שער המלך/עבודה זרה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ עבודה זרה ד

ב

אין

העיר נעשה עיר הנדחת עד שיהיו מדיחיה מתוכה כו'. כתב הרב פ"ח ז"ל וז"ל גרסינן בסוף פ' חלק יצאו אנשים בני בליעל הן ולא שלוחן ופירש"י שאם הודחו ע"י שליח כיחידין הן בסקילה וממונם פלט ע"כ ואע"ג דקי"ל אשלד"ע והוה ליה כהדיחו הן מעצמן מ"מ גזרת הכתוב הכא שאינה נעשית עיר הנדחת ע"י שליח: ותימה על הרב שהשמיט זה ואולי סבר הרב ז"ל דהך ברייתא אתייא כסברת שמאי הזקן בשם חגי הנביא דהאומר לחבירו צא והרוג את הנפש דשולחיו חייב משום דישל"ע וכדאית' בפרק האיש מקדש דף מ"ג ע"א אבל לדידן דקיי"ל דאין שליח לד"ע הו"ל כהדיחו הן מעצמן ואינו מחוור עכ"ל ולע"ד יש לדקדק עליו דא"כ דגזרת הכתוב היא גבי עיר הנדחת דלא אמרינן אשלד"ע אלא הו"ל שלוחו ואינו נעשית עיר הנדחת א"כ מאי פריך התם בפ' הא"מ אהא דקי"ל דאשלד"ע ונילף ממעילה דתנן שליח שעשה שליחותו בע"ה מעל ומשני משום דהו"ל מעילה וטביחה ב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין. והדר פריך הניחא למ"ד שב"כ הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ומשני גלי רחמנא בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא שלוחו. ואמאי לא משני משום דה"ל ג' כתובים הבאים כאחד דלכ"ע אין מלמדין הא ע"כ בעיר הנדחת י"ש לד"ע מדאינו נעשה עיר הנדחת ויש ליישב ע"פ מ"ש לקמן משום נכדו של הר"ש משאנ"ץ גם מ"ש דסובר רבינו דהך סוגיא אתיא כסברת שמאי הזקן הוא דבר תמוה לכאורה הניחא לחד תירוץ דתריצו בגמ' אהא דפריך התם והא דתני האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש כו' שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב מ"ט דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש דהשתא אם כן שמאי הזקן ס"ל בכל התורה כולה דיש שלד"ע. אמנם להנהו תי' דתירצו התם בגמ' ואבע"א ולעולם דריש ומאי חייב בדי"ש כו' ואיבעית אימא שאני הכא דגלי קרא ובש"ד דוקא ס"ל דישלד"ט אם כן הך ברייתא כמאן אתיא ואם כן ע"כ צ"ל דגזרת הכתוב הוא ולהא יש ליישב דכונת הפר"ח ז"ל לומר דהך בריית' אתיא כסברת שמאי הזקן לחד תירוצא דבעי בגמ' למימר דס"ל דישלד"ע בכל התורה כולה מטעמא דס"ל דשני כתובים הבאי' כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ואע"ג דלהנך תירוצא ס"ל לשמאי הזקן דבכל התורה כולה אשלד"ע היינו משום דבעי למימר בגמ' דשמאי הזקן דריש הוא ההוא או דס"ל דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וכדקאמר ואבע"א לעולם דריש כו' אמנם אי הוה ס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא בההוא לא דריש ע"כ דס"ל דישלד"ע משום ילפינן ממעילה ואם כן איכא למימר דהך בריית' דקאמר הכא יצאו הן ולא שלוחיהן ס"ל דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי ס"ל דבכל התורה כולה ישלד"ע משום דילפינן ממעילה. אלא דאכתי קשה עליו דאיך אפשר לומר דהך ברייתא ס"ל כסברת שמאי הזקן דישלד"ע דאם כן קשה טפי דכיון דישלד"ע אמאי אינה נעשית עיר הנדחת נימא שלוחו של אדם כמותו והוי ליה כהדיחו המשלחין אלא ע"כ לומר דגזרת הכתוב היא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע"י שליח וכיון שכן מה"ט נמי לוקמא להך ברייתא אליבא דהלכתא דאשלד"ע אלא דגזרת הכתוב הוא הכא דאינה נעשית עיר הנדחת ע"י שליח:
ואשר אני אחזה ליישב דעת רבינו ז"ל שהשמיט הך בריית' עם מה שמצאתי בשיטה מקובצת מכ"י על מס' סנהדרין שכתב שם וז"ל יצאו הן ולא שלוחן יש לפרש שליח מעיר אחרת ואשמעי' דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר. ועי"ל אפי' השלוחין מאותה העיר ואמרו פ' ופ' אמרו לנו לומר להם כך וכך כיון שלא דברו המדיחין בעצמן להם לא חשיבא להו מלתא ולא גרירי בתרייהו נכדו של הר"ש משאנ"ץ עכ"ל. ואם כן י"ל שרבינו מפרש כפירוש ראשון דדוקא היכא דהשליח מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת וטעמא משום דלא אמרי' שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר אבל אם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת וא"כ כיון שרבינו פסק בפ"ו מהלכות מעילה הלכה א' וז"ל ובכל התורה כולה אשלד"ע לבד ממעילה ופסק בהל' ע"ז דאם המדיחים מחוץ לעיר אינה נעשית עיר הנדחת ממילא משתמע דאפילו עשאן שליח כל שהן מעיר אחרת אינה נעשית עיר הנדחת כיון דאשלד"ע הו"ל כהדיחו הן מעצמן וממילא משתמע דאם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת ממ"נ דאי אשלד"ע הו"ל כהדיחו הן מעצמן ואי יש שליח הו"ל כהדיחו המשלחין מעצמן כנ"ל נכון:
ולפי פירוש ה"ב שכתב הר"ש יש ליישב מה שהקשינו לעיל לדעת הר"ב פר"ח ז"ל דמש"ה לא משני בגמ' התם דהוה ליה ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין לכ"ע משום דקרא דכתיב יצאו הן ולא שלוחיהן לאו מטעמא דיש שלד"ע הוא דא"כ הול"ל דנעשית עיר הנדחת משום דשלוחו של אדם כמותו וחשיבי דהדיחו המשלחין בעצמן. אלא היינו טעמא דכל שהדיחו משום אחרים לא חשיבו להוא מלתא ואם כן לא הוו ג' כתובים אך ק"ל טובא לפי' הראשון שכתב הר"ש דכיון דבכל התורה קי"ל דאשלד"ע משום דב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וא"כ מקרא דהוא דשחוטי חוץ א"כ אמאי אצטריך קרא גבי עיר הנדחת יצאו הן לא שלוחן לאשמועינן דלא תימא שלוחו של אדם כמותו וחשיבי כאנשי אותה העיר הא כיון דאשלד"ע ודאי דחשיבי מדיחי מעיר אחרת: ויש"ל בדוחק דהך ברייתא ס"ל בעלמא דישלד"ע דב' כתובים הבאים כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש ומשום הכי איצטריך קרא דיצאו הן ולא שלוחן לאשמועינן דלא נילף בעלמא דישלד"ע ודו"ק:
