אלשיך/שמות/ו

אלשיך שמות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וידבר אלהים כו'. הנה יקשה מה שטרם אומרו ית' אליו דבר חוזר ואומר ויאמר וגם שנותו את טעמו דבור ואמירה אלהים וה'. מלבד הכפל וגם או' אליו הוא מיותר וגם אומרו אני ה' מה חידש לו בזה:

והנה במדרש (ש"ר פ"ו) א"ר יהודה וידבר אלהים אל משה קושי על שהקשה לדבר ויאמר אליו אני ה' גרמתי שערב לבך לדבר קושי נגדי שנתתי לך גדולה וע"ד הפשט יאמר כי הנה פה גלה הוא יתברך השגחתו בפרטי פרטים לשלם לאיש כמעשהו וכלבבו והוא כי הנה גם כי משה הקשה לדבר למה הרעות. הנה אין ספק כי ברוב חמלתו על עם ה' וכאש קנאתו על מדכאם בהגיגו תבער אש והקשה לדבר ואין ספק כי לא איש אל הרואה לעינים כ"א גם יראה ללבב. יודע כי מרוב חיבת עם ה' בלב משה בצרתם לו צר ותבער כמו אש דאגתו בלבו על צרת בנו בכורו יתברך על כן הוציא מפיו מלין זרים וא"כ לא יאשם בעצם. ובצד מה ראוי לקבל שכר וזה יאמר לו ית'. הנה דברת קושי מן השפה ולחוץ ולבך טוב כי צר לך בצרת בני ע"כ כנגד הדבור קשה וידבר אלהים אל משה שהוא קושי בדבור בלבד. ועל טוב לבו ויאמר אליו אני ה' בעל הרחמים לרחמך על שרחמת על בני וז"א אליו שהוא על הנוגע אליו. או יאמר קרוב לזה וידבר אלהים אל משה שדבר לו קשות ואח"כ א"ל אל יעלה על רוחך שבשביל זה אמעט גדר נבואתך שתהיה באספלקריא שאינה מאירה כי אני ה' הגדול דובר בך כלומר אני כאשר עד כה בשם זה ולא בשאינה מאירה. אוי יאמר נמשך אל פסוק הקודם ויאמר ה' אל משה עתה תראה כו' שנראה אותו פ' כנכנס בין הדבקים. אך יאמר הנה אמרת כי פרעה הרע לעם הזה. באופן כי השופט כל הארץ היא יתברך שלם ישלם לפרעה כרעתו ולעשוקים ישלם טוב והנה ידענו כי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת רחמים כמד"א (תהלים ק"ג) ברוגז רחם תזכור והרשעים מהפכים מדת רחמי' למדת הדין כמד"א (בראשית ו׳:ז׳) ויאמר ה' אמחה את האדם וכו'. וזה יאמר פה הוא ית' שהוא מדת הרחמים אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כו' כי הרשעים הרחמים יהיו להם לדין. אך לישראל העשוקים וידבר אלהים שהוא מדת הדין ויאמר אליו אני ה' כלומר אני האלהים הנזכר שאני מדת הדין אהיה ה' אתהפך לרחמים:

עוד יתכן בפסוק זה נמשך אל פסוקים שאחריו וארא אל אברהם וגו' בשום לב אל קצת הערות (א) אומרו באל שדי כי גם לפירש"י אין טעם אל אומרו שם זה. כי אין הכונה כי אם שלא היה בחינת שם ה'. ועדיין צרי' לדעת למה יודיע שנראה באל שדי.(ב) אומרו ושמי ה' לא נודעתי. כי בכלל אומרו שנראה באל שדי. הוא כי שמו ה' לא נודע להם. (ג) כי אין מלת וגם צודקת כי אם אל דבר מתייחם אל הסמוך לו ואיננו. (ד) שלא היל"ל ענין נתינת הארץ רק ענין יציאת מצרים שנשבע להוציאם. (ה) אומרו ארץ מגוריהם וכו'. שהוא מיותר עד סוף הפסוק. (ו) אומרו וגם אני שמעתי כי מלת וגם לא תצדק פה והיל"ל ושמעתי את נאקת בני ישראל ויהיה הענין וגם הקמותי את בריתי וגו' וכעת שמעתי וגו' יאזכור אותו הברית. (ז) אם יש שבועה מה צורך אל נאקתם שאמר שע"י כן ואזכור את בריתי. הלא בלעדי זה ראוי לזוכרו. (ח) אומרו לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו'. מה ענין ד' מינים אלו הוצא' והצלה גאולה ולקיח' והנה הוצרכו רז"ל (שם) לו' שהם כנגד ד' גאולות וד' כוסות. (ט) כי אחר אומרו מתחת סבלות מצרים. למה חוזר ואומר מעבודתם שהוא הדבר בעצמו. ומה גם אם סבלות יותר הוא מעבודה. שיקשה כי הלא בכלל מאתים מנה. (י) שאחרי הוצאה והצלה. מה צורך גאולה שחוזר ואומר וגאלתי וגו'. ולמה בזאת הג' אמר בזרוע נטויה ובשפטים גדולים מה שלא אמר כן בהוצאה ובהצלה. (יא) אומרו וידעתם כי אני ה' המוציא וגו'. שמזכיר הראשונה ולא שום א' מהג' אחרונות. (יב) אומרו והבאתי וגו'. מה הוא היתרון שיתן מה שנשא את ידו לתת לאברהם ליצחק וליעקב. (יג) ונתתי אותה לכם מורשה מה מוסיף על הקודם:

אמנם הנה כתבנו למעלה על אמירת משה להקב"ה למה הרעות וגו'. שדקדקנו שאחר אומרו וישב משה אל ה'. למה מזכיר את ה' שנית. וגם היות השם השני שם אדנות אד"ני למה הרעות וגו'. וכתבנו שחשש בראותו שמאז הלך להצילם הוכפלה צרתם. פן אחרי לכתו בשליחות התעוררה מדת הדין וקטרגה ונתבקר פנקסם ולקו כי מצא ה' את עונם. ע"כ בשובו אל ה' שם פניו אל מדת אדנות הוא מדת הדין ואמר למה הרעות לעם וגו'. וגם כתבנו שאומרו והצל לא הצלת כיוון אל שתי מיני הצלות. (א) מהשר. (ב) מהמזל. הפך אומרו ית' אליו למעלה כי גם מהשר יצילם כמפורש על וארד להצילו וגו'. והנה השיב עתה הוא ית' על כלנה על ראשון ראשון על אשר נהפכת כנגד מדת הדין שאמרת כי בשליחות הי' ע"י מדת רחמים ואח"כ נהפך הדבר כי מדת הדין קטרגה ונתבקר פנקסם ויצר להם. ע"כ אחר שוידבר אלהים אל משה שדבר לו קשות על שהקשה לדבר. אמר לו מה שחשבת שנשתנה הדבר ממדת רחמים לדין לא כן הוא. כ"א אני ה' אשר שלחתיך על משמרתי אנכי נצב עודנו פועל רחמים כי אשר לחצום יהי' לטובתם למהר את הקץ כי ינוכה עוצם צערם בזמן מועט תחת זמן רב. או ע"ד זה שאמר לו אלהים הוא מדת הדין לא קטרגתי על מאמר מדת רחמים כאשר חשבת. כ"א אדרבה אני נעשיתי רחמים וזהו אני ה'. כי ינוכה הקושי עבודה במקום האריכות. ועל הב' על שר ומערכת המנגדים אל תחשו כי הנה וארא אל אברהם וגו' באל שדי המורה שאשדד בו את כל המנגדים. וע"כ בו הבטחתים להיטב זרעם ובודאי שכן אעשה וש"ת אולי כל זה הבטחות ע"י מדת רחמים שברוב רחמיך תשדד מנגדם. אך אם אתה תתעורר מדה"ד אולי יתבטל הכל. כי השופט כל הארץ לא יעשה משפט אל תחוש כי הנה ושמי ה' לא נודעתי להם להיות הבטחותי בשם ההוא דוקא. וש"ת כי יש להם מה גם לשאר טענות מספיקות. והוא משז"ל פ' בשלח במדרש רבה (פ' כ"א) שהיה או' שרו של מצרים אמרת ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועבדו מנין רד"ו. ונשאר ק"ץ שנה. לז"א הנה יש טענה כנגדם. להשיב להם ולשדדם הלא היא כי הנה וגם הקימותי את בריתי לתת להם וגו' כי לא נשבעתי לתת לזרעם בלבד את הארץ כי אם גם להם בעצמם. כאומרו לך ולזרעך וגו'. ואדרבה היו גרים בה. וז"א את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. ואם כן אין זה רק שמאמר כי גר יהיה זרעך יחשב מהאבות ויהיה אומרו זרעך מאז נולד יצחק שבו יקרא לאברהם זרע הרי ד' מאות שנה שלמים:

ובזה יצא לנו טעם זולת הידועים. אל אומרו ית' לך ולזרעך. ולא אמר לזרעך בלבד. וגם טעם שני אל מספר שנות הגלות כי אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם שמעמיסים יותר מדאי. וע"כ מעתה ואזכור את בריתי כי מעלה אני עליהם כובד העבודה בזמן מועט. במקום אורך הזמן עד ד' מאות שנה. לכן אחרי הודיעי אותך את כל זאת אמור לבני ישראל גם להם מענין כל זה ראשונה אני ה' כלומר אל יעלה על רוחך שנתבקר פנקסכם ונשתנה הדבר מרחמים לדין. כ"א אני ה' כאשר בשלחתי את משה כי אף גם גודל הצרה בהעדר התבן לרחמים הוא. לנכות אורך העבדות בכובד ההוא בזמן הקצר ואין דבר יעכב בידכם כי הלא שלשה המה נפלאו מכם. (א) המצריים. (ב) המערכת המחייב שעבדיהם לא ירומו ראש. ומה גם שמכשול עונם של ישראל היה תלוי במזל מצרים כי הוא מזל טלה אשר עבדוהו. (ג) השר אל תחושו. על הא' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כי גם שהעמיסו העבודה כנרמז בל' סבלות מהם אוציאכם יותר במהרה כאמור. ועל המזל הוא מזל טלה אשר הוא עבודתם של מצרים שאותו יעבידו לאלוה והצלתי אתכם מעבודתם:

וע"פ דרכו רמז להם שלא ינצלו רק בהיות טלה עבודתם של מצרים ולא של ישראל. שהוא אחר שחטם הטלה לקרבן פסח שכפרו בו וישחטוהו. וכנגד השר הצורר אתכם בחזקה. כמשז"ל שהיה או' יחדו למשפט נקרבה ונעמדה יחד אני בעד עמי ומיכאל בעד ישראל בב"ד העליון. והיה בא בטענות גדולות עד שהוצרך הוא יתברך כמשז"ל בפ' בשלח (שם) להיות הוא דיין הוא בעל דין לגאלנו מידו וזהו וגאלתי אתכם. והוצרך להכניעו בזרועה נטויה ובשפטים גדולים. שהראה הוא ית' אותו לעיני כל ישראל מת על שפת הים. כד"א וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת זה שרו של מצרים וכו'. ושמא תאמרו למה החליתנו להרפא ולא היינו צריכים את הנוראות להנצל וטוב טוב היה תגלה את עשו או את ישמעאל כמשז"ל (שם פ"ה) כי זאת היתה תלונת משה תמיד למה גלו ישראל ולא עשו וישמעאל לז"א ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים. ולא לישמעאל וזולתו. ובמה תדעון גדולתי להכיר אלהותי להיות זוכים להיות לי לעם ושאהיה לכם לאלהים אם לא בראות היותי המוציא אתכם מארץ מצרים וזהו וידעתם כי אני ה' המוציא וגו'. באופן כי כל צער הגלות נקל. בערך הריוח הגדול הזה:

ועוד טענה ב'. והיא ע"י גלותכם והבאתי אתכם וגו'. ולא את עשו וישמעאל. אף שאת אביהם נשבעתי כי הלא הפורע חוב אביו הוא היורש נכסיו ובזה שאתם פורעים חוב כי גר יהיה זרעך תירשו נחלתם. ועוד תרויחו ע"י גלות זה אשר בו תכנעו להיות לעם קדוש לי כי מתנת הארץ לכם תשאר לעולם. ולא תהיה פעם לכם פעם לזולתכם כדרך מתנה שיש לה הפסק כ"א כירושה שאין לה הפסק אפילו באומר אחריך לפלוני. וזה ונתתי אותה לכם לא כתורת מתנה שיש לה הפסק. כ"א מורשה בתורת ירושה שאין לה הפסק אם תזכו על ידי הכנה זו. והנה דברים אלו מתיישבים על הלב ועל כל זה ולא שמעו אל משה. והיה אפשר לומר אולי שינה משה דבר. או אולי מאשר היו בכעס עמו באומרם אליו ירא ה' עליכם וישפוט וגו'. לא שמעו דבריו או שלא האמינו חלילה. ע"כ על הא' אמר וידבר משה כן אל בני ישראל. כלומר בלי שנוי ועם כל זה ולא שמעו אל משה. וגם לא משני טעמים האחרים רק מקוצר רוח ומעבודה קשה כי מאמינים היו שיגאלו מהעבדות אלא שלא היו להם אריכת רוח להמתין זמן מצורף אל קושי העבודה:

