קובץ על יד החזקה/עבודה זרה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושים ומקורים ר"ז מווילנא
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אלא הדיחו את י"ע. ובגמרא סנהדרין (דף קי"א) ת"ר יצאו הן ולא שלוחן וכתב הפ"ח למה לא כתב הרמב"ם הך דינא המפורש בברייתא בלי חולק, עוד הקשה בהא דקיי"ל אין שליח לד"ע א"כ ל"ל קרא דהן ולא שלוחן הא מלתא דפשיטא הוא דלד"ע ל"א שלוחו שא"כ וכתב דהברייתא אתיא כשמאי הזקן דס"ל יש שליח לד"ע מש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה. ובס' משנת חכמים סתר תירוץ זה הא עכ"פ צריכין לקרא לפטור המודחין וכתב הוא דהר"מ סמך על עצמו מ"ש בהלכה ה' ויאמרו להן נלך כו' משמע הן בעצמן ולא שלוחן וזה דוחק. ואפשר לומר דהך ברייתא דלמד מן ויצאו היינו משום דס"ל דאזהרה לעדים זוממין נפיק מקרא אחרינא אבל לפי מה דדרש בברייתא (דף ס"ג) ד"א לא ישמע על פיך אזהרה למדיח א"כ מגופיה דקרא משמע על פיך והרמב"ם מביא אזהרה זו וממילא ידענו:

אבל באמת נראה דגרסינן בתוספתא פרק י"ד בזה"ל לעולם מדיח בסקילה וגרסינן בירושלמי פ"י דסנהדרין הלכה ו' שנים שהדיחו שנים אותן שנים שהדיחו שנים מהו ליתן עליהם תורת המדיחים ותורת הנידחין. והפ"מ פירש דספיקא דירושלמי קאי על הך תוספתא אם לעולם דקאמר אפילו הדיחו אלו שנים שנים בלבד וכלומר דגם השאר הודחו מאחרים דאל"כ לא שייך הכא תורת הנדחין כלל או דלמא לעולם דקאמר בין שהודח רובה בין שהודח כולה על ידם אבל לאפוקי אם לא הדיחו אלא שנים אין עליהם תורת מדיחים אלא נדחין. והפר"ח כתב דספיקא של הירושלמי לאו לענין מיתה דודאי תורת המדיחין עליהם דחייב שתי מיתות נדון בחמורה אלא לענין ממון קא מבעיא ליה. ולענ"ד נראה בפירוש הירושלמי דהספק הוא אם אותן שנים הדיחו אחרים אם כולם נדונים כיחידים או כמרובים משום די"ל דאותן השנים הם צריכין להיות מדיחין את רוב העיר ואתיא בעיא זו כעין דבעיין בגמרא בבלי הודחו מאליהן מהו פירוש אנשי בליעל הדיחו שנים ושוב הודחו אחרים ע"י אותן שנים וקא מבעיא ליה הא דאמר שם הן ולא שלוחן או הפירוש הוא הן ולא שלוחן פירוש הם בעצמם צריכים להיות מדיחים הכל ולא שאלו שהדיח ידיחו אחרים או דלמא הפי' הן ולא שלוחן שמתחילה צ"ל שידיחו בעצמן שנים ע"י עצמן ולא ע"י שלוחם אבל כיון שהם בעצמם כבר הדיחו שנים שוב לא אכפת אם הם הדיחו אחרים אח"כ עד שהודחו רובם וכ"מ בגמרא דבעי לפשוט שם איבעיא מהא דקתני הדיחוה נשים כו' ולמה לא קא פשיט מהא דקתני הן ולא שלוחן אלא דפירוש הן ולא שלוחן גופיה קמיבעיא ליה וא"כ לפי מה דאסקינן בגמ' הודחו מאליהן לא מהני א"כ זה הוא הפירוש של הן ולא שלוחן פירוש שידיחו כולם ולא שיודחו מאליהם ע"י ששנים אחרים המודחים ידיחו אחרים ובזה אין כאן מחלוקת בין בבלי וירושלמי ורבינו שכתב בהל' ב' או שהודחו מאליהן היינו הך דינא דהן ולא שלוחן ולא קשה כל הקושיא ודו"ק:

ד[עריכה]

ולא ירושלים כו'. עיין פ' ח' ובספר שיח יצחק יומא (ט"ו ע"ג) באריכות:

ה[עריכה]

