משאת המלך/שמות/ו
ד[עריכה]
וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה (ו ד)
בסנהדרין (צ':) תניא ר' סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה. וקשה דהרי הארץ כבר נתחלקה לשבטים ולא משכח"ל נחלה לאבות, דאפילו אי ימות אחד מישראל ונחלה ממשמשת למעלה, הרי אמרינן בב"ב (קט"ו:) דאינה ממשמשת אלא עד לשבטים דגמירא לן דלא כלו שיבטא.
אמנם הרי לעת"ל הרי תהיה חלוקה חדשה כמבואר בב"ב (קכ"ב.), ושפיר י"ל דבחלוקה זו יטלו אף האבות חלק, אלא דהנה שם איתא אמר מר עתידה אר"י שתתחלק לי"ג שבטים, אידך למאן אמר רב חסדא לנשיא דכתיב וכו', ויש להבין מאי קושיא והלא לר' סימאי אפ"ל דאידך לאבות, וצ"ל דבשאלתו אידך למאן לא היה זאת קושיא בפני עצמה, אלא מבאר והולך דאידך לנשיא וכדאסברא ליה קרא, ע"ש, ומ"מ חזינן דליכא חלק מסויים ע"ש האבות.
ולפיכך צ"ל דהאבות הגם דלא יטלו חלק על שמם כאחד מהשבטים, מ"מ יטלו נחלתם בתוך נחלת השבטים, וע"ד שיטלו גרים לעת"ל כדאיתא ביחזקאל (מ"ז כ"ב) והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם, והיה לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל, והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, וכבר הביאו למד"ר ריש קהלת (פ"א א' ו') דס"ל מהכתוב הזה דגרים נוטלים נחלה לעת"ל.
וגדר חלק הגרים לעת"ל וכן האבות כמש"כ, נראה ע"פ מש"כ הגרי"ז (בהל' בית הבחירה) דחלוקת הארץ לשבטים לחוד וממונות ובעלות לחוד, וכמו דמקום המקדש אע"פ דבדיני הממון והבעלות הוא של כל ישראל, אבל דין נחלה שלו כדקאי קאי לשבט שבחלקו הוא, ע"ש, [ועמש"כ בזה לעיל בפרשת ויגש], וה"נ י"ל דחלק דגרים והאבות יהיה רק לדין הממון, אבל לענין שם הנחלה הוא על שם אותו השבט שנטלו בתוכו, דזה נראה דחוק לומר דכונת הכתוב בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו היינו שימעט מנחלת השבט ולא יקרא יותר חלק הגר על נחלת השבט.
אמנם בספרי בהעלותך עה"כ (י' כ"ט) נוסעים אנחנו וגו', אמרו שאין לגרים חלק, ומה אני מקיים והיה בשבט אשר גר הגר אתו, אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה כו', ומהשתא כבר לא מצאנו שיתכן ליטול נחלה בתוך השבט למי שאינו מהשבט, וא"כ אכתי יקשה האיך יטלו האבות נחלה לעת"ל.
בפ"ק דסנהדרין (ט"ז.) על הא דתנן דאין דנין את השבט אלא ע"פ ב"ד של ע"א, ואוקמה רבי אלעזר בבאין על עסקי נחלות, וכתחילתה של אר"י, מה תחילתה שבעים ואחד אף כאן ע"א. והעירוני מה עסקי נחלות שייך כאן ומאי איכפת לן איזה נחלת שבט מיקריא, [ומשמע דטענת ממון איכא בינייהו דיעויין בפי' ר"ח דבירושלמי איתא שנחלקו על החורש דהוא יער, ולא דטענתם לנפק"מ בדין עיר הנדחת וכדתנן שם קי"א:], ובשלמא אם לא כהגרי"ז הרי הדין ממון והדין שבט תלויים זב"ז, אבל להגרי"ז דב' ענינים הם א"כ טענתם על הממון אי"ז מדין השבט ומה דין שבט יש בזה, ואולי כיון דמ"מ ממונות אלו באים ע"י השבט חשיב זה עדיין דין השבט, וצ"ע.
אמנם יתכן לספרי הנ"ל שכשגרים הגרים בשבט לענין כפרת השבט הרי הם בכלל השבט, א"כ נמצא דיש נ"מ לענין לגבות ממון ציבור לקרבנותיהם מהגרים. [א"ה, אמנם אכתי אי"ז כהירושלמי שנחלקו על החורש, גם בפשטא הספרי מיירי רק לעת"ל מקרא דיחזקאל הנ"ל, וצ"ת].
ו[עריכה]
וגאלתי אתכם וגו' (ו ו)
הנה בחי' מרן רי"ז הלוי (הל' חו"מ) ביאר דב' דינים נאמרו בד' כוסות, חדא דבעינן כוסות כדי שהקידוש וההגדה וההלל וברכת המזון יהיו על הכוס, ועוד בעינן שתיה דרך חירות ד' כוסות.
ויעויין בירושלמי (פסחים פ"י מ"א) יוצאין ביין של שביעית, וביאר הקה"ע דקמ"ל דא"צ ביין שלכם דומיא דמצה, אמנם בפני משה (שבת פ"ח הל"א) וכן בתקלין חדתין (שקלים פ"ג הל"ב) פי' דמיירי לאחר הביעור, ואע"פ שאסור בהנאה מ"מ מצות לאו להנות ניתנו, ע"ש. ויל"ע בזה דבשלמא לענין דין הגדה על הכוס שייך שפיר לומר מצות לאו להנות, אבל לענין דין שתיה דרך חירות, הרי הנאתו היא עיקר המצוה ואין שייך לומר בזה מצות לאו להנות נתנו, אמנם לענין מש"כ הקה"ע דקס"ד דאיתקש למצה, טפי נראה דהיינו לענין דין השתיה דרך חירות, אבל לענין דינא דעל הכוס בפשטא אי"ז שייך למצה כלל.
ולענין נשים הנה ממש"כ הרמב"ם (בפ"ז מהל' חו"מ ה"ז) וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין, משמע דכל חיוב נשים זהו מדין שתיה דרך חירות ולפיכך כתב לשתות, וכבר דקדק מינה הגרי"ז דמצות חירות היא, ע"ש. אמנם יעויין בחיי אדם (כלל ק"ל י"ב) דכתב דנשים חייבות בהגדה כדי שישתו על הסדר ודכן משמע מהתוס' בסוכה, ע"ש, וזה עולה עם דין הגדה על הכוס ולא מדין שתיה דרך חירות.
ראיתי מי שהק' מה שייך רובו ככולו בד' כוסות מאחר דהוא דין שתיה של רביעית, וקושי' זו טעות היא, שהרי הדין הוא שתית כוס, וכיון דאית ביה דין כוס שייך בזה רובו ככולו, ואין הרביעית אלא לשער בה את הכוס דחשיבותא דהאי כוס הוא ברביעית.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א