הטור הארוך/דברים/כט

הטור הארוך דברים כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויקרא משה אל כל ישראל. כתב הרמב"ן כי אחרי שהשלים לאמר להם דברי הברית קראם עוד שמע ישראל אתם ראיתם כי לא הלכו מלפניו שהכל מחובר הוא:

ה

לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. פי' הרמב"ן לא אכלת' דבר שתוכלו לחיות ממנו כי עיקר מחיתם במן היתה:

למען תדעו כי אני ה' אלהיכם. המחיה אתכם במעשה הנס. ואין לפרש כמו לחם לא אכלתי שנא' לגבי משה שלא אכלו לחם כלל כי לפעמים אכלו לחם כדכתיב אוכל בכסף תשבירני ואכלת' כאשר עשו לי בני עשו. ורבותי' אמרו כי תגרי אומות העולם מביאין להם במדבר. ואפשר עוד לומר כי מעת שירד להם המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו במדבר הגדול והנורא אבל בשנת הארבעי' קרבו ליישוב ונאמר להם ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אוכל תשברו מאתם וגו' ושם כתיב ארבעים שנה ה' אלהיך עמך ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונין מהם ואוכלין לתענוג לא לצורך ולא לשבעה ועיקר המחיה שלהם במן:

ט

אתם נצבים וגו' ראשיכם שבטיכם. פרש"י ראשיכם לשבטיכם. והרמב"ן פירש שכולל תחלה ואחר כך מפרט והכלל ראשיכם וכל שבטיכם וחוזר ומפרט זקניכם ושוטריכם שהם ראשיכם כי זקן ונשוא פנים הוא הראש וכן שוטריכם הם בכלל ראשיכם כי כל מי שיש לו שררה ומינוי על הציבור נקרא ראש וחוזר ואומר כל איש ישראל שהם שבטיכ' והזכיר עוד הטף והנשים והגרים וחוטבי עצים ושואבי מים אשר להם מערב רב. והביאו שם הטף להביאם בברית כי אפי' עם דורות העתידים יכרות ברית או כדי לזכותם כענין שאמרו בהקהל. ורבותי' שאמרו מלמד שבאו קצת כנענים בימי משה כדרך שבאו בימי יהושע וכו' אין הכוונה לומר שרמו אותו אלא באו להשלים עמו כי כן המשפט כמו שביארנו אלא שלא כרת להן ברית ונתנם מיד לחוטבי עצים ושואבי מים:

יא

לעברך בברית. כתב הרמב"ן הברית הוא השבועה. ויתכן שכרת עוד עמהם ברית כברית ראשונה אשר כרת עמהם בהר סיני שהקריב עולה וזרק חצי הדם על העם והחצי על המזבח אבל לא הוצרך להזכיר:

יד

ואת אשר איננו פה עמנו היום. שכולם הביא בברית:

טו

כי אתם וגו'. שמא נפתה לב קצתכם לשיקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל או לשיקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך כאשר עשיתם בבעל פעור. ואמר:

יז

איש או אשה. לפי שהאשה ממהרת להתפתות והזכיר יחידים ומשפחה ושבט ולא כלל כולם בכלל אחד משום דרך כבוד אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב. ואמר:

פן יש בכם וגו' אשר לבבו פונה היום. על הנפתה כבר לע"ז ובלבבו מאמין בה היום. או:

פן יש בכם שרש פרה וגו' שיפרה וישגה ובימי' הבאים יוציא פרחים רעים וזה על אשר איננו פה עמנו היום כי האב שורש והבן נצר משרשיו יפרה והזכיר השורש לומר כי יכול להביא באלה הדורות הבאים שהשרש אשר ממנה יצמחו הוא לפניו היו' והוא בא בברית ובאלה הזאת:

יח

למען ספות הרוה את הצמאה. פי' הרמב"ן להוסיף השבעה עם המתאוה כי נפש השבעה תקרא רוה כענין ורויתי נפש הכהנים דשן והמתאוה תקרא צמאה כענין צמאה לך נפשי והענין כי נפש האדם הרוה שאינה מתאוה לדברים הרעים לה כאשר תבא בלבו קצת תאוה והוא ימלא תאותו אז יוסיף בנפשו תאוה ותהי' צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה יותר מבראשונה ותתאוה לדברים רעים שלא היתה מתאוה לה תחלה כענין שאמרו חכמים משביעו רעב מרעיבו שבע ולכך אמר הכתוב במי שהולך בשרירות לבו שאם ימלא נפשו בתאוות השרירות והחזקות עליו אשר היא צמאה להם יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה כי יתאוה ויצמא למה שהי' שבע ממנו ולאשר השביע נפשו בו ולפי שהזכיר שורש פורה ראש ולענה אמר לשון זה כי יוסיף השרש ההוא אשר היא רוה ורעננה עם הצמאה ותשובנה כולם צמאות. ולמען אינו נתינת טעם לשרירות לבי אלך לומר בשרירות לבי אלך בשביל ספות וגו' אבל הוא כמו לספות: ור' יהודה הספרדי פי' ספות לשון כריתה כמו האף תספה כלומ' שיחשוב המתברך לבטל דברי הצדיק שהוא כינוי במלת רוה עם מלת צמאה שהוא הרשע והנה הצדיק כרוה והי' כעץ שתול על מים והרשע צמא כמו כערער בערבה ויחשוב כי ברכתו בלבו תפסיק הקללה. ור' אברהם אמר ספות לשון תוספת כמו ספו שנה על שנה והענין שלום יהי' לי אע"פי שבשרירות לבי אלך כי בצדקת הצדיקים אחיה למען שהם יותר מהרשעים אומר הרשע אני אחי' בזכותם כי הם רבים ואני יחיד חוטא על כן כתיב אחריו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' פי' מיד יכרת. ור' יונה המדקדק אמר כי ספות לשון כריתה בעבור שהוא רואה שמת הצדיק כמו הרשע במיתת נפש הבהמית וחושב כי כן ימות במיתת נפש השכלית:

יט

יעשן אף ה'. פי' ר' אברהם ישרפנו אש האף עד שיראה עשן:

באיש ההוא. אלת היחיד איש או אשה:

ומחה ה' את שמו. אלת המשפחה כי שם אחד לראש בית אבותם:

כ

והבדילו ה' לרעה. לכל השבט:

מכל שבטי ישראל. הנשארים:

כא

ואמר הדור האחרון וגו'. והוא נמשך למטה על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת. וחזר ואמר:

כג

ואמרו כל הגוים. בשביל שהאריכו הדברים במשפטי מכות הארץ:

כה

אלהים אשר לא ידעום. פי' הרמב"ן שלא ידעו אותם בכח אלהות שימצא להם מעצמם:

ולא חלק [ה' אלהי' אבותם] להם. לומר שלא נתן אותם ה' שרים על ישראל כאשר שמם שרים על האומות:

כח

הנסתרות לה' אלהינו וגו'. כתב הרמב"ן פי' כל המפרשים הנסתרות שאדם עושה בסתר לה' אלהינו והנגלות שעושה בגלוי לענוש עליהם. ונראה בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותם כמו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני פי' הנסתרות שהם השגגות לה' לבדו ואין לנו בהם עון אבל הנגלות שהם הזדונות לנו ולבנינו ולפי שהביא באלה לעשות כל המצות הוציא מן החרם העושה בשגגה שלא יתקלל באלה הזאת:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.