רש"י/דברים/כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ דברים כט

ג

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. להכיר את חסדי הקב"ה ולדבק בו:

עד היום הזה. שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (דברים לא) ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבנו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה, ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

ו

ותבאו אל המקום הזה. עתה אתם רואים עצמכם בגדלה וכבוד, אל תבעטו במקום ואל ירום לבבכם ושמרתם את דברי הברית הזאת. ד"א, ולא נתן ה' לכם לב לדעת שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה, ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד, ולפיכך ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' (עבודה זרה ה'):

ט

אתם נצבים. מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית:

ראשיכם שבטיכם. ראשיכם לשבטיכם:

זקניכם ושטריכם. החשוב חשוב קודם, ואחר כך כל איש ישראל :

י

מחטב עציך. מלמד שבאו כנעניים להתגיר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע, וזהו האמור בגבעונים (יהושע ט') ויעשו גם המה בערמה, ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים (עי' תנחומא):

יא

לעברך. להיותך עובר בברית, ולא יתכן לפרשו כמו להעבירך, אלא כמו לעשתכם אתם:

לעברך בברית. דרך העברה כך: היו כורתי בריתות עושין מחצה מכאן ומחצה מכאן ועוברים בינתים, כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (ירמיהו ל"ד):

יב

למען הקים אתך היום לו לעם. כל כך הוא נכנס לטרח למען קים אותך לפניו לעם:

והוא יהיה לך לאלהים. לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באמה אחרת, לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו, אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. עד כאן פרשתי פשוטה של פרשה. ומדרש אגדה: למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמד באלו התחיל משה לפיסם, אתם נצבים היום , הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפניו:

היום. כיום הזה שהוא קים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והיסורין מקימין אתכם ומציבין אתכם לפניו. ואף הפרשה של מעלה מזו פיוסין הם, אתם ראיתם את כל אשר עשה. דבר אחר, אתם נצבים , לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס, ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם. וכן עשה יהושע (יהושע כ"ד) וכן שמואל (שמואל א י"ב) התיצבו ואשפטה אתכם, כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול (עי' תנחומא):

יד

ואת אשר איננו פה. ואף עם דורות העתידים להיות:

טו

כי אתם ידעתם וגו'. לפי שראיתם האמות, ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם, פן יש בכם וגו' , לפיכך אני צריך להשביעכם:

טז

ותראו את שקוציהם. על שם שהם מאוסים כשקצים:

גלליהם. שמסרחים ומאוסין כגלל:

עץ ואבן. אותן של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי, לפי שאין הגוי ירא שמא יגנבו, אבל של כסף וזהב עמהם , בחדרי משכיתם הם, לפי שהם יראים שמא יגנבו (תנחומא):

יז

פן יש בכם. שמא יש בכם :

אשר לבבו פנה היום. מלקבל עליו הברית:

שרש פרה ראש ולענה. שרש מגדל עשב מר כגידין שהם מרים, כלומר, מפרה ומרבה רשע בקרבכם:

יח

והתברך בלבבו. לשון ברכה, יחשב בלבו ברכת שלום לעצמו לאמר, לא יבואוני קללות הללו, אך שלום יהיה לי :

והתברך. בנדי"רא שו"יא בלעז, כמו והתגלח, והתפלל:

בשררות לבי אלך. במראית לבי, כמו (במדבר כ"ד) אשורנו ולא קרוב, כלומר, מה שלבי רואה לעשות:

למען ספות הרוה. לפי שאוסיף לו פרענות על מה שעשה עד הנה בשוגג, והייתי מעביר עליהם, וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל, וכן תרגם אנקלוס בדיל לאוספא לה חטאי שלותא על זדנותא, שאוסיף לו אני השגגות על הזדונות:

הרוה. שוגג, שהוא עושה כאדם שכור שהוא עושה שלא מדעת:

הצמאה. שהוא עושה מדעת ובתאוה:

יט

יעשן אף ה'. על ידי כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף, וכן (שמואל ב כ״ב:ט׳) עלה עשן באפו, ואף על פי שאין זו לפני המקום, הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמע כפי דרך הארץ:

וקנאתו. לשון חמה, אנפרטמי"נט, אחיזת לבישת נקמה ואינו מעביר על המדה:

כ

הכתובה בספר התורה הזה. ולמעלה הוא אומר גם כל חלי וכל מכה … בספר התורה הזאת" הזאת, לשון נקבה מוסב אל התורה, הזה, לשון זכר מוסב אל הספר, ועל ידי פסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות, בפרשת הקללות הטפחא נתונה תחת בספר, והתורה הזאת דבוקים זה לזה, לכך אמר הזאת, וכאן הטפחא נתונה תחת התורה, נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה, לפיכך לשון זכר נופל אחריו, שהלשון נופל על הספר:

כה

לא ידעם. לא ידעו בהם גבורת אלהות:

ולא חלק להם. לא נתנם לחלקם. ואנקלוס תרגם ולא אוטיבא להון, לא הטיבו להם שום טובה. ולשון לא חלק, אותו אלוה שבחרו להם לא חלק להם שום נחלה ושום חלק:

כז

ויתשם ה'. כתרגומו וטלטלינון, וכן הנני נתשם מעל אדמתם (ירמיהו י"ב):

כח

הנסתרת לה' אלהינו. ואם תאמרו מה בידנו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר פן יש בכם איש וגו', ואחר כך וראו את מכות הארץ ההוא, והלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו, והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים. נקוד על לנו ולבנינו לדרש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה (סוטה ל"ז. עי' סנהדרין ע"ג):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.