טעמא דקרא/שמות/י

טעמא דקרא שמות י

פרשת בא

ח

מי ומי ההולכים. כ' בעה"ט א"ל פרעה כסבורים אתם ליכנס בארץ הרי כולכם תמותו במדבר ולא ישאר אלא יהושע וכלב, מי ומי בגי' כלב ובן נון א"ל בנערינו ובזקינינו נלך שלא נגזרה גזרה לא על פחות מבן כ' ולא על יותר מבן ס' כמ"ש בב"ב קכ"א ב' (כר' ישמעאל במדרש משלי רבה פ"א דעד בן כ' נקרא אדם נער) ויל"פ גם סיפא דקרא בבנינו ובבנותינו בנינו היינו של משה ואהרן וכל שבט לוי שלא נגזרה גזרה על שבט לוי כמ"ש בב"ב שם ובבנותינו של כל ישראל שלא נגזרה גזרה על הנשים כדפירש"י בפ' פנחס (כ"ו ס"ד והוא מתנחומא שם) בצאננו ובבקרינו כי לא נגזר על הבהמות.

י

ראו כי רעה נגד פניכם. ובמדרש (פי"ג) הקטנים אינן בני עבודה אין דעתכם אלא לברוח, נ' מזה שרצו מן השמים שיבין שדעתם לברוח (שאל"כ הי' נעשה באופן אחר שלא ירגיש בזה) כדי שאח"כ כשישלחם לגמרי בשעת מכת בכורות יחליט בדעתו שמשלחם אפי' אם דעתם לברוח ולא יוכל לטעון אח"כ ששלחם בטעות.

יא

לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים. צ"ע למה אמר כן הא אשה כשרה להקריב בבמה כמ"ש בתוספתא סוף זבחים. וי"ל שאע"ג דכשרה ה"מ דיעבד אבל לכתחלה אין נותנים לאשה לשחוט כמש"כ תוס' בקדושין ע"ו ב' ד"ה אין ואפי' בחולין כתב הרמ"א בריש יו"ד דנשים לא ישחטו לכתחלה (ועי' ירו' מגילה פ"א הי"א ס"ל לר' יוחנן דאשה פסולה בבמה).

יד

ויעל הארבה וגו' וינח בכל גבול מצרים. וכ' בעה"ט ב' בתורה וינח בכל גבול מצרים וינח ביום השביעי מלמד שנח הארבה בשבת. ותמוה מה שייך גבי' מנוחה והלא מניעת אכילה לא חשיב מנוחה אלא צער כמש"כ התוס' בשבת קכ"ב א' (בד"ה מעמיד) מהמכילתא (בפ' משפטים כ"ג י"ב). ויש לבאר עפמ"ש בירושלמי תענית (פ"ג ה"ו) ולמה נקרא שמו חסיל שהוא חוסל את הכל והיינו שדרך הארבה הוא להשמיד ואוכל הכל גם מה שאין ראוי לאכילה כי כונתו להשמיד ולאבד וי"ל דבאמת אכל הארבה גם בשבת אבל לא השמיד מה שאינו צורך אכילה ובזה שייך מנוחה. ומה שהיתה למצרים מנוחה בשבת דוקא ממכת ארבה ולא משאר המכות, י"ל עפ"מ דאיתא בשמו"ר (פי"ג ס"ו) ארבה למה הביא עליהן מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל ובשבת נתנו לישראל לנוח כדאיתא (שם פ"ה סי"ח) ולכן גם הארבה נח בשבת.

ואחריו לא יהיה כן. פירש"י ואותו שהי' בימי יואל שנא' כמוהו לא נהי' כו' ע"י מינין הרבה שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם אבל של משה לא הי' אלא מין א' וקשה למה בכנים אי' בתדא"ר (פ"ז י"ד) מיני כנים הביא הקב"ה על המצרים ובערוב אי' במשנת ר"א (פרק י"ט) י"ב מינין היו ובשחין כ"ד מיני שחין עיין שם ולמה כאן הי' רק מין א', וי"ל עפמש"כ רש"י לא נשאר ארבה א' אף המלוחים ובשמו"ר ספי"ג א"ר יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצרים אמרו נקבוץ ונמלא מהם חביות ובילקוט כאן שמחו מצרים ויצודו מהם לרוב מאד וימלחום, והנה בחולין ס"ה ב' משמע שארבה הוא הקטן שבמינים שאין לו זנב ולא גבחת ואין ראשו ארוך ע"ש וי"ל שלכן לא נשלח עליהן רק את הארבה כדי שלא יהנו מהן הרבה שיאכלו מהן, ויל"פ שזהו שאמר פרעה ויסר מעלי רק את המות הזה דכונתו שרק אלו החיים שממיתים יסר ממני אבל לא את המלוחים בחביות אבל לא הי' כן רק לא נשאר א' וכנ"ל.

לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן. מפרש"י, ואותו שהיה בימי יואל שנאמר כמוהו לא נהיה מן העולם למדנו שהיה כבד משל משה כי של יואל היה ע"י מינין הרבה שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם אבל של משה לא היה אלא של מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה, והרמב"ן מקשה עליו דהא כתיב בתהלים ע"ח ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה ושם ק"ה אמר ויבוא ארבה וילק ואין מספר, ועמש"כ בקו' קרני חגבים (סימן ב' ד"ה ויל"ד) ליישב דעת רש"י.

כג

ולכל בנ"י היה אור במושבותם. ובשמו"ר ספי"ד שכל מקום שהי' יהודי נכנס הי' אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות, ונ' דזה אתי דוקא כמ"ד (קדושין ל"ז) מושבותיכם כ"מ שאתם יושבים משמע אבל למ"ד מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע א"כ ל' מושבותיכם משמע דווקא במקום שאתם דרים וזה רק ארץ גושן, ובזה יש לקיים הפי' המובא בפי' הר"י בכור שור במושבותם בארץ גושן שהיו יושבין שם אבל ארץ מצרים היתה חשוכה לכל העולם אפי' לישראל עכ"ל ואתי כמ"ד מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע וכנ"ל.

כד

ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' וגו'. בפשטות משמע שבאמצע ששת ימי החושך שלח לקרוא להם דמחמת מכת החושך נכנע במעט והסכים שילכו אבל בלי צאנם ובקרם. וצ"ב דאיך שלח פרעה לקרוא למשה והרי היה חושך אפילה בכל ארץ מצרים. וצ"ל ששלח את דתן ואבירם שהם היו קרובים אל פרעה (עיין בתיוב"ע לקמן י"ד ג') והם היו יוצאים ונכנסים אל פרעה וכשבאו אליו אמר להם שילכו לקרוא למשה שיבוא אליו (ועיי' באבן עזרא).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)