יב

וידבר משה וכו'. הנה אומרו לאמר בלתי צודק שאינו לאמר לזולת ועוד כי הלא קצף ה' על משה. על אומרו והן לא יאמינו לי ואיך חזר לומר ק"ו זה שעל פי דרכו משוה אותם אל פרעה לבלתי האמין בצד מה. ועוד כי הלא ק"ו זה יש עליו פירכא מה לישראל שיש להם קוצר רוח ועבודה קשה תאמר בפרעה שאין לו מזה דבר. אך הנה כוונת משה לדון ק"ו. ולומר ומה בני ישראל שהם מאמינים בני מאמינים כי הן בני ישראל לא שמעו אלי כלומר אלי שידעו שאני הוא הגואל האמתי שאמרתי להם פקידה כפולה. ויודעים שיגאלו מהעבודה הקשה הזאת מקוצר רוח שאין להם אריכות אפים והיו רוצים ליגאל מיד. ועכ"ז הספיקה דאגת העבודה לבלתי שמוע. מה גם עתה פרעה שזולת דאגתו הרבה על השליחות הוא כופר בעיקר. ואיך ישמע כי הבלתי מאמין. כ"ש שלא יחוש בבלתי היות לו קוצר רוח ועבודה קשה. ועכ"ז לבלתי הוציא מפיו שישראל לא שמעו אליו. לא היה אומרו אלא כדי לאמר ואיך ישמעני פרעה. וז"א וידבר כו' לאמר הן כו' כי אומרו הן כו' לא היה אומר מצד הדבר בעצמו כי אם לאמר ע"י כן ואיך ישמעני פרעה שלא היה אפשר להוציא הק"ו. אם לא בהזכיר שישראל לא שמעו. ואם עכ"ז תאמר שהפירכא במקומה עומדת יש טענה אחרת והיא כי ואני ערל שפתים:

יג

וידבר ה' כו' ויצום אל בני ישראל כו'. ראוי לשים לב. (א) מה הוא הצווי הלזה אם שינהגו כבוד בישראל ובפרעה איך נמשך אומרו להוציא כו'. (ב) היכן הוא מה שדבר להם שאו' וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ולא אמר מה דבר אליהם ומה שפרש"י דחוק מאוד. (ג) מה ענין התייחס ג' השבטים האלה פה וגם לא את השאר. (ד) אם אומרו ראשי בית אבותם חוזר לכללות ישראל הנזכרים בפסוק הקודם היה ראוי יזכיר אח"כ כל השבטים. (ה) כי בראובן ושמעון לא הזכיר אח"כ פרטות הראשים. רק בתי האבות בלבד ואמר אלה משפחות ראובן. אלה משפחות שמעון מה שאין כן בשבט הלוי שאמר אלה ראשי אבות הלוים נמצא שנכנס בראשי אבות בני ישראל ויצא בראשי אבות הלוים. ועל פי דרכנו נתעורר על אומרו יחס ג' נשים של עמרם ואהרן ואלעזר ולא כן עשה במשה. וגם שלא הזכיר בני משה ובאהרן הזכיר גם נין ונכד. (ו) אומרו הוא אהרן ומשה בל' יחיד. (ז) אומרו על צבאותם שמלבד מה שלא נאמר להם ל' זה הוא מיותר. (ח) כי תחלה מקדים אהרן למשה. ואח"כ משה לאהרן באומרו הוא משה ואהרן ובנתים אמר הם המדברים. ומי לא ידע כי הם המדברים:

והנה על זה האחרון שמעתי אומרים כי ג' הדרגות היו בדבר. ראשונה היה אהרן גדול ממשה וזה הוא אהרן ומשה ואח"כ בלכתם בשליחות נשתוו במדרגה וזהו הם המדברים כלומר בשווי אחד ואח"כ שגדל משה ע"י קבלת התורה והנהיג את ישראל במדבר גדל משה וזהו הוא משה ואהרן והדבר קשה בעיני יהיה בשום זמן אהרן גדול ממשה ומה גם בעת הנז' בכתוב עצמו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם כו'. והנה כשאמר להם כך נאמר הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים ואיך יהיה משה לאלהים למי שהוא גדול ממנו:

ועוד מה שהיה אחר היציאה ממצרים מאן דכר שמיה עתה שיאמר פה הוא משה ואהרן על ככה. (ט) ראוי להעיר על זה בכתוב עצמו שאיך יאמר הם המדברים והוא הפך הצווי כי לא נצטווה משה לדבר גם הוא כ"א אהרן מה שידבר לו משה על פי ה' ומקרא מלא הוא ואהרן אחיך ידבר אל פרעה:

ולבא אל הענין נתעורר עוד על קצת הערות זולת אלה והן א' באו' ויהי ביום דבר ה' אל משה כו' ולא פירש מה היה ביום דבר ה' ואם הוא זה שאומר אח"כ וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' יראה תפל מבלי מלח ויהי ביום דבר ה' וידבר ה' וגם זה נקרא הויה כי הוא דבור שדבר ה' ולא הויה ביום שדבר ועוד אומרו בארץ מצרים מה צורך להזכיר פה המקום מה שלא עשה כן בשום פעם שדבר לו ה' זולתי בפעם הזאת. ועוד אומרו וידבר כו' אני ה' מה ענין אומרו אני ה' פה ומה גם כי הרי נאמר למעלה לכן אמור לבני ישראל אני ה'. ועוד באומרו דבר אל פרעה כו' את כל אשר אני דובר אליך היתכן שהיה עולה על לבו לדבר מחצה או שליש או רביע שיצוה עליו ידבר הכל. ועוד שטרם יאמר לו ואני ערל שפתים אחר לו הוא יתברך שאהרן יהיה לו לפה ועתה שחזר ואמר ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים חוזר ואמר שמשה בעצמו יהיה המדבר ועוד איך חוזר משה ואומר לו יתברך הן אני ערל שפתים והלא טענה זו כבר אמרה למעלה הן בני ישראל לא שמעו כו' ואני ערל שפתים ועכ"ז חזר הוא יתברך ויאמר לו דבר אל פרעה כו' את כל אשר אני דובר אליך ולא שוה לו אותו הטעם ואיך חוזר עתה לאומרו ולא עוד כי גם על הפעם הראשון שאמר הן בני ישראל לא שמעו וכו' ואני ערל שפתים הנה יפלא כי אזן ששמעה על טענה זו מי שם פה לאדם כו' איך יחזור שנית ושלישית להזכירה:

ועוד הערה אחרת בכללות הפרשה תביאנו אל תשובת כולן והיא כי אחר שעל ידי הפצר' משה אמר לו הקב"ה שאהרן ידבר וכן עשה כאומרו וידבר אהרן את כל הדברים מה זה היה אח"כ בתחלת פרשה זו שאמר הוא ית' שיהיה משה המדבר כאומרו לכן אמור לבני ישראל כו' וכן לפרעה שלחו ג"כ ידבר הוא כאומרו אח"כ בא דבר אל פרעה עד שהוצרך משה לומר הן אני ערל שפתים ולמה הביאו יתברך לידי כך והלא אחר שאמר משה טענה זו והשיב לו הוא יתברך מי שם פה לאדם כו' ועתה לך כו' והשיב שלח נא ביד תשלח הודה לו הוא יתברך ואמר הלא אהרן אחיך הלוי כו' דבר ידבר הוא כו' ואיך חזר יתברך להפציר עתה שיחזור משה אל טענתו הראשונה ולחזור הוא יתברך לומר אתה תדבר וכו' ואהרן אחיך ידבר אל פרעה:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי משה היה המתוקן לגאולה כי הוא השלם שבכל ישראל ואף אהרן היה בלתי מוכן לעשות הדבר אם לא בהשתלשלות משה בין ה' ובין אהרן ע"כ היה הסירוב הגדול שבעת ימים שהפציר עליו הוא יתברך דבר ידבר הוא ועל מיאנו זה כמה פעמים נתרצה הוא יתברך יהיה ע"י אהרן בהשתלשלות משה אך אין ספק כי בכל עת שיהיה במשה רצון ובחירה לדבר הוא ויעשנו ישמח ה' במעשיו ויסכים עמו וישלחנו ידבר הוא והנה כאשר ע"י מיאן משה ללכת צוה ה' את אהרן ידבר אל העם וגם אל פרעה וכן היחל לעשות כמאמר הכתוב ויגד משה לאהרן כו' וידבר אהרן את כל הדברים וכו' ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו אך בראות משה כי הטענה הראשונה שאמר והן לא יאמינו וכו' כי אדרבה ויאמן העם וראה הצלחה בשליחות אמר בלבו למה אמנע עצמי מלעשות המצוה ע"י כאשר היה רצונו יחברך שאהיה אני המדבר והרי השליחות מצלחת. וגה זכות האמנתם תעזור להן יעצוהו כליותיו מעתה ידבר גם הוא עם אהרן וז"א ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' כו' שהוא שאחר שראה משה הצלחה מיד באו משה ואהרן וידברו שניהם יחד כי אז התאמץ לבבו לדבר גם הוא כאחיו וכן אחרי תשובת פרעה חזרו שניהם לדבר אליו ויאמרו אלהי העברים נקרא כו' על כן בראותו יתב' שהיה משה מכניס עצמו כבר לדבר אז אמר אין כמוהו כי הלא לא שיתפתי עמו את אהרן ושיהיה המדבר כי אם על סרבו מלדבר הוא אך מעתה אשלחהו יהיה משה המדבר ועל כן מיד וידבר אלהים אל משה כו' לכן אמור לבני ישראל שהוא אמור אתה בעצמך ואין צריך אהרן וכן עשה וידבר משה כן אל בני ישראל ומיד שלחו ג"כ ידבר אל פרעה כאומרו דבר אל פרעה אמנם למה שלא ערב על לב משה לדבר הוא רק על ראותו השליחות הראשון אל ישראל מצלחת כאמור על כן בראות כי עתה נהפך הדבר ובני ישראל לא שמעו אליו אז חזר אל הפצרו הראשון ואמר הן בני ישראל לא שמעו כו'. וז"א אלי כלומר מה שלא עשו כן לאהרן ומה גם כי ואני ערל שפתים כלומר ונחזור אל אהרן שידבר הוא כבתחלה על כן אמר א"כ איפה יהי כדברך שלא יהיו הצווים לך לבדך רק אליך ואל אהרן:

וזה מאמר הכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לומר כי על דברי משה הנאמרים מעתה וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום שייחד הצווים אל שניהם בין אשר הם אל בני ישראל בין אשר הם אל פרעה מלך מצרים כי שתי השליחות יהיו על שכם שניהם ולא כאשר עד כה התחלת דבר אהרן לבדו אל ישראל ואח"כ שניהם אל פרעה כי אם אל שניהם וזהו וידבר כו' ויצום כו' שמאז והלאה לא יהיה אל אחד מהם לבדו רק אל שניהם יחד ויצום אל בני ישראל כו' ואל פרעה כו' שיהיה הצווי בין שניהם בין אל ישראל בין אל פרעה ואין כונת הכתוב בזה להגיד מה שדבר אליהם רק לומר שעל חזרת משה אל תנאו הראשון היה הדבור אל שניהם ואחר שרמז ענין זה בכתוב כמדובר רצה הקב"ה בכתובים הבאים לדבר ולבאר הדבר באר היטב ראשונה מה ראה הקב"ה שהפציר שבעת ימים עם משה. לאמר לו ילך בשליחות זה כאשר למדו ז"ל (ש"ר פ"ג) מפסוק גם מתמול וכו' ואחר כל הסירוב ההוא חזר למשה לאמר ידבר הוא עם ישראל ועם פרעה ולא עוד אלא ששב אל סירובו לאמר ואני ערל שפתים ולא עצבו יתברך לאמר מדוע ככה עשית ולא סלקו מהשליחות ולמנות את אהרן לבדו או עם זולתו:

