קרית ספר/עבודה זרה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
בני בנימין
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חידושים ומקורים ר"ז מווילנא
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אזהרה יט שלא להדיח שום א' מבני ישראל אחר ע"ז שנאמר לא ישמע על פיך אזהרה למדיח ומדיחי עיר מישראל הן נסקלין דאתיא הדחה הדחה ממסית מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה אע"פ שלא עבדו ע"ז אלא הדיחו את יושבי עירם עד שעבדוהו ואנשי העיר המודחין נהרגין בסייף דכתיב בהו לפי חרב והוא שעבדו ע"ז או שקבלו אותה כאלוה דאז הוו מודחין נהרגין בסייף דכתיב בהו לפי חרב (והוא שעבדו ע"ז או שקבלו אותה כאלוה דאז הוו מודחין) אין עיר נעשית עיר הנדחת עד שיהיו מדחיה מתוכה ומאותו השבט דכתיב יושבי עירם וכתיב מקרבך מקרב אותו שבט עצמו ועד שיהיו מדיחיה ב' או יותר דכתיב יצאו אנשי' ועד שידיחו רובה ועד שיודחו רובה דכתיב יושבי משמע ישובו של עיר והיינו רובה ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודח רובו של שבט דנין אותן כיחידים שנאמ' יושבי (אנשי) העיר ולא כפר קטן ולא כרך גדול ופחות ממאה כפר ורובו של שבט כרך גדול וטעמא דבעיר לא מפלגינן בין רובה לכולה דאם הודחה כולה נמי הוו מודחין כיון דלא הוו רובא דשבטא ובשבט מפלגינן בין מעוטה לרובא נראה דהיינו טעמא דבעיר כתיב יושבי עירם ומשמע נמי כולהו אבל בשבט כתיב מקרבך דהיינו מקצת השבט ואי הוי רובה היינו ככולה. וכן אם הדיחוה נשים או קטנים וכו' אין דנין בה עיר הנדחת אלא כיחידים שעבדו ע"ז וממונם פלט דלא הוו בכלל אנשים בני מקרבך וכו'. אין דנין עיר הנדחת אלא בב"ד של ע"א שנאמר והוציאו את האיש ההוא וכו'. יחידים נהרגין בב"ד של כל שער ושער ואין מרובין נהרגין אלא בב"ד הגדול. אין א' מערי מקלט נעשית עיר הנדחת שנאמר באחת שעריך ואין ירושלם נעשית עיר הנדחת שלא נתחלקה לשבטים וכתיב בא' שעריך. ואין עושין עיר הנדחת בספר דקאמר רחמנא מקרבך ולא מן הספר. ואין עושין שלשה עיירות נדחות זו אצל זו דכתיב באחת אבל עושין שתים דכתיב עריך. אין עושין עיר הנדחת עד שידיחוה בלשון רבים וכו' דכתיב נלכה וכו'. עיר הנדחת שלא נתקיימו בה (ובמדיחיה) תנאים אלו הם כיחידים שעבדו עבודה זרה. עיר הנדחת שהיא ראוי' להעשות עיר הנדחת ב"ד הגדול שולחין וחוקרין ודורשין שנאמר ודרשת וחקרת וכו' וב"ד מצווין לעלות וכו' דכתיב הכה תכה את יושבי. כל מי שבאו עליו ב' עדים וכו' הכל נתבאר. ומכין כל נפש אדם טף ונשים דכתיב הכה תכה את יושבי ודרשינן בספרי מכאן אמרו חכמים אין מקיימין את הטפלי' דדריש את ריבויא ואם היו רוב העיר ולא כולה נשים וקטנים של העובדים הם טפלים להם. ולעולם סוקלים את מדיחיה כיון שהדיחו לעבוד ע"ז ומקבצין שללה אל תוך רחובה ואם אין לה רחוב עושין לה רחוב דרחוב השתא נמי משמע כרבי עקיבא היה רחובה חוצה לה עושין לה חומה מחוץ עד שיכנס לתוכה שנאמר אל תוך רחובה והורגין כל נפש חיה אשר בה דכתיב ואת כל בהמתה:

מצוה יד היא שצווה להרוג אנשי עיר הנדחת כולה ולשרוף את העיר עם כל מה שבה וזהו דין עיר הנדחת והוא אמרו ושרפת את העיר ואת כל שללה כליל וכו'. נכסי הצדיקים שלא הודחו בכללה נשרפין בכלל שללה דכתיב את העיר ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבה. עיר הנדחת שהוזמו עדיה כל המחזיק זכה בנכסים ומותר ליהנות בם שכבר הוזמו ולמה זכה בהם שהפקירו ממונם משעה שנגמר דינם. שיירא העוברת ממקום למקום אם עמדה שלשים יום קודם שהודחו הם נידונים כעיר הנדחת דיושבי העיר קרינא בהו ואם לאו הן כעובדי ע"ז ונסקלין דלא קרינן בהו יושבי העיר. נכסי אנשי מדינה אחרת שהיו בידם מופקדים אע"פ שקבלו עליהם אחריות יחזרו לבעליהן דכתיב שללה ודרשינן ולא שלל חברתה נכסי הרשעים שהודחו והיו במדינה אחרת מופקדין אם נקבצו עמה נשרפין בכללה דהיינו שללה. בהמה חציה של עיר הנדחת שהיתה בתוכה אסורה דכמאן דלא פליגא דמיא וכתיב בהמתה לפי חרב אבל עיסה דכמאן דפליגא דמיא מותר. בהמה של עיר הנדחת שנשחטה אסורה בהנאה דלפי חרב קרינא ביה. שיער הראש בין של אנשים בין של נשים שלא עבדו ע"ז מותר בהנאה דכתיב תקבוץ ושרפת מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה אבל של פיאה נכרית הוי בכלל שללה ואסור. פירות המחוברין שבתוכה מותרין דכתיב תקבוץ ושרפת יצאו פירות שמחוסרים תלישה וכו' והרי הן של יורשיהן ההקדשות שבתוכה תמימים הרי הם קדשי מזבח וימותו זבח רשעים תועבה קדשי בדק הבית יפדה ואח"כ שורפין דכתיב שללה ולא שלל שמים. בכור ומעשר תמימים ימותו ובעלי מומין הוו בכלל בהמתה ונהרגין. התרומות שבתוכה אם הגיעו ליד כהן רשע ירקבו מפני שהן נכסיו ואם עדין הם ביד ישראל רשע ינתנו לכהן של מדינה אחרת מפני שהן נכסי שמים וקדושתן קדושת הגוף. מעשר שני וכסף מעשר שני וספרי הקדש שבתוכה הרי אלו יגנזו ספרים דכתיב לא תעשון כן והשאר אף על גב דממוניה הוא לא מזלזלינן בהו כולי האי משום כבוד שמים. וכל העושה דין בעיר הנדחת הרי זה כמקריב עולה שנאמר כליל לה' אלהיך ומסלק חרון אף מישראל שנאמר למען ישוב ה' מחרון אפו וכו':

אזהרה כ שלא ליהנות בממון עיר הנדחת והנהנה ממנה בכל שהוא לוקה שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

אזהרה כא שלא לבנות עיר הנדחת עוד והבונה אותה לוקה שנאמר לא תבנה עוד ודרשי' בפרק חלק לא תבנה עוד אבל נעשית היא גנות ופרדסים [דלא תבנה (דברים יג, יז) משמע ישוב בתים]:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.