ועוד כתב שם בשיטה מקובצת משם המאירי וז"ל ועוד י"ל דאפי' היו השלוחין מעה"נ כל שהדיחו משם אנשי עיר אחרת אינו נעשה עיר הנדחת עכ"ד וגם בזה י"ל דכיון דאשלד"ע אפילו הדיחו משם אנשי עיר אחרת הו"ל כהדיחו הן מעצמן ואי משום דכיון דהם עצמן אינם מדיחין אלא אומרים פ' ופ' אמרו לנו לומר לכם לא חשיבי מלתא ולא גרירי בתרייהו א"כ מה"ט אפי' היו המדיחין והשלוחין מאותה העיר אינה נעשה עה"נ כמש"כ אח"כ המאירי משם י"מ ואם נאמר דס"ל דגזרת הכתוב היא הכא דישל"ע וחשיבי כאנשי עיר אחרת א"כ קשה טובא דכי פריך התם בהא"מ ולמ"ד ב' כתובים הבאים כאחד מלמדין מאי איכא למימר ומאי קו' הא הו"ל ג' כתובים ואין מלמדין לכ"ע ואפשר דלהך פי' ס"ל דדוקא כשהדיחו משם אנשי עיר אחרת לא חשיבא להו מילתא כיון שהמדיחין אינם באותה העיר אבל כל שהמדיחים הם באותה העיר חשיבא להו מילתא טפי ולאו משום טעמא דישלד"ע כך נ"ל ודו"ק:
אפריון שלמה

מה שהביא בשם הפר"ח שתמה על הרמב"ם שלא הביא דין זה המפורש בפ' חלק דבעינן ויצאו הם ולא שלוחין והנה תי' הפר"ח דחה השעה"מ וגם תירוצו של השעה"מ הוא דוחק דכיון דהתנא הוצרך ללמוד מקרא אף דקיי"ל אשלד"ע א"כ גם הרמב"ם היה לו להעתיקו ואם ס"ל דנודע כן מסברא אם כן למה דייק הש"ס זה מקרא ולדידן הוי הקרא למותר דבע"כ מיתורא דקרא למד כן דאל"כ מנ"ל למעט שלוחין מקרא ובע"כ דקשה לו איזה יתור בכתוב אם כן לדידן דקיי"ל אשלד"ע למה היתור דקרא גם נראה דדין עיר הנדחת כיון דהוי בלי התראה גם ממונם והטף ובהמה אבד והם לא חטאו בע"כ נחשב זה דין שמים וא"כ הרי מפורש בקדושין וב"ק דבד"ש יש שלד"ע א"כ לכ"ע צריך קרא למעט שלוחין דבד"ש יש שלד"ע לכ"ע וכמ"ש בפ"ב דקדושין. ומה שנ"ל ליישב בעזה"י הוא במה דפליגי רבנן ור' יוסי בגטין כ"ו אם מילי ממסרי לשליח או לא דרבנן ס"ל דמילי ממסרי לשליח ור"י ס"ל דמילי לא ממסרי לשליח ואנן קיי"ל כר"י ולכך א"ש דהרי במדיחין על ידי שליח הוי רק מילי ומילי לא ממסרי לשליח ולכך הך ברייתא דהן ולא שלוחן אתיא כרבנן דס"ל ממסרי לשליח ולכך נחשבו המשלחין מדיחין לכך לא שייך בזה דין עיר הנדחת דהתורה מיעטה מדיח על ידי שליח אבל לדידן דקיי"ל מילי לא ממסרי לשליח אם כן אין להם דין שלוחין והוי כאלו הדיחו השליח מעצמו והוי בהם דין עיר הנדחת והכתיב ויצאו הם ולא שלוחן ימעט באומרים אמרו בשמם לאנשי העיר והרי אמרינן בגיטין ס"ו דמודה ר' יוסי באומר אמרו דיש שליחות במילי ולכך הברייתא דנקטה סתם הן ולא שלוחן ולא קאמר באומרים אמרו מוכח דאתיא כרבנן דס"ל דממסרי לשליח אבל לדידן דקיי"ל כר"י ולכך בסתם שלוחים יש דין עיר הנדחת רק באומר אמרו ליכא עיר הנדחת וכיון דחילוק זה אינו מפורש בש"ס לכך לא כתבו הרמב"ם כדרכו בכמה מקומות. והנה מ"ש דדין עיר הנדחת הוי רק בדין שמים נראה ראי' לזה מן הכתוב שנאמר בעיר הנדחת כליל לה' אלהיך והיינו דהוי רק דין שמים לו ית' וזה הוי כוונת המשנה סוף חלק דאמר הקב"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת נחשב כאלו אתה מעלה עולה כליל לפני והיינו דקמ"ל דזה אינו חיוב בדיני אדם רק בדיני שמים והוי דין עיר הנדחת כדין עולה דהוי נדבה ולא חובה וא"ש:
ועוי"ל דברי הרמב"ם עפ"ד הפר"ח והוא במה דאמרינן בש"ס דטעם דאשלד"ע הוי מכח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים אך זה הוי רק למ"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל למ"ד בבעי עביד תליא מלתא אף דאינו בר חיובא לא הוי הטעם דאשלד"ע מכח דברי הרב וכו' כמובן ולפ"ז הרי אמרינן בש"ס דאין טוענין למסית וראיה מנחש דהרבה טענות הי' לנחש לטעון ולא טען ומה הי' לו לומר דברי הרב ודברי התלמיד וכו' ולמה לא טען לו הקב"ה מכח דאין טוענין למסית וא"כ מוכח דאם המסית טוען דברי הרב וכו' הי' פטור רק דאין טוענין לו ולכך א"ש דקאמר הן ולא שלוחן ואין לומר דהרי אשלד"ע דבזה הוי ממ"נ אם נאמר אשלד"ע אם כן הוי הטעם מכח דברי הרב וכו' א"כ פטור המסית וא"כ בזה הוי ממ"נ אם לא נאמר דברי הרב וכו' אם כן הוי הם רק שלוחין ואם נאמר דאשלד"ע בע"כ דברי הרב וכו' אם כן בלא"ה פטור המסית ולכך לא שייך במסית לומר אשלד"ע דהרי במסית אין טוענין לו לומר דברי הרב וכו' לכך הוי לו שליחות ולכך דרשינן הם ולא שלוחן וזה למ"ד דבבר חיובא תליא מלתא אבל הרמב"ם יסבור דהלכה כמ"ד דבבעי עביד תליא מלתא ולא מכח דברי הרב וכו' שפיר לא שייך שליחות במסית והוי כאלו הדיחן השלוחין בעצמן והוי להם דין עיר הנדחת והכתוב דויצאו מגלה להיפוך דאף אם הי' השליחות הוי כאלו היו הם בעצמן דאף השלוחין הוי בכלל הם וגלי קרא דהוי הלכה כרב סימא דבבעי עביד תליא מלתא ודוק היטב ובדברינו נתיישב כמה דקדוקים של השעה"מ על הפר"ח ודי למבין. ואין להקשות על דברינו דאיך הוי כח ביד האמור' לחלוק על הברייתא ולומר דהוי מטעם אי בעי עביד כיון דמברייתא בסנהדרין הנ"ל מוכח דהוי מכח בר חיובא ומכח דברי הרב וכו' אך א"ש דהרמב"ם לא יסבור כסברת הראשונים שהביא הש"ך בסי' קפ"ב דשוגג דומה לחצר דבע"כ מותיב בה והשכל נותן כן כיון דדייק הש"ס לומר דשאני חצר דבע"כ מותיב בה מוכח דכל דאינו בע"כ אינו כחצר והרי שוגג אינו בע"כ לכך ס"ל להרמב"ם דבאמת זה תליא בפלוגתא זו דלמ"ד מכח דברי הרב אם כן בשוגג לא שייך טעם זה בזה יש שלד"ע אבל לטעם אי בעי עביד גם בשוגג אשלד"ע ואם כן כיון דמה דאמרינן אשלד"ע הוי מכח דהוי מעילה ושליחות ב' כתובים הבאים כאחד והרי מעילה הוי רק בשוגג ומוכח דבשוגג נמי אשלד"ע דבלא"ה ליכא ב' כתובים אך המעיין ברפ"ב דקדושין שם א"ש די"ל דיליף משחוטי חוץ ודריש הוא ההוא עיי"ש ומשחוטי חוץ למדינן דאשלד"ע וא"כ תינח למאן דדריש הוא ההוא אבל למ"ד שם דלא דריש הוא ההוא וא"א ללמוד משחוטי חוץ בע"כ הוי מכח דמעילה וטביחה הוי ב' כתובים ומוכח דגם בשוגג אשלד"ע ולכך א"ש דברייתא דויצאו הם ולא שלוחן אתיא כמ"ד דדריש הוא ההוא וילפינן אשלד"ע משחוטי חוץ לכך ס"ל דהטעם דאשלד"ע מכח דברי הרב וכו' לכך לא שייך בשוגג לומר אשלד"ע לכך במסית יש שלד"ע מטעם הנ"ל אבל רב סימא יסבור כמ"ד דלא דריש הוא ההוא ובע"כ מה דאשלד"ע הוי מכח דטביחה ומעילה הוי ב' כתובים ומוכח דבשוגג נמי אשלד"ע ומוכח דהוי הטעם מכח אי בעי עביד וממילא גם במסית שייך לומר אשלד"ע לכך גם ע"י שליח חייבין והריבוי מרבה להיפוך דגם השליח הוי בכלל הם עצמן דהטעם דאשלד"ע הוי מכח אי עביד ולא מכח דברי הרב וא"ש בעזה"י:
מעשה חושב

(יז) ותימא על הרב שהשמיט זה. כיוצא בזה אני תמה שהשמיט הרמב"ם ז"ל כעין דרשה זו גבי עגלה ערופה דדרשינן בסנהדרין דף י"ד ר' מאיר אומר ויצאו זקניך ולא שלוחן ע"ש ובנוב"י מה"ת:
(יח) הא ע"כ בעיר הנדחת יש שליח לדבר עבירה. לענ"ד לק"מ דגבי מעילה וטביחה אמרינן דישלד"ע וחייב המשלח אבל בעיר הנדחת המשלח לעולם פטור אפי' בשליח שוגג. דבעלמא אמרינן ישלד"ע ומחייב שולחו ואפ"ה בעיר הנדחת פטור והוא מגזירת הכתוב וא"כ כמו דפטורו של המשלח הוא לאו מטעם דאין שלד"ע שהרי חזינן דאפי' באופן כזה שבודאי ישלד"ע אפ"ה פטור המשלח ובודאי דפטורו מגזיה"כ ה"נ לענין פטורן של השליחים והיינו הא דלא נעשית עיר הנדחת הוא ג"כ אינו מטעם דישלד"ע אלא דאפי' בשליח מזיד ואפי' לפי מאי דקיי"ל דאין שלד"ע בכל התורה לבר מהני דגלי קרא ולפ"ז הו"ל למימר דהוי כאלו הודחו הן מעצמן שתהי' נעשית עיר הנדחת מ"מ לא נעשית עיר הנדחת משום דגזה"כ הוא דכל שלא הודחו מעצמן אלא ע"י מי ששלחן אע"פ ששליחותן אינה שליחות אפ"ה אינה נעשית עיר הנדחת דרחמנא מיעטה אותם מיתורא דקרא וא"כ איך אפשר להש"ס למיחשב האי קרא דיצאו לכתוב שלישי לענין ישלד"ע למ"ד ב' כתובים הבאים כא' מלמדין ואפילו א"נ דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כהתוס' דבשליח שוגג אמרינן בעלמא ישלד"ע לחייב משלחו וא"כ נסתרה ההוכחה הזו מ"מ לא מצי הש"ס לשנויי הכי דהאי קרא דיצאו הוי כתוב השלישי לענין ישלד"ע משום דע"כ האי גזה"כ אינו לענין זה דנימא ישלד"ע וכמו שהבין המחבר בכונת הפר"ח. אלא דהך גזה"כ הוא רק דאין נעשה עיר הנדחת עד שבאו המודחין מעצמן ולא ששלחום אחרים אע"ג דשליחותן כמאן דליתא דהא לדבר עבירה היא וקיי"ל דאין שלד"ע מ"מ המדיחין שבאו להדיח ודברו עם יושבי העיר והדיחום ולא מעצמן באו המודחין אלא ע"י אחרים ששלחו אותם אינה נעשית עיר הנדחת. וא"כ דאם הפי' כן הוא כמו שהבין הרב המחבר בדברי הפר"ח דגם בעיר הנדחת אמרינן ישלד"ע א"כ הרי היל"ל דהמשלח חייב כמו במעילה ובטביחה ובאמת הא פטור בזה שהרי הקרא דיצאו ממעט שליחים ולא מרבה שליחים והא דאיצטרך קרא למעט שליחים אע"ג דקיי"ל בכל התורה אין שלד"ע וכנ"ל הוא לא' משני פנים או דנ"מ לענין היכא דהשליח שוגג או דנימא דאי לאו מיעוטא דקרא הו"א דנעשית עיר הנדחת משום דהוי כאלו הודחו השליחים מעצמן וע"כ צריך קרא למעוטי דאינה נעשית עיר הנדחת ע"י שליחים ועי' להלן. ואיני יודע מה צריך לדברי הר"ש דזה פשוט בכונת הפר"ח:
(יט) וי"ל בדוחק דהך ברייתא ס"ל בעלמא דישלד"ע. לכאורה יש ליישב ברווחא טפי דס"ל להר"ש בפי' הראשון כדעת התוס' ב"ק דף ע"ט ע"א דס"ל דהיכא דשליח שוגג אמרינן ישלד"ע וא"כ צריך קרא למעוטי בעיר הנדחת דאפי' בשלוחין שוגגים מ"מ אינה נעשית עיר הנדחת ובאמת הביא הגאון תפארת צבי ראי' מזה לדעת התוס' הנ"ל ע"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.