על כן בא ויספר ייחס בית אבותם של משה ואהרן הנזכר ואחר הזכיר כולם הורה כי אין ראוי אל השליחות הלזה זולתם וזהו אלה ראשי בית אבותם של אהרן ומשה שהזכיר והתחיל בראובן ושמעון לומר שאין ראשים מסוימים אלא בשבט הלוי השלישי שבהם כי בשנים הקודמים שהם ראובן ושמעון. אין בהם ראשים מסויימים ומה גם לשליחות כזה ועל כן לא אמר רק שמות בני ראובן אבות המשפחות וכן בשמעון ולא אמר בשניהם כי אם אלה משפחות ראובן אלה משפחות שמעון. אך את מטה לוי מנה כל ראשיהם לתולדותם ואמר ואלה שמות כו' והזכיר כל הראוי ליקרא ראש לכל דבר שבקדושה ועל כן משמיט תולדות בני גרשון ומררי ומנה שלשלת כל זרע קהת עד פנחס וקרא אותם ראשי אבות הלוים גם על משפחות בני גרשון ומררי שהוא על יתרון צדקתם של אלו שהזכיר מתולדת קהת ועל כן השמיט בני משה ומנה נין ונכד של אהרן יען כי לא היו רשומים לימנות ראשים כזרע אהרן ולבל יראה כנוגע בכבוד משה בלא יחשבו בניו כבני אחיו שלא הוליד הגונים על כן על פי דרכו הודיענו זווגי עמרם אביו ואהרן ואלעזר לומר שעל ידי קחת עמרם את בת לוי זכה ותלד לו את אהרן ואת משה ועל ידי קחת אהרן את אלישבע אחות נחשון הצדיק ע"כ ותלד לו את נדב כו'. ואלעזר גם הוא לקח מבנות פוטיאל הוא יוסף שפטפט ביצרו ועמד בנסיון להתרחק מן העבירה ילדה לו את פנחס שקנא על עובר עבירה מה שאין כן באשת משה שלא היתה בת אבהן. וממנה נגרע שלמות בנים:

ונחזור אל כוונת המשך הכתובים הנה אמר שאם היה מקום להיות ראויים לכל דבר שבקדושה היה בשבט הלוי ולא בשבטים הקודמים אליהם כי אין בהם ראשית מסויימים כאשר בשבט הלוי ועל הדרך הזה הוא גם כן בשבטים שמלוי והלאה כ"א שהתחיל בראשונים ככובר בכברה עד שמצא המרגלית הוא שבט הלוי כי הוא תרומת מעשר כנודע ואף בשבט לוי אין בהם ראשית רק ממשפחות הקהתי כי על כן לא קרא ראשית בראובן ושמעון ולא בגרשון ומררי רק אלה משפחות כו'. ועל אלה הנפרטים מזרע קהת אמר אלה ראשי אבות הלוים כלומר הראויים. אך הוא למשפחותם כי מה שישתוו ויוכלל זה עם זה משה ואהרן בכלל השאר הוא מצד יחס משפחותם אך לענין זה השליחות אין ראוי בהם זולתי משה ואהרן לבד כי נתייחדו בשלמות גדול הצריך אליו. וזהו הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו כו' והקדים אהרן למשה על שסירב משה בתחלה ואהרן הלך ודבר אל ישראל ומשה לא היה רק כנטפל עמו וזהו הוא אהרן ומשה. וש"ת אחר שסירב משה ישתלח אהרן לבדו ויעשה הוא את הכל לזה בא הכתוב ופירש שני טעמים. (א) כי לא היה מתוקן לגאלם כ"א משה לבדו כמז"ל (ש"ר פ"ב) על ומשה היה רועה כל מי שנאמר בו היה מתוקן לכך משה לגאולה מעין מרדכי שנא' בו איש יהודי היה והוא הגואל האמתי האומר פקידה כפולה ועוד. (ב) כי הלא לא בלבד היתה הגאולה ההיא לישראל כ"א לפמליא של מעלה שהיו שם ג"כ עם השכינה בגלות ולא עוד אלא שהיה עתיד להוציא את ישראל על כנפי נשרים שהוא כמאמרם ז"ל (שם פ' כ') כי פמליא שלמעלה נשאום על כפים מרעמסס סכתה. וע"כ הוצרך לשליחות זה משה שלמעלה ממלאכי השרת כבודו כמז"ל:

וזה מאמר הכתוב והוא שאחר אומרו הוא אהרן ומשה שעם שהם נתייחדו לכך. עכ"ז בתחלה יוקדם אהרן למשה על סירוב משה ואל תתמה מה שאחר סירוב משה לא שימש אהרן לבד כ"א אם אהרן ומשה כי הלא יש שני טעמים כי על כן לולא נשתתף גם משה עם אהרן לא היה אפשר לעשות. (א) כי אמר ה' להם הוציאו כו' כלומר כי להיות יחד משה עם אהרן. על כן אמר ה' להם הוציאו וכו' שאם לא כן לא היה כח באהרן לבדו לכך. ועוד טעם (ב) והוא אומרו על צבאותם לו' כי לא בלבד היתה ההוצאה לישראל כ"א גם לצבאות ה'. ולא עוד כ"א שיוציאום על צבאותם שיחשבו פמליא שלמעלה שהם צבאות ה' כאלו הם צבאות ישראל וישאום על כנפיהם. וז"א על צבאותם שהוא עליהם ממש כמאמרם ז"ל על ואשא אתכם על כנפי נשרים כמדובר:

