מזרחי/שמות/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מזרחי TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

והתרה בו. פי' מקרא קצר היא שהיה לו לומר בא אל פרעה ואמרת אליו כו' כמו בשאר המכות וההתראה הזאת מפורשת בהתראת משה לפרעה וסמך הכ' בה ולא הוצרך לכותב' בדברי השם למשה כמו שסמך עלי' בשאר המכו' בדברי השם למשה ולא הוצרך לכתבה בדברי משה לפרעה ופי' כי אני הכבדתי את לבו הוא טעם על והתרה בו החסר מן הכת' כלומ' אל יקשה עליך על אומרי לך שתתרה בו אחר אומרו חטאתי הפע' כי אני הכבדתי את לבו אחר זה למען שיתי אותותי אלה הנשארים בקרבו וזהו שכתב רש"י בפסו' ואני אקשה את לב פרעה שבחמש המכות הראשונ' לא נאמר ויחזק יי' את לב פרעה אלא באחרונו' ולא מצאנו זה רק אם יתפרש כי אני הכבדתי את לבו על מכת הברד:

שיתי שומי שאשית אני. מפני שמלת שיתי נאמרת על ג' עניינים מענין שימה ולא שת לבו ומעניין יסוד השתות יהרסון ומעניין מלחמ' שות שתו השערה הוצרך לפרש שזה הוא מעניין שיתה ואמר שיתי שומי ולא מעניין יתי' מפני שהמכ' לא באה אלא בשבוע א' או בשלש שבועות למר כדאית' ליה ולמר כדאית ליה ולא שיהיה שם תמיד כדמות היסוד ולא מעניין מלחמה מפני שאינו נופל בלשון לומר למען הלחמי אותותי אלה בקרבו אלא למען הלחמי עם אותותי אלה בקרבו כמו שילחם האדם עם אויבו עם החצים שלו אחר זה רצה לפרש היו"ד שבמלת שיתי שהו' מורה על הפועל שאשית אני כמו טוב תתי תת אני ולא על הפעול כמו מאן יי' לתתי לתת אותי דאם כן מה טעם אותותי אלה בקרבו המורים על הפעול:

ב[עריכה]

התעללתי שחקתי. לא פעלתי כמו שתרגם אנקלוס ניסין דעבדית ואף על פי שמלת התעללתי מבני' התפעל שהוא מקבל ומלת שחקתי מהבניין הדגוש שהוא פועל יוצא כבר מצאנו והתנחלתם אותם שהוא יוצא:

כמו כי התעללת בי. שהוא מעניין שתוק בהכרח כי אי אפשר להתפרש מלשון פועל ומעללים מפני שהאתון שאלה אותו מה עשיתי לך ואם היה פי' כי התעללת בי כי עשית לי לא השיב כלום כי עדיין שאלת האתון במקומה עומדת:

ואינו לשון פועל ומעללים. פי' אבל אי אפשר שיפורש מלשון פועל ומעללים ותהיה המלה הזאת שהיא מבניין התפעל משמשת פעם על השחוק ופעם על הפועל ומעללים:

שאם כן היה לו לכתוב עוללתי. שהוא מבניין פועל המרובע שהוא מיוחד לפועל ומעללים שכל מקום שבאה זאת המלה מלשון פועל ומעללים הוא מבניין פועל המרובע ואע"פ ששני הבניינים הם מגזרה א' ואין הלשון מקפיד על חלוף הבניינים כאשר יהיו שניהם משורש אחד שפעם ישתמש בבניין אחד ופעם ישתמש בבניין אחר אע"פ שעניינם אחד כשורש כון שמצאנו ממנו ומעש' ידינו כוננהו מבניין פועל המרובע גם מצאנו ממנו ובתבונה יתכונן מבניין התפעל ושניהם מעניין הכנה מ"מ כשייחד הכתוב הבניין אחד בעניין אחד ובניין אחר בעניין אחר כמו שייחד הבניין הדגו' משורש ברך לעניין ברכה בניין הפעיל מעניין ברכים שוב לא יתכן לכתוב בעניין האחד בניין המיוחד לעניין האחר ולכן אחר שבשור' עול נתייחד בניין התפעל עניין השחוק ובניין פועל המרוב' על עניין הפועל ומעללי' לא יתכן לכתוב בעניין פועל ומעללי' בנין התפעל המיוחד לענין השחוק וזאת היא הסבה שהכריחה הרב להביא דמיונים רבים מבניין התפעל על עניין השחוק ודמיונים רבים מבניין פועל המרובע על עניין הפועל ומעללים כדי להודיע שכל עניין ועניין מהם מיוחד בבניין אחד וכן נרא' גם מדברי ר"א בן עזרא שכתב תספה פועל יוצא וטעמא תכלה וכן אספה עלימו רעות ואם הם שני בניינים:

ג[עריכה]

לעות כתרגומו לאתכנעא והוא מגזרת עני. פירש אבל לא מעניין שעבוד כמו והתעני תחת ידיה שתרגומו ואשתעבדי כי לא היתה הכוונה פה להשתעבד לעבודתו רק שיכנע למאמרו לשלוח את העם ועוד דהאי לענות מפני לענות תחתי מיבעי ליה כמו והתעני תחת ידיה גם לא מעניין ענוי וצער כמו אם ענה תענה אותו שתרגומו אם אענא תעני יתיה מפני שאין קבלת הענוי והצע' פועל רצוניי עד שיפול עליה מיאון לומר מאנת לענות ומה שהוצרך להאריך עוד לומר מאנת להיות עני הוא מפני שלא נמצא פועל מגזרת עני מעניין ההכנסות שמלת עני בכל מקרא הוא הענין בממון ולפיכך הוצרך לו' עני ושפל להורות שמלת עני במקו' הזה הוא מלשון שפלות:

ה[עריכה]

את עין הארץ את מראה הארץ. לא ידעתי למה לא נמשך אחר המתרגם שתרגם עין הארץ עין שמשא דארעא שפירושו נצוץ השמש הנופל על הארץ ולא יוכל הרואה לראות את הארץ מרוב החשך כמו שיקרה בלקות השמש הכללי שישוב היום כחשכת לילה שזהו המובן מן ותחשך הארץ כי מכסוי מראה הארץ לא תחשך הארץ ועוד מה טעם וכסה את מראה הארץ וכסה את הארץ מיבעי ליה. ושמא י"ל שכוונת הרב במראה הארץ הוא על נצוץ השמש השטוח על הארץ שנקרא גם הוא מראה הארץ להיותו על הארץ לא על מראה גוף הארץ וכונתו במראה הארץ הוא להורות שפי' עין מראה כמו ועינו כעין הבדולח לא עין ממש:

ולשון קצרה דבר. ואין לטעון מדוע לא פי' בפסוק וכסה את עין הארץ עין יושב הארץ ולשון קצרה דבר ויהיה העין כמשמעו ופירוש ולא יוכל לראות היושב הנזכר מפני שאין היושב בכח המאמר כמו הרואה שהוא בכח לראות מי שדרכו לראות ואין חדרך הכתוב לקצר בכמו זה המין:

ז[עריכה]

העוד לא ידעת. כי כל טרם שבמקר' עדיין לא הוא ויחוייב מזה שתה' מלת תדע עתיד במקום עבר כמו שפירשנו בפסוק טרם תיראון:

ח[עריכה]

הושבו ע"י שליח. כי ויושב מבניין הופעל שהוא מקבל הפעולה מאחר:

י[עריכה]

כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אף כי אשלח את הצאן והבקר כאשר אמרתם. פי' אף אם אסכי' לשלוח הצאן והבקר כאשר אמרתם לא אסכי' לשלוח אתכם ואת טפכם יחד רק שישאר טפכם במצרים ותלכו אתם עם הצאן והבקר והוצרך להוסיף אף כי אשלח אתכם מפני שלולא זה היה לו לומר יהי כן יי' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ואת צאנכם ואת בקרכם. ויש נוסחאות שכתוב בהן כי אשלח גם את הצאן והבקר כאשר אמרתם ויהיה הפי' שאפילו שתסכימו שתלכו אתם וטפכם לבד וישאר הצאן והבקר יהי כן יי' עמכם כאשר אסכי' אני בזה וכ"ש שאסכי' לשלוח גם את הצאן והבקר עמכם ועם טפכם כאשר אמרת' וזאת הנוסחא יותר נכונה מפני שאחר זה אמר פרעה רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם ומשמע שיותר היה קשה לפרעה שילכו הצאן והבקר ממה שילכו הם וטפם הפך הנראה מהנוסחא הראשונה אף ממה שכתוב אחר זה לא כן כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם נראה שהסכים שילכו בצאנם ובבקרם ולא הסכים בהליכת הטף וכן כתיב כי אותה אתם מבקשים ופרש"י נלכה ונזבחה ואין דרך הטף לזבוח שזהו כפי הנוסחא הראשונה. ושמא י"ל שעל הליכת הצאן והבקר לא הוצרך לומר שלא ילך עמהם כי הוא רחוק מאד אצלו אף אם יסכים בהליכת הטף עמהם כפי הנוסחא האחרונה. אבל על הליכת הטף שלא היה כל כך רחוק אצלו הוצרך לומר שגם בזה איננו מסכים וכ"ש בצאן ובקר והא דכתיב כי אותה אתם מבקשים ופרש"י נזבחה ליי' אלהינו ואין דרך הטף לזבוח לא תימא אבל הצאן והבקר ילך עמכם אלא לא זה ולא זה ופי' לכו עבדו את יי' בתפלות ותחנונים ולא בזביחות בקר וצאן וזהו שכתוב באחרונה רק צאנכם ובקרכם יוצג כלומר ועבדוהו בתפלות ותחנונים דאל"כ במה יעבדוהו ולפי זה יהיה פי' כי אותה אתם מבקשים העבודה ומה שפרש"י נלכה ונזבחה אינו מפני הזביחה אלא מפני העבודה המתחייבת מזה ומפני שלא אמרו ונעבדה אלא ונזבחה הוכרח להוציא העבודה מכח הזביחה.

יא[עריכה]

כי אותה אתם מבקשים עד הנה נלכה נזבחה לאלהינו. ופי' אותה העבודה:

ולא פירש מי המגרש. אילו המגרש פרעה בעצמו לא היה צריך לפרשו כי סתם ויגרש הוא פרעה אבל הכא דכתיב מאת פני פרעה ולא מפניו ומשמע שהמגרש הוא אחר היה לו לפרש מי הוא המגרש וקיצר הכתוב ואמר סתם ויגרש כלומר אחד מן המגרשים את העם מפני המלך כמשפט המלכים:

יב[עריכה]

בשביל מכת ארבה. ויהיה בי"ת בארבה כבי"ת ויעבוד יעקב ברחל ושם ארבה שם המין כולל כל מכת הארבה:

יד[עריכה]

אבל של משה מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה. נ"ל שנשתבשו הספרים בזה וראוי להיות כמוהו בלא וי"ו ופירושו אבל של משה המין האחד שהוא מין הארבה כמוהו לא היה ולא יהיה נמצא של יואל גדול משל משה מצד רבוי המינים שהיו שם ארבה ילק חסיל גזם ואלו בשל משה לא היו שם רק ארבה וילק וחסיל כדכתיב אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר וכתיב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ושל משה גדול משל יואל מצד רבוי מין הארבה שהארבה שהיה בימי משה היה גדול מהארבה שהיה בימי יואל. והרמב"ן ז"ל מפני שהיה כתיב בנוסחתו וכמוהו בוי"ו כפי מה שכתוב בספרים שלנו שנראה מזה שהרב ז"ל אמר שאותו של יואל היה גדול משל משה מפני שהיו בו מינים רבים יחד ארבה ילק חסיל גזם ובשל משה לא היה בו אלא מין אחד בלבד טען ואמר וקשה שהרי כתוב ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתיב אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר ואע"פ שהרגיש בזה ואמר ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל מ"מ היה סובר שמספר המינים של משה היה כמספר המינים של יואל ולפיכך הוכרח לפרש דברי הרב שהארבה של משה היה גדול מהארבה של יואל ושאר המינים של יואל היו גדולים משאר המינים של משה ולפיכך אמ' ואלו דברי' בטלים והדין עמו מפני שהוא רחוק מאד לומר שהתורה הפליגה של משה מפני רבוי המין האח' לבדו יותר משל יואל אע"פ ששאר כל המינים של יואל היו גדולים משל משה אבל לפי מה שפירשנו אנחנו שמספר המינים של יואל היה יותר משל משה וזהו גדולתו של אותו שהיה בימי יואל לא יתכן לומר על זה ואלו דברים בטלים מפני שיש לומר שהתורה הפליגה של משה משל יואל מפני גודל הארבה של משה מהארבה של יואל אע"פ שהמינים של יואל יותר משל משה והנביא הפליג של יואל משל משה מפני רבוי המינים שהיו בשל יואל יותר משל משה אף על פי שמין הארבה של משה גדול משל יואל. והתימה על הרמב"ן ז"ל איך פירש דברי הרב שיהי' הגדלות של יואל יותר משל משה מפני ששאר המינים של יואל גדולים משל משה והלא דברי הרב אינם סובלים כלל הפירוש הזה שהרי הרב פירש בהדיא ואמר למדנו שהוה כבד משל משה ע"י מינין הרבה שהיו יחד משמע שהגדלות של יואל יותר משל משה אינו אלא מפני רבוי המינים שהיו בו ולא מפני גדולן מהמינים שהיו בימי משה:

טו[עריכה]

כל ירק עלה ירוק וירדור"א בלע"ז. פי' לא יקשה בעיניך על שאמר הכתוב ולא נותר כל ירק והארבה אינו אוכל הירק שהוא המראה רק העשב הירוק כי בלשון לע"ז קורין העלה הירוק וירדור"א המורה על המראה וכן בלשון הקדש נקרא העשב הירוק ירק המורה על המראה:

אף המלוחין שמלחו מהן. בש"ר דאל"כ היו שמחים במכה זו שקבצו מהן כמה חביות כדאיתא התם אבל בערוב אמרו בש"ר למה לא נאמר וימותו כמו שאמר בצפרדעים שאם היו מתים היה להם הנאה בעור' לפיכך סר הערוב ולא נשאר אחד והביאו גם הרב בפירושו ולא ידעתי למה לא אמרו בערוב אף המלוחים שמלחו מהם כמו שאמרו בארבה. ושמא י"ל שהחיות הללו לא היו כשאר החיות שהם משולים תחת האדם אלא אדרבה פחד החיות היה עליה' כדכתיב תשחת הארץ מפני הערוב ולא היו יכולים לגעת בם אבל הארבה שלא בא אלא לאכול הירק והאילנו' כבר לקחו מהם למאכלם ומלחו מהם כמה חביו' ולפיכך הוצרך לומר גם המלוחים שמלחו מהם דאל"כ היו שמחים במכה זו:

כא[עריכה]

וימש כמו ויאמש. החכם רבי אברהם ב"ע טען ואמר שמלת אמש בלשון הקדש הלילה שעבר כמו אמש אמר אלי ואם כן אין טעם לפירושו שאמר שהוא במקום ויחשיך. ונ"ל שאינה טענה מפני שלפעמים ילקח החלק במקום הכל כמו ואנכי איש חלק במקום שוה החלקים כפי מה שפירש החכם הזה בעצמו ולכן אין רחוק שילקח ג"כ הכלל במקום החלק ויאמר לילה שעבר במקום לילה שהוא החשך וכבר יבא כיוצא בזה כמו וירא יעקב במקום וירא עין יעקב ורבים כן ועוד מי מלל לאברהם שפי' אמש הוא הלילה שעבר ולא סתם לילה או סתם ערב אם מפני שכתוב אמש על הליל' שעבר דילמא לא חשש הכתוב לפרש אי זה לילה וכתב סתם לילה על הלילה שעבר והמתרגם יוכיח שתרגם אותו ברמשא שפירושו בערב כי תרגום ויהי ערב ויהי בקר והוה רמש והוה צפר אם כן יהיה פי' וימש על דעת רש"י כמו ויאמש ויעריב שהוא ויחשיך:

ומדרש אגדה פותרו לשון ממשש. ואף על פי שמלת וימש הוא מעלומי העי"ן ומלת ממשש הוא מבעלי הכפל הנה מצאנו ידיהם ולא ימישון שהוא מעלומי העי"ן מענין משוש ויהיה מוש משש שני שרשים מעניין אחד:

כב[עריכה]