והם שומעים ועובדים כו'. עיין סנהדרין (ס"א ע"ב) יחיד מימלך רבים לא מימלכי ה"ג הר"ן בחידושין וגירסת רש"י בהיפך וכתב הר"ן בשם התוס' הא דהקשה שם מהברייתא לא הקשה אלא מתחילת הברייתא שאמרו אחד יחיד הניסת ואחד הרבים כו' אבל עיר הנדחת דין אחר הוא ואין להקשות ממנה. ופירוש הדברים דשם ודאי אין המדיחין מחייבין עד שיעבדו הנדחין ובזה כ"ע מודים. ובתוס' יו"ט פ"ז דסנהדרין (מ"ו) תמה על רבינו שכתב שדעתו לחלק בין רבים ליחיד ולפי מ"ש לק"מ ודוק היטב כי קצרתי:

ו[עריכה]

אם חזרו ועשו תשובה מוטב. עיין ראב"ד. אפשר דעת רבינו דלזה מהני תשובה וקבלת הדין עליהם שלא יהרגו הטף שלא חטאו משא"כ בלא עשו תשובה ולא קבלו הדין עליהם עד שהוצרכו למלחמה אז ניכר גודל רשעתם וראויה לחוש לאבד זכרם וזרעם והורגין גם הטף וכה"ג י"ל בהא די"ג במתני' פ"י דסנהדרין אנשי עה"נ אין להם חלק לעוה"ב. ויש חולקין על גירסא זו כמ"ש הר"ן ד"נ דב' הגירסות אמת הן דאם קבלו הדין ועשו תשובה אז יש להם חלק לעוה"ב משא"כ היכא דנדונין ע"י מלחמה אין להם חלק לעוה"ב, ועיין במגדל עוז פלוגתא דר"א ור"ע. ורבינו למד מסברא לחלק בהכי שלא לעשות פלוגתא רחוקה ועיין ברמב"ן על התורה:

י[עריכה]

אע"פ שקבלו אחריות כו'. עיין בת"ח שהקשה מ"ש מחמץ דקיי"ל בקבלת אחריות נעשה שלו ועובר בב"י ע"ש. ונראה דהכא כיון דגמרו ב"ד דין של עיר הנדחת על ממונם שיאבד אין כאן שוב אחריות על נכסיהם והוי כפקדון בלא אחריות ועל כן אין נשרפין דלא ניחא להו להבעלים באחריותן דכל ממונם באיזה מקום שיהיה אסור ליהנות בשעת גמר דין ועומד לישרף כמה שכתב הכ"מ:

יא[עריכה]

בהמה חציה ה"ז אסורה. מלשון זה לכאורה משמע דאסורה בהנאה אמנם הר"ן בחידושיו כתב דהאי איסורא ליתא אלא איסור אכילה מאחר שכל זית שבה טעון שחיטה א"א להתירה באכילה כו' אבל חלק של עיר אחרת מותר בהנאה ע"ש. וצ"ע לפ"מ דאמרינן בס"פ משילין (דף ל"ז) שאני בהמה דקא ינקי תחומין כו' א"כ ה"נ בבהמה אמאי לא אמרינן דינקי אסורין אהדדי אף דאמרינן התם לאיסור מוקצה חששו כו' י"ל דהתם לגבי איסורא דרבנן לא חששו ליניקה אבל באיסור תורה אפשר לומר דאסור בהנאה ובגוף הדין דעיסה דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה וא"כ למה יהיה מותר העיסה. שוב מצאתי שכבר הרגיש בקושיא זו הפר"ח לדידן דקיי"ל אין ברירה אמאי מותר העיסה ואין מקומו פה להאריך:

יב[עריכה]

אבל של פ"נ כו' ואסור. עיין כ"מ וגרסינן בירושלמי ריב"ח בעי שיער הצדקניות שבתוכה מהו נשמעינה מהדא ר"ש אומר בהמתה ולא בכורות ומעשרות שבתוכה, ופירש הפ"מ דהא דממעט ר"ש בכורות ומ"ב ע"כ בהוממו דאי תמימים תיפוק ליה דשלל שמים הוא וכיון דהוממו בכלל שללה הוו מ"מ אימעטו משום דלא דמי לשאר בהמה שלהן וה"ה לשיער צדקניות דלא דמו לשאר נכסים. ולפי פירושו פשיטא ליה להירושלמי להיתרא ומתוך כך הקשה שם במ"פ על רבינו דדרכו לפסוק כפשוטו דירושלמי ואמאי פסק כאן לאיסורא ע"ש. ואפשר דהרמב"ם מפרש דאדרבא תלמודא דירו' פושטה לאיסורא וה"ק מדחזינן דאצטריך קרא למעט קדשים שהוממו אע"ג דאיכא שם הקדש עלייהו דאסורין בגיזה ועבודה ש"מ דהסברא חיצונה הוא להחמיר וא"כ גם בשיער נשים צדקניות של אחרים אזלינן לחומרא:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.