ובזה ניתן טעם אל סרבו ית' עם משה על השליחות. כי הלא אפילו בהיות נעשה ע"י אהרן. שנאמר אהרן אחיך ידבר אל פרעה. לא היה כדאי מבלי יהיה משה עמו מהטעמים שאמרנו. ושמא תאמר א"כ איפה שהוא אהרן ומשה שאם שאי אפשר מבלי משה. עכ"ז יזכר אהרן תחלה כי הוא הודה בשליחות והיחל בה לדבר על העם איך חזר בו הוא ית'. והיפך ואמר וארא אל אברהם כו' לכן אמור לבני ישראל כו' שידבר משה בעצמו לבדו. אל תתמה על החפץ כי הנה אחר שעשה ית' עיקר השליחות מאהרן. כאומרו הוא אהרן ומשה כי היה משה מטפל עמו ראה אלהים כי הם המדברים אל פרעה כו'. שאחר שדבר אהרן לבדו אל ישראל. כאומרו וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם. כשבא אח"כ לדבר אל פרעה לא הניחו משה לדבר לבדו כי אם דבר גם הוא אל פרעה כאומרו ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כו'. וזהו הם המדברים אל פרעה. ובראותו יתברך כי גם משה היה חפץ לדבר גם הוא אז אמר א"כ איפה הוא משה ואהרן יהיה משה לפנים מדבר עם ישראל ועם פרעה. ויהיה אהרן אחריו נגרר ונטפל עמו כי הלא לא עשיתי מתחלה יהיה הוא אהרן ומשה. שעשיתי לאהרן ראשון לדבר ולעשות השליחות ומשה נטפל עמו אלא מפני שמשה לא רצה לדבר הוא. אך בראותי שלא היה זה רק בדבר אל העם. אך הם המדברים יחד אל פרעה נהפך הסדר וע"כ אז חזר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו כו'. לכן אמור כו' שהוא פסוק ראש הפרשה. שיהיה נגש משה לבדו וז"א הוא משה ואהרן שיהיה אהרן נטפל אליו אך לא נמשך זה כ"א בפעם ההיא שדבר ה' אל משה בארץ מצרים. שהיה באומרו וארא אל אברהם שהוא השליחות הראשון שהיה בארץ מצרים כי הראשון לכלם הקודם לזה היה במדבר ובמדין. וזה אומרו ויהי ביום דבר כו' לומר כי הויה זו לא היתה רק ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. ושמא תאמר ולמה לא התמיד כי אם אדרבה חזר הוא ית' לשתף את אהרן עמו. כאומרו וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום כו' כמפורש למעלה הלא הוא כי הנה בפעם ההיא. כששלחו ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים לאמר שהוא לכן אמור לבני ישראל אני ה' כו'. לא היתה הכונה על אותו השליחות בלבד רק על הכל עד תום הגאולה. וזהו אומרו וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' כלומר אותו השליחות שאמר לו ה' אני ה' שהוא באומרו וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' שהוא בתחלת הפרשה כשאמר לו לכן אמור לא היתה הכונה על אותו השליחות לבדו ולא ג"כ על מה שידבר לישראל בלבד כי אם לאמר דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך עד סוף כל השליחות עד שתגמר הגאולה ולמה לא התמיד כך הלא הוא על כי ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים כו'. והוא מה שהשיב משה אחר דברו לישראל ולא שמעו אליו. אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וז"א הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה שהוא האמור למעלה אלא שעל כבודם של ישראל לא אמר שאמר ג"כ משה הן בני ישראל לא שמעו רק על הנוגע אל פרעה על כן חזר בו הוא ית' מלמנות את משה לבדו ולכן אח"כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום שיעשה הצווים בין אל בני ישראל בין אשר הם אל פרעה מלך מצרים והתחילה תורה לספר איך מעתה היה הדבר ע"י שניהם באומרו אח"כ ויאמר ה' וכו'. ראה נתתיך כו' הנה ביארה תורה כל אשר כתבנו בשינוי השליחות קו לקו כמאמרנו כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.