערמם עצתם אשר חשבו לימלט בערמתם ובה נלכדו ועצת נפתיים המייעצים לענות אותם בשרי מסים למעטם נמהרה כי כאשר יענו אתו כן ירבה כו':

ועוד תשוב תראה גודל השגחתו ית' מענין המצרים עצמם במכת החשך כי ע"י רעה שהביא על המצרים נמשכו טובות לישראל מנושא אחד שני הפכים. והוא כי הלא ידענו מרז"ל (שם) כי חשך מצרים היו ג' ימים. שהיושב היה יכול לעמוד כו'. אך הג' שניים היו כזתים בבית הבד היושב לא היה יכול לעמוד. והעומד לא היה יכול לישב כו'. וזהו יומם יפגשו חשך לומר כי שני סיגי חשך היו. הא' לא היה רק שיומם יפגשו חשך שאחר כלות חשך הלילה יחשבו לראות אור אדרבה פגשו חשך אחר. כמאמר המתרגם על אומרו וימש חשך בתר דיעדי קביל ליליא שבא מגיהנם ובקימם בכלות הלילה פגשו בו אך לא היה ממשיי:

אך אח"כ היו מין (ב) והוא כי וכליל' ימששו בצהרים כי היה חשך ממשיי קשה כאשר כתבנו ופירש ואמר טעם החשך הראשון היה למה שע"י כן וישע מחרב מפיהם. הוא חרב לשונם במות רשעי ישראל פן ידברו סרה לומר שכהם ילקו ישראל וזהו מחרב מפיהם. ועל החשך השני אמר ומיד חזק אביון שע"י החשך ממשיי הושיע מיד המצרי החזק בעל הבית את האביון התאב אל חפציו המצרי. ובא אל בעל הבית לחפש בל יאחז בו ויכנו נפש. פן ירגיש ויקרב אליו לקול צעדיו וע"י כן ותהי המכה ההיא לדל תקוה שפשפש ומצא ולא הרגיש היתה לו תקוה שע"י כן ישאל חפצים ההם ויתנום לו באומרם לו רצה לקחתם חנם לא החזירם למקומם. ומה שהוצרך לראותם תחלה הוא כי ע"י כן וכל עולתה בהיות המצרי בא לו' עולה ותואנות שקר לומר אין לי חפץ פלוני או מכרתיו וכיוצא עתה באמור אליו הישראלי הלא ראיתיה בביתך במקום פלוני שחפשתי ומצאתי אז עולת הרמאות לשקר קפצה פיה באומר אם דרך רע להם למה לא לקחום כשמצאום בחשך. הנה הוראת השגחתו ית' גדולה ופרטית ושע"י גדולה ופעולה א' עושה הוא ית' כוונת רבות הפכיות זו מזו ושמהרעה נמצא טובה ועל כן גם אתה איוב אל תקוץ על רעתך כי לטובה תהיה:

כד

ויקרא כו'. הנה ראה פרעה שאלו רצו ישראל לברוח בו' ימי החשך היה לאל ידם כי טח מראות עיני המצרים. אך אפשר היה נדון בקרבו שמא חמל העם על הצאן והבקר הצריכים יתנהלו לאטם לרגל המלאכה המוליכים אותם ואולי בהאיר להם ירדפו מהר אחריהם וישיגום על כן ראה ויתר להם את אשר היה אפשרותם לעשות ואמר שילכו הכל רק הצאן והבקר והכניס הצאן והבקר בין האנשים והטף למה שהעבוד' את ה' היא ע"י האנשים העובדים והמקנה שהעבודה נעשית בהם מש"כ הטף ע"כ הזכירם אחרונים ואמר לכו עבדו ע"י המקנה רק צאנכם ובקרכם שהוא שעור אשר יותר לכם מכדי העבודה שהם נשארים לכם אחר העבודה יוצג. וזהו שלא אמר הצאן והבקר והשיב משה גם אתה תתן ואעפ"כ וגם מקננו כו' לומר לא ימנע או מה שאמרתי צאנכם ובקרכם יוצג הוא כל מקננו לגמרי והכוונה שאתה תתן לנו משלך זבחים ועולות הוא שנקח די העבודה משלנו ויוצג השאר אם הכוונה היא שאתה תתן לא מפני זה נניח מקננו כי הלא גם כי אתה תתן כו' עכ"ז גם מקננו ילך עמנו והטעם הוא כי ממנו נקח לעבוד את ה' לומר כי אין נקרא עבודה באמת אם לא מנכסי העובד ולא העושה מכיס זולתו וזהו גם אתה כו'. לומר אצ"ל אם תתן שנזבח בשבילך. כ"א גם אתה תתן בידנו ורשותנו זבחים ועולות בעדנו אין נקראת עבודה רק עשיה בעלמא. וזהו ועשינו לה' אך לא תקרא עבודה להיות משל אחרים אך וגם מקננו ילך עמנו כי ממנו נקח לעבוד את ה' שתקרא עבודה. ואם כוונתך היא שנקח די עבודה משלנו ועל השאר אמרת רק צאנכם ובקרכם יוצג לזה אני משיב לא תשאר פרסה כי הלא אצ"ל המון העם הבלתי מתנבאים כ"א אפילו אנחנו משה ואהרן לא נדע מעתה טרם נלך שמה. מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה כי שם נדעהו מאתו ית' שאם יאמר שנזבח כל המקנה האם נחזיר על השאר ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלא ילכו כי אם שלא אבה לשלחם ע"י עצמו מפני הכבוד:

כז

ויאמר לו פרעה לך מעלי. מיד וגם לא תחזור כי אל תוסף ראות פני כו'. ויאמר משה כן דברת במה שלא אוסיף עוד ראות פניך. כלומר אך לא במה שאמרת לך מעלי כי עדיין יש לי לדבר לך טרם אלך והוא כי לא נעלם ממשה ענין המכות בכורות כי הנה נאמר לו שלא ישלח עד שיאמר לו הנני הורג את בנך בכורך. וכן ארז"ל כי מאמרו ית' אחר זה עוד נגע א' כו' נאמר לו שם בפלטין של מלך וע"כ יתכן שאמר לו לא אוסיף עוד ראות פניך כי ידע כי אז יגמר ענין המכה היא מכת בכורות כי נודע אליו מאז נאמר לו הנה אנכי הורג כו'. כי מה שאמר לו הוא ית' עוד נגע א'. לא היה החדוש רק על השאלת כלי כסף כו'. אך לא שחשב שתמו המכות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.