רש"י/שמות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ שמות ו

א

עתה תראה וגו'. הרהרת על מדותי, לא כאברהם שאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא), ואחר כך אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחרי. לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אמות כשאביאם לארץ (סנהדרין קי"א):

כי ביד חזקה ישלחם. מפני ידי החזקה שתחֱזק עליו ישלחם:

וביד חזקה יגרשם מארצו. על כרחם של ישראל יגרשם, לא יספיקו לעשות להם צדה. וכן הוא אומר ותחֱזק מצרים על העם וגו' (שמות יב):

ב

וידבר אלהים אל משה. דבר אתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר למה הרעתה לעם הזה":

ויאמר אליו אני ה'. נאֱמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני, ולא לחנם שלחתיך כי אם לקים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות אני ה' נאֱמן להפרע, כשהוא אמור אצל ענש, כגון וחללת את שם אֱלהיך אני ה' (ויקרא י"ט:י"ב), וכשהוא אומר אצל קיום מצוות, כגון ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' (שם כ"ב), נאֱמן לתן שכר:

ג

וארא. אל האבות:

באל שדי. הבטחתים הבטחות ובכלן אמרתי להם אני אל שדי:

ושמי ה' לא נודעתי להם. לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי, לא נכרתי להם במדת אמתות שלי, שעליה נקרא שמי ה', נאֱמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קימתי:

ד

וגם הקמתי את בריתי וגו'. וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעֱמדתי בריתי ביני וביניהם,

לתת להם ארץ כנען. לאברהם בפרשת מילה נאֱמר אני אל שדי וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך (בראשית יז), ליצחק כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם (שם כ"ו), ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי אמרתי ליעקב, אני אל שדי פרה ורבה וגו' ואת הארץ אשר וגו' (שם ל"ה), הרי שנדרתי להם ולא קימתי:

ה

וגם אני. כמו שהצבתי והעֱמדתי הברית יש עלי לקים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים, אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר אותו הברית, כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי (בראשית טו):

ו

לכן. על פי אותה השבועה:

אמר לבני ישראל אני ה'. הנאֱמן בהבטחתי:

והוצאתי אתכם. כי כן הבטחתי: ואחרי כן יצאו ברכש גדול (שם):

סבלת. טרח משא מצרים:

ח

נשאתי את ידי. הרימותיה להשבע בכסאי:

ט

ולא שמעו אל משה. לא קבלו תנחומין:

מקצר רוח. כל מי שהוא מצר, רוחו ונשימתו קצרה, ואינו יכול להאריך בנשימתו: קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך ברבי אֱליעזר, והביא לי ראיה ממקרא זה, בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' (ירמיהו ט"ז), למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפלו לפרענות מודיע ששמו ה', וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה, שאמר משה למה הרעתה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין", יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי אליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת מה שמו, מה אמר אליהם:

וגם הקמתי וגו'. וכשבקש אברהם לקבר את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרבים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן יעקב ויקן את חלקת השדה, לנטות אהלו, ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעתה, ואין המדרש מתישב אחר המקרא מפני כמה דברים, אחת, שלא נאֱמר ושמי ה' לא שאלו לי, ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאֱמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו), ועוד היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל , לכך אני אומר יתישב המקרא על פשוטו, דבור דבור על אפניו, והדרשה תדרש, שנאֱמר הלוא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ"ג), מתחלק לכמה ניצוצות (סנהדרין ל"ד):

יב

ואיך ישמעני פרעה. זה אחד מעשרה קל וחמר שבתורה (בראשית רבה צ"ב):

ערל שפתים. אטום שפתים. וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום, ערלה אזנם (ירמיהו ו'), אטומה משמע, ערלי לב (שם ט'), אטומים מהבין, שתה גם אתה והערל (חבקוק ב'), והאטם משכרות כוס הקללה, ערלת בשר", שהגיד אטום ומכסה בה, וערלתם ערלתו (ויקרא יט), עשו לו אטם וכסוי אסור שיבדיל בפני אכילתו, שלש שנים יהיה לכם ערלים (שם), אטום ומכסה ומבדל מלאכלו:

יג

וידבר ה' אל משה ואל אהרן. לפי שאמר משה אני ערל שפתים, צרף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ:

ויצום אל בני ישראל. צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבל אותם (שמות רבה):

ואל פרעה מלך מצרים. צום עליו לחלק לו כבוד בדבריהם, זה מדרשו (שם). ופשוטו, צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. ודבר הצווי מהו, מפרש בפרשה שניה לאחר סדר היחס, אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן, הפסיק הענין ב אלה ראשי בית אבתם ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו:

יד

אלה ראשי בית אבתם. מתוך שהזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן, התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן. ובפסיקתא רבתי ראיתי, לפי שקנטרם יעקב אבינו לשלושה שבטים הללו בשעת מותו, חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם, לומר שחשובים הם:

טז

ושני חיי לוי וגו'. למה נמנו שנותיו של לוי, להודיע כמה ימי השעבוד. שכל זמן שאחד מן השבטים קים לא היה שעבוד (שמות רבה א'), שנאֱמר וימת יוסף וכל אחיו (שמות א), ואחר כך ויקם מלך חדש", ולוי האֱריך ימים על כלם:

יח

ושני חיי קהת, ושני חיי עמרם וגו'. מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב (בראשית ט"ו:י"ג), שלא בארץ מצרים לבדה היו, אלא מיום שנולד יצחק. שהרי קהת מיורדי מצרים היה, חשב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה, לא תמצאם ארבע מאות שנה, והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות:

כ

יוכבד דודתו. אחת אבוהי, בת לוי אחות קהת:

כג

אחות נחשון. מכאן למדו, הנושא אשה צריך לבדק באחיה (בבא בתרא ק"י):

כה

מבנות פוטיאל. מזרע יתרו שפטם עגלים לע"ז, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו (סוטה מ"ג):

כו

הוא אהרן ומשה. אלו שהזכרו למעלה, שילדה יוכבד לעמרם. הוא אהרן ומשה. יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד:

על צבאתם. בצבאותם, כל צבאם לשבטיהם. יש על שאינו אלא במקום אות אחת, ועל חרבך תחיה (בראשית כז), כמו בחרבך, עמדתם על חרבכם (יחזקאל ל"ג), בחרבכם:

כז

הם המדברים וגו'. הם שנצטוו, הם שקימו:

הוא משה ואהרן. הם בשליחותם ובצדקתם מתחלה ועד סוף (מגילה י"א):

כח

ויהי ביום דבר וגו'. מחבר למקרא שלאחריו:

כט

וידבר ה'. הוא הדבור עצמו האמור למעלה בא דבר אל פרעה מלך מצרים , אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם, חזר עליו להתחיל בו:

אני ה'. כדאי אני לשלחך ולקים דברי שליחותי:

ל

ויאמר משה לפני ה'. היא האמירה שאמר למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי , ושנה הכתוב כאן, כיון שהפסיק הענין. וכן היא השיטה, כאדם האומר נחזר על הראשונות":

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.