שלוש של ימים. פי' מפני שהתי"ו של מלת שלשת מורה על הסמיכות כו בבלתי סמיכות יאמר שלשה ובסמיכות ישוב הה"א לתי"ו כמשפט הוצרך להודיע טעם הסמיכות בזה ואמר שלוש של ימים ר"ל שהשלוש הזה היה שלוש של ימים לא שלוש של חדשים או של שנים וזה כי מספר השלוש נאמר על איזה שלשה ספורים שיהיו ימים או חדשים או שנים או תאנים או רמונים זולתם ולכן יצטרך לומר שהשלוש הזה היה שלוש של ימים לא של זולתם ואמר ובלשון לע"ז טרצינ"א להודיע ההבדל שבין שלשה לשילוש שהג' בלשון לע"ז טרי"ש והשילוש בלשון לע"ז טרצינ"א וכן שבעת ימים בכל מקום שבוע של ימים ובלע"ז שטינ"א לא שיט"י כי שיט"י בלשון הקדש שבעה ושטינ"א בלשון הקדש שבוע:

ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו כו'. בש"ר דאל"כ שלשת ימים תניינא למה לי והכי קאמר ויהי חשך של אופל בכל ארץ מצרים שלשת ימים שלא ראו איש את אחיו אבל לא היה חשך מוכפל שימנעם מלקום אח' זה היה חשך מוכפל שלא קמו איש מתחתיו שלשת ימים:

למה הביא עליהם חשך שהיו בישראל כו'. בש"ר וכן נתנו טעם בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו כדאיתא במדרש רבי תנחומא והביאו הרב במכת הערוב:

כד[עריכה]

יהא מוצג במקומו. לא שיוצג מכאן ואילך כפי המובן ממל' יוצג שכבר היה מוצג:

כה[עריכה]

לא דייך שמקננו ילך עמנו אלא גם משלך תתן. ודומה לו גם לי גם לך לא יהיה גזורו:

כו[עריכה]

פרסת רגל פלנט"א בלע"ז. לא מענין מפרסת המתורגמ' מלשון סדיקה כי לא היתה כונתם שילכו מפריסי הפרסה וישארו הבלי מפריסי פרסה כמו הסוסים והחמורים ודומיהם אלא מלת פרסה פה מורה על פלנט"א שהוא כף הרגל שזה כולל כל בעלי הפלנט"א הסדוקו' והבלתי סדוקו' ואנקלוס שתרגם לא תשאר פרסה לא נשאר מניה מדעם ולא תרגם אותו פרסתא כמו שתרגם הפרסה שבמפרסת פרסה רדף אתרי העניין כמנהגו ברוב המקומות כי הכונה פה לא היתה רק שלא ישאר מאומה מכל מקניהם:

כמה תכבד העבודה. כאילו אמר לא נדע כמה נעבוד את יי' לא מה מין תהיה עבודתנו כמובן ממלת מה שא"כ אין זו סבה לקחת גם ממנו זבחים ועולות:

כט[עריכה]

כן דברת יפה דברת ובזמנו דברת אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך. בש"ר כן דברת יפה דברת אל תוסף ראות פני עוד איני בא אצלך אתה תבא אצלי שפירוש לא אוסיף עוד ראות פניך בהיכלך אבל מה שהוסיף לומר אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך הוא כדי לתקן מלת כן שפירושה אמת כמו כנים אנחנו כן בנות צלפחד דוברות ולא מעניין יופי כמו שפירשו באגדה הזאת אלא שבערך אל דברי פרע' שאמר אל תוסף יפול בו לשון יופי כלומר אל תתשוב שאני מתעצב ממה שאמ' אל תוסף ראות פני כי זה הדבור יפה ומקובל הוא מאד בעיני ובערך אל דברי משה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך וקיים את דברי פרעה נופל בו לשון אמת כלומר מה שדברת הוא אמת כי לא אוסיף עוד ראות פניך ולכן באמרם יפה דברת הזכירו דברי פרע' ואמרו יפה דברת אל תוסף ובמאמר הרב שאמר אמת דברת הזכיר דברי משה ואמר אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך ומה שהוסיף אחר מאמר יפה דברת ואמר ובזמנו דברת הוא להודיע מאי זה צד היה דבר פרעה שאמר אל תוסף יפה ומקובל למשה ואמר מפני שבזמנו דבר זה פרעה שהרי שוב לא הלך אליו לראות פניו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.